ישראל "מאבדת" את יהדות העולם 

הזדהות עם הזרם הרדיקלי, תמיכת הממשלה הקודמת בטראמפ והתייחסות לישראל כמדינת אפרטהייד הם רק חלק מהגורמים לקושי של יהדות העולם לתמוך בישראל 

יש דבר חיובי אחד שמדינת ישראל 'הרוויחה' מהמלחמה באוקראינה. זה בא לידי ביטוי בגל עליה של יהודים שנמלטו משם ומבקשים להיקלט בארץ, במעמד של עולים. למעט מבצעי עליה ספורדיים של קבוצות עולים מצרפת ומאתיופיה, לא זכינו כבר שנים רבות לעליה בסדר גודל שכזה. יש לברך על כך, גם אם הסיבות לבואם של פליטי אוקראינה לישראל אינן טבולות במוטיבציות ציוניות.  

עליה וקליטה ברוכה זו אינה מסתירה אמת מצערת אחרת. מדינת ישראל הולכת ומאבדת בהדרגה את יהדות העולם, בעיקר את הריכוזים היהודיים הלא-חרדיים במדינות 'המערב'. הפער בין הקהילה היהודית בישראל לשאר יהודי העולם הולך ומתרחב. בעבר הלא-רחוק יהדות התפוצות הכירה במעמד המרכזי של מדינת ישראל. התמיכה בה נתפסה כמעט ללא ערעור. יהדות העולם תרמה רבות לבניית הארץ ע"י סיוע פוליטי, כספי ועליה לישראל. נכון להיום, לדאבון לב, יהדות העולם מתקשה יותר ויותר להתמיד באותה תמיכה אוטומטית בישראל. הקשרים הולכים ומתרופפים, המתח ביחסים גובר והעניין במדינת ישראל הולך ופוחת. 

לא מזדהים עם ישראל 

בעוד הדור היהודי הוותיק הולך וכלה, הדור היהודי הצעיר, רוב מניינו של העם היהודי כיום, בקושי מכיר את האירועים הדרמטיים שליוו את מדינת ישראל מיום הקמתה ובמהלך העשורים הראשונים לקיומה. רבים מהם חשים כיום שאינם יכולים עוד להזדהות עם מדינת ישראל, בגלל מכלול סיבות. מדובר בצירוף מצטבר של תהליכים הרסניים שגורמים לכך, שמדינת ישראל שוחקת עוד ועוד את הברית בינה לבין יהדות התפוצות. אנסה למנות כמה מהתהליכים הללו ולהתמקד בעיקר ביהדות ארה"ב, שבה מתגוררים כיום מרבית בני העם היהודי מחוץ לישראל. 

א. מרבית יהודי ארה"ב מזדהים מסורתית, עם המפלגה הדמוקרטית. בשנים האחרונות אפשר להבחין בהתחזקות הזרם הרדיקלי-פרוגרסיבי במפלגה זו. צעירים רבים, יהודים ולא יהודים, משייכים עצמם כיום לזרם רדיקלי, שרואה במדינת ישראל מדינה גזענית וקולוניאליסטית. בקצה הקיצוני של זרם זה ניתן למצוא מי שאפילו שוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל. 

ב. התמיכה הרצופה של הממשלה הקודמת, בראשות ביבי נתניהו, בנשיא האמריקאי מעורר המחלוקת דונלד טראמפ ובגורמים ימניים-שמרנים-דתיים בארה"ב, בשילוב עם הקצנה נמשכת בישראל לכיוון הימין הלאומני והמשיחי, הגבירו עוד יותר את העוינות של חוגים אלה לישראל.  

ג. רבים ברחבי העולם היהודי חשים שהם אינם יכולים להזדהות עם ישראל, בגלל מדיניותה ביהודה ובשומרון, בשליטתה המתמשכת ב"שטחים" ובהרחבת "ההתנחלויות" שם. בעוד שרבים מבין יהודי ישראל איבדו אמון בתהליך השלום עם הפלסטינים, דווקא יהודי התפוצות ממשיכים לדבוק בעמדות 'יוניות' הדוגלות בתהליך השלום. לדעתם התהליך אינו מתקדם, לא במעט בשל מדיניותה הקלוקלת של ישראל בשטחי יהודה ושומרון.  התחזקות גורמי ה- BDS  ב'מערב' מחזקת משם אמירה שישראל היא דה-פקטו מדינת אפרטהייד. בסקר שנערך במחצית 2021, 34 אחוזים מהנשאלים ענו שהיחס של ישראל לפלסטינים דומה לגזענות הקיימת בארה"ב. 

