שרית יוקר וסיון לאקר מתגייסות
המלחמה הזו תפסה את כולנו מופתעים. תוך שעות, הזוועות החלו להתגלות ולאט לאט, גם הזוועות ברפתות. כולנו הרגשנו חסרי אונים ורק ניסינו לחשוב מה אפשר לעשות ואיך אפשר לעזור לרפתני העוטף? כולנו הבנו שפשוט צריך לפעול ולא לשאול יותר מדי שאלות.
*תמונה ראשית: שרית יוקר עם מתנדבים ברפת הפרטים ביקנעם המושבה
מתנדבים שזקוקים להכשרה
הכול התחיל כששרית החלה להעלות פוסטים לפייסבוק, שבהם היא עדכנה שהיא מכשירה מתנדבים, לפני שהם מגיעים להתנדב ברפתות העוטף והעלתה סרטונים, שמדגימים כיצד לחלוב נכון.
סיון יצרה קשר עם שרית במטרה לעזור ולקדם את היוזמה הזו ויחד, הן העלו סרטון הקורא למתנדבים להגיע להכשרה. ההיענות הייתה מדהימה. קיימנו שיחות עם רפתני העוטף, כדי להבין מה קורה בפועל בשטח. הם אמרו שיש הרבה מתנדבים, אבל רובם מגיעים ללא ניסיון עבודה ברפת וזה מקשה עליהם.
המצב הוא מצב חירום ואין יותר מדי זמן להכשיר תוך כדי האזעקות. הבנו שהצורך הוא לייצר מתנדבים, שהם בעלי הכשרה בסיסית מבחינה תאורטית ומעשית – תוך תרגול חליבה.
במקביל להכשרת המתנדבים בחליבה התחלנו לייצר סרטוני הדרכה בסיסיים שמדגימים הגמעה של עגל, חימום חלב לפני הגמעה, הסבר על מונחים בסיסיים ברפת, הסבר על הפרה וכיצד נכון להוביל אותה ועוד.
גם בדירי הצאן זקוקים למתנדבים
תוך כמה ימים הבנו שענף הרפת וגם ענף הצאן, מאבדים בכל יום, עוד ועוד ידיים עובדות, כיוון שעובדים תאילנדים החלו לעזוב בכל הארץ. בשלב זה, הצטרף יוסי לפר ליוזמה ויחד איתו, קראנו למתנדבים להגיע להתנדב ברפתות ובדירים בכל הארץ ולא רק בעוטף. הצוות הלך והתרחב כאשר גבריאל פרץ ממועצת החלב, יצר קשר עם שרית והציע את עזרתו בהכשרה. כפי שאמרנו – צוות מקצועי ביותר.
רפתות בכל הארץ פתחו את שערן בשמחה לטובת ההכשרות וזה עוד משהו מדהים ומחמם את הלב. הענף הזה כל כך מיוחד.
שילוב הידע שלנו יחד, כל אחד מתחומו ומתוך ניסיון רב השנים שלו, יצר תמהיל נהדר של מקצועיות וחברות. אנו פועלים מתוך שליחות במטרה לעזור לרפתנים ולבעלי הדירים כאן ועכשיו.
הכשרת מתנדבים באתרים רבים ברחבי הארץ
הטלפונים שלנו לא מפסיקים לצלצל. אנחנו סביב הדבר הזה, מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. כל יום, השיטה מתייעלת יותר ויותר. אם בהתחלה הכשרנו רק ברפת יוקר ביקנעם המושבה, ככל שהגיעו יותר מתנדבים, מכל רחבי הארץ, פרסנו את ההכשרות לרפתות ודירים שונים בארץ, שקרובים לאזור מגוריהם של המתנדבים.
