"המהירות בכביש זה משהו מדהים. מצד אחד מפחיד, מצד שני אדרנלין מטורף" 

הילד מקיבוץ הזורע שהתחיל לרכוב בגיל 7 מתאמן היום כחייל המוכר כספורטאי מצטיין בקבוצת אופניים הונגרית ושואף להתקדם לרמה הבאה. יוני שחם (20) על ההבדל בין אירופה לישראל (תרבות נהיגה שונה לחלוטין) ואיך מתאמנים עם מאמן בשלט רחוק 

בימים אלה, כשעיני כל העולם נשואות אל אירועי הספורט הגדולים של הקיץ, מפלס רוכב האופניים יוני שחם (20) מקיבוץ הזורע את דרכו במעלה מרוצי הכביש המפרכים של אירופה, בינתיים בדרג נמוך יותר מהגראנד טורס הגדולים. יוני, שמשרת בצבא כספורטאי מצטיין, התפנה לראיון קצר לפני שטס שוב להונגריה, שם נמצאת קבוצת האופניים שלו. משם הוא ייצא יחד איתם לעוד סבב של מרוצים ברחבי היבשת.     

בוא נתחיל מהתחלה, מתי התחלת עם האופניים?   

"התחלתי לרכוב על אופניים בערך בגיל שבע. בגלל בעיית עיניים שיש לי מלידה וניתוחים שעברתי כילד קטן לא הסתדרתי עם אף ספורט אחר. לא הצלחתי לעשות שום ספורט עם כדור בגלל הסכנה שהכדור יפגע לי בעיניים. אז עלה הרעיון של אופניים, כי באופניים גם חובשים קסדה והסיכוי שהעיניים ייפגעו יותר נמוך. במהלך השנים הבנו שבאופניים יש לא פחות סיכונים, אבל אז זה מה שהתאים לי. נתפסתי לזה גם כי אבא שלי רכב אז ואהבתי לטייל איתו עם האופניים ביער ליד הקיבוץ. ככה זה התחיל. כשהייתי בן 10 נפתחה קבוצת אופניים בקיבוץ והצטרפתי אליה בהתלהבות. היינו עושים רכיבות כיפיות ביער ומידי פעם גם טיולים ברחבי הארץ, אבל מהר מאוד כבר רציתי להגיע לתחרויות, ממש בער בי הרצון להתחרות עם האופניים".  

אתה כל כך תחרותי? 

"אני לא מרגיש תחרותי מידי בטבעי, אולי זה קצת הגיע עם הספורט אבל אז לא הרגשתי ככה. משהו בלהתחרות עם האופניים מאוד קסם לי כבר כילד. ראיתי את הטור דה פראנס בטלוויזיה ומאוד רציתי להגיע לתחרויות. בגלל שבקיבוץ תחרויות לא עניינו אף אחד, מהר מאוד הגעתי לקבוצת אופניים בשם  CCC שפועלת ביוקנעם, ליד הקיבוץ, ובכל האזור. זו כבר קבוצה מקצועית עם רוכבים מכל הגילים שגם משתתפת בתחרויות. גררתי לשם את ההורים שלי, ילד בכיתה ה', הלכתי לאימון ניסיון ונשביתי. התלהבתי נורא ואמרתי שזהו, אני נשאר שם. מאז התאמנתי עם הקבוצה הזאת, מכיתה ה' עד לפני הצבא".  

באילו תחרויות השתתפת כילד? 

"בהתחלה עוד רכבתי על אופני שטח. התחרויות הראשונות היו טבילת אש די קשה וממש קיבלתי שוק. הייתי ילד בן 11 ורמת הסבל הזאת הייתה חדשה לי. לאט, לאט התרגלתי. התחריתי כמעט כל סופ"ש שני בכל הארץ ואבא הסיע אותי לכל חור אפשרי כדי להתחרות. מהרגע שאתה מתחיל להתחרות אתה חייב תמיכה לוגיסטית של המשפחה.  