ד. רוב יהודי העולם אינם אורתודוכסים. רבים משתייכים לזרם הרפורמי או לזרם הקונסרבטיבי. הם רואים בדאגה את הכניעה של ממשלות ישראל לדורותיהן למפלגות הדתיות והחרדיות, ומודאגים מהאופן שבו נוהגת ישראל ביהדות הלא-אורתודוכסית. כישלונה של מדינת ישראל להעניק מעמד שווה לזרמים הלא-אורתודוכסים ביהדות ולהילחם נגד הדרת נשים, פועל כגורם עוצמתי משפיע בשחיקת מעמדה של ישראל בעיני יהדות התפוצות, במיוחד בארה"ב.  

מפנה עורף ליהדות התפוצות 

לפי מספר אומדנים, אוכלוסיית היהודים בעולם מונה כיום כ-15 מיליון. מתוכם למעלה מ-45 אחוז (כשבעה מיליון) מתגוררים בישראל והיתר, כשמונה מיליון, מתפלגים: כשישה מיליון בארה"ב וכשני מיליון בכל יתר התפוצות. ישנם הטוענים כי בעצם מעשיה, לרבות הלפיתה האורתודוכסית והכניעה למפלגות החרדיות, ישראל היא זו שנטשה את העולם היהודי הליברלי-פרוגרסיבי, והיא זו שבמעשיה ובמחדליה מפנה עורף לחלק הארי של יהדות התפוצות.  בפועל, היחס העוין כלפי ישראל מצד העולם היהודי הפרוגרסיבי מתעצם והופך למסוכן. ישראל איננה יכולה להרשות זאת לעצמה.  

רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, כתב לאחרונה את משפט האזהרה הבא: "אם השותפות עם יהדות העולם תיקלע למצוקה, אפשר שגם מדינת ישראל תיקלע למצוקה". הוא צודק. ככל שישראל נתפסת כיום כמעצמה צבאית אזורית, היא זקוקה עדיין מאד לתמיכה הפוליטית-מוסרית של העם היהודי. בלעדי תמיכה זו אין משמעות לחזון הציוני המציע שכל יהודי חייב לראות את ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי וכמקלט בטוח לעת צרה. העוינות לישראל שמתרחשת כיום בקמפוסים באוניברסיטאות בארה"ב, בבריטניה, בצרפת, ברשתות החברתיות ובקהילות יהודיות ברחבי העולם, חייבת להדליק 'תמרור אזהרה אדום' על עתידו של המפעל הציוני.  

לא מאוחר לתקן 'נזקים' ולנסות לבלום, ככל שניתן, את המשך ההידרדרות. לשם כך על ממשלת ישראל להתמודד עם שלושה אתגרים: ראשית, הכרה פורמלית בכל פלגיו וגווניו של העם היהודי בתפוצות. שנית, חידוש תהליך השלום עם הפלסטינים וחתירה לפתרון "שתי מדינות". שלישית, הפיכת נושא החינוך היהודי-ציוני לנושא מרכזי בסדר העדיפויות הלאומי. יש לעשות כל מאמץ על מנת להגביר עוד יותר ביקורי קבוצות נוער יהודי מחו"ל בישראל. גם חיזוק ותגבור הזדמנויות עסקיות משותפות עשוי להוסיף לקשרי קרבה נחוצים. מישהו כתב ש"ירח הדבש" של ישראל עם יהדות התפוצות הסתיים כבר לפני שנים. האם זה נכון? אם כן, חובה להיכנס דחוף ככל האפשר להגדרה מחודשת ועדכנית של יחסי ישראל עם יהדות התפוצות. אסור לדחות זאת. הזמן במפורש לא פועל לטובתנו.