הקיבוצים עין חרוד איחוד, עין חרוד מאוחד ותל יוסף מייצרים דגם חדש של שותפות בין קיבוצית, אחרי שהיו סמל לפילוג. סיור בין שבילי הקיבוצים, ביקור במוזיאונים 'בית שטורמן' ו'בית יוסף טרומפלדור' ושיחה עם ממלאי תפקידים פותח את הלב לרעיונות הקיבוץ, לתמימות החולמים ולכאבי ההגשמה
*תמונה ראשית: הסכו"ם בחדר האוכל המפוצל של איחוד ומאוחד, שקיבל סימונים שונים. צילום: מוזיאון בית שטורמן
משהו טוב קורה בעמק חרוד. מי שהפכו לסמל הפילוג של הקיבוצים – איחוד ומאוחד – מייצרים עכשיו מודל חדשני, לאיחוד, שיתוף פעולה וחיבורים.
הקיבוצים עין חרוד איחוד, עין חרוד מאוחד ותל יוסף החולקים שבילים ועצים משותפים, ואפילו גדר אינה מפרידה ביניהם, פועלים בשנה האחרונה יחד כשלושה קיבוצים בעלי מרחב משותף, תוך שמירה על הייחודיות של כל קהילה.
מדובר בשלושה קיבוצים בעלי עבר מפואר. מייסדיהם ניזונו מאותו מעיין מפכפך שנזכר אצל גדעון בספר שופטים: "וישכם ירבעל הוא גדעון וכל העם אשר איתו ויחנו על עין חרוד".
הפילוג: חצה משפחות וקהילות
הקיבוצים הוקמו על ידי גדוד העבודה ב-1921 בעמק חרוד, אבל מהר מאוד העבירו החלוצים את מקום מושבם אל מעלה ההר, כיוון שחלו במחלת הקדחת. העמק המוריק העניק מים וגידולים חקלאיים מלווים ביתושים נושאי מחלות.
בקום המדינה שני קיבוצים ניצבו לשמור על העמק: קיבוץ עין חרוד וקיבוץ תל יוסף. אלא שבשנות ה-50 נוצר קרע בתנועה הקיבוצית, וקיבוץ עין חרוד התפצל לשניים: איחוד ומאוחד. משפחות וקהילות נפרדו והתחלקו על רקע ויכוח אידיאולוגי ופוליטי.
תערוכה יוצאת דופן המוצגת בבית שטורמן, מציגה את הפילוג בקיבוצים בשנים ההן. חלוקה בין חדרי אוכל, בתי משפחה ואפילו סכו"ם שהופרד לאיחוד ומאוחד. "כבר אז חברי הקיבוצים הבינו שזאת טעות״, אומרת עפרה ברעם, מנהלת בית שטורמן, "אבל זה ישב על טראומה עמוקה יותר. אני חושבת שזה קשור גם לשואה. חלוצים צעירים עזבו את המשפחות הגרעיניות שלהם, עלו לארץ והמשפחות נספו במחנות ההשמדה. הצעירים האלו חיו עם אשמה נוראה כלפי התא המשפחתי".
מעל 70 שנים היו צריכות לעבור על מנת שהפצע יגליד. כיום מובילים מנהלי הקיבוצים, שכל אחד מהם מונה מעל ל-1,000 נפשות, תהליך של חיבורים סביב מה שנקרא "גוש חרוד".
עינב עוז יו"ר עין חרוד מאוחד, בועז אוחנה מזכיר עין חרוד איחוד ואורית קאופמן מנהלת קהילת תל יוסף, פועלים יחד בשביל לייצר מרחבי פעולה משותפים. "יש לנו שיתופי פעולה סביב המוזיאונים, המועדונים לחברים, אירועי תרבות וחגים", אומרת עוז, "אנחנו עובדים גם על שיתופי פעולה בתחום הבריאות והרווחה".
בפועל ישנו שיתוף פעולה גם סביב ביטחון היישובים במסגרת צוותי החירום וכיתות הכוננות. "רק לאחרונה נעשה תרגיל משותף של צוותי החירום היישובים", אומרת עוז. ב"מועדון לחבר" של עין חרוד איחוד התאספו ממלאי תפקידים משלושת הקיבוצים יחד עם אנשי מטה התנועה הקיבוצית, שהגיע ללמוד כיצד פועל גוש של קיבוצים יחד כמרחב משותף.
"הסוד הוא לדעתי ההובלה של שלושת מנהלי הקיבוצים והחיבור ביניהם", אומרת גליה מירום, רכזת האזור מהתנועה הקיבוצית. מירום היתה בעבר מנהלת הקהילה של עין חרוד מאוחד, במשך 5 שנים. "אני חושבת שגם התהליכים של השנים האחרונות קידמו את החיבורים – הקורונה, הטלטלות הפוליטיות וכמובן הטבח והמלחמה של השנתיים האחרונות. כל אלו הביא להבנה שיש יותר משותף ממפריד, ושיש הרבה מה להרוויח מהחיבורים".