בערך בגיל 13 עברתי לאופני כביש. מאוד רציתי להגיע לזה. הרגשתי שרכיבת כביש זה התחום שלי ולא השטח. במרוץ הראשון שלי בכביש, אליפות הארץ לילדים, כבר סיימתי שלישי. זכור לי במיוחד מרוץ שהיה לנו באזור ברעם. ילדים בני 13, ירדנו שם ירידות ב-80 קמ"ש. זו הרגשה מטורפת. אחרי המרוץ הזה הרגשתי שרכיבת כביש זה הדבר האמיתי ובזה אני נשאר. מאז ועד היום אני מתמיד ברכיבת כביש".  

מה אתה אוהב בזה?  

"בעיקר את המהירות. אי אפשר להסביר את זה למי שלא רוכב בצורה מקצועית אבל המהירות בכביש זה משהו מדהים. מצד אחד מפחיד, מצד שני אדרנלין מטורף. אני מאוד אוהב את האימונים בכביש, את העובדה שאני יכול לצאת מהבית ולנסוע עם האופניים לאן שאני רוצה. שלשום למשל עשיתי אימון של חמש שעות, לבד. יצאתי מהבית בקיבוץ, רכבתי לגלבוע, עליתי אליו משני מקומות שונים וחזרתי לקיבוץ מדרך אחרת".  

זה לא נורא מסוכן?  

"זה מסוכן ומפחיד ואני משתדל לנסוע עם ליווי של אבא אבל ברור שהוא לא יכול ללוות אותי לכל אימון, מה גם שהאימונים מאוד ארוכים. אם אני רוכב לבד אני משתדל לבחור כבישים שקטים יותר ועדיין זה מאוד מפחיד. זו גם אחת הסיבות שאני נמצא עכשיו רוב הזמן באירופה ומתאמן שם".  

באירופה זה אחרת?  

"לגמרי. אין מה להשוות בין תרבות הנהיגה באירופה ובארץ. זה נטו תרבות נהיגה. בארץ אני משתדל לא לעלות על כבישים מסוכנים שאין בהם שוליים למשל".  

הכרת חבר'ה שנפגעו, נהרגו? 

"בטח. יש את הסיפור הכי עדכני של גיא תימור (נהרג בתחילת חודש יוני השנה. א.ר). הוא באמת נקלע לרצף סיטואציות הכי בלתי נסלח שיש. עמד בשוליים וסידר משהו באופניים, אפילו לא היה ברכיבה, והגיע נהג שיכור בלי רישיון שברח מהמשטרה ופשוט דרס אותו. הוא היה בן 21, גדול ממני בשנה והיינו חברים טובים. גם התאמנו יחד בארץ ובחו"ל. לי אישית היו תאונות אבל למזלי לא עם רכב. בארץ יש הרבה אירועים של כמעט תאונה".  

לשווק את עצמך 

"אני חייל כבר כמעט שנתיים במעמד של ספורטאי מצטיין" מספר יוני, "בגלל בעיות העיניים שלי ממילא לא היה לי פרופיל קרבי כך שלא הייתה פה שום התלבטות. מבחינתי זה היה ברור שאני הולך למסלול הזה. כדי לקבל תקן של ספורטאי מצטיין צריך להגיע להישג מסוים באליפות הארץ. בגיל 17 הגעתי שני באליפות הארץ לגיל שלי וידעתי שההישג הזה יספיק לי. בערך כשהתגייסתי עברתי מקטגוריית הנוער לקטגוריה בוגרת יותר שנקראת Under23. בגיל הזה צריך כבר לעבור לקבוצה יותר מקצועית ולהתחרות במרוצים באירופה. בדקתי כמה אפשרויות ובסוף מצאתי קבוצת אופניים ספרדית ונסעתי אליה וביליתי שם חצי שנה".  

איך מגיעים לקבוצה כזאת?  

