בגיל 43 מצאה אלירז חמדי את תכלית חייה – לנהל משק חקלאי המנגיש מזון טרי "מהשדה לשולחן" – להראות איך מכינים ארוחת בוקר איכותית מחומרי הגלם שמגדלים בגינה * מה-7 באוקטובר פעלה למען מערכת החינוך של המפונים בצפון, אך תחושת הריפוי שחוותה בשדה גורמת לה לפצוח במיזם בו אנשי צבא שנפגעו ומתמודדים עם קשיים, שיוכלו לבוא ולעבוד במרחב החקלאי
*תמונה ראשית: אלירז חמדי ממושב נטור. צילום: גבי גיל לוין
אלירז חמדי, בת 43, אישה שהיא קפיץ. מין סופרוומן כזו, זריזה, יוזמתית, מממשת ומגשימה את עצמה – חיה מתוך תשוקה פנימית לכל אשר היא עושה. חמדי נשואה ואם לארבעה ילדים, שלוש בנות ובן. שתי הבנות הגדולות משרתות בצבא הבת השלישית לומדת בכדורי במסגרת "אדם ואדמה", והבן הצעיר, נער שלומד במסגרת אנטרופוסופית.
אלירז היא אישה דתיה. כיסוי הראש שלה הוא כובע קסקט וכפי שבחרה בכיסוי הראש הזה , ככה חיה היא בדרכה שלה. אלירז נישאה בגיל 22 לדן ובני הזוג בחרו לבנות את ביתם במושב נטור שבדרום רמת הגולן. נטור היה קיבוץ של השומר הצעיר עד שבשנת 2008 הפך למושב. זהו ישוב מעורב, בו מחצית האנשים בו הם אנשים דתיים וחציים אנשים חילוניים.
פגשתי את אלירז בביתה שבנטור. אלירז היא חקלאית ואני שכמעט לא מכירה נשים שהחלום שלהן היה להיות חקלאיות, תוהה ושואלת מאיפה ולמה זה היה החלום שלה?
בתשובתה חוזרת אלירז לבית הוריה ולמחוזות ילדותה: "עוד כשהייתי ילדה חלמתי על משק חקלאי, חלמתי ללכת במרחביי הטבע. עבורי חקלאות היא התרגשות ויצירה בטבע ומהטבע. אני מתרגשת מהצמיחה, מההתחדשות. אני מאד מחוברת לתהליכים, לעונות השנה. עבורי זה מעורר תשוקה מהחיים. איני מוכנה לחיות ללא שמחה, זהו המוטו של החיים שלי.
"גדלתי בשומרון, הקושי שלי היה שבשל הבעיות הביטחוניות אי אפשר היה ללכת חופשי. סבי וסבתי הם חקלאים בכפר פינס. הייתי מגיעה אליהם בחופשות. אני מאד קשורה לסבא וסבתא שלי. סבא היה חקלאי, היו לו הרבה מאד גידולים. הייתי מצטרפת אליו ועובדת עימו. סבא גידל ירקות, פרחים בוטנים ותרנגולות. סבא וסבתא בימים אלו הם בני תשעים וארבע. הם הוריה של אמא.
"נולדתי בקרני שומרון, הורי הם אנשים אידיאליסטיים. עם היוולדי הוריי עברו להר ברכה על מנת להקים את הישוב ולאחר שנה וחצי חזרו לקרני שומרון. הוריי אודי ואתי ליברמן היו לזוג עוד בהיותם בשנות העשרה המוקדמות."
אתי האם הייתה מורה וכל חייה התנדבה במישורים רבים. אודי היה ראש מועצת קרני שומרון והיום מנכ"ל של מכללת 'שערי משפט'. תשעה ילדים ילדו אודי ואתי, אלירז היא הבת החמישית במשפחה.