מתנדבים שעברו הכשרה, מופנים לחמ"ל ההתאחדות ומשם הם עוברים שיבוץ לרפתות. המתנדבים מגיעים מכל רחבי הארץ, גברים, נשים, צעירים, פנסיונרים, אמנים, הייטקיסטים, רופאים – הכול מכל כל וכולם, עם רצון עז לעזור וכולם מספרים את אותו הסיפור, שזה המעט שהם יכולים לעשות. זה עם ישראל ברוב הודו ותפארתו.
קטע אישי של שרית
מתחילת המלחמה אני חושבת איך אני יכולה לעזור, מוצאת עצמי מתוסכלת, כואבת אחרי כל ידיעה וכל הודעה מורטת עצבים. בראש ובראשונה על ידיעות ממעגלים שונים, קרובים יותר וקרובים פחות, בתוך חוסר וודאות משוועת ופחד שלא נותן לישון. פחד על הבנות שלי, פחד הישרדותי בזמן שארנון בעלי מגויס, מאותה השבת השחורה הזאת של ה-7 לחודש.
מתנדבת בקבוצות שונות בקהילה, אופה עוגיות לתחנת ריענון לחיילים, קרועה בין משימות הבית, לרפת בבית ולרפת בכפר הנוער. מנסה להחזיק את כל המשימות, תוך כאב עצום, שמחכה לדעת את שלום הקרובים והרחוקים שלי. הייתי שבורה, שבורה וכואבת.
ואז שיחה עם מנהלת הכפר שלי, שהצליחה להקים אותי ומיקדה אותי אל תוך הבנה במה אני צריכה להתמקד. ״הבנות והרפת״ זה מה שחשוב עכשיו.
תוך כדי כל זה, חושבת על הרפתות בדרום, רואה את הפרסומים. כל רפתן יודע, כמה המצפון עובד על כל דקה של איחור בחליבה, את זעקות הפרות שחייבות להיחלב ושהאוכל יגיע בזמן, הצוותים שקורסים, הכאב על האובדן שאיבדנו, מנהלים קולגות שאינם עוד בשבילן.
חשבתי איך אני יכולה לעשות משהו, עבור הפרות האלו והצוותים. זיהיתי בלבול עצום בין כל פרסומי המתנדבים והחלטתי לקחת על עצמי, להכשיר מתנדבים לקראת העבודה ברפתות העוטף ומאוד מהר מבינה, שלא רק.
מפרסמת פוסט בפייסבוק, אני פה לתמיכה.
לכל דבר.
לאט לאט, מבינה איך זה עובד או לא.. מקבלת פניות רבות ובין הפניות טלפון מסיון לאקר, אני רוצה להצטרף למיזם. ״בטח, בואי״ אני עונה.
עובדות במרץ ובעלה תומר עם המצלמה, חושבות, מדייקות ומתחילות בשיתוף פעולה מדהים, כאילו הגענו אחת לשנייה כמתנה. לאחר כמה ימים, מבינות את גודל המיזם את העבודה המרובה שכרוכה סביבו ואת זה, שגם בדירים יש צורך ענק בעזרה ומגייסות את יוסי לפר, שלאורך כל הדרך מפרגן ותומך בכל פוסט שלי מההתחלה. ואז טלפון מגבריאל פרץ מדריך מאל"ה, שנותן את כוחו גם כן. הפכנו לצוות. צוות שעובד סביב השעון, תומך אחד בשנייה ומאפשר פריסה רחבה יותר של מענה.
הפידבקים שאנחנו מקבלים מהצוותים ומהמתנדבים, מחממים את הלב.
קטע מתוך פרסום בפייסבוק של סיון:
רופא, נגן חליל הודי, מהנדס חשמל וכותבת פטנטים נכנסו למכון חליבה….
בימים שפויים, זאת הייתה יכולה להיות התחלה של בדיחה טובה.
בימים אלה, זה עם ישראל במיטבו וברוב תפארתו.
הכשרתי אתמול 4 מתנדבים מדהימים שמוכנים לעצור הכול ולרדת לעוטף ולהתנדב ברפתות.
עם ישראל חי!