אתה צריך לשווק את עצמך. לכתוב מיילים לקבוצות באירופה ומי שחוזר אליך אתה צריך לספר להם על עצמך, כמו קורות חיים. מאיפה אתה מגיע, מה עשית בספורט, תוצאות המרוצים שלך, את כל הנתונים האלה אתה שולח להם, הם רואים במה אתה הכי חזק ואם הם רוצים אותך אתה חותם איתם על חוזה. אגב, יש אתר רשמי של ספורט האופניים העולמי ושם אפשר לראות במדויק את התוצאות שעשית במרוצים, וזה מה שחשוב. לפי זה הם יכולים לדעת את התוצאות וההישגים שלי.  

ואחרי שהחזירו לך תשובה חיובית?  

טסתי אליהם והתאמנו באזור אליקנטה בדרום ספרד. זה אזור מאוד הררי, אולי האזור הכי טוב לרכיבה שהייתי בו בחיים שלי. כבישים מדהימים, ריקים לגמרי, עם הרבה עליות וירידות, יפה שם באופן מטורף. אבל התנאים בקבוצה הזאת לא היו אידיאלים. זה היה קצת שוק עבורי. קבוצות ספרדיות ידועות בהתנהלות ההזויה שלהן. היינו שם בערך 20 חבר'ה מכל מיני מדינות, כולל ארבעה מישראל.  

אימונים בשלט רחוק 

"יש לי מאמן אישי, מאמן גרמני שמאמן אותי בשלט רחוק", אומר יוני, "באופניים בדרך כלל אתה לא מתאמן עם מאמן של הקבוצה, אלא עם מאמן חיצוני ורק הוא קובע לך את תוכנית האימונים. ככה זה עובד. יש תוכנה שדרכה הוא יכול לעקוב בשלט רחוק אחרי כל מה שאני עושה ואני גם כותב לו הכול. אימונים קבוצתיים עושים רק לעיתים רחוקות, זה לא מאוד נפוץ".  

אז מה היתרון בקבוצה? 

"דרכם אתה מגיע לתחרויות והם מספקים לך את כל הארגון והתמיכה הלוגיסטית. בתחרות יש רכב של הקבוצה שנוסע מאחורה, לכל קבוצה יש רכב מלווה כזה, והם מספקים לך מים ומזון לאורך המרוץ ואם יש לך תקלה באופניים הם נותנים לך מיד אופניים או גלגלים חלופיים. היתרון של קבוצה הוא בעיקר התחרויות, לא האימונים".  

מי מממן לך את הכול, למשל את המאמן?  

"עדיין הרוב נופל על ההורים שלי. השנה זה קצת פחות כי עברתי מספרד לקבוצה אחרת שנמצאת בהונגריה והיא הרבה יותר טובה. לוח המרוצים שלהם הרבה יותר טוב וגם התנאים. הם נותנים לי די הרבה. יש לי איתם חוזה עד סוף ספטמבר, אז נגמרת העונה. עונת המרוצים באירופה נמשכת ממרץ עד סוף ספטמבר. השנה כבר היו לי מרוצים בקרואטיה, הונגריה, סלובניה, וסלובקיה. אלה מרוצים של UCI (איגוד האופניים העולמי), מרוצים של 150- 180 רוכבים שמזנקים ביחד, במסלולים שנעים בין 150 ל-200 ק"מ בכל מיני תנאי כביש. מישוריים, גבעתיים, הרריים. המרוצים ברמה הזאת היו בהתחלה שוק עבורי, אבל השנה אני כבר מצליח בהם יותר".  

למה שוק?   

"המקצועיות. כולם מאורגנים ברמה מטורפת. הידיעה שאני עומד על קו הזינוק עם רוכבים שכל החיים שלהם מתעסקים רק עם ספורט, ואני בעצם חייל ואין לי את היכולת להתאמן ברמה הזאת כמו מישהו באירופה שרק רוכב על אופניים 24/7. המרוצים עצמם מאוד אגרסיביים. אתה צריך להתמקם בתוך הדבוקה, לנוע קדימה ולנסות להתמקם בעשיריה הראשונה בשביל להתחמק מהתרסקויות, לא לפספס פיצולים וכו'. המיקום בתוך הדבוקה הוא בעצם הכול באופניים. במרוצים בארץ אין את זה, פשוט כי אין כל כך הרבה רוכבים אבל באירופה המיקום שלך בדבוקה הוא הכול. איך אתה מצליח לשמור על הפוזיציה שלך במהלך המרוץ". 

