כדורים באוויר 

איך הפך תום אילון, בן קיבוץ להב, "ילד מחשבים", ללהטוטן מקצועי שלמד לרכוב על אופני קרקס מהנכד של צ'רלי צ'אפלין ואיך השתנו חייו אחרי שהיה עם משפחתו בממ"ד בלי דלת בבארי, ביום הארור ההוא. החיים כקרקס 

*תמונה ראשית: תום אילון בפעולה. "הג'אגלינג לא סיפק אותי, רציתי להביא חוויה אחרת". צילום: מהאלבום הפרטי 

גם כשהפרנסה שלך היא להחזיק כמה שיותר כדורים באוויר בזמן רכיבה על חד-אופן, לפעמים המהלך הנכון הוא דווקא להפיל אחד מהם. זה יכול להיות אפילו חלק ממיתוג אפקטיבי. "אחד הדברים הראשונים שאני אומר בסדנאות לסטודנטים לקרקס הוא שכל מה שצריך זה רק משהו", אומר תום אילון ומרים כוס תה ריקה מהשולחן ומציג אותה. בלי להפוך או לסחרר, פשוט מקרב אותה קצת. איכשהו זה נהיה די מהפנט. "ואז בונים את הדבר. החפץ פתאום מעניין ומתפקסים עליו וברגע שהוא נופל – זה עוד יותר מעניין. אני מרים וממשיך ויכולים לקרות מיליון דברים. אבל כמו נגן ג'אז שמנסה דברים, יש פה רגע שמשהו נופל ואז אני מסתכל על הקהל ויודע מה אני חושב על זה. יכול להיות שהקהל קצת מפוזר עכשיו וזה מה שיאסוף אותו. צעקה אחת שלי ובום! – הם כולם איתי". 

כשהוא רוצה, הוא יודע לתפוס

אילון (49) הוא להטוטן מקצועי. זה מה שהוא עושה כבר למעלה מ-25 שנה וככה הוא מפרנס שלושה בנים. להטוטן עם הרבה פילוסופיה רלוונטית, או מחשבה מעבר לטכניקה ולשלייקעס, אם תרצו. ב"קרקס של תום", המופע שלו, הוא מסחרר, בין השאר, חמש צלחות חרסינה על מוטות, ובו זמנית מתרוצץ ביניהן ומוסיף שטיקים סטייל "חתול תעלול" של ד"ר סוס. בגלל סיפור המסגרת, שתכף נגיע אליו, ובגלל שהתרסקה שם קודם צלחת באופן מתוזמן היטב, הילדים שמולו לגמרי בעניין. הם חשים צורך לעודד, סופרים בריכוז ובתענוג את זמן סיבוב הצלחות. שותפים להצלחת הקטע, שלא יפיל שוב משהו. "90 אחוז ממופעי הקרקס בארץ הם שטאנץ של מישהו שבא להצחיק ולהראות מיומנות גבוהה דרך זה שהוא משוויץ. לא בצורה שלילית, אלא 'אני הכי טוב ואני אראה לכם את זה וגם אצחיק אתכם'", אילון מסביר מה מבדל אותו. "זה אחלה בידור, יש מופעים מעולים. אבל זה הקו שמוביל את רובם המוחלט והם מאוד דומים אנרגטית. אני עושה משהו אחר לגמרי. אני פחות מחפש שתגידי 'וואו!' ויותר שתגידי 'יו!' על האופניים שלי, למשל, אני לא עושה סלטות, אבל פתאום רוכב ברוורס או נעצר וזורק שלושה כדורים באוויר וכל זה קורה בתוך סיפור. הקהל לא דרוך, משהו באנרגיה שלי יותר דידקטי. אם הייתי קוסם – הייתי קוסם שעושה דברים שקורים לו בטעות".  

