השואה ודילמות ערכיות

בסוף מרץ יצאה משלחת גדולה מטעם תנועת הנוער של האיחוד החקלאי, למסע של שבוע בפולין – מסע מיוחד המשלב בין עבר הווה לעתיד * המשתתפים היו ברובם שינשינים שעסקו בזהות היהודית ובמקומם, כאנשי חינוך, בביסוסה של חברה יהודית דמוקרטית * על הדרך הם גם התנדבו במרכז המסייע לפליטים מאוקראינה

ב-21 במרץ, יצאה משלחת גדולה למסע ייחודי בפולין. המשלחת מנתה כמאה משתתפים, ברובם בנות ובנים מהקומונות של שנת שרות בתנועת הנוער של האיחוד החקלאי חברי גרעין "אחים" וחברי גרעין "שבילים", אליהם הצטרפו שנים עשר בני נוער משנת השרות של תנועת הנוער הלאומית בית"ר. במשלחת זו יצאו גם צוות ההדרכה הבוגר של תנועת האיחוד החקלאי, המזכ"לית נטע סיזל והועד המנהל של התנועה, אליהם הצטרפו גם כמה הורים של בני הנוער הנמצאים בשנת השרות.

הפעילות כולה התקיימה בקבוצות מעורבות. ההטרוגניות בגילאים, בניסיון החינוכי ובתפיסות העולם, קיבלה מקום מרכזי בהכנה ובמסע עצמו. הדגש לאורך כל המסע היה על האחריות של המשתתפים כאנשי חינוך, המדריכים העלו דילמות ערכיות, וניהלו דיונים עם משתתפי המסע על מה הם רוצים להביא לחניכים שלהם בארץ מהמסע, אלו תובנות, איזה שיח הם רוצים לפתח בקרב החניכים ואיזה קהילות רוצים ליצור. מילה חשובה נוספת הייתה בשיח של המשתתפים, זו מילה שמעטים משתמשים בה היום והיא הגשמה.

איך הכל התחיל?

שאלתי את נטע סיזל מזכ"לית התנועה, איך יוצרים אירוע בסדר גודל כזה. נטע סיפרה: "בקיץ הקודם, השכבה שעושה עכשיו שנת שרות התחילה את תהליך ההכשרות ותוך כדי ההכשרה הם ביקשו שנעשה להם מסע לפולין. הם דיברו על תחושת פספוס מכך שבגלל הקורונה הם לא יצאו למסע מטעם בית הספר."

נטע הוסיפה: "אנחנו אוהבים מאד יוזמות מהשטח. בתחילת השנה העומס היה רב, אך הבקשה נחקקה בזיכרוננו." עוד היא הוסיפה כי בתנועת האיחוד החקלאי המסעות שהוציאו עד היום היו לבוגרים בלבד: "אנחנו האמנו שמסע כזה צריך לעשות כשהמשתתפים בוגרים – רצינו שיח חינוכי נקי ממניפולציות רגשיות, רצינו עולם תוכן מלא ועמוק."

ולמרות שהיא מאמינה בכוחה חשיבותה ואחריותה של תנועת הנוער, עד היום לא הוציאו מסעות לפולין של חניכים.

חניכי שנת השרות לא ויתרו ולפני כמה חודשים החלו בתנועה לדון בכך מחדש והגיעו למסקנה, שהם מספיק בוגרים למסע מעמיק ומגיעה להם ההזדמנות להשלים את המסע. היה ברור שזה אירוע מורכב המחייב אישורים ממשרד החינוך. השינשינים (מתנדבי שנת השרות) מחויבים לשעות למידה ושעות משימה חינוכית. הם מדריכים בתנועות נוער אחר הצהרים ובשעות הבוקר הם מחויבים לפעילות מגוונת במסגרות שונות. הם נדרשו לאישור חריג.

