כמה פעמים קרה ששמעתי הורים שמצפים מילדיהם להמשיך את העסק החקלאי שהקימו, בלי קשר לשאלה האם ילדיהם היו בוחרים בכך באופן אקטיבי * בכל פעם מחדש אני מופתעת לראות איך הכל קורה אצל כולם
התיישבתי לצפות בסדרה "סיכוי להינצל', הסדרה הדוקומנטרית על אביתר בנאי ב־yes. לא הייתי מוכנה לחוויה המטלטלת שחוויתי. ממש סדרה מונומנטלית. הבמאי דורון צברי ליווה את אביתר בנאי יותר מ-11 שנים (!) – תיעוד ארוך באופן חסר תקדים בטלוויזיה הישראלית, ויצר מסמך אינטימי ומרגש ומלא אהבה כלפי אביתר. בסדרה משובצים קטעי ארכיון נדירים ומוזיקה נפלאה. השבוע ישודר הפרק האחרון מתוך ארבעה. אל תחמיצו.
צברי מביא בסדרה את דמותו של המוזיקאי מנקודת מבט אישית מאוד. לא הייתי מוכנה לקראת היות האישיות של בנאי והסיפור שלו ממגנטים כל כך, הרבה בזכות הכנות-הרדיקלית-ללא-הנחות שמנחה אותו, ובפתיחות המוחלטת שלו ללא בושה מול המצלמה וכלפי הצופים. כנראה שכנות הייתה תמיד בשירים ובהופעות שלו וחלק מההגדרה של בנאי, אבל בסדרה הכנות היא היא שיוצרת את אפקט המגנט.
הפרק הראשון בסדרה נפתח בסצנה המתעדת את אביתר בנאי מתכונן לקראת ההופעה בהיכל התרבות בתל אביב. רגע לפני שהוא עולה לבמה, מסדיר נשימה מאחורי הקלעים, לוקח את הגיטרה ומתחיל לשיר את השיר "יש לי סיכוי להינצל" שהעניק לסדרה את שמה. הבחירה של צברי מיוחדת ונותנת כבוד – לפתוח בשיר שלם במשך כמה דקות ארוכות ומרגשות, העוברות בדיוק של שבריר שנייה בין כמה ביצועים בתקופות שונות של חייו. פעם אביתר עם שיער כסוף וציציות, ופעם צעיר עם שיער ארוך וחילוני. בהמשך הפרק בנאי מספר שהוא כתב את השיר בשלוש דקות כשהיה צעיר וגר בתל אביב.
הסדרה מגוללת את סיפור חייו המרתק של אביתר, אחד האמנים האהובים במדינה, החל מהפריצה המוזיקלית בגיל 24, דרך חיים של התמכרות, החזרה בתשובה, סיפור התאהבות לא ייאמן באשתו הדנית שהתגיירה, תוך שהוא מכניס את הצופים בהתערטלות מלאה לנשמתו, ואף משתף ברגעי חרדה ובעיות נפשיות…
במהלך הצפייה התחברתי מאוד לשני נושאים במהלך הפרקים ששודרו, ואשר רלוונטיים לעשייה שלי בגישור במשפחות:
שק אבנים על גבי
הנושא הראשון – המתיחות בין אביתר לבין האח מאיר ז"ל. קנאת אחים, ממש כמו בספר בראשית ובסיפורי המקרא. 13 שנים הפרידו בין אביתר לאחיו הגדול, מאיר בנאי ז"ל, הזמר שפרץ בסוף שנות ה־80 והביא לעולם את 'גשם' ואת 'אצלך בעולם'. מאיר היה נערץ והפך לאחד הזמרים הכי מושמעים ומוערכים בארץ.
בפרק הראשון אביתר מדבר על אחיו מאיר בצורה אמביוולנטית מאוד. הוא מספר שלאחר שהשמיע כנער לאחיו המבוגר שיר שכתב לסרט, אמר לו מאיר שעדיף לאביתר להתרכז בקולנוע, וישאיר לו (מאיר) את ענייני המוזיקה. זה היה אירוע מכונן בחייו של אביתר, שנעלב מאוד, וניסה להדחיק את הרצון המוזיקלי שלו בצילו של אחיו הזמר המפורסם.
