יבול שיא
הרפת והחלב
מנזר עמק המצךבה אסתר ענבר

טיול בירושלים של אחרי חנוכריסטמס 

6 דק' קריאה

שיתוף:

טיול חורף עם הרבה אור ותרבות * מנזר המצלבה בין כותאיסי וירושלים ובין תמר לשותא * ביקור במוזיאון ישראל ובמוזיאון ידידי ציון * חלקו השני של טיול בירושלים של אחרי חגיגות חנוכה וחג המולד 

לאחר הזריחה שתמיד מפתיעה ומרגשת, כשכדור השמש האדומה צהובה עולה מעל הר הזיתים ומדבר יהודה, עלינו לגג מלון בת שבע, שם יש פינות ישיבה המשקיפות לנוף הירושלמי, וגם ג'קוזי לאוהבי המים. לאחר שנהנינו מאוויר הפסגות בקומה התשיעית, ירדנו למסעדה בה מוגשת ארוחת בוקר מגוונת ועשירה, עם מיטב הסלטים, דברי מאפה, פירות וכל טוב ומשן המשכנו בטיול. 

מוזיאון ישראל: סיגלית לנדאו ועוד 

אחד מהמוסדות התרבות המרכזיים בירושלים הוא מוזיאון ישראל, שבימים אלה (ועד יוני 2023) מוצגות בו תערוכות חדשות ומסקרנת מכולם היא תערוכת יחיד של האמנית הרב תחומית סיגלית לנדאו, שמציינת 20 שנות עבודה בים המלח. סיפרנו על לנדאו שמציגה במלון אלמא מספר עבודות אבל כאן זו תערוכה גדולה. בתערוכה "הים בוער" השתמשה לנדאו ברשתות דייג מנמל יפו שהוטבלו בים המלח, אבטיחים מתוקים השטים במים המלוחים, אבן שנזרקת מצד אחד של הים לצידו האחר ועוד. ים המוות הוא מקור השראה עבורה, מקור של אנרגיה חיה ויצירתיות. ממעמקיו לנדאו מעלה עבודות רבות יופי הנוגעות ביחסים שבין חיים למוות, פצע למרפא והרס לתקווה. המקום הנמוך בעולם הוא הבמה ליצירותיה שהן מונומנטליות אך אינטימיות במהותן. התערוכה מזמינה את המבקרים לצלול בים זה אל מסע מרהיב ועוצמתי. 

ים המלח הוא ים בוער: הים וסביבותיו בוערים מהחורבן הקדום של סדום ועמורה וכיום הוא מצוי בעיצומו של אסון – יבושו בידי האדם. חלק מרכזי בתערוכה מוקדש למיצבים הבנויים מחפצים אוטוביוגרפיים ואלגוריים, ששוקעו במי הים במעין טקס הטבלה מקומי ורוחני. עם חלוף הזמן המלח מתגבש על פניהם והם עוטים כסות טבעית, כמו היו פריטי ארכיאולוגיה עכשוויים – פריטים, שהיו שימושיים ועתה הם על-זמניים, נצחיים. הגבישים המנצנצים דומים לשלג המכסה את נופי אירופה של אבותיה, רחוקים מנופי מדבר יהודה שהם זירת פעולתה. חלק מיוחד בתערוכה מוקדש לרעיון הגשר מעל ים המלח שהיא מתכננת מזה כעשור וטרילוגיית וידאו חדשה המוצגת בחלקה האחרון של התערוכה עוסקת באפשרות של חציית הגבול והמעבר בין שני צידי הים. 

תערוכה נוספת במוזיאון היא "שכבה מופרעת" של האמן זוהר גוטסמן. זה מסע אחר באולמות האגף לארכיאולוגיה שמארח לראשונה תערוכה של אמנות עכשווית, המייצרת דיאלוג עם המוצגים הארכיאולוגיים דרך הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים. מעבר לדמיונם החומרי והסגנוני למוצגים הארכיאולוגיים, מציעים הפסלים גם אמירה אישית, בביקורת נוקבת או בהומור מושחז, על התקופה שבה אנו חיים כעת. הם עוסקים בטבע האדם, על צרכיו ויצריו הקמאיים ועם החולשות הטבועות בו, וגם במושגים תוך אמנותיים כגון: העתקה, שחזור וניכוס תרבותי. 