"הכדורים הטריפו אותי" 

המופע שלו לא דורש התאמות מיוחדות במעבר מילדים צעירים לתיכוניסטים או למבוגרים בגלל שהוא אינטליגנטי, בנוי היטב ועם טאץ' אמנותי. אפס חנופה לקהל הצעיר או רעש ובלגן שיוצרים מיגרנות והרהורי חרטה על הגעה אצל ההורים. הקטע ה"בלתי אפשרי" שלו לא כולל פליק פלאקים באוויר, אלא פירוטכניקה של שתי כוסות זכוכית שמונחות הפוכות זו על זו על גבי קשת כינור, שעליו הוא גם מנגן תוך כדי. ויש שם גם בלון שמתפוצץ, כוס שמתווספת, סכין שנכנסת לפה ובלי ספוילרים נוספים – עוד אלמנטים שצצים, כשהקו המנחה הוא "זה לא היה לי מספיק, אז התאמנתי והוספתי עוד ועוד ועוד…". אפשר לגזור מזה גם מסר חיובי לגבי מוטיבציה, תרגול, ניסוי וטעייה בגישה קלילה. "יש בקטע הזה קסם שנשאר איתך", הוא מנתח. "האופניים, צלחות החרסינה – כבר ראית אותם, אבל אני עושה את זה בצורה שונה. כי באיזשהו שלב הג'אגלינג לא סיפק אותי, רציתי להביא חוויה אחרת, משהו ייחודי. מבחינתי כשאת באה לראות אומנות את נותנת מזמנך המקודש כדי לקבל משהו. זה לא שיש ערך פרקטי כמו להבין מה אני עושה, אלא מזון לנפש. אני פה כדי לתת לך חוויה חזקה שתהיה מובדלת משאר היום שלך ואני מכוון לדברים שעוד לא ראית".  

בזמן שהוא מעיף קלאבים באוויר או מג'נגל עם אש ב"קרקס של תום", אילון תופר מול הצופים את סיפור המסגרת. הוא היה ילד שאהב לזרוק אבל פחות לתפוס (במציאות הוא אומר שהיה "ילד מחשבים"). הוא טייל בעולם, ישב במסעדה בצרפת ונגמר לו הכסף, אז הוא התחיל למלצר בה כדי לשלם על ארוחתו. ובו זמנית התחיל לזרוק כוסות באוויר אבל לא ממש תפס אותן. הפיטורים הצפויים הובילו אותו עם המזוודה החומה לאיטליה, שם תפר דיל עם מנהל קרקס אמיתי: הוא יחבור לקרקס כטבח ומלצר ובערבים יתאמן ויראה למנהל טריקים שיגרמו לאחרון לצרף אותו לחבורת הלהטוטנים. במציאות אילון קצת מלצר אבל כמו באומנות טובה, מה זה משנה. העיקר שזה מלהיב.  

מה שאולי מוסיף עוד לרב שכבתיות שלו כלהטוטן או לנופך הפילוסופי הוא הפרספקטיבה. אילון נפתח לעולם הנ"ל והתחיל להתמקצע באמצע הניינטיז. בלי יוטיוב ובלי שום סיוע מקוון שיקצר או ייעל תהליכים. "לא היה לי שום קשר לג'אגלינג. רגע לפני סוף הצבא פגשתי חבר שחזר מטיול הודו והיו לו במזוודה שלושה כדורים מתפוררים כאלו", הוא מספר. "ניסיתי לג'נגל ולא ממש הצליח. הכדורים הטריפו אותי. זה לא היה קל, אבל למדתי לזרוק שלושה כדורים באוויר".  

–אז מבחינה טכנית, לא הייתה לך זריזות ידיים? אתה לא מוכשר בזה באופן טבעי? 

