יבול שיא
הרפת והחלב
כנסת יוחנן המטביל בקאסר אל יהוד צילום אידובי

המקום הכי נמוך בעולם – חלק ב' 

3 דק' קריאה

שיתוף:

היסטוריה של 2,000 שנים במקום כל כך קטן ומבודד * מפעל האשלג שפעל לפני קום המדינה עם פועלים עבריים ביניהם אבא שלי * סיור בקסר אל יהוד ומקום הטבילה של ישוע בצפון ים המלח והירדן – וביניהם עוד על ארץ המנזרים ועל שדות המוקשים שמסביב 

מפעל האשלג בצפון ים המלח 

תחנתנו הבאה היתה באזור בו היה מפעל האשלג בצפון ים המלח, ממנו הועבר האשלג לתחנת הרכבת בירושלים ומשם ברכבת לחיפה ולשווקי היעד באירופה. אבא שלי, גדליה בר ז"ל (אוטו ברגר בימים של טרום הקמת המדינה) עבד במפעל זה ועדות לכך היא כרטיס הנסיעה של המפעל, מירושלים למפעל, שם גם גרו העובדים בחום הלוהט של ים המלח.  

מפעל אשלג א"י בע"מ פעל במקום עד שנת 1947 ורק שרידים ממנו קיימים עד היום. עובדי המפעל היו מגיעים בשיירות אוטובוסים מירושלים ואפילו נשאר ברשותי כרטיס מקורי משנת 1945, מורשת מאבי שאיתו נסע מירושלים למחנה העובדים והמפעל בקליה. 

שלט הכניסה לאזור מפעל האשלג קליה צילום דני בר 1
שלט הכניסה לאתר מפעל האשלג החרב בצפון ים המלח בקליה. צילום: דני בר 

מוקשים בארץ המרדפים 

המשכנו צפונה לארץ המרדפים והמוקשים ולאתר הטבילה הנוצרי, על גדת הירדן. הדרך עוברת בין מנזרים ושטחים המגודרים עם שילוט זהירות מוקשים. המראות האלה מחזירים אותי בזמן לחורף 1974- חיל הנדסה, קורס מ"כים באום דארג' מדבר יהודה. בתום הקורס ולפני יציאה לקורס מש"קי חבלה כל הקורס יצאו לרגילה של שבוע ימים ואילו אני יצאתי לשבוע במחבוש ביחידה, על הפרות משמעת במהלך הקורס. אחרי יומיים של חופשה הוקפץ כל הקורס חזרה לבסיס וקיבלנו משימה לרדת לקליה, כי יש משימה להניח מוקשים באזור על מנת למנוע חדירות מחבלים מירדן.  

ירדנו במשאיות הובלה למחנה הצבא הירדני הנטוש ושם הקמנו את המחנה שלנו, ולשמחתנו יכולנו לישון במבנים שהגנו מפני הקור והגשם ולא באוהלי הסיירים להם היינו מורגלים באימונים. מבנים אלה הפכו לימים, לגלריה מינוס 430 עליה סיפרנו.  

שגרת יומנו היתה כל יום, מצאת החמה ועד הערב, הנחת מוקשים עפ"י תכנון מדויק, בבוץ של אדמת החוואר – והתוצאה היא שכעת חיה, לא ניתן להיכנס לאזור מחשש למוקשים, פרט לדרך הסלולה היורדת לגדת הירדן בה הוקם אתר הטבילה קאסר אל יהוד. 

קאסר אל-יהודقصر اليهود 

זהו המקום הקדוש לנוצרים, אתר הנחשב על פי המסורת, למקום בו חצו בני ישראל את הירדן בהגיעם לכנען. בצד הירדני של המקום, נמצא האתר בית עברה או בית עניה ( Βηθαβαράالمغطس), בו הטביל יוחנן המטביל (John the Baptist) את ישוע. המקום נחשב לאחד משלושת האתרים החשובים ביותר לנצרות, יחד עם כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים העתיקה.  

כל האזור מכונה ארץ המנזרים (Land of the Monasteries) תודות לריבוי המנזרים והכנסיות שהוקמו באזור, מכל זרמי הנצרות האורתודוקסית (יוונית, רוסית, רומנית, אתיופית ועוד), אבל לא כל המנזרים והכנסיות פתוחים לקהל עקב שדות המוקשים שטרם פונו וטוהרו. 