נטע דיברה רבות בשבחם של השותפים ממנהל חברה ונוער וממועצת תנועות הנוער, ועל חבירה משותפת של כל הגופים, שראו חשיבות במסע ונתנו את האישור החריג לעשות את המסע בתוך שנת השרות. זה היה לא פשוט גם מבחינת הקורונה. דווקא בימים שהחליטו לעשות את המסע, החל בדיוק "גל האומיקרון" והיה קשה להעביר את הרעיון להורים. הם היו סקפטיים, אך ברגע שהתקבלה ההחלטה,  נטע  שהיא עצמה מדריכה מסעות לפולין, שכנעה את ההורים באחריות של התנועה להעביר את המסע.

נטע: "כשבהנהלת תנועת הנוער התחילו לעבוד על המסע, חברים מתנועת הנוער בית"ר ביקשו להצטרף. בתחילה הם התלבטו בגלל השונות האידאולוגית, אך מהר מאד הבינו שזה המסר שהם רוצים להעביר במסע, מסר של שיתוף גם כשיש תפיסות אידאולוגיות שונות. הבנות והבנים משנת השירות בתנועת בית"ר שולבו בתוך כל קבוצות ההדרכה והייתה חוויה נהדרת, שאנשים עם תפיסות עולם שונות  עוסקים במשותף ולא בניגוד. השיתוף של נוער שנת שירות מתנועת בית"ר הייתה עוד הצלחה גדולה של המסע ובעיקר מפגש מלא תקווה ותחושה שהדיאלוג המכבד אפשרי."

השריקה של התנועה

קצת על תנועת הנוער האיחוד החקלאי. חזון התנועה בא לידי ביטוי במסע, בחינוך לציונות, אהבת הארץ והכרתה, מסורת יהודית, מורשת ישראל והכרת החברה הישראלית, בשילוב עם חינוך לדמוקרטיה וכבוד האדם. התנועה שמה דגש על פיתוח וטיפוח מנהיגות צעירה ועל הנהגה עצמית של הנוער. חשוב לציין כי תנועת הנוער האיחוד החקלאי היא בלתי מפלגתית, ושמה לנגד עיניה את החינוך למעורבות ואחריות חברתית ואקטואלית בחברה הישראלית.

במסע השתתפו נציגים מגרעין "אחים", הכולל 10 קומונות בשני אזורים – גרעין אזור צפון וגרעין אזור דרום. בכל קומונה חיים בין חמישה לשבעה גרעינרים, אשר מנהלים באופן עצמאי ושיתופי את עבודתם וחייהם. הגרעינרים פעילים בסניפי תנועת הנוער, אחראים על מפעלי התנועה ברמה הארצית ויוזמים פעילות קהילתית-חברתית. בנוסף השתתפו במסע נציגים מגרעין "שבילים", גרעין שהוקם בשנת 2016, שנים רבות אחרי הקומונות הראשונות, מתוך שאיפתה של תנועת הנוער להרחיב לראשונה באופן משמעותי את עשייתה החינוכית בחברה הישראלית אל מעבר למרחב הכפרי ולסניפי התנועה הקיימים.

הנסיעה המשותפת עם הצוות הבוגר ועם ההורים של הנערים והנערות בשנת השרות יצר מפגש בן דורי מיוחד. ההדרכה במהלך היום התנהלה בארבע קבוצות, כאשר את הצוות הבוגר הדריכה חני אפריימוב, מזכ"לית התנועה לשעבר וכפי שהעידו המשתתפים, מדריכת פולין ותיקה ומוכשרת. שלושת הקבוצות האחרות הודרכו על ידי טל מדר, שאף היא מזכ"לית התנועה לשעבר, מדריכת פולין מנוסה, איליה מתנועת תרבות ויובל ג'רפי, רכזת ההדרכה של האיחוד החקלאי.

נטע עצמה הדריכה נקודות ספציפיות במסע. נטע מדברת על כך שההצלחה הגדולה של המסע היא תולדה של עבודת צוות רחבה. היא הזכירה רבות את בר לוי, מנהל מחלקת הגשמה, שריכז וניהל את המסע, יחד איתם כל הצוות הבוגר ואף היה שותף להכנות, החל מזיהוי הצורך ומעורבות בעיצוב הפדגוגי. עבודת צוות היא שם המשחק.

שאלתי על מימון ואחוזי השתתפות בקרב בנות ובני שנת השרות. המסע מומן על ידי ההורים ואילו הבוגרים שילמו על עצמם. בנוסף היו המנגנונים רגילים לסבסוד. הרוב הגדול של השינשינים מהאיחוד החקלאי יצאו למסע הזה. חמישה בלבד לא יצאו, חלקם כי הם לא רצו וחלקם כי הוריהם לא הסכימו שייצאו.

יובל ג'רפי,  רכזת ההדרכה של האיחוד החקלאי הייתה אחת המדריכות במסע. יובל, אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה, מדברת על החוויה המיוחדת שעברו משתתפי המסע, היא סיפרה בהתרגשות על הסמינר שעסק בחברה הישראלית, סמינר שהתקיים על אדמת פולין וקיבל משמעות מיוחדת מעצם מיקומו.

"המפגש בסמינר בין הקבוצות השונות, השינשינים, ההורים והצוות הבוגר הובילו לדיונים מעמיקים. הוצפו דילמות. ההיסטוריה של העם היהודי וסיפור השואה היו הבסיס, אך הדיונים התמקדו בעיקר בהווה במציאות המורכבת העכשווית בחברה הישראלית.

"בפעילות ההכנה עסקו בשאלה ובהגדרה מיהו יהודי? בערכים של כבוד האדם וחרותו, בשונות שיש בחברה ובניסיון למצוא את המכנה המשותף הרחב ביותר. הם דיברו על החוסן הקהילתי והחברתי ובערכים היהודים שמתחברים אליהם."

יובל מוסיפה: "ההדרכה שלנו נבנתה עבור קבוצה שעוסקת בעשייה חינוכית קהילתית.  אנחנו מדריכים בתוך קונספט ורוצים להיות חלק מתנועה יהודית ציונית דמוקרטית, אנחנו מחנכים לאחריות חברתית."

יובל מאמינה בכוחם של הצעירים להוביל ולחנך. היא דיברה בהתרגשות על תפקידן של תנועות הנוער בעולם ובשואה בפרט, על תפקיד תנועות הנוער במרד גטו ורשה ועל תפקידה המרכזי של תנועת "איל".

אחד המרכיבים המרגשים במסע היה ביום לפני האחרון, שעסק במרד גטו ורשה והצעדה במסלול הגבורה. הדגש במסע הוא לא לשקוע לייאוש, אלא ללמוד ולהבין את מה שקרה ויחד עם זאת להתמקד בהווה ובעתיד.

כפי שאמרה יובל: "הדגש הוא על התקווה והאור וברמה החינוכית מה אפשר לעשות כאנשי חינוך, כדי לייצר מציאות סובלנית מכבדת ונעימה יותר בחברה הישראלית."

"הכל התחיל בחינוך"

במה מיוחד המסע הזה בהשוואה למסעות של בתי ספר או מסעות אחרים?

יובל ג'רפי: "הנערים והנערות הללו שנמצאים השנה בשנת שרות, לא יצאו לפולין מטעם בית הספר בגלל הקורונה. יותר מכך, הם קבוצת גיל שחוותה ריבוי אירועים בשנה האחרונה. בראש וראשונה הקורונה הייתה חוויה מטלטלת עבור כולנו – חווינו סגר, תחושות קשות של אי וודאות וחרדה. מי שחווה חוויות כאלו בעצמו, כשהוא או היא שומעים סיפורים על הגטאות, הוא יכול להבין יותר לעומק, חוויות של חרדה ואי וודאות, חוויות של מגבלות קשות ושלילת החרות האישית.

