מיזם תיעוד והנצחה וירטואלי בשם "זיכרון 710" יוצא בימים אלו לדרך, כשהכוונה היא להקים אתר אינטרנט שירכז את כל תכתובות הווטסאפ, התמונות והסרטונים, שעברו בנגב המערבי בשבת השחורה
*תמונה ראשית: יניב האגי. צילום: מהאלבום הפרטי
יוזמות תיעוד והנצחה רבות נולדו בעקבות השבת השחורה. את המיזם הווירטואלי "זיכרון 710" מוביל יניב הגי (50) מקיבוץ בארי, רכז המטה השיתופי בתנועה הקיבוצית, שחווה את אירועי השבת בביתו, ויחד איתו פועלים אנשי צוות ומתנדבים מהנגב המערבי ואנשי הייטק ממרכז הארץ.
"בעצם כולנו היינו סגורים בתוך הממ"דים שלנו", מסביר הגי, "והקשר היחיד שלנו לעולם החיצון היה הווטסאפ שבטלפון הנייד. הכול היה בווטסאפ. הודעות שקיבלנו, התכתבויות, תמונות. אנשים נפרדו מהחיים בווטסאפ. אנשים שלחו סלפי מהמחבוא שלהם. אם מישהו היה נכנס לווטסאפ של רבים מאיתנו בנגב המערבי, בשבת, 7 באוקטובר, הוא היה מתחבר ומבין את כל מה שעבר עלינו. מה שחשבתי זה לאסוף את כל הווטסאפים, התמונות, סרטוני הווידאו והשיחות המוקלטות, שאנשים עשו באותה השבת, ואז אני מדמיין את המבקר העתידי במוזיאון הווירטואלי שמקבל את המפה של הנגב המערבי, בוחר ישוב, בוחר את אחת השכונות, בוחר בית, בוחר אחד מבני הבית, ומקבל את מסך הטלפון שלו ואז הוא רואה את כל התכתובות שהוא שלח וקיבל במהלך השבת. מעל השכבה של התכתובות אפשר להראות גם את כל התמונות וסרטוני הווידאו שהוא שלח וקיבל, אפשר גם להראות קטעים מכתבות שהוא תויג בהן, ואת פרויקט העדות המצולם שרבים מאיתנו עשו. יש הרבה שכבות של מידע שאפשר להציג מעל התכתובות האלו, ובגלל שמדובר ברשת של ווטסאפ אפשר לעבור מהממ"ד שלי לממ"ד של מישהי שהתכתבתי איתה וככה 'לטייל' בין הממ"דים בנגב המערבי, קדימה ואחורה בזמן, ובעצם לחקור ולחוות את מה שהיה באותה שבת שחורה".
כל אחד הוא חלק מהסיפור
בימים אלו מוקמת עמותה שמטרתה להקים ולהפעיל את המיזם. צוות ההקמה החל לאסוף את הווטסאפים הרלוונטיים מאנשי קיבוץ בארי, וצוות מתנדבים עובד על הטמעתם באתר. "אנחנו רוצים עכשיו להתרחב", אומר הגי, "ולהגיע ליישובים נוספים בנגב המערבי: קיבוצים, מושבים וערים. זה פתוח לכולם. לתושבי היישובים, למשתתפי המסיבה ברעים, לכוחות הביטחון, לכל מי שהיה באירוע. גם אנשים שהיו בבית במרכז הארץ והתכתבו עם חבר או עם קרוב משפחה מהנגב המערבי, הם חלק מהסיפור הזה. גם מישהו שהיה בחו"ל ודאג, ושלח הודעות בקבוצה שלו, הוא חלק מהסיפור. זו פלטפורמה פתוחה לכולם".
אתם אוספים את התכתובות בכל הקבוצות, או רק בקבוצה של היישוב?
"אנחנו אוספים את התכתובות בכל הקבוצות, כי אנחנו רוצים להבין מה קרה באותו יום, מה היה הלך הרוח, ועל מה אנשים דיברו והתכתבו. בווטסאפ יש את הכול".
איך אתם מפרסמים את המיזם? איך אתם אוספים את החומר?
"בשלב הזה אנחנו מתרכזים בעיקר באיסוף החומר. זה די דחוף. אנשים בינתיים מחליפים טלפונים, חלק מההודעות והתכתובות נמחקות באופן אוטומטי והגיבוי לא תמיד טוב, ולכן אנחנו במרוץ נגד הזמן להציל את הווטסאפים. אנחנו מפתחים כלי טכנולוגי שמוריד באופן שיטתי את הווטסאפים של אותה שבת, וביחד עם המתנדבים אנחנו מגיעים ליישובים השונים, לבתי המלון, ומבקשים מהאנשים להעביר לנו את הווטסאפים. בעקבות הפרסום אנשים מגיעים אלינו, כרגע בעיקר מבארי, ואנחנו מורידים את הווטסאפים שלהם. כל אחד אחראי על הווטסאפ שלו. כשיש התכתבויות עם אנשים אחרים בקבוצות, אנחנו רוצים להגיע לכולם ולקבל את האישור שלהם, ואחר כך לפרסם את המידע. מי שלא נגיע אליו או שלא יסכים לפרסם את הדברים שלו, נכבד את רצונו, לא נפרסם את המידע שלו וגם נמחק את הפרטים שלו".
בדיוק מה שקרה
בנוסף לקבוצת האנשים הפועלת במיזם "זיכרון 710", שותפים למיזם גם יישובי הנגב המערבי, המועצה האזורית אשכול, קרן מנדל, התנועה הקיבוצית ואשכול רשויות נגב מערבי. המיזם שמוביל הגי הוא אחד מיוזמות תיעוד והנצחה רבות בעקבות השבת השחורה, שרובן הן פרי יוזמה אישית או קבוצתית ומיעוטן יוזמה ממסדית. יש יוזמות שמתעדות עדויות אישיות בווידאו. יש יוזמות של סופרים ומשוררים שמלקטים עדויות ומגישים אותן בצורת סיפורים הנכתבים על ידם. יש כאלו שמגיעים עם מכונות כתיבה, שומעים על אירוע או רגע מסוים, והופכים אותו לשיר או לסיפור קצר. יש תיעוד של מוצגים פיזיים מהקיבוצים, כמו בובות, נדנדות שרופות, אופניים מעוכים, שנאספים לתצוגה לפני שייזרקו לאשפה. יש יוזמות דיגיטליות שממפות את המיקום של הנרצחים, החטופים והנעדרים ומתארות את האירוע. יש יוזמות להקמת מרכזי הנצחה ומוזיאונים שיוקדשו לשבת הנוראה ההיא.
"יש כל מיני יוזמות", מציין הגי, "אבל אין אף יוזמה שהיא בעצם תשתית דיגיטלית כפי שאנחנו מדברים עליה. התשתית הזאת של הווטסאפים, התמונות והסרטונים מאותו היום, תהיה התשתית הטכנולוגית שכל מרכז הנצחה שירצה בכך יוכל להשתמש בה. זה יכול להיות מרכז הנצחה של יישוב, של מועצה אזורית או מוזיאון לאומי. כולם יכולים להשתמש במה שאנחנו עושים, כבסיס טכנולוגי שעליו אפשר להראות כל מה שרוצים. יש בו מיקום גאוגרפי של אנשים, סדר האירועים, ועדויות הכי אוטנטיות. זו לא פרשנות על מה שקרה, זה בדיוק מה שקרה. כולם דיברו באותו יום בכל הקבוצות, כולם כתבו אחד לשני: 'יש פה מחבלים. אני שומע אותם מחוץ לבית. הם נכנסו לתוך הבית. הם מנסים לפרוץ לי לתוך הממ"ד'. ואחר כך הם נפרדו בווטסאפ, אז אי אפשר להתווכח עם הדבר הזה. זה עוד יתרון שיש במיזם הזה. הרי מהרגע שהשבת הזו הסתיימה התחיל תהליך שבו הנרטיב הציבורי הלך והתרחק ממה שקרה שם באמת. ראיתי את זה בראיונות עם כל מיני פרשנים, עם אנשי צבא, ועם אנשים שונים. כל אחד לוקח את הסיפור למקום קצת אחר, וכשאני שומע מה קורה בעולם, אז בכלל הנרטיב משתנה עד כדי כך שמאשימים אותנו באירועי ה-7 באוקטובר. אפשר להתווכח עם כל מיני פרשנויות, אבל עם עדויות אוטנטיות שנכתבו בזמן אמת אי אפשר להתווכח. לכן לדעתי המיזם שלנו מאוד חשוב, ולכן זה אינטרס מאוד גדול של תושבי הנגב המערבי להשתתף בו כדי שנספר את הסיפור שלנו ושלא ישנו לנו את הנרטיב וינסו להלביש עלינו סיפור אחר. הדבר השני שצריך לעמוד בבסיס ההחלטה אם להשתתף במיזם, זה שהאירוע שקרה לנו הוא אירוע שלא קרה לעם היהודי מאז השואה. לכן הוא לא עוד סבב. הוא נקודת מפנה בזמן שעוד ידברו עליה, ילמדו אותה ויחקרו אותה עוד הרבה מאוד שנים קדימה. כשהנכדים והנינים שלי שעוד לא נולדו, ירצו לדעת מה קרה ב-2023 לאבות המשפחה, הם יוכלו לדעת שאני חלק מהסיפור אם אני אשתתף במיזם. אני רוצה להשתתף במיזם, כדי שהוא יהיה חלק מהמורשת של המשפחה שלי ושל העם שלי".