ב"שכבה מופרעת" מתערב זוהר גוטסמן בתצוגת הקבע של האגף לארכיאולוגיה, מציב בחלליה שבעה פסלים עכשוויים, ומציע קריאה חדשה של התצוגה. קריאה, שמשבשת את רצף הזמן הליניארי שהתצוגה בנויה לפיו, מסירה את החיץ בין תקופות, תכנים ושיטות עבודה, וכך מרחיבה את גבולות השיח על ארכאולוגיה, היסטוריה ותולדות האמנות. שם התערוכה מאזכר מצב שקורה לעיתים באתר ארכאולוגי, שבו פריטים משכבה היסטורית אחת מתגלים בשכבה היסטורית אחרת ועלולים לשבש את פענוחה. 

רשת בים המלח סיגלית לנדאו
"רשת בים המלח", יצירה של סיגלית לנדאו, מתוך התערוכה "הים בוער" במוזיאון ישראל. צילום: דני בר 

עמק המצלבה 

בטיוליי הרבים בגאורגיה, תמיד סיפרתי על המשורר הלאומי הגאורגי, שהוגלה במאה ה-12 למנזר בעמק המצלבה ושם כתב את הפואמה האייקונית עוטה עור הנמר. הפעם רציתי לבקר במנזר שפעמים רבות חלפתי לידו, אבל מעולם לא הזדמן לי להיכנס ולבקר בו. 

סיפור המעשה מתחיל בסיפור אהבה אסורה בן המשורר שותא רוסטבלי לבין תמר בָּגְרַטְיוֹנִי, מלכת גאורגיה שאביה לא אהב את סיפור האהבה שלה עם משורר ולא איש אצולה מכובד. רוסטבלי נשלח לגלות למנזר בעמק המצלבה בירושלים, בו כתב את הפואמה הארוכה (1,700 בתי שירה) שתורגמה לשלל שפות כולל עברית, ואף צייר ציורים על קירות המנזר, כולל את הפרוטרט שלו.  

למנזר המצלבה פתח כניסה צר ויחיד על הדופן המזרחית שפונה לטיילת עמק המצלבה. הפתח הוא גם אמצעי ההגנה ששמר על המבנה המסיבי של המנזר במהלך הכיבושים והפלישות הרבות שעברו על ירושלים. לצערי, המנזר היה סגור ולמרות שהיה רכב בחצר המנזר, לא היתה תשובה לצלצול באינטרקום או לצלצול הפעמון בכניסה.  

יש לדעת שהתרגום הטוב ביותר של עוטה עור הנמר, נכתב בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ע"י זוכה פרס טשרניחובסקי, דב גפונוב, בעת שגר בכותאיסי, גאורגיה ותכנן את עלייתו לישראל בעידן מסך הברזל הסובייטי. כך תרגם: בַּעֲרָב הִמְלִיך אֱלֹהַּ רוֹסְטְוָן נְשִׂיא הַשֵּבֶט | מְיֻחָשׂ, נַדִיב, צָנוּעַ, רַב-צָבָא, שִפְחָה וָעֶבֶד | אִישׁ-רַחוּם, וּבַעַל צֶדֶק, שַאֲנַן, חֲכַם מַחְשֶבֶת | אִישׁ-קְרָב מֵאֵין כָּמוֹהו, טַל לָאֹזֶן הַקַשֶׁבֶת. (עוטה עור הנמר, בית 32 פרק א'). 

ראוי להזכיר את גפונוב שנמנה עם 18 פעילי עליה מהקהילה היהודית בקוטאיסי, גאורגיה, ששלחו מכתב פניה לאו"מ ולגולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל ב-1969, בדרישה לסייע בידם לצאת מברה"מ. מכתב זה היה הפעולה הראשונה שהביאה לגל העלייה מבריה"מ בתחילת שנות ה-70. גפונוב קיבל אישור יציאה כשמצבו הרפואי כבר היה בכי רע. הוא עלה לארץ על אלונקה ומעולם כבר לא עמד על רגליו, עד מותו בקיץ 1972. בכל ביקור בכותאיסי ביקרתי ברחוב ובאנדרטה על שמו. 