משנות ה-80 של המאה שעברה, אתר הטבילה, היה פתוח למבקרים רק בתיאום מראש עם צה"ל ובתקופות החגים האורתודוקסים: חג ההתגלות (Epiphany) ב-18 לינואר ובחג הפסחא, אבל כיום האתר פתוח ומוסדר ע"י רשות הטבע והגנים והכניסה גם ללא תשלום. 

פרטים באתר ובטל': 02-6504844. פתוח כל יום משעה 08:00 ועד 14:00-16:00, תלוי ביום ובעונת השנה. 

צליינים טובלים בקאסר אל יהוד צילום דני בר
צליינים טובלים בקאסר אל יהוד. צילום: דני בר 

מנזר דֵיר חָגְ'לָה  

תחנתנו הבאה היתה נווה מידבר שהוא מנזר דֵיר חָגְ'לָה (دير حجلة Monastery of Saint Gerasimus), הניצב על כביש 90 ומהווה חלק מעמק המנזרים. זהו מתחם ירוק ומוצל ובו שרידי מנזר יווני-אורתודוכסי מהתקופה הביזנטית. המנזר נקרא על שם היישוב המקראי בית חגלה הסמוך, אשר בו, על פי המסורת המקראית המוזכרת בספר יהושע, הייתה נקודת התפר המזרחית שבין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט יהודה, מהם יצאו מלכי ישראל. המסורת הנוצרית אורתודוקסית רואה את המקום כאחת מתחנות הדרכים בהן עצרו מרים, יוסף וישוע ללון בדרכם למצרים, בעת שנמלטו מפני המלך הורדוס. 

ראשית הפעילות הנוצרית במקום הייתה, כאמור, עם הקמתו של מנזר ביזנטי, שנוהל בידי הנזיר גרסימוס ועל שמו נקרא המקום. אותו נזיר חיבר גם את תקנון הנזירים במדבר יהודה ויריחו – הרֵגוּלַה.  

הנזיר גרסימוס נחשב לפטרון החיות ועפ"י המסופר נתקל גרסימוס במדבר באריה שקוץ תקוע ברגלו. גרסימוס שלף את הקוץ וטיפל באריה עד שריפא אותו. כהוקרה ותודה, האריה ליווה אותו לכל מקום ושמר עליו מכל רע. כשגרסימוס ניפטר, מספרים שהאריה רבץ על קברו וסירב לאכול ולשתות עד שמת. 

פסל האריה הנאמן בפתח הכנסיה של מנזר דיר חגלה
פסל האריה הנאמן של גרסימוס בפתח הכנסיה של מנזר דיר חג'לה. צילום: דני בר 


המנזר הפך למרכזי ופופולארי שלא כמו שאר המנזרים באזור, תודות לסלילת כביש 90 מזרחית ליריחו וכך המקום נהפך לנגיש לכל אחד בכל עת. 

דני בר טיולים וסגנון חיים www.danybar.co.il מדריך, יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל. פרטים באתר https://www.danybar.co.il/trip_planning/ או בפייסבוק https://www.facebook.com/DanysBarTravelWineAndDine 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

העלייה המואצת בתוחלת החיים היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות אך בו בזמן מהווה את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפניה. אין מנוס משינוי תפיסת היסוד המקובלת סביב אופן ההתמודדות של היחיד, המשפחה והחברה עם
3 דק' קריאה
בעיצומה של המלחמה נאלצים בעמק יזרעאל להמשיך להיאבק נגד הקמת שדה תעופה ברמת דוד, לאור צעדים שנקטה המדינה – האצת התכנון לשדה הבינלאומי בעמק במקום בנבטים * ראיון עם גיל דייגי, יו"ר מטה המאבק
8 דק' קריאה
מיכל אסף קרמר נולדה בדרום תל אביב, הגיעה לחברת הנוער בגן שמואל בהחלטה להיות יותר קיבוצניקית ויותר שמוצניקית ממי שנולד שם. כבוגרת עזבה את הקיבוץ, חזרה בתשובה ועשתה את כל הדרך לתואר ד"ר בקבלת
5 דק' קריאה
״מתחילת מלחמת חרבות ברזל ראינו כיצד החקלאות בשילוב האגרו סולארי תרם לחוסנה של הקהילה באזורי תקומה וכעוגן כלכלי עבור היישובים.  במקומות בהם אין חקלאות, ניתן להקים שדות סולאריים ובכך לתרום לאגודה ולעתידם הכלכלי והחוסן
2 דק' קריאה
לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״ *תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן