בר תומר בת ה-25 מעין שמר נרצחה במסיבת הנובה. משפחתה בחרה להנציח את זכרה בגן יפני המוקם בקיבוץ
בר תומר בת ה-25 מעין שמר נרצחה במסיבת הנובה. משפחתה בחרה להנציח את זכרה בגן יפני המוקם בקיבוץ
עם נילי תומר, אמה של בר, אני נפגשת במוסד החינוכי מבואות עירון בעין שמר, שם היא מלמדת ספרות וחינוך מיוחד. דשאים ירוקים, מבנים נמוכים ומחרשה ישנה שמקבלים את הבאים בשער, מנכיחים את האופי והאווירה הקיבוצית של המוסד הוותיק. נילי מקבלת אותי בחיוך גדול וחיבוק. לא רק אותי, כל תלמיד ותלמידה שעוברים מולה מתקבלים בחיוך וחיבוק ומחזירים לה מאור פנים ואהבה.
אלופת החיוביות
ב-7 באוקטובר יציינו שנה להירצחה של בתה האהובה בר, "שנה של כאב עצום, חורך עצמות", כפי שמנסחת זאת נילי, כשאנחנו מתיישבות בחדר השקט שבו היא מקבלת את תלמידי החינוך המיוחד.
בר, דור רביעי למייסדי עין שמר, בת זקונים לנילי ולאייל, אחות לאביב ומורן, נולדה וגדלה בקיבוץ. כסטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה וניהול באוניברסיטת בר אילן, התגוררה בר (25) בתל אביב, ובמקביל ללימודיה עבדה במשרה מלאה במלון אלקונין בנוה צדק.
"תל אביב התאימה לה כמו כפפה ליד" אומרת נילי בחיוך הנסוך על פניה בדברה על בר. "בכל מקום עבודה אליו הגיעה מיד התאהבו בה כולם, אם זה בחינוך החברתי בקיבוץ להבות חביבה, כברמנית בברל'ה, או בעבודתה כמתאמת משאבי אנוש במלון אלקונין בתל אביב, מקום עבודתה האחרון. תוך כדי כך למדה NLP והתעמקה בתורות מזרחיות וצמיחה רוחנית. גם כשלמדה ועבדה במשרה מלאה, לא ויתרה על יוגה, פילטיס ובילויים. היא מיצתה את החיים עד תום״.
גם הקשרים החברתיים היו חלק בלתי נפרד מחייה של בר, מספרת נילי. "היו לה חברות קרובות שליוו אותה שנים רבות, והיא היוותה מוקד עלייה לרגל ואוזן קשבת לחברותיה – דמות אכפתית, תומכת ומעודדת, אלופת החיוביות״.
שבוע של חוסר ודאות, מתח ותקווה
בליל 6 באוקטובר נסעה בר לפסטיבל הנובה ברעים עם חברותיה נעם ורותם. ״בשבת בשמונה בבוקר היא התקשרה אלינו. אמרה שיורים עליהן ושהן מסתתרות. בן זוגי, אייל, התחיל לדאוג. 'מה אתה דואג?' שאלתי אותו, בשלב הזה עוד לא הצלחתי להבין את גודל האירוע, שלחתי הודעה למורות לספרות במחשבה על איך להתארגן מול התלמידים. החיבור של בר, שתמיד הייתה כל כך מלאת חיים, עם מוות – בכלל לא נתפס בעיני.
בשעה 9:05 נותק הקשר עם בר. הודעות ששלחו הוריה לא נענו ושניהם התחילו לדאוג. "הגיעו ידיעות שהן ניצלו ונמצאות במושב פטיש. נשמנו לרווחה. יותר מאוחר התקבלו רשימות הניצולים והשם שלה לא נמצא. עוד באותו אחר צוהריים ירדנו דרומה לחפש אותה״.
״מהמחסום בנתיבות לא ניתן היה להמשיך דרומה לאזור שהיה כולו עדיין במלחמה עצימה לכן נסענו לסורוקה לבדוק אם היא הגיעה לשם ולאחר מספר שעות נסענו לתחנת המשטרה בחדרה לדווח עליה כנעדרת ולתת דגימת דנ"א. בלב כבר ידעתי שהגרוע מכל אירע, אבל לא העזתי לומר זאת בקול.
בר נחשבה לנעדרת במשך שבוע שאופיין בחוסר ודאות, כאב, מתח ותקווה". בני המשפחה ירדו מידי יום לדרום לחפש אותה וללקט מידע. "הרבה אנשים נחלצו לעזרתנו ובמהלך אותו שבוע, כמו גם בחודשים שבאו לאחר מכן, ראינו את ארץ ישראל היפה והערבה זה לזו".
המשפחה אף פנתה לשגרירות גרמניה (לבר אזרחות גרמנית) בבקשה שיפעלו לעזור באם היא חטופה.
