בשנת 1943, לפני קום המדינה, נענה יעקב (יאני) אבידב, שליח המוסד לעלייה ב' של ההגנה, לבקשת שאול אביגור, ובנה סליק גדול במשק. הסליק של יאני, שנחשף בסיפורו של מאיר שליו, "רומן רוסי", היה אחד מעשרים סליקים גדולים שנבנו אז ברחבי הארץ. נכדו של יאני, עופר אבידב, הפך את הסליק לאתר תיירותי, המספר את סיפור המאבק לעצמאות המדינה ואת סיפורו של יאני, שלקח סיכון עצום בהקמת סליק בחצר ביתו
סיפורו של הסליק* במשק אבידב שבמושב נהלל, הוא סיפור המייצג את מלחמת ההישרדות שעבר הישוב היהודי בימי המנדט הבריטי. במידה רבה, החשיפה של הסליק על ידי מאיר שליו בספרו "רומן רוסי", שנים לאחר הקמתו, מייצגת את הסיפור שהיה, אם כי הנימה הסטירית וההומור של שליו והסוף הדמיוני המפתיע (בו הסליק של רילוב מתפוצץ), כמובן רחוקים מהמציאות. הסליקים בתקופה שלפני קום המדינה היו סוד כמוס ביותר, אולי ברמה של המפעל שלנו לטקסטיל בדימונה היום… מאיר שליו עצמו, כאשר כתב את "רומן רוסי", הגיע והתוודע לסליק במשק אבידב שבנהלל, לאחר שקרא את הספר שכתב יעקב (יאני) אבידב: "נתיבים נעלמים". בספר זה מתאר יאני את קורות מסעותיו והרפתקאותיו הנועזות, במדבר, ביבשה ובים להעלאת יהודים לארץ ישראל.
יאני, שליח המוסד לעלייה ב' ואחר כך המוסד לתפקידים מיוחדים, מילא תפקיד מרכזי במבצעי ההעפלה והעלאת יהודים מלבנון, סוריה, אירופה, צפון אפריקה ועוד. בין מבצעיו הרבים נודע חלקו בהבאת יהודי סוריה לארץ. אבידוב הוצב ב-1944 בסוריה, כשמפקדו בהגנה היה נפתלי גולומב ועוזרו היה עקיבא פיינשטיין. בתקופה זו הוציא יאני לפועל את "מבצע האֵלֶף" במסגרתו הועלו לארץ כ-1,350 ילדים מיהודי סוריה. לאחר עלייתם, פוזרו רוב הילדים בקיבוצים ובמושבים. אגב, במסגרת תפקידיו כאיש המוסד לעלייה ב' הגשים יאני את חלומו של בנציון ישראלי, איש כנרת, והבריח ארצה את זני התמרים המשובחים ביותר של עיראק ואירן. היה זה סופו של מסע נועז ומלא הרפתקאות וקשיים בעיראק ובאירן. הזנים המגוונים של התמרים שהובאו ארצה היוו בסיס לחידוש ענף התמר כענף חקלאי. את קורותיו במסע, תיאר סבא יאני בספרו "עלילות עיראק". אין ספק, יאני אבידב הוא כוכב סיפור הסליק, הוא שלקח סיכון עצום ונענה לקריאתו של שאול אביגור (מאירוביץ'), מקבוצת כנרת ובנה סליק במשקו. עופר אבידב, הינו נכדו של יאני שחשף את הסליק, שלמד את כל היסטוריית הסליק ואת כל אשר היה בתקופת חיים זו.
מי זה יאני אבידב, הסבא שלך?