פתח הכניה למנזר עמק המצלבה
הכניסה למנזר עמק המצלבה. צילום: דני בר 

מוזיאון ידיד ציון FOZ 

תחנתנו הבאה היא מוזיאון ידידי ציון שנפתח בשנת 2015 בלב ירושלים, מכספי תרומות של אלפי תומכי ישראל מרחבי העולם. המוזיאון, שבקיצור נקרא FOZ, מציע חוויה אינטראקטיבית במולטי מדיה, שמספרת את סיפורי החלום והשיבה של העם היהודי לציון – המולדת ההיסטורית, תוך שימת דגש על דמויות בהיסטוריה, שלא היו יהודים ופעלו להגשמת החלום הציוני והיו השראה לציונים רבים. במהלך סיור מודרך במוזיאון עוברים חללים שונים, כשכל חלל מוקדש לנושא אחר. חלק מהדמויות כלל לא היו מוכרות לי, ואני מניח שלרוב הקוראים. 

* משפחת טן בום ten Boom ההולנדית הוא סיפור מופת של משפחה נוצרית קלווניסטית מהעיר הארלם בהולנד. מסופר על הבית מעל חנות השעונים של וילהלם ואליזבת טן-בום, שהיה גם מקום תפילה לשיבת יהדות העולם לירושלים כבר ב-1840. צאצאי המשפחה הסתירו וסייעו ליהודים ולחברי המחתרת ההולנדית בעת הכיבוש הנאצי, מאה שנים לאחר מכן, ושלושה מבני המשפחה צוינו כחסידי אומות אולם של יד ושם. הבניין בו שכנה המשפחה הפך למוזיאון קורי טן בום בכתובת Barteljorisstraat 19, 2011 RA Haarlem, Holland. 

* ויליאם בלקסטון William Eugene Blackstone שהיה איש עסקים משיקגו, ארה"ב יליד 1841, נוצרי ציוני וחבר פעיל בקהילה האוונגליסטית אמריקנית. בשנת 1889 ביקר בלקסטון בפלסטינה העות'מאנית ובעקבות הביקור כתב את עצומת בלקסטון Blackstone Memorial שנשלחה לנשיא ארה"ב בנג'מין הריסון במרץ 1891. על העצומה חתמו יותר מ-400 משפיענים חשובים בארה"ב. מטרה העצומה היתה לנסות לשכנע את נשיא ארה"ב להשתמש ביכולת ההשפעה שלו על הצאר הרוסי על מנת שיאפשר הגירה חופשית ליהודי רוסיה לפלסטינה. 

* אנרי דינן Jean Henri Dunant שהיה הוגה הרעיון של הצלב האדום וניסוח אמנת ז'נבה. דינן הוא הזוכה הראשון בפרס נובל לשלום בשנת 1901. דינן היה דמות מפתח בפיתוח הנצרות הציונית, אמונתו האיתנה בתנ"ך נתנה השראה לרצונו להשיב את העם היהודי למולדתו עוד בתקופת השלטון העות'מאני. בנימין זאב הרצל קרא לדינן, על במת הקונגרס הציוני הראשון בבאזל – נוצרי ציוני. 

* פרופ' ג'ורג' בוש Pro. George Bush הוא הסבא רבה של נשיא ארה"ב הנושא אותו שם. פרופ' בוש לא היה נביא, אך אפשר להחשיב אותו לחלוץ ציונות נוצרית כבר בשנת 1844, עת כתב את ספרו המבוסס על חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאלThe Valley of Vision, or The Dry Bones of Israel Revived  שנמכר עד היום באמזון. עוד לפני מלחמת האזרחים האמריקאית, בוש הפך לקול לאומי אשר קורא לחזרתם של יהודים לאדמתם ההיסטורית. בוש היה כומר פרסביטריאני, לאחר מכן היה מרצה לעברית וספרות המזרח התיכון באוניברסיטת ניו-יורק NYU.  

במוזיאון תעברו גם את אולם בעלי החזון ומבצע חומה ומגדל, אולם הארץ המובטחת, אולם המייסדים, אולם החולמים, אולם אורות בחשיכה, אולם האמיצים וגם את אולם סיפור ההבטחה. הביקור במוזיאון FOZ הוא חוויה ויזואלית רב חושית לכל המשפחה. הסיור במוזיאון זמין ב-16 שפות. מידע והזמנת כרטיסים באתר או בטל': 02-5329401. 

בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ 

תחנתנו האחרונה בטיול ירושלמי של סוף השנה היתה בבית מלאכות עתיקות של נשים קסום שנמצא בחצר בית אבן עתיק בין עצי פרי, על דרך עין כרם, ירושלים. פגשנו את הדר קליידמן, כשהיא טווה חוטים מצמר, על גלגל טוויה. ותוך כדי כך מספרת לנו על המקום שהקימה בחלק מהבית בו היא ומשפחתה גרים, כי כמו כמעט לכל בית בעין כרם, גם לבית זה יש סיפור.  