"לימדתי כל כך הרבה אנשים, שאני יכול לומר שאני איפשהו באמצע מבחינת רמת קליטה. רחוק מאוד מאלו שקשה להם מאוד ורחוק מאוד מאלו שקל להם מאוד. מה שיש לי הוא שאני אוטודידקט ואובססיבי. זה מקצוע שחייבים להיות בו רפיטטיביים ואובססיביים. אני קם בבוקר וחוזר על דברים שאני לא מצליח לעשות, אחרת אדע שלושה תרגילים. מה שנהיה יותר קל הוא ההבנה של מה צריך לעשות וכמה זמן זה בערך ידרוש. יותר קל לי ללמוד מפעם, אבל עדיין יש תרגילים שאני עובד עליהם ולא מצליח. תמיד הייתי אומר לתלמידים שהשאלה היא לא אם הם מוכשרים, אלא כמה הם מוכנים להתמיד. עכשיו אני לומד לנגן על אקורדיון ויושב כמו ילד בן חמש ולא יוצאים לי דברים שאני נהנה מהם. אבל אני מסתכל שנה קדימה ורואה איך אוכל לנגן עם אנשים וזה חלום".  

בחזרה לאמצע שנות ה-90 ולחופשת השחרור שמגיעה עוד רגע. אילון התגלגל ל-Jage, חנות מקצועית לציוד להטוטנות שמוקמה, איך לא, בשינקין, תל אביב. הוא התחיל לעבוד בה בעיקר כדי להתמקצע ("היה לי פער אדיר והיה לי המון ממי ללמוד, אבל ההתקדמות שלי הייתה בקצב מאוד איטי יחסית להיום, כי לא היה אינטרנט"). ב-1997 כשטס להודו, הג'אגלינג כבר היה חלק ממנו. גם שם הוא למד ממפגשים פיזיים. "הסתובבתי עם לפידים ועם דיאבולו. חזרתי לארץ בשנת 2000 והתחלתי ללמד וקצת להופיע. זאת תמיד הייתה העבודה שלי. קיבלתי מאבא שלי את היכולת ללמד כל דבר, גם מה שאני לא יודע".  

איך אתה יכול ללמד משהו שאתה לא מצליח לבצע טכנית בעצמך? 

"אני מבין איך ללמוד את הדבר ויכול להדריך איך לעשות אותו. לנוער שלימדתי הייתי אומר: 'אתם רוצים בהתחלה להיות כמוני, אבל אני רוצה שתהיו יותר טובים ממני. אתם ילדים, אתם לומדים מאוד מהר. אני אחראי שלא ייגמר לכם הידע'. בהתחלה זה היה להם מוזר, אבל הם הבינו. אחד מהם, למשל, היה עומד על כדור ובו-זמנית קופץ על חבל כמו משוגע. אני לא ידעתי לעשות את זה, אבל ידעתי להסביר לו בדיוק מה לעשות ואיך לא להתהפך ומה צריך לקרות בדרך. ואז אתה הופך ממורה למאמן. חלק מהדברים למדתי איתם, כמו רכיבה על חד-אופן. אני לא ברמה גבוהה בהליכה על חבל, אבל בשנים הראשונות התאמנתי עם הילדים. כל אחד לומד קצת אחרת בכל תחום ואני חושב שאני מורה טוב".  

דרך מעולה להתפרנס כשאתה בן 20 וקצת ושוכר דירה בתל אביב.  

"כן. עוד לא היו לי ילדים וזה היה אחלה כסף. הייתי מלמד אחר הוצהריים ואז מופיע. רק מימי הולדת אפשר להתפרנס נהדר. זה מה שאהבתי לעשות. היה לי מלא כסף והייתי מבלה הרבה".  

עניין של נוכחות 

במקביל אילון שכלל את הופעותיו. הוא לא התחיל כחיית במה. "אבא שלי היה מביים מופעים בקיבוץ, אבל אף פעם לא עליתי על הבמה כילד. זה הביך אותי. אבל ברגע שהתחלתי, הבנתי מה צריך לעשות ושזה עניין של נוכחות. לא היו מופיעים אז ברמזורים כמו היום. ההופעות היו ברחוב, בנחלת בנימין. בהתחלה לא הייתי בתקשורת עם הקהל. זה היה קשה ולקח זמן. אבל הדרייב שלי היה הרצון להופיע ולסחוף. זה הדליק אותי. זה זמן דחוס שאני מאוד אוהב. אני עומד מול אנשים והם יוצאים איתי למסע ויש עניין, אפילו לדקה. זה משהו שנרכש בהרבה אמון ואותנטיות. המופע שלי הוא מאוד שלי". 

