פתח דבר
אנחנו נמצאים בשליש האחרון של העונה, ועד כה התוצאות לא מרשימות. יש איזה נקודת אור, אחת או שתיים, אבל התמונה הכללית איננה טובה.
בנוסף לקשיים הכלכליים, הענף מתמודד עם גילוי נוסף של הפסילה האסיאתית באזור העמקים הצפון-מזרחיים, וזאת לאחר שהצלחנו להתגבר על הנגיעות שהייתה באזור עמק חפר. מאוד מתסכל ומורכב, מכיוון שמדובר בפיזור על פני שטח של כ-17,000 דונם!
אנחנו, כמובן, לא מרימים ידיים, והתחלנו בכל הפעולות הנדרשות על מנת להילחם במזיק, וכמובן, נעדכן בהמשך.
יצוא
נכון לשבוע 8 { שהסתיים ב 25.2 ) ישראל ייצאה רק 77,630 טון חדרים. זהו נתון נמוך ב-14% מהייצוא בעונת 21/22 לאותה תקופה. לעומת עונת 20-21 – מדובר בירידה של 21% ביצוא לאותה תקופה.
אשכוליות – הסיבה העיקרית למספרים העגומים לעיל היא בעיקר בשל הירידה ביצוא אשכוליות למיניהן בעונה זו. נכון לשבוע 8 הירידה באשכוליות היא בהיקף של 29% וכמותית מדובר ב- 14,000 טון לעומת אותה תקופה בשנה שעברה.
3 שווקים חשובים אליהם אנחנו מייצאים את האשכוליות למיניהם נקלעו לבעיות שונות שהשפיעו בצורה דרמטית על כמויות הייצוא שלנו:
ברוסיה – שהייתה שוק טוב לפומלית, המלחמה משפיעה מאוד על המסחר והקטינה אותו למינימום, בן היתר בגלל עלויות וזמינות המשלוח.
בסין – הסגרים הדרקוניים בגלל הקורונה, גרמו לתוצרת רבה להיתקע בנמלים והיצואנים חששו לקחת סיכון והקטינו את הכמויות ליעד זה.
ביפן – הצרה שונה וחמורה לא פחות. פעם ראשונה מזה שנים שלא ניתן היה (בשל מחיר מופרז) לשלוח את האוניה של תחילת העונה, שהיא עמוד התווך של השיווק ליפן, מאחר ומדובר במכירות שלפני ראש השנה האזרחי. בהיעדר האוניה – כל הכלכליות של המשלוחים ליפן משתנה לגמרי.
כל האמור לעיל גרם לירידה של 48% בייצוא זני האשכוליות למזרח הרחוק. למרות כל זאת, נקודת האור היחידה היא קוריאה שהגדילה ב-50% את רכישת האשכוליות האדומות מישראל בעונה זו.
באירופה השוק הוא סטנדרטי, למרות שהיו ציפיות לשוק טוב יותר בשל הכמויות הפחותות מטורקיה ומארה"ב.
אורי – פה התמונה בייצוא קצת יותר שמחה. עד לשבוע 8 יוצאו 36,000 טון אורי, בעיקר לשווקים באירופה ובקנדה.
תחילת העונה הייתה במחירים טובים מאוד ואפשר אף לומר מהטובים אי פעם (במטבע מקומי). בפברואר המחירים התמתנו וזאת בשל שיא עונת השיווק של הזנים המתחרים – נדורקוט/אפורר וטנגו.
שוק מקומי
השוק המקומי שקולט את עיקר פרי ההדר, מתנהג בצורה בלתי מובנת, בכל המוצרים הפופולריים (ואני מוציא מן הכלל את האשכוליות שאינן פופולריות), מתגלה השנה כשל שוק רציני.
יש הרבה תוצרת טובה ומשום מה הביקוש חלש ביותר והמחירים ירודים מאוד. יש שמסבירים זאת על רקע שנת השמיטה, אך גם אם לוקחים בחשבון את שנת השמיטה, קשה להסביר את הירידה בביקושים ואת המחירים הנמוכים, מה עוד שמדובר באחד ממוצרי השוק הזולים ביותר, אם לא הזול ביותר על המדף.
המועצה ציפתה לבעיות בצריכה על רקע שנת השמיטה ויצאה בקמפיין ארוך עם הפרזנטורית מאיה רוזמן. הדגש בקמפיין הוא התרומה של פרי הדר לבריאות, מתוך כוונה להגביר את הצריכה. נכון לרגע זה אנחנו לא רואים עוד תוצאות אבל בכוונתנו "לרוץ למרחקים ארוכים" ולהמשיך לעודד את הצריכה גם בשנים הקרובות.
תעשייה
התעשיה, שהיא הרגל השלישית עליה נשען הענף, קלטה עד סוף פברואר 90,000 טון פרי הדר (בעיקר מאשכוליות). מצד אחד מדובר בנתון מעודד, שכן לאותה תקופה, לעומת אשתקד, יש גידול בקליטת הפרי לתעשייה בשיעור של 22.5%.
מצד שני, בעודף ייצור גדול של תפוזים (כ- 120000 ט') ושל לימונים (כ-70,000 ט'), לא מובן לי מדוע נקלטים רק 13,000 טון תפוזים ואלף טון לימונים בלבד. כל זאת, כאשר מהללים את איכות הפרי הישראלי למיץ, וכי הוא עולה לאין שיעור על המיץ המיובא. ובכל זאת, מייבאים כמויות גדולות של מיץ ואף מצלמים פרסומות על כך. אני והמגדלים היינו שמחים אם כמויות התפוזים לתעשייה היו כפולות.