דברים שלא רואים בטלוויזיה 

את הטור דה פראנס אתה רואה? 

"ברור. הטור זה באמת קצה הקרחון. זו כבר רמה ממש מטורפת. אלה חבר'ה שהתחילו במרוצים שאני עושה עכשיו ואחר כך עלו לרמה של המרוצים הגדולים. פוגאצ'אר למשל (מנצח הטור השנה) שלט במרוצים שאני עושה ב-Under 23 לפני שהגיע למקום שהוא נמצא בו עכשיו".   

אילו רוכבים אתה אוהב?  

"אני מעריך בעיקר דברים שלא רואים בטלוויזיה. את הדרך שהרוכבים האלה עשו עד למעלה. אנשים לא מודעים בכלל איזו רמה לא נורמלית של רוכבים יש כרגע בעולם. הרמה הנוכחית של רוכבים בטור היא ממש מטורפת. הם חזקים כמו בתקופה של לאנס ארמסטרונג, אבל בלי הסמים".  

הרמה כל הזמן עולה?  

"כן. כל הזמן עולה".  

איך? 

"יש היום הרבה טכנולוגיות חדשות שלא היו מודעים אליהן אפילו לפני חמש שנים. שיטות אימון, זה כל הזמן מתקדם. אפילו בתחום התזונה יש היום דברים שלא ידעו לפני כמה שנים".  

מה קורה עם סמים היום?  

"אותי עוד לא בדקו באף מרוץ, כי בדיקות סמים בדרגה שלנו עושים באופן אקראי. בסוף כל מרוץ בוחרים כמה רוכבים ובודקים אותם. במרוצים הגדולים כמו הטור דה פראנס בודקים באופן אוטומטי את הפייבוריטים, כל הזמן. אגב זו בדיקת שתן, לא דם". 

אתה יכול לומר לי שספורט האופניים היום יותר נקי?  

"לא. אני לא יודע מה קורה ברמות הגבוהות ממש אבל ברמות הנמוכות יותר יש הרבה פרשיות של סימום. זה מאוד נפוץ. לגבי הטור דה פראנס טוענים שהיום הוא נקי. כמות הבדיקות שעושים שם היא לא נורמלית. אז מצד אחד אנשים לא מבינים איך הרוכבים האלה כל כך חזקים, מצד שני הבדיקות הן ברמה הכי גבוהה שהיו אי פעם. במרוצים האלה באמת אין דרך להתחמק או לעבוד על המערכת".  

מה יקרה איתך הלאה?  

"עכשיו אני טס שוב לחודשיים בהונגריה, לקבוצה שלי, ובמשך הקיץ צפויה לי שורת מרוצים ברחבי אירופה. העלויות והארגון בתוך אירופה זה הכול על הקבוצה, נסיעות, מלונות וכו', הטיסות לארץ בינתיים זה על המשפחה. אגב, בדרך כלל נוסעים למרוצים עם רכב, לא טסים. בקבוצה יש חבר'ה מכל מיני מדינות. אני גר בדירה עם בחור שבדי ובחור אוסטרלי. אבל היום אני כבר מנסה למצוא קבוצה עוד יותר טובה. אם אצליח לעשות עכשיו סבב מרוצים טוב באירופה יש לי סיכוי לעלות לקבוצה בדרג גבוה יותר".  

אופניים זה התמכרות?  

"אנשים מתמכרים לספורט, אבל אני באמת אוהב את זה. לפעמים אני גם סובל מאוד אבל עדיין מאוד אוהב את זה. אולי אני מכור, לא יודע".