שירי ספרו השלישי והחדש של טובי סופר, זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020, ננעצים עמוק בלב
"רפסודה" – ספר שיריו השלישי והחדש של טוּבִי סוֹפֵר, שראה אור השבוע בהוצאת צבעונים, מגיע אל הקוראים שבע שנים לאחר ספר שיריו הקודם "עם כל הכבוד לגשם".
המשורר טובי סופר, זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020 מטעם האגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות, נוהג לקחת פסקי זמן ארוכים בין כתיבת שיר לשיר ובין הוצאת ספר לספר.
בראיון שנתן לפני ימים אחדים לרון נשיאל בתוכנית הרדיו "מגזין שבת", ששודרה בכאן ב', סיפר סופר כי הוא פועל בזמן משלו. לדבריו, לשם כתיבת שירים הוא תלוי לחלוטין במוזה והוא לא יכול לחלץ מראשו שירים אל הנייר ללא עזרתה של המוזה. "ומכיוון שהמוזה מגיעה אליי רק כשהיא רוצה, אני כותב שלושה עד חמישה שירים בשנה", אמר.
ואכן, בספרו החדש נכללים 36 שירים, שנכתבו בין השנים 2014 ל-2020. רוב השירים ראו אור בשנים האחרונות בעיתונות הכתובה, בכתבי עת, בטלוויזיה וברדיו ויש בו גם 11 שירים חדשים.
השירים קצרים, מדויקים, שוטפים ו"מגיעים לנקודה" מבלי לייגע את הקורא. שירים רבים הם "שירים מתהפכים" כלומר פותחים בנושא אחד ומסיימים בנושא אחר ומפתיע. חלקם הפכו עם השנים מוכרים מאוד משום שחרף העובדה שסופר כותב מעט מאוד שירים, השירים שהוא מפרסם אהודים מאוד על הקוראים ובמהלך השנים, עד לכינוסם הנוכחי בספרו "רפסודה", זכו לחשיפה גדולה בכלי התקשורת ולשיתופים רבים של גולשים ברשתות החברתיות.
אחדים מהשירים עוסקים בחיי האדם על היבטיהם השונים ובעובדה שכולנו בני תמותה ושסופנו ידוע מראש.
הנה, למשל, השיר היפהפה "קפה עם ציפור":
בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם אֲנִי שׁותֶה קָפֶה / עַל סַפְסָל בָּרְחוֹב. / בָּאָה צִפּוֹר. כְּלָבִים בּוֹחֲנִים אוֹתִי / וְצָהֳלַת הָעִיר. / אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּל זֶה זְמַנִּי, / כְּלוֹמַר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף, / וְנֶאֱנָח עַל כָּךְ / כָּל כָּךְ. // אֲנַחְנוּ נַחַל קָטָן הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם.
השיר עושה שימוש בשפה גבוהה ובשפת יום-יום. כך למשל, המשורר מסביר שהוא "יודע שכל זה זמני" ובשורה הבאה אומר "כלומר", וכשמישהו אומר לנו "כלומר" אנו מצפים לקבל ממנו הסבר פשוט, בשפה פשוטה שיסביר את כוונתו, אולם אז בוחר סופר לתת דוגמא דווקא מתהלים פרק צ פסוק ה: כלומר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף. ועל זה המשורר "נֶאֱנָח עַל כָּךְ/ כָּל כָּךְ". השיר מסתיים באמת הפשוטה והמרה ש"אֲנַחְנוּ נַחַל קָטָן הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם".
במרכז הספר עומד מחזור השירים "כך אני מתגעגע אל אמי" ובו שמונה שירי געגוע לאמו ז"ל של המשורר.
הנה השיר "כך אני מתגעגע אל אמי", שהעניק לשער הזה את שמו:
אֲנִי מִשְׁתַּהֶה בַּחַלּוֹן, אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲלוֹם. / וְזֶה תָּמִיד, וּבְכָל מָקוֹם: / בְּלֶכְתִּי בַּדֶּרֶךְ, / בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי – / רַק אִמָּא שֶׁלִּי, / אִמָּא, / אִמִּי, אִמִּי.
שיר צובט לב נוסף באותו מחזור הוא השיר "פעם נסעתי":
פַּעַם נָסַעְתִּי עִם אִמִּי לִירוּשָׁלַיִם / לְבַקֵּר אֶת אֲחוֹתָהּ ג'וּלֵט, / שֶׁהָיְתָה דּוֹדָתִי. / בַּכְּנִיסָה לָעִיר הִבְחַנְתִּי מֵחַלּוֹנוֹת מְכוֹנִיתִי / בְּמַצֵּבוֹת הַר הַמְּנוּחוֹת / וְאָמַרְתִּי לְאִמִּי שֶׁהַמַּרְאֶה הַזֶּה / פּוֹצֵעַ אֶת לִבִּי. / אִמִּי הֵשִׁיבָה: "מַדּוּעַ? הֲרֵי אֲנָשִׁים חַיִּים / עַד שֶׁמֵּתִים, / וְאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַמֵּת, / כִּי פָּנָיו נָאִים כְּפִי שֶׁהָיוּ בְּחַיָּיו." / לְאַחַר שֶׁהִבְחִינָה כִּי דְּבָרֶיהָ / הֵבִיאוּ אוֹתִי לְיָדִי בֶּכִי, הוֹסִיפָה אִמִּי: / "אֲבָל לֹא חַיָּבִים לְהַבִּיט בְּדָבָר / וְכָל אָדָם חָפְשִׁי לִנְהֹג עַל פִּי נַפְשׁוֹ." // זָכַרְתִּי זֹאת הֵיטֵב כְּשֶׁמֵּתָה אִמִּי.
ושיר אחרון מתוך מחזור השירים הזה, "דוכיפת":
לֹא פַּרְפַּר הוּא שֶׁצָּלַל בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה / שׁוּב וְשׁוּב אֶל חַלּוֹן הַמִּטְבָּח / עַד שֶׁפָּתַחְתִּי וְנִכְנַס. // לֹא דּוּכִיפַת הִיא עַל מַעֲקֵה הַסָּלוֹן / וּלְמָחֳרָת – בַּחַלּוֹן. // מִיָּד הִבְדַּלְתִּי וְהִכַּרְתִּי בְּמַבָּט: / אַתְּ הִיא, אִמִּי, אַתְּ.
ולסיום, לכבוד ט"ו בשבט, נסיים בשיר אופטימי "גרניום צרפתי", הנכלל בספר:
גֵּרַנְיוּם צָרְפָתִי לָבָן / צוֹמֵחַ בְּסֶדֶק הַקִּיר / לְיַד צִנּוֹר הַמַּזְגָן. / וְשְׁנֵינוּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ / זְקוּקִים לְמַיִם כְּדֵי לִחְיוֹת. / וְשְׁנֵינוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת, וְיֵשׁ לָנוּ צִפִּיּוֹת. / וּבְיַחַד אֲנַחְנוּ מַמְתִּינִים לְנֵס קָטָן – / אֲנִי וְגֵרַנְיוּם צָרְפָתִי לָבָן.
אכן, כולנו ממתינים לנס קטן. אבל "רפסודה", ספר שיריו של טובי סופר, הוא נס גדול מאוד. אם אתם אוהבי שירה, כדאי לכם לקרוא אותו.