עופר: "יאני , סבא שלי, היה איש העלייה השלישית." שנינו מחייכים, להיות בן העליה השלישית בנהלל, כבר אומר חריגות. המייסדים וכל חברי המושב היו והתגאו שהנם מהעלייה השנייה. מה שאומר כי לבוא לנהלל בשנותיה הראשונות ולהיות חלק מאנשי העלייה השלישית כבר שיקף חריגות ואולי אף טיפה אומץ אל מול גאוות הראשונים…
עופר: "יאני היה ממייסדי עין חרוד. לאחר שבע שנים של חיים בעין חרוד הוא מחליט לבוא לנהלל. חברי עין חרוד ציטטו אותו ואמרו, שהחליט לעבור מהקיבוץ לנהלל, כי טען ש'הקיבוץ הוא חממה לפרזיטים'. "סבי היה טיפוס חריג ומיוחד, שהביא עמו רעיונות חדשים שלא היו מקובלים. מכיוון שהיה איש רוח ואיש מעשה – איש חזון עם ראייה רחבה, הוא יצר קשרים חברתיים עם מגוון גדול של אנשים. בנהלל הוא היה חקלאי ולימים אף הפך לבוהמיין, שישב בקפה כסית עם נתן אלתרמן ושלונסקי.
"בשנת 1942, שש שנים לפני ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל, החליט להקדיש את חייו למדינה בתחומי העלייה והביטחון, לצד היותו חקלאי מצליח. מצד אחד היה אאוט סיידר ומצד שני מאד מקובל, שילוב נדיר שכזה. באותה שנה (1942) יצא יאני אבידב לקורס בנושא בטחון במסגרת ארגון ההגנה, שם פגש את שאול אביגור, שפנה אליו וביקש ממנו לבנות סליק גדול במשק. "משמעות ההסכמה לעשות צעד נועז זה היה לקיחת סיכון עצום ולסכן את כל משפחתו, אשתו וילדיו. אסור היה שהשכנים יידעו על מהלך זה, וכך נבנה בסמוך לרפת המשפחתית מבצר בטון, שההסבר היה מבצר לאגירת שתן."
מבצע יוצא דופן
בכל רחבי הארץ נבנו כעשרים סליקים כאלו – אחד מהעשרים היה במשק אבידב בנהלל. היה זה אחד מהסליקים הגדולים במיוחד. המבצע היה יוצא דופן, הן בבנייה שלו, והן בתחזוקה שלו. היו עוד סליקים באזור וגם בנהלל היו גם סליקים פרטיים. הסליק הזה נועד לתת מענה של ריכוז נשקים ברמה הארצית, ליחידות לוחמות שיזדקקו לנשק זה. אגב, הסליק הגדול בנהלל מעולם לא התגלה, גם לא ב"שבת השחורה", מבצע שערכו הבריטים לחיפוש כלי נשק לא חוקיים בקרב אוכלוסיה היהודית, במסגרתו נחשפו ונתפשו סליקים רבים.
הסליק בנהלל נבנה בקיץ 1943 ובקיץ 1948 – בעיצומה של מלחמת השחרור – הוצא כל הנשק מהסליק ועבר לשימוש היחידות הלוחמות. עופר אבידב, יליד 1947, דור שלישי במשפחת אבידב, גדל ושמע את הסיפורים הרבים על הסליק – גם קוריוזים וגם סיפורים משפחתיים היו חלק מהסיפורים הרבים ששמע בילדותו.
כילד וכנער גדל תחת המורשת של מלחמת העצמאות וימי קום המדינה. מאז ילדותו אהב לטייל, היה מדריך נוער בנערותו, התעניין ולמד תמיד את ההיסטוריה של המקומות בהם ביקר. היה קצין בשרותו הצבאי. לימים, בשנת 1998, החליט ללכת וללמוד קורס מורי דרך ולהתמקצע כמדריך טיולים. עופר הוא חקלאי המשלב התפתחות לימוד ומימוש בתחום שעניין אותו מאז ומעולם. משם המשיך ללימודי ארץ ישראל לתואר ראשון ושני. לימודים אלה הפכו לתחום העניין העיקרי שלו, והפך למומחה לימי ראשית ההתיישבות של מדינת ישראל.
באמצע שנות התשעים יצר עופר ענף לפרנסתו, מתחום העניין שכה אהב ואוהב, ארץ ישראל. הוא בנה מסלול טיול והדרכה בבית העלמין של נהלל, סיור בנהלל, תוך התמקדות בסליק שבמשקו – הסליק אותו בנה סבו, שהיה סגור במשך שנים.עופר: "הסיור אותו בניתי מאופיין בקווים המדגישים את היסטוריית המשפחה, היסטוריית המושב והיסטוריית המדינה."