מגפת רגשות אשמה
בראיון קודם שערכתי עם יניב הגי כשבוע לאחר השבת השחורה, הוא סיפר שמשפחתו לא נפגעה גם לאחר שהוא פתח את ביתו לשכנתו ושלושת ילדיה שביתם עלה באש. הוא הוסיף שבשיחות עם חברי בארי הוא חש מעין תחושת אשמה על כך שלא נפגע, ואני שואל אותו אם גם זה הוסיף לרצון שלו לתעד את אירועי אותה שבת. "הרבה מאיתנו בכל המדינה חוו רגשות אשמה אחרי אותה שבת", הוא אומר, "אנשים שלא היו בארץ הרגישו רגשות אשמה. אנשים שהיו בארץ אבל לא הגיעו לעוטף עזה. אנשים שהיו בעוטף אבל לא נהרג או נחטף להם מישהו מהמשפחה. אנשים שנהרג להם מישהו מהמשפחה, ומרגישים אשמים שלא עשו משהו כדי להציל אותו. כולנו עם מגפת רגשות אשמה, שהיא המנגנון של הגוף כדי להתמודד עם הטראומה. הדרך שלי לצאת מרגשות האשמה, זה באמצעות העשייה. לעשות משהו למען משהו יותר גדול ממני. לכן מיזם ההנצחה משמש אותי כסוג של ריפוי. זה משהו שאני יכול לתעל אליו הרבה אנרגיות, ולהתחבר למשהו הרבה יותר גדול ממני".
האם אתר ההנצחה לא יהיה עמוס מדי? הרי מספיק לקרוא התכתבויות מקיבוץ אחד או שניים כדי להבין את חוסר האונים וגודל המחדל.
"זה מסד נתונים שכל אחד יכול לבחור לאיפה להיכנס ואיפה להתעמק. כל אחד יכול למצוא שם את הסיפור של עצמו. זו תהיה פלטפורמה פתוחה לכולם. כולנו חלק מהאירוע שקרה ב-7.10. גם מי שלא היה בעוטף עזה הוא חלק מהסיפור באמצעות הווטסאפ. כולנו התכתבנו. לכולנו היו חברים או קרובי משפחה שהיו באירוע. היוזמה הזו מתחילה מקיבוץ בארי אבל היא תתפתח ליישובים אחרים בנגב המערבי, למי שהשתתף במסיבה ברעים, לאנשי כוחות הביטחון, ומשם המעגלים רק ילכו ויתרחבו. אין גבול לכמות האנשים שהם חלק מהסיפור, ובמיזם הזה בגלל שהוא טכנולוגי ודיגיטלי, יש מקום לכולם. אנחנו מקימים תשתית שאליה כולם יכולים להכניס את הווטסאפים שלהם מהאירוע, ובעצם להיות חלק מהאירוע. יש עוד משהו שקורה. כשאנשים עומדים בתור כדי להביא את הווטסאפים שלהם למתנדבים שלנו, יש איזה שהוא תהליך של ריפוי שמתבצע. בזה שהם אקטיביים ומוסרים את הווטסאפים שלהם למיזם של הנצחה, הם עושים משהו למען עצמם ולמען הדורות הבאים. באווירת חוסר האונים שהייתה ובחלקה עוד נמשכת, זה משהו אקטיבי שאפשר לעשות, ויש בזה תהליך טוב של ריפוי".
הכוחות לעזור למישהו אחר
כחודשיים אחרי השבת השחורה עוסקים בבארי במגורי הביניים בחצרים לקראת החזרה לקיבוץ, ואני שואל את הגי לקראת חנוכה אילו נקודות אור הוא מוצא בתוך העלטה שעבר קיבוצו באותה שבת. "יש המון נקודות אור", הוא אומר, "עוד באירוע עצמו אני ראיתי נקודות אור. למשל, הבן הקטן שלי, בן 15, שפחד מאזעקות וכל כך חששתי שיקום לתוך כל התופת הזאת, בסופו של דבר קם ועזר למשפחה אחרת אצלנו בממ"ד שהייתה במצוקה ונמלטה אלינו. זה אור לראות מישהו שהוא כאילו חסר אונים, פתאום מוצא את הכוחות לעזור למישהו אחר. נקודת אור היא גם הערבות ההדדית שהייתה בין התושבים בשכונה שלנו, שעזרנו אחד לשני וחילצנו אחד את השני. היו המון מעשי גבורה וזה אור. גם אחר כך כשהגענו מבארי לעין גדי, איך שקיבלו אותנו, איך שעטפו אותנו, זה אור. איך שמדינת ישראל מתגייסת, זה אור. הרבה פעולות של אחדות בעם שמתרחשות עכשיו, זה אור. גם התקווה לשינוי בהנהגה של המדינה שלנו, זה אור. יש המון נקודות של אור, ויחד עם זאת יש גם הרבה מאוד חושך".
ליצירת קשר והעלאת עדויות 710memorial.org