עמנואל קליידמן, יליד צרפת, אמן, צייר, אספן ומומחה לרקמות עתיקות, רכש את הבית לפני כ-30 שנים כשהוא מוזנח והרוס. הבית הבנוי בסגנון הבניה הטיפוסי לכפר, נבנה במספר מפלסים לאורך תקופות שונות, וראשיתו, ככל הנראה, בתקופה הביזנטית במאות 4-7 לספירה. עמנואל זיהה את הפוטנציאל הגלום במקום וראה בחזונו את הבית הופך מקום שוקק חיים לאמנות ויצירה מקומית. במלאכת מחשבת, שארכה מספר שנים, שיקם במו ידיו את הבית, החצר ובור המים בו נאגרים מי גשמים מהסביבה. חזונו של עמנואל התגשם עת הצטרפה למשפחה, כלתו הדר. 

הדר עושה לנו סיור במקום. מעלינו חדר עם מספר נולים, בו מספר נשים אורגות בדים בחוג שהן מגיעות אליו מרחבי ירושלים ואף רחוק יותר. מיד נזכרתי בחוויה שלי בגואטמלה לפני 40 שנים, כשבעלת הבית בו גרתי בהרים, הסכימה ללמד אותי לטוות בד או אבנט שיוכל לשמש אותי – זו היתה חוויה לא קלה לעבוד עם נול מותניים, שכל תנועה בו משפיעה על התוצאה שניכרת על הבד. 

בית "חפץ כפיה" מציע שלל מלאכות שהיו מנת חלקן של נשים מאות ואלפי שנים, ובמאה ה-21 כבר לא עושים וחבל. כך לומדים במקום על רוקחות טבעית, טוויה, אריגה, רקמה, סריגה, תפירה, שזירה, קליעת סלים, ליבוד, צביעה טבעית ועוד. לסיום הביקור הדר הצמידה לנו את שרית, מדריכת קליעה בנצרים וכך במשך שעה קלה, יכולנו ללמוד ולעשות סלסלת נצרים כמו של פעם, שתשמש אותנו לשנים הבאות כאביזר אחסון או קישוט… מי יודע מה? 

בחפץ כפייה הדר קלידמן טווה חוטים דני בר
"בחפץ כפייה" – הדר קלידמן טווה חוטים. צילום: דני בר 

דני בר טיולים וסגנון חיים www.danybar.co.il מדריך, יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל. פרטים באתר https://www.danybar.co.il/trip_planning/ או בפייסבוק https://www.facebook.com/DanysBarTravelWineAndDine 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עד שהגיעה לגיל 50 הייתה עדי ליניאל ממושב שואבה עצמאית והתמחתה בהקמת אתרים באמצעות העסק שלה: "עדי ליניאל – פשוט לבנות אתר" * בהמשך הבינה שהיא רוצה שינוי והבינה שהיא טובה ב'ללמד' – מכאן
6 דק' קריאה
הדיון על הסיכום התקציבי הסופי יימשך בהכנת ההצעה לקריאה שנייה ושלישית  ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשות ח"כ דוד ביטן, אישרה בשבוע שעבר (12.12) לקריאה ראשונה את ההצעה לתקן את חוק המים באשר לקביעת תעריף המים
4 דק' קריאה
זה נשמע פשוט, מכינים כמה שניצלים ושולחים כתרומה לחיילים בחזית, אבל מיזם "שישניצל" במושב ניר גלים, הפועל בעזרת עשרות מתנדבים ותורמים מהמושב ומכל הארץ, מספק לחיילים בשטח – מידי יום שישי – כ-4,500 כריכי
9 דק' קריאה
יונתן טל מרמת דוד, בן למייסדי גורדוניה וגם נצר לרבי מלובביץ', מתלבט האם להשתקע במדינת יהודה או לסבול את רעש ההמראות והנחיתות משדה התעופה הנוסף שיוקם לא רחוק מחלונו בישראל  על אף היותי בן
3 דק' קריאה
בסרטים, הטובים מנצחים את הרעים. במציאות, את ההיסטוריה כותבים המנצחים. הדי בן עמר חי בסרט  מאז היותי ילד אהבתי לראות סרטי קולנוע.  תחילה היו אלו הוריי שלקחו אותי איתם לראות סרטים – הייתי ילד
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן