"עגלות הסתיו והאביב" של דליה מאירי, תערוכה חדשה בגן שמואל
דליה מאירי היא אומנית מוערכת שלזכותה עשייה אמנותית רבת שנים והישגים. כאשר היא מופיעה בתערוכת יחיד בגלריה קיבוצית הנחשבת עדיין כפריפריה, זו סיבה לגאווה ורלוונטיות מקומית. דליה מאירי היא פסלת בת ההתיישבות העובדת (ילידת מולדת, חיה ויוצרת ביישוב יובלים) והקשר אל חומרי האדמה והארץ ניכר ביצירותיה.
תהלוכות פולחניות
"בעיר טקאיאמה שבאלפים היפניים חוגגים כבר למעלה מ-300 שנים את בוא עונת האביב והסתיו בתהלוכות של עגלות מפוארות בגובה חמישה עד שבעה מטרים. […] תהלוכות פולחניות אלה, קשורות למחזור הטבע והחקלאות בעונות השנה. באביב מייחלים לקציר ויבולים טובים, ובסתיו אוספים את היבול, חורשים וזורעים, בתפילה שהשדות יקבלו את מנת הגשם והאור כדי שיוכלו לשגשג", כותבת דליה מאירי בדף הסבר לתערוכה. "במהלך נסיעותיי ביפן, חוויתי את ההתרגשות של תהלוכות אלה. נזכרתי בתהלוכת העגלות המקושטות בקיבוץ, בחג קציר העומר של פסח באביב וכן בעגלות הביכורים של תחילת הקיץ וחג האסיף בסוכות ובסתיו". בסיום היא מוסיפה: "בנוף המקיף אותנו חרוש תלמים וחריצים, כמוהו גם קמטי פנינו".
שדה של זהב
"אני מתרגשת מאוד משדה הזהב הבוהק במרכז התערוכה, שמספר לנו כי יש זמנים שהאור זורח במלואו, אך גם כשנדמה שהוא נעלם, הוא תמיד קיים אי-שם, ויום אחד הוא עוד ישוב" כותבת האוצרת אורית קוליקובסקי במילים שהן בעצמן טקסט לירי, שיר הלל למחזוריות הטבע ומעגל החיים ונפלאותיו.
ההקשר החקלאי האוניברסלי המתרחש במחוזות עולם שונים, לובשים ופושטים צורה (קרנבלים למיניהם). העולם מלא בטקסים פולחניים המהדהדים בתערוכה בהקשרים שונים ובמיוחד בהקשר הקיבוצי העממי המשלב בתהלוכותיו וטקסיו את כל שכבות האוכלוסייה. לנגד עיני, הגדת פסח קיבוצית, המתובלת בקטעים משיר השירים ומפיוטים המייחלים שהגשם יבוא בעיתו ואסמינו יתמלאו בר.
תערוכתה של דליה מאירי מושפעת בסגנונה, בטכניקת בנייתה, בחומרים מהם היא מעוצבת, מהאומנות היפנית והמפגש שלה עם תרבויות המזרח הרחוק. התערוכה בנויה מכמה מייצבים הממוקמים בחלל המרכזי של הגלריה. המייצבים אווריריים בדרך ביצועם והעמדתם, מקיימים ביניהם דיאלוג עדין ומרגש. לצידם על קירות הגלריה ממוקמות עוד יצירות כמו קיר תיעודי של תצלומי ארכיון משנים עברו מחגי ההתיישבות העובדת, עגלות מקושטות ומעוצבות במסעם החקלאי.
חקלאות על חבל דק
מיצב של סדרת הדפסים (לינול בשחור לבן) החוזרים כמנטרה קצבית על עצמם עבורי הם היו דימוי חקלאי טהור בו פרטים של צמיחה בונים את השדה השלם, למרות שהמתבונן הקפד יבחין בהם בהתרחשות אורבנית. ככלל התערוכה מאופיינת במינימליזם, צניעות וניסוח מדויק של נושא וחומר. למרות שדליה מאירי מצהירה על מקורות ההשפעה שבתערוכה זו, אינני יכול להתעלם מהנגיעה למציאות האגררית שאני חווה אותה במרחבי שדותיי. יש בתערוכה הצבה מרגשת של שדה קוצים שלמרות הדימוי הדוקרני והמכאיב, הם כה שבריריים עד שהסכנה מהם והלאה… החקלאות תמיד הולכת על חבל דק בין תקווה למימושה. בין הצלחה ושגשוג לבצורת. בתערוכה בא לידי ביטוי חשש זה של אי ודאות.
התערוכה בנויה נכון, מנצלת את חלל הגלריה וקירותיו הלבנים כמו היו "תפאורה מוזמנת לתערוכה".
לאן את נוסעת?
אני מכיר את יצירתה המונומנטלית, הפיסולית, הכבדה של דליה מאירי משנים עברו, זו החצובה מאבן בזלת גלילית ואחרת, ממוקמת כסלע איתן קמאי על אדמת הארץ לעולמי עד.
בתערוכה זו בהשפעת "עגלות הסתיו והאביב" שפגשה ביפן, הארעיות היא השלטת. ניגוד כמעט עקרוני למה שאני מכיר ביצירותיה הקודמות של האומנית. עבורי תערוכה זו היא חידוש מרענן, סוג של הפתעה.
לאן את נוסעת? מתבקש לשאול העומד בפני היצירה הממוקמת על גלגלים. שתי האנדרטאות המונומנטליות (עשויות מפוליאסטר מצופה) של מקבצי צמדי אדם ללא זהות אישית נהפכות לקלילות וברות תנועה. אנטי-תזה ליציב, לקבוע, ולחזק. הזמניות החגיגית החולפת בין הזמנים היא להבנתי המוטו של התערוכה. אני רואה בכך אמירה לא רק אומנותית אלא גם פוליטית וחברתית, על מצבנו השברירי בעולמנו המתפורר, משבר האקלים, רוחות מלחמה וכו' ועל אמונות ואידיאולוגיות שהתפוגגו עם הזמן ושינו את פניהן. המציאות נמצאת בתנועה מתמדת והאדם שבה נוסע אל הלא נודע….
למרות היותה אסטטית וקל להתחבר לתערוכה, במובנים רבים היא קונצפטואלית-מושגית המחייבת את הצופה בה לפרשנות אישית, לחשיבה והרהור על שבריריותו של הרגע. כדי להמחיש את תחושת הארעיות נפתחה התערוכה ערב סוכות. הסוכה כזכור היא בית זמני לדייריו.
התערוכה נעה בין המקומי לאוניברסאלי ולהפך, בין החקלאי לאורבני.
תערוכה שהיא חוויה מומלצת.
עגלות הסתיו והאביב", תערוכתה של דליה מאירי, הגלריה לאמנות גן שמואל.
התערוכה תנעל ב-26 בנובמבר 2022