"בנוסף הקבוצה הזו עברה כנוער בוגר את מבצע 'שומר חומות' והאלימות הקשה שהתפרצה בתוך החברה בישראל בין יהודים וערבים. הם חוו  את חוסר היציבות הפוליטית שבאה לידי ביטוי ברצף מערכות הבחירות שבחלקן הם יכלו להצביע. הם הבינו מעיניים של מתבגרים אכפתיים את החוסן הקהילתי  ושבריריותו.  במסע הזה, הם מבינים בעיניים בוגרות יחסית לגילם את חשיבותו של המעשה החינוכי ואת כוחו של נוער בבניית החוסן הקהילתי, הם מבינים את תפקידם כמחנכים לבחירה בחיים."

יהלי כהן, ממושב חגלה, שחיה השנה בקומונה במזור ומדריכה במושב מגשימים ובקיבוץ עינת, אמרה שהיא שמחה מאד על כך שיצאה עם תנועת הנוער: "זה היה משמעותי עבורנו לעבור את המסע במסגרת הרחבה של הגרעין, כולנו אנשי חינוך שבאים ללמוד חומר חדש בצורה הכי מעמיקה. אנחנו מנסים להבין את מה שסבא וסבתא שלנו חוו. כשאנחנו באים כמחנכים, אנחנו יותר בוגרים בתפיסה הזו מחוויית המסע כתלמידים בבית הספר, הדיונים יותר עמוקים."

יהלי מספרת איך בכל יום חשבה כיצד להעביר לחניכים את מה שהיא חווה: "כתבתי לעצמי נושאים לפעולות שאני רוצה להעביר להם שמתקשרים לחיי היומיום. למשל על הנתק עם הדתיים, על שנאת חינם בין הצדדים על כך שאין הכרה שכולנו בני אדם. הבנתי שחשוב לי להכיר את הסביבה לדעת איפה אני חיה, להכיר את האנשים סביבי, גם שהם לא אנחנו ולאהוב אותם. כך גם לחניכים שלי."

הגרעינרים דיברו מחד על האנושיות והמחשבה אם היינו שם פולנים או גרמנים, איך היינו נוהגים ומצד שני על הכח הרב שיש לחינוך. יהלי סיכמה: "הכל התחיל שם בחינוך בבתי הספר ובתנועות נוער,  לימדו שם את תורת הגזע. יש לנו הרבה כח כאנשי חינוך, וכל הזמן חשבנו איך משתמשים בכח הזה לטובה."

כל השינשינים שפגשתי, דיברו על כך שיום השואה השנה יהיה שונה מכל השנים הקודמות, אחרי המסע. בכולם עולה הצורך לתכנן את הפעילות החינוכית והטקסים, כך שיוכלו להעביר כמה שיותר מהחוויות שחוו במסע.

נטע סיזל: "יש הבדל גדול בין מסעות מטעם תנועת הנוער למסעות מטעם בית הספר. הסטינג שונה. ההדרכות הן ברוח תנועת הנוער, הדרכות אידיאולוגיות, אנחנו מביאים מידע היסטורי, אך בעיקר מניחים דילמות ערכיות על מנת ללמוד את העבר ולהסתכל למציאות בעיניים, שלא נאפשר לדברים כאלו להתקיים יותר. השואה ישבה על תהליכים חברתיים היסטוריים וכלכליים עמוקים, חשוב  להבין תהליכים כאלו בעודם בחיתולים ולעצור אותם כל עוד שאפשר."

נטע הוסיפה: "אנחנו מוטרדים מאד מתהליכים המתרחשים במציאות שלנו, מוטרדים משיח גזעני ואלים בחברה שלנו. המחויבות של התנועה היא לייצר שיח אלטרנטיבי ולתת מקום לכוחות האור בחברה."

