ראיתי ציפור רבת יופי

"נאמנה למקור" תערוכת ציור חדשה לסימה מאיר מדליה

שנים לא מעטות יצרה סימה מאיר (חברת קיבוץ דליה) ציורים המוליכים שולל ב"התחזותם" לרקמת צלבים; ציורים שצוירו בארטליין על גבי משטחי פורמייקה. ציוריה התהוו מציור עמלני וממושטר של אין ספור קווי איקסים זהים בגודלם הזעיר. בציורים הללו מאיר ניכסה ונשענה על דגמים מ"יד שנייה", דגמים מחוברות הדרכה לרקמות רוסיות עממיות ולרקמות בדואיות. בציוריה המוקדמים היא שילבה שורות קטועות משירי ארץ ישראל "הישנה והטובה" וקלישאות מהתרבות הישראלית העכשווית ואף היגדים בעלי גוון אישי. בהמשך, היא נטשה את הכיתוב, והציור הנסמך על דגמי רקמה בדואית, הפך לדגם גיאומטרי מופשט הצובר ממד של "הטעית העין" משוכלל יותר, כששכבות הרקמה המצוירת מתעבות ואף מעניקות אשליה של נפח ושל גליות "הבד הרקום". בציורים מאוחרים יותר, היא פגמה במשורה במראה המרהיב של הרקמה בציירה רקמות קרועות ומשובשות.

ציפורים במעופן 

בתערוכתה החדשה הקרויה "נאמנה למקור", היא מציגה ציורים המצוירים על משטחי פורמייקה או דלתות של ארונות מטבח שידיותיהן נותרו על מקומן. בציוריה החדשים, היא משלבת בין ציור בצבע שמן המסורתי לבין ציור בטושים צבעונים. מתוך אימוץ של תכתיבי האמנות הפוסט-מודרנית, מצע ציורה מאכלס שלושה "משטרי התבוננות", שלוש רמות של ייצוג ותפיסת מציאות או בנוסח אחר, שלושה סגנונות אמנותיים הזרים זה לזה; שלושה סגנונות שכל אחד מהם שיקף את המוסכמות התרבותיות ואת רוח זמנו. במילים אחרות וביתר פירוט, בציוריה, על רקע מופשט, היא מציירת מתוך תצלומים מקטעי פסיפסים עתיקים שנחשפו בארץ המתארים ו"מתרגמים" את המציאות לשפה וסגנון סכמטי-דקורטיבי. בנוסף לשני סגנונות הציור הנ"ל, היא מציירת בסגנון ריאליסטי ציפורים נייחות או במעופן. באחד מציוריה, על רקע מופשט בגוון תכול-אפור, מתוארת בסגנון ריאליסטי ציפור קטנה יפת מראה העומדת על ענף ומתבוננת על מקטע פסיפס הממוקם למרגלותיה; פסיפס מרהיב המורכב – בדומה לציורי הרקמה הדקורטיביים שהתבססו על דגם חוזר – מאין ספור ריבועים קטנים ורבי גוונים המהדהדים את אלו של הציפור על הענף, ריבועים המתלכדים לתיאור סכמטי-דקורטיבי של אנפה וראש דג מצדודיתם ולדגם עיטורי.  

עופות דורסים 

בציורים אחרים, מצוירים עופות דורסים שוחרי פגרים או קבוצת עורבים מבשרי רעות שממקורם הפעור עלולה הייתה להישמע, כך נדמה, צווחה צורמנית שתפלח את דממת מרחב התצוגה; ציפורים הממוקמות בסמוך או על רקע מקטעי פסיפסים סדוקים, החסרים חלק מאבניהם ושצבעם נשחק ודהה ופגם בקווי המתאר ובשלמות מראם של המתוארים בו: בעלי כנף ובעלי חיים אחרים, פנים ודמויות אנוש, מלאך הרכוב על סוס שועט, צמחייה ודגמים עיטוריים. להשלמת תחושת האיום, הסדיקה ושחיקת היופי ו"המקור" העולה מהציורים הללו, הציבה מאיר בחלל התצוגה ולצד ציוריה פוחלצי ציפורים.     

הציורים בתערוכה נעים במנעד רחב שבין היפה לפגימה בו, בין ציורים המעלים על נס את היופי בהתגלמותו לבין אלה בהם הוא מצוי, במידה זו או אחרת, בתהליך של שחיקה, התבלות והתכלות. נדמה שמאיר בתערוכתה מוליכה את הצופה בנופי תחושות המתחלפות לסירוגין, מסע בין היקסמות והתפעמות לבין תחושת איום ממשמש ובא.  

סימה מאיר, "נאמנה למקור", אוצרת: הדס גלר, הגלריה לאמנות רמות מנשה, עד ה-11.2.23