אתה יודע לספר סיפור.  

"בהתחלה הייתי מופיע בפנטומימה, כי ליצנות היא ללא דיבור. אבל ביום שפתחתי את הפה הבנתי שזה הכלי שלי. שזה כלי בימתי. אני יודע ליצור על הבמה דמות עגולה מספיק, שיודעת להגיב למה שקורה. הסיפור שלי נוצר יום אחד ביום הולדת בפארק הירקון. הייתה לי בידורית קטנה ועד אז הייתי שם מוזיקה, מוציא משהו מהתיבה, עושה קטע ג'אגלינג, מחליף את המוזיקה וכך הלאה. זה היה מתוזמן ועבד טוב, אבל יום אחד המוזיקה לא עבדה והסיפור הזה פשוט יצא ממני לא מתוכנן ומאוד דומה למה שהוא היום. הדמיון שלי עבד, נזרקתי איתו ושיבצתי קטעי ג'אגלינג. ואז בניתי קטעים שיתאימו במיוחד לסיפור, שיפרתי את הטקסט. רק אחרי עשור ישבתי עליו בפעם הראשונה כדי לדייק אותו".  

לידת פייסבוק עזרה לו קצת להתמקצע. "האופניים שלי די חריגים, אלו לא אופני הקרקס שבדרך כלל משתמשים בהם בז'אנר. הכרתי אותן מקטע קצרצר בתוך מופע מטורף של ג'יימס תיירי, הנכד של צ'רלי צ'פלין וכוריאוגרף רב-תחומי. הוא יוצא איתן ברוורס מתוך ארון לשלושה תרגילים בלבד. נדלקתי. לא מייצרים כאלו, אז אבא שלי עזר לי לבנות אותם ובסביבות 2010, חבר הפנה אותי לפוסט בפייסבוק שתיירי עושה סדנת אופניים כאלו בצרפת. בתוך שבועיים הייתי שם. צברתי הרבה ידע. לא היה אז את מה שאפשר להשיג או ללמוד היום אונליין".  

בנו הבכור נולד באותה השנה. בנוהל, אילון ואשתו דאז עזבו את תל אביב ושבו הביתה ואילון הסתער עם הטבעות ומקלות הסטאף על הנגב הצפוני. "פתחתי חוגים ועשיתי אנסמבל בשם 'קרקס נגב' והיו פה חבר'ה שעשו דברים מטורפים. לימדתי. זאת הייתה 70 אחוז מהפרנסה שלי".  

הקורונה, שחייבה עצירה והתכנסות, החזירה אותו, כמו רבים אחרים, ללמידה אישית ולהתמקצעות. "בניתי דברים חדשים במופע. הסתכלתי על סרטונים משנות ה-50 וה-60 ולקחתי דברים שהם לא בסביבה שלי, ואז להתאמן ולהתאמן ולהתאמן… כל התהליך לוקח זמן כשאתה לא לומד אותו ישירות ממישהו. כל מה שאני עושה היום הוא לא משהו שאני ישר מבין, אני צריך לחפש מי יכול ורוצה ללמד אותי. אני גם יודע שכשאצליח זה יהיה אדיר, אבל לאורך זמן זה לא יספק אותי. אני כבר לא במקום הזה של להתמוגג מתרגיל שעבדתי עליו הרבה והצלחתי. אני פשוט מכניס אותו לרפרטואר שלי וממשיך. מה שמעניין אותי זה מה שאני בדרך אליו".  

