לעתים הורים ומקבלי המתנות נוטים לא לראות את המתנות שהוענקו במהלך השנים, ובמיוחד את עליית ערכן, ואת הפערים העמוקים מול האחים האחרים שנוצרים בשל אותה עלייה, אך פערים אלו קיימים וחשוב להיות מודעים גם להם, כאשר עוסקים בעיקרון השוויון
*תמונה ראשית: כל משפחה תחליט על פי צו מצפונה. צילום: עמוס דה וינטר
מי זוכר קצת היסטוריה? בעקבות מגמה עירונית בשנות ה־90 לחפש אחר מגורים בסביבה הכפרית, הרימו אנשי המושבים את הכפפה והכינו את הקרקע לקראת הפשרת שטחים חקלאיים והסבתם כקרקעות למגורים לבנים. החלטה 737 של מינהל מקרקעי ישראל העניקה לכל בעל נחלה במושב את הזכות להמליץ על מועמד מטעמו לקבלת מגרש בהרחבה של המושב, כמעט ללא עלות, כאשר נאסר על בעל הנחלה להיות בעליו של המגרש והנחלה בעת ובעונה אחת.
מושבניקים רבים בשנות ה-90 קראו לבנים/בנות, שהיו בגירים באותה העת, ורשמו על שמם זכויות במגרש. במקרים רבים ההחלטה הייתה שרירותית, והבן/ הבת שקיבלו את הזכות למגרש היו במקרה מי שהיה בסביבה באותה העת ולא בטיול תרמילים בחו"ל, או לא זמין עקב שירות בצבא.
בשנים שחלפו נוצר מצב שהבן שקיבל מהוריו את הזכות למגרש בהרחבה במושב יצר עם השנים, פער עצום על פני אחיו, מבלי שניתנה על כך מחשבה או כוונה מתוכננת, בעיקר בשל עליית מחירי הנדלן וגם בשל ערך זכות ההמלצה.
לאחרונה, ישבתי עם בעלת נחלה יקרת ערך במושב בחוף הכרמל כדי לדבר על ענייני נחלתה. "אני חושבת למכור את הנחלה. הבית גדול, והוא ממוקם רחוק כל כך מהנכדים ומהבנות שלי שעברו לגור בחיפה. אני רוצה להיות לידן. במושב לכל מקום אני צריכה לנסוע עם האוטו ואני מרגישה שקרוב היום שיהיה לי קשה לנהוג, החברים מתמעטים ואני חושבת שנכון יותר להזדקן בעיר."
זו החלטה שמתקבלת פעמים רבות כאשר אחד מבני הזוג המושבניקים הולך לעולמו, וזה שנשאר מרגיש ממש לבד.
שכששאלתי על הנכס שהבן שלה בנה בהרחבה, השיבה שהוא חי בשלווה ובנחת במושב. לעצמי רשמתי שהמגרש והבית שבו גר הבן עם משפחתו מוערך כיום בסביבות ה־10 מיליון שקלים. המשכנו בשיחה והאם הסבירה שאחרי שתמכור את הנחלה, היא תרצה להשאיר לעצמה הון שיספיק לרכישת דירה קטנה בחיפה, ובשארית שנותיה תחייה מקצבת הפנסיה הנדיבה שהשאיר לה בעלה, אחרי שלא מזמן הלך לעולמו. "את מה שנשאר אני רוצה לחלק שווה בשווה," כך היא הצהירה בשלמות נינוחה. ביקשתי ממנה לפרט, והיא הסבירה: "לשתי הבנות שלי שגרות בעיר, ועוד שליש אתן לבן שגר עדיין במושב."
הצעתי בעדינות רבה, שנעמיק בנושא, והסברתי שכוונתה המעשית אינה נמצאת בהלימה לשאיפה הראשונית שהציגה – "לחלק שווה בשווה בין הילדים", כיוון שהבן קיבל בזמנו זכות למגרש בהרחבה, שערכו כאמור מוערך כיום בכ־10 מיליון שקלים.
האם צחקה למשמע דבריי, ותיקנה אותי, לפי הבנתה: "מה זאת אומרת 'קיבל את הזכות', ומאיפה את חושבת שצמח לו בית על המגרש?! הוא שילם בדם, יזע ודמעות כדי לבנות על הקרקע בית. הוא ואשתו לקחו משכנתא גדולה אחרי שהשקיעו את כל חסכונותיהם, כדי להקים את הבית, הם עשו יופי של מהלך כשהחליטו לבנות על המגרש גם קליניקה לטיפולים שתשרת את האישה. את יודעת, הכסף שהם השקיעו בבנייה לא צומח על העצים."