יובל ג'רפי עברה את  קורס המדריכים במסגרת מועצת תנועות הנוער וזו הפעם הראשונה שהיא מדריכה בפולין. קורס הדרכה בפולין, נשען על עקרונות החינוך הבלתי פורמאלי ומיועד לנציגים מכל תנועות הנוער. גם בקורס המדריכים הקורונה נתנה אותותיה וקורס שאמור היה להימשך חצי שנה, נמשך שנה שלימה. התקופה המורכבת הזו הביאה עומק נוסף גם לקורס ההדרכה. הבחירה לדבר בפולין על החברה ישראלית עבר הווה עתיד, היא מאד חזקה.

בזמן שהיו על אדמת פולין, המדינה שלנו סערה, זמן קצר אחרי שהגיעו לפולין היה הפיגוע בבאר שבע. בתוך העיסוק בשואה ועיסוק בתפקידם החינוכי לחיזוק הדמוקרטיה והאחווה, הפיגוע היה אירוע מטלטל במיוחד. יחד עם זאת, הם בחרו להסתכל ממקום של תקווה ושל עשייה. מה ניתן לעשות בהווה למען העתיד, הוא חלק מהשיח שמתקיים כל הזמן בתנועת הנוער.

העזרה לפליטים אוקראינים

נטע מספרת על המורכבות בארגון המסע ואיך לכל משבר שעולה יש התייחסות חינוכית ובעיקר התייחסות בעשייה: "היציאה למסע בפולין הייתה רגע אחרי שפרצה המלחמה באוקראינה ובריחה של פליטים אוקראינים רבים לתוך פולין. היה לנו ברור שזו הזדמנות לעסוק במה שקורה לאדם במצב מלחמה ולא רק בשואה."

לצוות המוביל של האיחוד החקלאי, היה ברור מה המעשה החינוכי הנדרש כאן והוחלט להקצות חצי יום בתוך המסע לעזרה עבור פליטים אוקראינים. במקביל, צוות בוגר מטעם התנועה נסע לגבול אוקראינה ותפעל מרכז לוגיסטי גדול, של חלוקת ציוד לפליטים שהגיעו מאוקראינה. בני ובנות שנת השרות פגשו אותם ושמעו על העשייה שלהם, זה היה מודל משמעותי להגשמה של ערכים ועזרה הומניטרית, אך היה חשוב שגם הם, בני שנת השרות, יהיו שותפים לעשייה. בתוכנית המסע המקורית תוכנן ביקור בישיבת חכמי לובלין, עם הדרכה על תכנים הקשורים בשואה.  עם הפלישה של פוטין לאוקראינה הסבו את הישיבה למרכז סיוע לפליטים. את הקומות

העליונות אכלסו הפליטים והקומה הראשונה הייתה למחסן לציוד שנאסף עבורם. במשלחת תנועת הנוער הישראלית היה ברור שהם נרתמים למאמץ להיטיב עם הפליטים. כאנשי חינוך, התוכנית הראשונית הייתה להכין משחקים ולהפעיל את ילדי הפליטים, במטרה להקל עליהם ולו במעט את החוויות הקשות שעברו בבריחה מביתם לארץ אחרת, ולאפשר להם כמה שעות של בילוי נעים. הם השקיעו מחשבה רבה בתכנון משחקים שלא דורשים שפה, אך בסופו של דבר הילדים לא הגיעו וצו השעה באותו הזמן היה הצורך למיין את התרומות הרבות שהגיעו לישיבה לטובת הפליטים.

יהלי כהן, סיפרה בהתרגשות על ההתנדבות בישיבת חכמי לובלין: "ההתנדבות עבור הפליטים העצימה את החוויה של המסע. הייתה לנו ההזדמנות לעזור למי שצריך אותנו. שם היה לי מאד חזק שלצאת עם התנועה לפולין, זה הדבר הנכון, אנחנו בשנה שלמה של נתינה וזה מאד מרגש להיות בנתינה גם במקום הזה, לתת למי שצריך."

