באיחור קל של שנתיים חגגה קהילת אשדות יעקב איחוד 100 שנים להקמתה, במופע מרהיב ורב משתתפים שסיפר את סיפורו של הקיבוץ דרך סיפורי החתונות של חבריו
*תמונה ראשית: שרה'לה שרון ומשפחתה. קיבלה אות הוקרה על פועלה
80 שחקנים ושחקניות, רקדניות ורקדנים, נגנים וזמרים — כולם תוצרת בית — וכמובן שרה'לה שרון אחת, הופיעו מול קהל גדול ונרגש. אבל הדרך אל הבמה לא הייתה פשוטה כלל.
שנת המאה כבר חלפה מזמן. המופע שעלה לבסוף לא ציין בדיוק את העלייה לקרקע בשנת 1924 באתר "גשר הישנה", לא את המעבר למיקום הנוכחי ממזרח לירדן ומעל הירמוך, אז קיבל הקיבוץ את שמו "אשדות יעקב", ואף לא את הפילוג המפורסם של תחילת שנות ה־50, אז נפרד ממנו "המאוחד".
במהלך התקופה לא נמצא רכז או רכזת לוועדת התרבות, וקבוצת המתנדבים שהחלה להפיק את חגיגות המאה הלכה והצטמצמה. צוותים קמו והתפרקו. חלק מהקהילה ביקש להתמקד במורשת ובהיסטוריה, אחרים רצו אירוע עכשווי יותר, והיו גם כאלה שסברו שאין צורך לציין את האירוע כלל. ואז הגיע גם הלם 7 באוקטובר וטרף את הקלפים.
למרות הכול, הצליחו ארבעה מתנדבים להוציא לפועל את המופע המרכזי — וגם שורת אירועים נוספים לאורך השנה, בהם טיול משפחות, תערוכת תמונות משפחתיות ומשחק משימות שחיבר את המשתתפים להיסטוריה של הקיבוץ.
למרות החשש מחוסר שיתוף פעולה, נבחר מפיק והחלו להיאסף סיפורים מהקהילה — מהעבר הרחוק, הקרוב והמוכר. לאחר דחייה נוספת בעקבות המלחמה, עלה המופע לבסוף על הבמה.
חתונה משותפת
בהשראת תוכניות הריאליטי, החתונות הפכו לחוט העלילה המרכזי — מסע בזמן בין חתונות מתקופות שונות בחיי הקיבוץ: ימי החלוצים, חתונות משותפות למספר זוגות, חתונה תחת הפגזות במלחמת ההתשה ועד לחתונה עכשווית הכוללת גם טקס חינה.
הסיפורים התבססו על חוויות אמיתיות של חברי הקיבוץ, כולל סצנה המתארת הפגזה בזמן חתונה. כמו בטיטניק, גם כאן החגיגה נמשכת והשירה לא נפסקת — בהובלת שרה'לה שרון. בין הסצנות שולבו ריקודים רבי משתתפים של בני נוער, ילדים וחברי קיבוץ, לצד נגנים וזמרים מקומיים, בליווי סרטונים ומולטימדיה. על הפקת המופע היה אחראי ירון רוח, ואת הבימוי הובילה ירדן סעדה.
עקשנות, אמונה בדרך ועבודת נמלים
בטקס הפתיחה בירכו את הקהילה ראש מועצת עמק הירדן, עידן גרינבאום, ומזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה. אות הוקרה מיוחד הוענק לשרה'לה שרון, שקיבלה גם סרטון ברכות מאמנים ואנשי תרבות.
לאחר המופע נהנו החברים מ"להקת הבית" והתרפקו על תחושת הביחד המרגשת. "עקשנות, אמונה בדרך ועבודת נמלים", כך מסכם גיל אלתר, אחד המתנדבים שלא ויתרו לאורך הדרך, את הסוד להצלחת האירוע. "המון שיחות, המון חזרות — זה היה החלק הכי מורכב". לדבריו, "קיבלנו המון מחמאות על ערב מרגש ומיוחד, ואני מקווה שזו תהיה תשתית שתביא איתה רוח התנדבות חדשה בקהילה".
יחד עם גיל היו שותפים להפקה גם נתי דביר, עדי גל וסיון אבוחצירא, שעמדו מאחורי הקלעים ודאגו שחגיגות ה־100 אכן יקרו. ועכשיו, נשאלת השאלה: יש רכז או רכזת ועדת תרבות בנמצא?