שלושה אלמנטים אלו הם כחוט השזור בחייו של עופר, בחייה של משפחתו. אחיו של עופר, גדעוני, נהרג במלחמת יום כיפור. שרהל'ה, אשתו של עופר, בת למשפחת אלקנה, אף הם מנהלל, שכלה את אחיה שאול אלקנה במלחמת ששת הימים. גם במלחמת השחרור שכלו משפחות שניהם בנים. עופר ושרהל'ה, שניהם בני נהלל, משפחות של חקלאים שהיו בשירותם הצבאי קצינים ולוחמים.
מדוע נראה לך חשוב ללמוד את ההיסטוריה הזו של ראשית ההתיישבות? עופר עונה בבהירות ומצטט את יגאל אלון, שאמר: "עם שלא מכבד את עברו, גם ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל."
הסליק
אנו יושבים באולם האירוח של אתר הסליק, כאשר הסליק עצמו ממוקם בצידי האולם. הקירות מכוסים תמונות של ראשית ההתיישבות ואף פריטים מימים עברו, מונחים ברב טעם במקום. זהו המקום בו עופר מארח קבוצות ומבקרים. יש משהו מיוחד במינו, הן במקום והן במפגש עם עופר. בשעה שאנשים במדינת ישראל יוצאים לפנסיה בגיל 67, עופר מעביר מהלך ועובד, יוזם ופועל כבחור צעיר נלהב ומלא מרץ ועניין.
אני מתכבדת בצלחת פירות הגדלים בחצר משק אבידב – סאברסים ותאנים. טעם הסאברסים שלא אכלתי שנים, המקום והסיפורים המרתקים של עופר מחזירים אותי לימי ילדותי לילדות, שהיתה לי שהיא כל כך שונה מילדותם של הילדים של היום. אנו יורדים בסולם לסליק הזה שבנייתו וקיומו אפשרו ללוחמים במלחמת העצמאות להגן על היישוב היהודי, שעצם הקמתו היה כל כך נועז, ושיקף ימים בהם הסכנה הקיומית היתה יומיומית לכל הישוב היהודי בארץ. הסליק ששיקף קבוצת אנשים בעליי חזון ומעוף, שידעו שהחיים שלהם כאן בארץ הזו יהיו עובדה קיימת – רק אם יהיו מגויסים כולם למימוש החזון הציוני.
בסליק עצמו יש תערוכה של כלי הנשק שהיו בו. המבקר במקום לו ילך בשעון הזמן לשנים ההם, תדהמה תנכח. מאיפה ואיך הצליחו לאגור כמויות כאלו של נשק. זוהי התמחותו של עופר, הימים ההם, החיים שהיו כאן, אז.
מסתבר שהקבוצות שמגיעות ל"סליק" הן מגוונות. לאתר מגיעה אוכלוסייה רבה ומגוונת, החל מתלמידי בתי-ספר יסודיים, תיכון ומכינות קדם צבאיות, דרך קבוצות של אזרחים דתיים וחילוניים, קבוצות מאנשי זרועות הביטחון וכלה בחברי מועדונים שונים ופנסיונרים. עופר בדרכו ובדרך חייו מממש היום את אהבתו הגדולה – חקר ולמידת היסטוריית המדינה, ומממש את האג'נדה האישית שלו, לפיה מורשת יש להנחיל.
וכך אמר עופר בסיום מפגשנו: "ישנה חשיבות עצומה בהנחלת המורשת, בהקניית הידע על כל מה שהיה כאן. הסליק הינו אתר הממחיש ומלמד על תקופה מסעירה ומרתקת, תקופת המנדט הבריטי, התקופה שטרם הקמת המדינה. הייתה זו תקופה שכאשר אני מתבונן בה, כל מה שהיה – היה מעבר לכל דמיון."