אלירז משתפת ואומרת: "גדלתי בתחושה שיש לי גב חזק, עם בטחון ותחושה שהכול אפשרי. הייתה לי ילדות יפה, המשפחה ממנה באתי הינה משפחה מגובשת. הייתה לי חוויה שיש הכול אבל בפשטות. אבי תמיד היה אומר: 'אנחנו הכי עשירים'. טיילנו המון, תמיד בפשטות, כולנו באוטו, מזרונים מאחור ועם חוויות משפחתיות יפות."
הבחירה במושב נטור
אלירז בגרה שירתה בצבא, הכירה את דן והם החליטו לעלות צפונה. אלירז וודן הגיעו לרמת הגולן והתאהבו באזור. ההתחלה הייתה בקצרין, ההמשך ברמת מגשימים ואז הגיעו לנטור ובחרו לבנות את ביתם וחייהם בנטור. אלירז: "ההחלטה לגור במושב שחלק מהאנשים דתיים וחלק לא, הייתה עבורנו הדבר הכי נכון וטבעי."
יש לי מין תחושה כזו שהבחירות של אלירז ודן בן הזוג שלה הן בחירות הבאות מתוך קשב פנימי עמוק. דן למד חינוך מיוחד, נחשף לזרם האנתרופוסופי – ובהמשך הקים בית ספר אנתרופוסופי מלווה בצוותים העובדים בבתי ספר אנתרופוסופיים. אלירז בדרכה קשובה לנטיות ליבה. תחילה עבדה בעבודות שונות, הייתה גבנית במחלבה, עבדה מאז ה-7 לאוקטובר בשיקום הצפון והחליטה להקים משק חקלאי אוטרקי (משק המקיים את עצמו).
אלירז ודן דתיים ומאמינים ויחד עם זאת ליברלים והבחירה לגור בנטור היא העדות לכך. במידה רבה הם ממשיכי הדרך של הוריה וממשיכי דרכם של סבתא וסבא שלה מכפר פינס. אלירז מעידה: "ההחלטה לגור במושב שבו 50% מהאנשים דתיים ו-50% אנשים חילוניים הייתה החלטה שנבעה מתפיסות העולם שלנו ומהאמונה האומרת 'איש באמונתו חיה'. אני מאמינה בתנועה ובבירורים פנימיים. יש משפט האומר: 'אין שמחה כהתרת הספקות, אני מוכן לחיות עם ספקות ואני שמח עם זה'. כך גם אני, בודקת, שואלת שאלות ובוחרת."
אלירז עבדה שנים רבות כיועצת ארגונית לבתי ספר תיכוניים ופיתחה תוכניות יזמות אקו-סיסטם במערכת החינוך. החלום להיות חקלאית המשיך להדהד בתוכה. תחילת דרכם החקלאית של אלירז ודן הייתה בנטיעת כרם זיתים. כרם הזיתים שלהם ניטע על כשלושים דונם של שני זני זיתים: ארביקינה וקורנאייקי. זנים אלו אינם זנים מקומיים. המיוחד בזנים אלו הוא טעמם כמובן והמסיק שלהם. המסיק נעשה על ידי בוצרת ולא על ידי ניעור העצים. הבוצרת שקוטפת את הזיתים תוך שעות מביאה לתוצאות מאד טובות של איכות השמן. במהלך השנה הטיפול הוא בעיצוב העצים והתחזוקה שלהם, כדי שהבוצרת תוכל למסוק את העצים בעונת המסיק.
להיות חקלאית
מושב נטור מחולק לשלושה חלקים: אזור המגורים, תיירות חקלאית ושטחים חקלאיים. החלום להיות חקלאית התממש בחלקו עם נטיעת כרם הזיתים.
אלירז מספרת: "לפני שנה וחצי החלטתי שהגיע הזמן לממש במלואו את הרצון שלי לעבוד בחקלאות. זו החלטה משנת חיים. עזבתי עבודה שמאד אהבתי, הייתי שכירה ועכשיו אני עצמאית. פיתחתי מודל כלכלי על מנת לעבוד ולהתפרנס מחקלאות. פיתחתי וגידלתי משק אוטרקי ליד הבית. זהו משק חקלאי המבוסס על גידולים אורגניים, עצי פרי, ירקות העונה, צמחי תבלין וכמובן תרנגולות חופש המטילות את הביצים לצריכה ביתית.