התשובה למאבקים בין טבנקין ובן גוריון על דרכם של הקיבוץ, הפלמ"ח ומדינת ישראל ניתנת בצורת חברות שקטה ובוטחת בין עינב, בועז ואורית. שלושתם אנשים צנועים הבורחים מפרסום וכותרות. ייתכן שגוש חרוד המחובר והמחוזק יוכל לחזור לקדמת הבמה הישראלית כנושא משימות לאומיות ברוחם של השופט גדעון ויוסף טרומפלדור אשר חנו בעמק.
הליכה רגלית מבית שטורמן מובילה למוזיאון חשוב נוסף 'בית יוסף טרומפלדור', המארח תערוכות על המנהיג הציוני, נרות נשמה לנופלי המלחמה האחרונה וגולת הכותרת – מוזיאון לחיי הקיבוץ.
את ההצגה גונב הבית עצמו, מבנה ארכיטקטוני מרשים מאוד שתוכנן על ידי האדריכל שמואל (מילק) ביקלס שתכנן גם את המוזיאון לאומנות עין חרוד, מוזיאון בית לוחמי הגיטאות ועשרות קיבוצים ומבני תרבות נוספים. במהלך הפילוג עבר ביקלס עם משפחתו מתל יוסף לבית השיטה, אך הבית שתכנן עומד על תילו ומזכיר את עוצמת וחדשנות הקיבוץ של הימים ההם.
ביקלס יצר לבית טרומפלדור גג מיוחד המכניס אור טבעי שמתפשט לכל אורך ורוחב המוזיאון. חזית הבית, מעוטרת חלונות עץ מהרצפה ועד התקרה, משקיפה אל עמק חרוד המהפנט ביופיו. בתוך הבית חיבורים בין תמימות החולמים וכאבי ההגשמה.
דור המשך לחולמים ולמגשימים
תערוכה הכוללת 2,002 נרות נשמה מעורסלים ברקמות צבעוניות מנציחה את נרצחי ונופלי טבח ה-7 באוקטובר והמלחמה. את התערוכה יצרה ואצרה שי איל, מגן נר, יחד עם כ-200 רוקמות שנרתמו למיזם מכל הארץ.
איה שפרן אוצרת את התערוכה על יוסף טרומפלדור. "תל יוסף הוא היישוב היחיד בישראל שנקרא על שם יוסף טרומפלדור", אומרת שפרן, "הקיבוץ בן 104 שנים, דור חמישי לחלוצים".
בתערוכה ניתן ללמוד על חייו של טרומפלדור, על גדוד העבודה ועל תפיסת הקיבוץ כמכשיר למשימות לאומיות – לתקומת העם והמדינה. "היוזמה של התנועה הקיבוצית לחדש כיום את הנח"ל", אומרת שפרן, "היא המשך ישיר לדור המחרשה וההגנה, דור החולמים והמגשימים".
"נתנו לי לאכול רבע יונה"
שוקי שפרן הוא הרוח החיה מאחורי תערוכת המאה המוצגת בקומה השנייה של המבנה. משך שנים חלם שפרן על הקמת תערוכה לחיי הקיבוץ, אסף ושמר כל חפץ ישן במחסן ביתו ("אשתי הזהירה אותי לא לאגור יותר חפצים") ורתם את חבריו לטובת הקמת המוזיאון.
מהתערוכה ניתן ללמוד על חיי הקיבוץ דרך גן הילדים, הלינה המשותפת, בתי החברים ועוד. בכל מתחם בתערוכה מתעורר לחיים הווי החיים הקיבוצי דרך חפצים ישנים, רשמקול, תעודת חבר הסתדרות, מקלחות ישנות עם חורים שחוררו בני נוער להצצה, מיטות ישנות ונעלי קיפי. הכול רווי בסיפורים של שוקי על חברים אמיתיים שחיו בקיבוץ.
לכמה רגעים, רעיון הקיבוץ הגולמי קם לתחייה, והצופה בתערוכה נכבש בקסמו, רעיון החיים שעיצב את מדינת ישראל בדרכים כה רבות ובלתי אמצעיות. לסיום, ניתן לצפות בווידיאו כיצד שיפצה חבורה מקיבוץ תל יוסף בעמל כפיה את המבנה ששימש בעבר כאולם אירועים, חתונות וריקודים, והפכה אותו למוזיאון יפיפה בעמק.
בסרט תיעודי אחר מספרת סבתו של שוקי, חלוצת תל יוסף: "אכלנו רק פודינג צהוב שהיה עשוי ממים, וקציצות בצל. כיוון שהייתי בהריון נתנו לי לאכול רבע יונה. אולי חצי יונה. רבע או חצי, אני נשבעת שאינני זוכרת". חלוץ אחר מספר בסרט: "אוכל לא היה, אבל היינו שמחים. היתה לנו משימה. והיינו יחד".