הקומה התחתונה של ישיבת חכמי לובלין הפכה כולה למחסן ענק אליו התנקזו תרומות רבות החל מאוכל, משחקים, ציוד לתינוקות כמו טיטולים ומגבונים, בגדים חמים ושמיכות. הגיעו לשם כמויות עצומות של ציוד. משתתפי המסע מיינו, ארגנו, ארזו והכינו את התרומות לחלוקה עבור הפליטים. הם פגשו שם את אדם קורן, נכדו של חסיד אומות עולם שהתגייר והפך לפעיל זכויות אדם. הם חברו אליו והוא סיפר להם את סיפורו המעורר השראה.

בסוף ההתנדבות, איליה המדריך סיפר להם על סיפור העלייה שלו לארץ, על הקשיים של מהגר ואחד המסרים המעשיים שעלו על בסיס החוויה של איליה – כיצד צריך לקלוט את הפליטים מאוקראינה שהגיעו לישראל.

שאלתי את נטע ואת יובל מה היה להן הכי משמעותי במסע. שתיהן הזכירו את הסיוע לפליטים האוקראינים והמפגש הבלתי אמצעי עם מציאות של מלחמה ופליטות. נטע בחרה לספר על רגע אחד קטן, המספר הרבה: "ביום שישי בערב עשינו במלון קבלת שבת ובסיומה עברו החניכים ללובי ובאופן ספונטני הביאו גיטרות, התיישבו שם ניגנו ושרו למשך שעתים וחצי. היו בלובי גם פליטים, שהגיעו מאוקראינה. היה שם איש מבוגר אחד, שישב איתם בלובי לאורך כל הערב. נראה שהוא הקשיב בקשב רב, הוא עצם עיניים ונראה שהוא מרוכז בשירה ובחוויה.

"אחרי כשעה הוא ניגש אלינו עם עיניים דומעות, סיפר שהוא יהודי ושהוא הגיע יום קודם מאוקראינה. הוא הודה לנו מאד על הרגע הזה שהזכיר לו שיש אנשים, בני אדם, שיש טוב בעולם. זה היה מפגש אנושי מאד חזק. מפגש של רגע, בלי דרמות, אבל מדגיש את החשיבות בלהיות אדם."

להפיץ את האור

יובל, מה היה לך הכי משמעותי כמדריכה?

"כל המסע לפולין הוא מרגש. החוויה כמדריכה, להדריך את הגרעינרים שאני מדריכה כל השנה בתכנים האלו של פולין והחברה הישראלית, זו חוויה מיוחדת במינה. הבחירה להיות ביחד כמה שיותר מחנכים בפולין לעסוק בשאלות הקשורות בחיים, לחשוב איך לעשות דברים בצורה הטובה ביותר ובעיקר לעשות, זה היה מאד חזק."

גם  אצל יובל נחקקה החוויה של השירה בלובי: "בכל ערב החבר'ה ישבו עם גיטרה בלובי ושרו שירים ישראלים, זו התקווה. אנחנו מדברים כל הזמן על חשיבות המשימה, על היכולת להפיץ את האור והם עושים את זה כל הזמן".

יהלי, מה היה לך ולחבריך בגרעין "אחים" הכי משמעותי?

יהלי: "כל המסע היה מאד משמעותי, הביקורים באושוויץ, בירקנאו ומיידנק היו כולם חוויה מצמררת, היה קשה לעכל את הדברים, קשה להבין את מה שהיה שם. אלו היו שבעה ימים משמעותיים של למידה, הבנה והעמקה בשאלות שלא עולות ביומיום. ואנחנו שמחים שעשינו זאת מפרספקטיבה של מחנכים עם המחשבה איך להעביר הלאה ערכים ועשייה."  כולן העידו כי הטקסים היו משמעותיים מאד ובעיקר טקס הסיום.