"אני מארחת אנשים ומלמדת בסדנאות שלי את הרעיון 'מהשדה לצלחת' (Farm to Table). אני מנכיחה את האפשרות של גידולים שונים ובישול, ויצירת חוויה של ארוחה בריאה ומזינה של גידולי השדה הנקטפים בשטח החקלאי שלי. מגיעות אליי קבוצות שונות. מגיעות משפחות, מגיעים ארגונים שונים. הילדות שלי בכפר פינס אצל סבא וסבתא, הקטיף, האוכל המזין, הם המוטיב אותו מנכיחה כאן בנטור."
במהלך הסדנה של חמדי מלקטים המשתתפים צמחי תבלין וירקות מגידולי העונה, אוספים ביצים מלול תרנגולות החופש בחצר, לומדים על גידול ירקות ופירות טריים, מכירים את העונות והטכניקות השונות, ואוספים בעצמם את התוצרת.
לאחר מכן, במטבח, הם לומדים להכין מנות טעימות ובריאות מהביצים ומהירקות שקטפו, ולהכין גבינה טרייה מחלב טרי שמגיע היישר מהרפת, כתוספת משמעותית לארוחה וכן מתנסים בטעימות שמן זית מזנים שונים מהגידול המרכזי של המשק.
"אני מנגישה בסדנאות אלו את האיכויות שישנן במרחב הכפרי," מסבירה אלירז. "אני מדברת על החשיבות בביטחון המזון, ועל החשיבות במזון הטרי האורגני. אני מדגישה ומדברת על החשיבות של הקנייה הישירה מהחקלאים, הן בשל פערי התיווך והן בשל הטריות של התוצרת החקלאית. פעם בשבוע אני עושה סדנאות 'מהשדה לצלחת' במלון פרא, הנמצא בבית המכס ברמת הגולן. מלון פרא הוא מלון בוטיק שמדבר טבע ובריאות. מצאתי שבבחירה הזו שלי, בדרכי שלי אני משפיעה – בעבורי זוהי שליחות.
"אני מדברת על הרפתנים וההשלכות שיהיו אם תצא רפורמת החלב – חיסול הרפתות. אני רואה בכך שליחות ליצור מודעות על החשיבות של החקלאות הישראלית. עבורי החקלאות הישראלית והבטחון התזונתי באמצעות החקלאות הישראלית זוהי ציונות.
"יום בשבוע אני נוסעת למושב עדנים. שם, הצטרפתי לחקלאי המגדל גידולי שדה בשטח החקלאי שלו – הוא מלמד איך לגדל גינת ירק ואני מלמדת איך להכין ארוחת בוקר איכותית מזינה מחומרי הגלם שמגדלים בגינה. אני יודעת בוודאות, חייבים לחזק את החקלאות הישראלית. המשק החקלאי, הן משק החי והן הגידולים השונים נמצאים תחת פיקוח. שמן הזית לדוגמא משקף ששמן הזית הישראלי באיכות מעולה ואילו המיובא לעיתים מעורבב. אני פוגשת אנשים הבאים למלון פרא, למשק בעדנים ואליי בנטור ואני בהתרגשות. אנשים באים במגע עם האדמה, קוטפים את הירקות ונוצר חוזה חדש בינם ובין האדמה והתוצרת שלה. אני מתרגשת בכל מפגש שכזה.
