מה ההבדל בין מרכולית לכלבו ואת מי אירח צה"ל בשטח צבאי סגור? עוד שבוע סטנדרטי בנגב הדרומי
*תמונה ראשית: מחאה אזרחית נגד ארגון "נחלה". את הקראוונים לא נתנו להם להביא. צילום: תניא ציון וולדקס
השבוע נפתחה אצלנו המרכולית. בבארי, בשיטת הווריאציות הקיבוצית הידועה שמספקת לכל קיבוץ את הייחודי לו, וזה מה שהכי חשוב, כי אלוהים בין כה וכה נמצא בפרטים הקטנים. בקיצור, אצלנו המרכולית (סליחה על הניג׳וס, אבל מזכירה שבשם כלולה ה׳ הידיעה).
טוב, אחרי שהוצאתי אתכם לגמרי מריכוז, אגיד שאצלנו המרכולית היא בעצם ירקנייה עם גבינות, לחם, ועוד מיני מזונות מתכלים. לשאר היה הכלבו, שמוקם במרתף חדר אוכל וירש את הממתקיה של פעם, והיה לנו גם את הקניון בצריף שנשרף, ובו קנינו טקסטיל ובגדים.
אחרי שעדכנתי אתכם, שלא לצורך, איך מחווט חלק הצרכנות הפנימית במוח של חברי בארי, אקצר שוב ואומר שהמרכולית, הצמודה לחדר האוכל, הפכה לכלבולית, מיני מיני סופר, בו יש בתמצות בלבד את מה שצריך. הלכתי לשם לקנות שני דברים, התרגשתי וקניתי שישה, למוחרת באתי וקניתי ארבעה, וזה נגמר בשלוש קניות ברצף.
חזרנו מעולם הספר, שטח הפקר שיש לו בכל זאת חוקים משלו, לעולם התרבות בו יש איפה לקנות יומיומית ומתחת לאף, סתם כי צריך או לא. זאת הייתה צריכה להיות החדשה המרכזית השבוע, היו גם קצת הדלקות נרות, ואה, כן, ארגון "נחלה" החליט לבקר אותנו השבוע.
לא בהכרח ביקור נימוסי קצר לערב החג, הם התכוונו לרדת עם קראוונים לעזה, ואם לא יצליח, להתמקם קרוב, איפה שהוא בעוטף. ההערכה היתה שלעזה לא ייתנו להם להיכנס, ואז אולי יתמקמו אצלנו, כי בעצם, למה לא?
השכנים הצפויים החדשים עובדים בדרך כלל על רעיון זה מדליק נר (התיישבות בתחומי הקו הירוק) זה אינו חסר (התנחלויות בשטחים) וזה אינו נספר (אם הוא פלסטיני). השלב המתקדם באבולוציה המתקרבת עלינו, לעניות דעתי, הוא שהסיווג השלישי יחול גם עלינו.
למנוע התיישבות פרועה ופיראטית
אבל חשוב שתדעו – הצלחנו. אומנם בקרב ולא במלחמה כולה, אבל ההישג הזה הוא אבן בניין ראשונה לטובתנו. קודם כל, דניאלה ווייס אולי בלתי נלאית אבל מסתבר שהתומכים שלה דווקא כן, הגיעו 200 מתוך אלף התומכים להם ציפתה, להם הכינה 900 סופגניות. אומנם נפרש לפניהם שטיח אדום – סגר נתיבי תנועה, באופן שגרם לפקקי תנועה ענקיים, וצה״ל אירח אותם בשטח צבאי סגור – אבל את הקראוונים לא נתנו להם להביא.
בזמן שהמתנחלים מתאוששים מעודף הקלוריות, כדאי שנחשוב מה אנחנו צריכים קדימה:
המשך פעילות פרלמנטרית (כבוד למרב כהן וגלעד קריב, שגם נאם בעניין). הנהגה נחושה של ראשי המועצות בעוטף, שחלקם בהחלט פעלו הפעם. כניסה לעניין של הנהלות הקיבוצים והמשך תמיכת התנועה בהם ובראשי המועצות. הרחבת התנגדות התושבים – שנעשתה בעזרת עצומה ופניות ישירות לראשי המועצות, וכמובן – מחאה בערב האירוע. זאת מחאה אזרחית, שנעשתה בתחום החוק ולמען החוק, כדי למנוע התיישבות פרועה ופיראטית בתחומי הקו הירוק, וכל עוד לא השתנו חוקי המדינה – ביכולתה להצליח!
האישה על הספה
העולם התרסק אבל היא צופה בתוכניות זבל. באמת קרה מה שקרה?
לפני כמה ימים, כשעברתי ליד אחד הפחים, ראיתי על קיר הבטון המקיף אותו, את האישה על הספה. הספה הייתה קצת שבורה, וגם הרגליים של האישה. עוד מישהו ישב איתה, גבר או ילד, שהראש שלו היה שבור, ובכל זאת היא שכבה בנוחיות, בחיוך גדול ותם, לא מודאגת. מרוצה אולי שפעם אחת מסתכלים עליה, ולא על מה שהיא רואה, או שאולי היא מרגישה שעכשיו, על הספה היא לא נמצאת תחת עין של אף אחד, ויכולה לראות בשקט את הסדרה הכי זבל בטלוויזיה. השלט בטח בשולחן לידה, והיא לא בוררת במיוחד את התוכניות. מה שיבוא יבוא, העולם בחוץ יכול מצידה להתרסק כל זמן שהיא על הספה עם השמיכה שלה והתנור.
או ליתר דיוק היא כבר יודעת שהוא התרסק, אבל כשהיא על הספה, והאורות דולקים, בבית חמים ובחוץ חורף, ככה זה, היא שואלת את עצמה אם אכן קרה מה שקרה, אם הבומים שמרעידים את הדלתות והחלונות הם לא סדר העולם והרגלו. וכל זמן שהיא, יש לה ספה, היא לא שואלת אם זה בסדר, כי היא יודעת שמגיעה לה הספה שלה, ואפילו התוכניות המטומטמות, כי היא כנראה עשתה מספיק, והעולם שדוהר להתרסקות הוא עולם מפוצל בין פנים וחוץ, שלעולם כבר כנראה לא ייפגשו.
היא עכשיו אצלי בבית, על המדף שסילקתי ממנו את כל השאר.