"הבנתי שזה עניין של זמן עד שמחבלים יגיעו אלינו" 

"אחרי 7 באוקטובר", אומר תום, "הייתי עצוב כל הזמן. אי אפשר להסביר את זה בכלל. אפילו את מה שנשאר לי משם מאז" 

ריאיון עם אילון נראה כמו רעיון טוב וצבעוני גם משום שפורים, חג הלהטוטנים והליצנים, מתקרב, ובעיקר בשל הצורך המובן בהפוגות לא בדיוק אסקפיסטיות אבל קצת יותר קלילות מהחדשות שלא מפסיקות להלום. מה יכול להיות רע או מדכדך בלדבר עם מישהו שזורק באוויר מקלות פרח למחייתו ומעלה חיוכים במקום לבלות תשע שעות חמוצות ביום במשרד משמים. אלא שלתוך השיחה מסתבר שאת השבעה לאוקטובר שלו אילון העביר, אם אפשר לקרוא לזה כך, בממ"ד בבארי. האקסית שלו היא בת בארי והמשפחה (למעט הבן הגדול) תכננה להתעורר שם ולצאת לטיול אופניים בבוקר שבת יפה. "היינו בבית של ההורים שלה בממ"ד בלי דלת וב-11:00 הבנתי שזה עניין של זמן עד שמחבלים יגיעו אלינו ושאנחנו חייבים לעבור לבית עם ממ"ד מסודר. אז גם התחיל הפחד, אני חושב. 'דילגנו' לממ"ד קטן של אחת השכנות ושם כבר הבנתי שאני צריך להחזיק את הדלת. אז גם נותק החשמל. שעה או שעה וחצי אחר כך, מחבלים נכנסו לבית ההורים של האקסית שלי, ואלינו לא. עניין של מזל". בסביבות 21:30 הם פונו לבית שכבר אובטח היטב "ושם ירד לי המצב הזה, שכמו בנהיגה על הכביש אתה יודע שאתה לפני תאונה. לקחו כמה חודשים טובים להוריד את רמת המתח, אני חושב שזה עדיין בתהליך, ובאיזשהו שלב הגדרתי 'שנת אבל'. הייתי עצוב כל הזמן. אי אפשר להסביר את זה בכלל. אפילו את מה שנשאר לי משם מאז". באותה שנה גם נפטר אביו והוא ואשתו נפרדו. 

אילון הפסיק ללמד כבר בסוף הקורונה והוא עומד בסירובו גם כשמתקשרים בתחנונים, אבל התשוקה להופיע לא פסקה. "בשנה הזאת לא יכולתי לשווק את העסק, אבל הופעתי כשהזמינו אותי וזה עשה לי מאוד טוב. זה היה זמן נקי ומרפא. ברגע שהזמינו אותי – טרפתי את זה".   

לפעול בכל הכוח 

בבוקר השבת הקרובה, 1 בפברואר, הוא יופיע עם "הקרקס של תום" בקיבוץ עין שמר במסגרת "קרקס שבזי" המקומי, ויסגור שבוע של כיתות אומן לסטודנטים, שבהן גם יילמד. שם, הוא אומר, המופע שלו עובר הידוק מיטבי, מקבל תנאים טכניים מצוינים באוהל קרקס ומוגש באופן המפואר ביותר שניתן. בחיים עצמם, תהליך כיוונון מחדש כבר החל. "בתחילת נובמבר 2024 התחלתי לפעול בכל הכוח. לעבוד עם אדמה. ללמוד לנגן. אני מת להתבטא מוזיקלית. מבחינתי הכול השתנה מאוד. זה לא שאני לא מסתכל על מחר. אני מתכנן, למשל, כנס חד- אופן במרץ וזה רשום ביומן, אבל אני רואה איך אנחנו עסוקים בפרטים הקטנים וזה פשוט שטויות. אנחנו נמצאים בתוך המון שבלונות, מכריזים הכרזות, יש לנו איזה קונספט בראש. עכשיו אני אומר ששום דבר הוא לא מאסט, הכול נהיה פחות דרמטי או קריטי ופחות מובן מאליו. בעוד 70 שנה אף אחד לא יידע שהייתי פה, אז מה זה משנה בכלל? עדיף שאני אעשה טוב בזמן שיש לי פה ולא אקח אותו יותר מדי ברצינות".  

"הקרקס של תום" 

 tomjuggling.com 

050-5623865