במהלך השיחות עם הצוות הבוגר והחניכים, כל הזמן התנגן לי בראש השיר שכתבו יעקב גלעד ויהודה פוליקר לאחר רצח רבין. השיר שנקרא "האור בקצה" ועוסק בתקווה בימים של חושך. המסע לפולין של האיחוד החקלאי, הציף את המציאות המורכבת של החברה הישראלית, בהתייחס להיסטוריה שהתרחשה על אדמת פולין. הם עסקו במלחמות ופליטים, ברגעים בהם התרחש פיגוע קשה בישראל. לרגע נראה כמו בתחילת השיר "שכל הנרות לא יכולים להאיר את החושך הזה". אך כמו בהמשך השיר המסע עסק בחיפוש אקטיבי של "האור בקצה" והמעשים שניתן ורצוי לעשות כדי להנכיח אותו. 

בטקס הסיום של המסע, יובל כהן, אחד הגרעינרים, כתב והקריא קטע המסכם את תחושות משתתפי המסע וגרם להתרגשות רבה בקרב כל המשתתפים והסגל. לא להאמין שהחבר'ה האלו עוד לא בני 19.

מוזמנים לקרוא את מה שכתב יובל:

"משלחת יקרה, אחרי שבוע של מסע משותף בין עבר הווה ועתיד משימה מורכבת עומדת לפנינו.

האמירה שעתיד החברה הישראלית מונח בכף ידינו אינה מופרכת. בעוד כמה שעות ננחת חזרה במדינת ישראל, ראשינו יוצף מחדש במחשבות כל אחד על חיי היום יום שאנו חוזרים אליהם. המעבר הזה הוא חד. אבל עלינו להחזיר מחדש את כדור האור לידיים שלנו.

"אנו קבוצת מחנכים שיצאה למסע לפולין וחוזרת למאות ואלפי חניכים וחניכות שמחכים לנו, וחברה ישראלית שעלינו לפעול בה. אנחנו חוזרים למדינה כדי להשתמש באור שלנו, לחנך אנשים שיאמינו  שחברת מופת היא איננה רק ביטוי. אנשים שעושים יחד, שסוחפים אחד את השנייה, שהולכים בהלימה אחרי הערכים שלהם, אנשים שבוחרים במרד, אנשים שמטילים ספק. כי כולנו יודעים שלהיות אנשים טובים זה לא מספיק. יש לנו אחריות לא רק להיות אנשים טובים בחברה אלא, עלינו לסחוף אחרינו אחרים ולהרבות יחד איתם את האור. לחנך ללקיחת אחריות על המדינה והחברה בה הם חיים, ופועלים למען יצירת חברת מופת בה גן העדן גדול מהגיהינום והטוב גובר על הרע. גן העדן הוא אידאל שאין לו סוף.

"מעשה החינוך משמעותו אמונה באדם, ובכוחה של קבוצה. עלינו להיות לחבורה של משוגעים הקוראים דרור, נוטעים זרעים של תקווה, אנושיות ושל יחד. מדינת ישראל לא יודעת מה מצפה לה. עלינו להיות התקווה וההוכחה שניתן לבנות מציאות אחרת, מציאות של יחד.

"הטקס הזה הוא טקס של תקווה והסתכלות אל המחר כשהמצפן המוביל אותנו הוא האתמול.

"משלחת יקרה, הרבה עבודה מצפה לנו. אסור לנו להוריד את הראש ולו לרגע, להמשיך בעבודתנו ליצירת חברה ישראלית שגורמת לנו להתגאות בהיותנו שייכים אליה, ללכת כיהודים בראש מורם, להוות חומה בצורה ולתת תקווה ואור. אנחנו עם המסמל את ניצחון הרוח בזכותם של אלה שלא נפלה רוחם גם במקומות שהתקווה הייתה כמעט זרה להם. 'עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל'."

הם נחתו בארץ היישר לחדשות על הפיגוע בחדרה, בוחרים להסתכל ממקום של תקווה על מציאות טובה יותר שאפשר לייצר כאן אצלינו.

גאווה גדולה באיחוד החקלאי ובכלל בתנועות הנוער שלנו. עליהם נכתב: "הנה האור בקצה מהבהב בחושך".