"המעבר מעבודה כשכירה להיותי עצמאית היה שינוי מהותי. הייתה לי משכורת טובה, רכב. המלחמה, ה-7.10, גרמה לי להבין שאסור לי לחכות על מנת להגשים את חלומי. החיים הם כאן, עכשיו. ידעתי שהבחירה הזו היא תואמת ומדייקת אותי. לא ממש דאגתי בהיבט הכספי, מכיוון שמאז שאני זוכרת עצמי תמיד עבדתי. המלחמה האיצה את ההחלטה שלי מעוד אספקט. עבדתי שעות על שעות בגינה ומצאתי המון רוגע ושקט בעבודה זו. הייתה זו תרפיה בשבילי. בחור ממשפחתי נהרג והוא הותיר אחריו אלמנה עם תינוק ובהריון. התותחים רעמו, היה כל כך הרבה שכול ועצב והצמחים גדלו וסימלו צמיחה וחיים."
התרומה לקהילה
השנה ראשונה של המלחמה אלירז הצטרפה למינהל החרום של מכון ברנקו וייס. המטרה הייתה ללוות ישובים וקהילות מהצפון שפונו בזמן המלחמה. הייתה זו שנה מאד אינטנסיבית. אלירז לקחה על עצמה לנהל את מערך החינוך של קריית שמונה וישובים מסביב. הייתה זו שנה בה אלירז הכניסה את הילדים ושיבצה אותם במסגרות חינוכיות.
אלירז הקימה מערכות חינוכיות בתוך בתי המלון ובכל מסגרת חינוכית. אלירז מספרת: "פגשתי עצב, כאב. פגשתי אנשים במשברים קשים. פגשתי אנשים שהתנתקו מחייהם, שעברו שבר גדול ברמה האידיאולוגית. בשנה זו גיליתי המון כוחות בתוכי. אנשי ברנקו וייס סמכו עליי ואפשרו לי לממש כל החלטה שלי. תקופה זו חיזקה את הבטחון שלי בעצמי וגרמה לי להפסיק להטיל ספקות בכוחות שלי. התקופה הזאת הוציאה מתוכי יכולות וצדדים חדשים.
"החודשים האלו בהם נרתמתי ועבדתי בעבור תושביי הצפון חיזקו אצלי את ההבנה והידיעה, כמה חשוב הקשר עם האדמה והסיבה שהביאה אותי לחיים בנטור וברמת הגולן. התהליך אותו עברתי בעבודת המשק, הריפוי הפנימי הוביל אותי לדרכי החדשה. העבודה בגינת הירק שלי ריפאה אותי. ההתחדשות של הטבע חולל התחדשות בתוכי. כל מה שעשיתי התנקז לתוך ההבנה שיש כאן בפשטות הזאת מרחב נפלא.
"החלטתי לפנות ליזם של חוות יין ברמת הגולן. הצעתי לו להקים אצלו מרחב שיאפשר תעסוקה תומכת שיקום. הצעתי שאנשי צבא שנפגעו ומתמודדים עם קשיים יוכלו לבוא ולעבוד במרחב חקלאי זה. הבנתי שכפי שאני עברתי תהליך טיפולי, כך זה ייטיב גם לאחרים. הבחירה הזו שלי כל הזמן מתרחבת וגדלה."
מי שפוגש את אלירז חמדי פוגש בחורה צעירה שהיא כמו פצצת אנרגיה. כמובן שככה בקטנה, הקרקרים שהיא מגישה הם מעשיי ידיה, גבינת הלבנה, הזיתים, הריבות, המאפים – תחושה של חגיגה. המוטיב המנחה את אלירז של חיים מתוך תשוקה ושמחה נוכח בכל.
ארבעה ילדים לאלירז ודן. הבנות הגדולות מרים הלל ודריה, שתיהן חיילות. הבת השלישית, חירות, לומדת בכדורי במסגרת "אדם ואדמה". מי שמכיר את המסגרת החינוכית הזו יודע שזה בעצם הכי טבעי שתלמד במסגרת זו. הבן בצלאל (אותו פגשתי) דומה להפליא לאימו, נמשים מקסימים על פניו, עיניו ירוקות וחיוך שובה לב , לומד במסגרת חינוך אנתרופוסופית.
אפשר לומר שהבחירה של אלירז להקים את המיזם "מהגינה לצלחת" הוא בהרבה מובנים שליחות ציונית במובן העמוק ביותר.