״ביום שישי באחת בלילה, כשנקשו על דלת ביתנו, כבר הייתי מוכנה. בישרו לנו את ההודעה המרה על הירצחה. הם לא מסרו לנו פרטים נוספים. את הפרטים, המקום ושעת הרצח קיבלנו, כעבור זמן, מניצולה מהאמבולנס. בר התחבאה באמבולנס עם עוד 17 מבלים שברחו מהנובה. המחבלים ירו על האמבולנס, זרקו רימונים ובסוף ירו עליו אר.פי.ג'י. האמבולנס בער שעות ארוכות". "אם יש נחמה" אומרת נילי, ברגע האחד של השיחה שבו עיניה נמלאות דמעות, "שזה היה יחסית מהיר, שלא עינו אותה״.
כל הטוב שרצתה לתת לעולם
על אף הכאב העצום, החורך, החליטו נילי, אייל ובני המשפחה לחזור לעבודתם מיד עם תום השבעה. "הדרך המיטבית עבורנו להתמודד עם הטרגדיה הנוראה שפקדה אותנו היא לשמור על שגרת עבודה, בד בבד עם הנכחתה של בר בעולם.
החיים של בר נגדעו באיבם אך אנו נמשיך את דרכה וניתן את כל הטוב שהיא רצתה להעניק לעולם. אנחנו משפחה חזקה ועטופה, הבנו שאנו צריכים לחיות דרך העשייה המשמעותית ודרך ההנכחה של בר״.
כבר כילדה ניחנה בר בכישרון ציור בו המשיכה ועסקה להנאתה, גם בציורי גוף בפסטיבלי מוזיקה אליהם נסעה ברחבי אירופה ובארץ. מיזמים רבים של אנשים שהיא נגעה בהם ובחייהם נערכו במהלך החודשים שחלפו – שתי תערוכות ציורים שלה הוצגו, אחת מהן בניו יורק, מתקן להנחת תפילין שהכין לזכרה חבר, ציורים שאנשים ציירו אותה, סיורים שנערכו בתל אביב על שמה, מיזם "אגרובוטיק" שמנציח אותה, מזרני יוגה מעוצבים עם הקעקוע שלה שיצרו חברותיה, קולקציית דגמי קימונו בהשראתה, כוכב בשמים על שמה ועוד.
התבוננות, יופי, אסתטיקה, כמו שהייתה
משפחתה הקימה לזכרה את "עמותת ברבור" לגיוס כספים עבור מיזמים לזכרה, המרכזי שבהם הוא גן יפני שמוקם בימים אלה בעין שמר.
״ליד מיטתה של בר נמצאו ספרי צמיחה רוחנית ומיינדפולנס, כמו גם יומנים שרשמה בהם 'משפטים לחיים' שאהבה והאמינה בהם". הגן שיוקם על שטח של כ-400 מטר יהיה בסגנון יפני, דשא בצורת הסמל יין-יאנג שחזר בחלק מציוריה, ספסלי מדיטציה, דק לתרגול יוגה ופילטיס ועוד מתוך חזון שיהיה מקום למפגשי רוח, תרגול של יוגה ומדיטציה״.
״אני מטיילת במהלך הלילות ברחבי הקיבוץ, עוד לפני הטרגדיה שקרתה", מספרת נילי. "מיד אחרי האסון ישבנו משפחה וחברים לחשוב איך מדייקים את זכרה בצורה שתהלום את דמותה. בר אהבה את הקיבוץ, אהבה אנשים, רצתה לעזור ולטפל בהם. רצינו מקום שינכיח אותה, שיהיה מיוחד כמוה ובעל אספקטים רוחניים של התבוננות, יופי ואסתטיקה, כפי שנכחו בחייה. באחד מטיולי הלילה שלי, הגעתי למקום תחום בין הדשא הגדול שמול חדר האוכל למכבסה, וידעתי שאין כמותו מתאים לבר Garden. הקיבוץ אישר את המקום ואת התוכניות ואנו מודים לו על כך. זו אחת התקופות האפלות ביותר בהן אנו חיים ואין כמו שהייה, תרגול וטיול בגן בסגנון יפני לחיזוק שלווה, הארה והתבוננות ולהפחתת המתח״.
״בר הייתה ילדת זקונים, שעם היוולדה האירה את הבית ואת שגרת החיים, והפכה מקור הנאה ואושר לכל סובביה – ביופייה, בחיוכה ובשמחה שקרנה ממנה.
היא הייתה כוכבת קורנת ואנרגטית בחייה ונותרה כוכבת גם בלכתה מן העולם בכ"ב בתשרי תשפ"ד, בשבת – שמחת תורה, בפסטיבל הסופר נובה הקוסמי, קרס כוכבה לתוך עצמו. לכל אוהביה הרבים נשאר חור שחור עצום בגודלו ותחושת הכאב וההחמצה, על חיים מלאי הבטחה שנגדעו באיבם, בלתי ניתנת לתיאור״.
שיר
ברבור,
תשעה חודשים מהטבח הנורא
איבריי צורחים ייסורי געגועים
בטני נפערת ומתוכה את מגיחה
תינוקת הגעגועים שלי.
עגלגלה, ערמונית, המישירה
מבט תכול וזך לעולמי
ואין אוויר לנשימה…
אני מאמצת אותך לחיקי
ואין הלמות דופק…
התינוקת שלי הגיעה לביקור
מרחפת וממלאת את כל כולי.
בואי נלך בעקבות חבל הטבור
לחיים החדשים שלך ושלי…
נילי תומר, יולי 2024