אביתר מתאר את אחיו כ"שק אבנים" שסחב על גבו. איזה דימוי קשה בחר אביתר! בחירת מילים בעלות משקל רב. אבנים – ההיפך מלב רך ופתוח. האבן קשה, כבדה, קרה וסגורה. ושק אבנים – לא רק אבן אחת, אלא המון כאלו בתוך שק. על גבו – הוא מתאר תחושה של משקל שיושב עליו והוא נושא אותו ומתמודד עם המשא הכבד ביומיום. הדימוי הוויזואלי של האנלוגיה שבחר אביתר לא עוזבת את מחשבותיי.
לא פעם אני פוגשת אחים שיש ביניהם מתח שקשור לקנאה בהישגים האחד של השני. אני חושבת לעצמי שהלוואי והיה לי מטה קסם לפוגג את אותה הקנאה ברגע ולהכניס קלילות ואהבה ביניהם. הקנאה היא הרסנית ומאכלת.
מאידך בהמשך מבצבצת את אביתר ההכרה בכך שמאיר פילס לו את הדרך ואפשר לו להיות מוזיקאי בלי הריבים מול ההורים. "הייתי בטוח שהייתי קורבן בקשר איתו. ההורים היו קשים איתו והוא הרגיש שנעשה לו עוול גדול בילדות מההורים. ראיתי אותם צועקים עליו, מענישים אותו, ובחרתי להיות הילד הטוב. לשרוד על ידי ריצוי מול ההורים שלי. וזה הטריף אותו.
"השיא היה בגיל 24 עם האלבום הראשון שריסק את העולם. מאיר הוציא בדיוק את 'מנגינת הנדודים' ולא משמיעים אף שיר שלו ברדיו ואותי השמיעו בטירוף. זה כואב. הרגשתי שאני לוקח והוא משדר לי שאני לוקח ממנו. שאני גונב. נהיה לי קול שאומר לי כמה אני חרא. גנב". ואז המצלמה עוברת לביצוע של השיר "גנב" בהופעה חיה. רגע חזק.
התנגדות ההורים
ההורים יצחק בנאי ז"ל, שופט, ואשתו שמחה ז"ל, מנהלת בי"ס, התנערו מה"בנאיות" ובחרו לנהל חיים רחוק מאור הזרקורים. הם רצו בשביל ילדיהם חיים "רגילים" לא כאלו שמתנהלים על במה, אלא בשעות עבודה קונבנציונליות שיאפשרו לנהל חיי משפחה רגילים.
קשר לחזות בעצב ובתחושת ההחמצה של האחות הגדולה אפרת, שבחרה בחיים "מיין סטרים"
ומצטערת על כך שנכנעה לרצון ההורים. בכמה הזדמנויות בסדרה היא אוחזת גיטרה בסצנה מרגשת, בה שלושת האחים נזכרים בשיר שמאיר ז"ל כתב כשהיה נער, ותוך כדי שירה והתגלגלות מצחוק שהופך לבכי של געגוע. האחות אורנה שמחקה באופן דידקטי – כמו שרק אורנה יכולה – את הוריה מתארים את החיידק הבימתי כמו ג'וק שצריך להרוג אותו. "את הצלחת להרוג את הגו'ק," היא אומרת לאפרת.
כמה פעמים קרה ששמעתי הורים שמצפים מילדיהם להמשיך את העסק החקלאי שהקימו, בלי קשר לשאלה האם ילדיהם היו בוחרים בכך באופן אקטיבי.
תוכניות שהורים רוקמים עבור ילדיהם, שמוצאים את עצמם בעבודה מתסכלת אשר עונה למערכת הצרכים והרצונות של ההורים ולא של הילד.
לסיכום, כל פעם מחדש אני מופתעת לראות איך הכל קורה אצל כולם.
תבניות התנהגות משפחתיות אשר חוזרות על עצמן, חוצות מגזרים, חוצות עדות ואף מצב כלכלי.
אני באופן אישי שואבת מכך נחמה. הכל נורמלי וחוזר על עצמו. יש לנו סיכוי להינצל. רוצו לצפות
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
כיתוב
אביתר בנאי. צילום: מאיר כהן
ליד
לא פעם אני פוגשת אחים שיש ביניהם מתח שקשור לקנאה בהישגים האחד של השני. אני חושבת לעצמי שהלוואי והיה לי מטה קסם לפוגג את אותה הקנאה ברגע ולהכניס קלילות ואהבה ביניהם. הקנאה היא הרסנית ומאכלת