לעתים הורים ומקבלי המתנות נוטים לא לראות את המתנות שהוענקו במהלך השנים, ובמיוחד את עלית הערך שלהן, ואת הפערים העמוקים מול האחים האחרים שנוצרים בשל אותה עלייה, אך פערים אלו קיימים וחשוב להיות מודעים גם להם, כאשר עוסקים בעיקרון השוויון.
מה דעתכם? האם אותו בן צריך לקבל שליש כמו אחיותיו?
הכי חשוב זה לדבר
סוגיית ההתחשבנות מול הבן/בת שבנו בהרחבה היא סוגייה שחוזרת על עצמה במשפחות רבות שמגיעות למשרדי, והלוואי והייתה תשובה חד משמעית כיצד ניתן להתמודד עם סוגייה מורכבת זו.
יש משפחות בהן ההורים, כמו אותה גברת מחוף הכרמל, שרואים את כל הילדים שווים בחלוקת יתרת עזבונם, גם אם קבלו מתנה בעבר ששווה המון כסף כיום. ויש משפחות שעושות ההיפך הגמור – הורים מתייחסים לבן שקיבל זכות למגרש, כאילו קיבל כבר את מנתו בירושה ולא מכלילים אותו בחלוקת המשק.
יש גם אפשרות ביניים, בין שתי קצוות הסקאלה. אפשר לשכור שירותי שמאי, שיעריך מה מתוך שווי הבית כיום, מהווה ערך המתנה שההורים נתנו בשנות ה-90. זו שמאות מורכבת מבחינה רעיונית כיוון שאין עסקאות להשוואה מסוג זה, אבל אפשרית.
יש אחים שגם מגיעים להסכמה כמו שהגששים היו אומרים על "ככה וככה" – סכום שרירותי כלשהו שכולם יכולים לחיות אתו שמגלם עבורם את ערך המתנה. אותו סכום יופחת מחלקו של האח שבנה בהרחבה מחלוקת המשק ובא לציון גואל. אני אוהבת במיוחד את ההסכמות של האחים על פני החלטות של ההורים או של השמאי. מניסיוני כמגשרת שכאשר האחים הם אלו הגיעו להסכמה על המספר, יהיה קל יותר בטווח הארוך להסכמות ביניהם להחזיק מעמד.
ומה תגידו על מקרה בו במושב אחד ניתנו מגרשים שונים בגודלם בהרחבה במשך השנים? יש כמה מושבים כאלו. לעולם, המגרשים הראשונים בזמן ששווקו לבנים יהיו הגדולים ביותר, לפעמים גדולים מדונם, וככל שחלפו השנים, רמ"י אפשר שיווק של מגרשים קטנים יותר לאור מדיניות הבנייה בצפיפות, והמגרשים האחרונים ששווקו היו בשטח של של 350 מ"ר.
יש מקרים נוספים של הכפלת נחלה במושבים, בהם אחד הילדים מקבל זכות למשק שלם. זו זכות משמעותית מאוד מבחינת שוויה אבל לרוב באה עם דרישת תשלום גדולה למקבל הזכות. גם כאן חשוב מאוד להגדיר מראש מהן ההשלכות של קבלת המשק במתנה על חלקו של המקבל בחלוקת העיזבון העתידית.
עוד עניין, בסוגייה של מתנות על ציר הזמן; מה נאמר על הורה שעזר כספית לראשון שהתחתן לרכוש דירה בסכום משמעותי, נניח 10 אלפים דולר, שבאותה עת היווה מחצית משווי הדירה שרכשו הזוג הצעיר. ועם השנים שחלפו והבא בתור שמתחתן מקבל מתנה בשווי נומינלי של אותו הסכום שניתן בזמנו, אבל היום הסכום לא מגיע אפילו לשווי של רבע מדירה דומה? גם זו סוגייה שקשה מאוד לאיזון, אם בכלל יש לאזנה. שכן האח הראשון שקיבל נהנה מהאפשרות המשמעותית שהסכום שניתן עזר באותה העת, אבל לאור עליית מחירי הנדל"ן בישראל עזרה באותו סכום כיום, בחלוף השנים, לא בהכרח תעזור באותו אופן שעזרה בעבר. סוגייה מורכבת מאוד. מרבית ההורים פוטרים את הנושא ואומרים שהם עוזרים למי שצריך כמה שהם יכולים, ואין צורך לייצר ששוויוניות בחלוקה. יש שיגידו מתנות בחיים ניתנות על פי הצורך, ועל פי היכולת, ונשאף לחלוקה שיווניות ככל שניתן בחלוקת העיזבון בלבד.
אין תשובה נכונה וכל משפחה תחליט על פי צו מצפונה. אבל חשוב מאוד לשוחח על זה.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
