"לא מוותרת לעצמי ולא מוותרת על עצמי"

זה המוטו שמוביל את מירה רוזנפלד, אשת עסקים ממושב ציפורי, במהלך כל הקריירה המפוארת שבנתה * כשהייתה צעירה עבדה כצלמת פתולוגית וגידלה בת עם מום נדיר בלב, מה שהוביל אותה להבנה שהחיים עוברים מהר, שחבל על הזמן – שזוגיות, משפחה, עסקים, חברויות הם יקרי ערך 

מירה רוזנפלד, נשואה לאייל, אמא ואבא של אמיר וטלי התאומים, שעוד רגע בני ארבעים, ונגה הצעירה מהם במקצת. מירה ואייל וגם אמיר וטלי ובני משפחותיהם גרים הם בציפורי ונגה ומשפחתה גרה במושב כפר יהושע.  

פגשתי את מירה בראשונה אי שם לקראת גיל השלושים שלנו. נפגשנו אז במרכז המסחרי במגדל העמק. אייל ומירה עברו וחיפשו חנויות שיקנו את התכשיטים שמירה ייצרה בביתה. היה זה מחזה נדיר – זוג ההולך יחד על מנת לקדם מכירות.  

מאז פתחה מירה רשת חנויות לתכשיטים שייצרה ובהמשך פתחה רשת חנויות לבגדים אותם עיצבה, מפעל קוסמטיקה – ובסבוב הנוכחי היא בעלת מתחם של צימרים במשק המשפחתי שלה ושל אייל. מירה היא מסוג הנשים שהמנוע הפנימי שלה כל הזמן מניע לעשיה, לחיים מלאי עניין.  

מירה רוזנפלד גדלה בבאר שבע. ילדות שמחה וכפי שאמא שלה היתה אומרת: "מירה מגיעה הביתה , ותוך רגעים היתה יוצאת לכל הפעילויות שלה. מירה היא בת שנייה במשפחתה. האב ישראל היה רס"ר של בסיס פקוד דרום ועדה, האם, היתה אישה יוצאת דופן במאור פניה, בחיוך  התמידי.  

מירה: "אמא הורישה לי את היכולת לזהות אנשים  על פי העיניים, ואת האינטואיציה. לאמא היה מוטו  מוביל בחייה: 'לא עושים עניין מכלום', כך אני."  

כשהיו שואלים את מירה הנערה, מה את הכי אוהבת בבאר שבע? היא היתה עונה: את הכביש לתל אביב. מירה שירתה כצלמת בצבא ובכך רכשה מקצוע שאיפשר לה להתפרנס הרבה שנים.   

מירה: "היו לי שתי נקודות מפנה בחיי. כשהשתחררתי מהצבא  חיפשתי עבודה. ראיתי מודעה  בה היה כתוב: 'מחפשים  צלם  עם אומץ לב'. לא תיארתי לעצמי  מה  תהיה עבודה זו עבורי. עניתי למודעה והתקבלתי לעבוד כצלמת פתולוגית בחדר מתים. כך עברתי לחיות בתל אביב והתחלתי לעבוד.  

"העבודה הזו  היא שנתנה פרופורציות בחיים. העבודה כצלמת מתעדת גופות, ניתוחים של גופות, הביאה אותי להבנה ולמוטו ש: 'בחיים צריך תמיד לשמור על פרופורציות'. החיים ייקרי ערך וכך יש להתייחס אליהם.  

"אהבתי את העבודה הזאת. היה בה שקט. הרופאים היו מקשיבים למוסיקה קלאסית ושם רכשתי את אהבתי למוסיקה קלאסית. כשהייתי באה בין אנשים, שומעת את הרכילויות שלהם, את ההתעסקות בקטנות, הייתי אומרת להם: 'לכו לפתולוגיה, תראו מה שם קורה'.  

"בהתחלה עבדתי בבית חולים השרון ועם המעבר לצפון עברתי לעבוד בבית חולים העמק שבעפולה. כבחורה צעירה, העבודה הזו השפיעה עליי בכל יום מחיי. ערך החיים, הערך שבכל אחד מאיתנו, החיים ואיך לחיות אותם, בשמחה, בעשייה, הם במידה רבה מושפעים מאותן שנים של עבודה בפתולוגיה. לצלם בחדריי מתים היווה בעבורי אתגר עצום. במהותי, אני סקרנית. עבודה זו היתה מקור להבנה גדולה על מהות החיים." 

החיים בציפורי 

את אייל, מי שכבר הרבה שנים בעלה, הכירה בתל אביב, במסיבה. הכירו, רקדו כל הערב ומאז הם רוקדים יחד את ריקוד החיים: "אייל אוהב לטרוף את החיים, אני אוהבת לטרוף את החיים ואנו יחד טורפים את החיים," היא אומרת.  

"זוהי זוגיות בה כל אחד מהם מתפתח, לכל אחד יש את העולם שלו ויש להם עולם ומלואו ביחד משלהם. פירגון, אפשור ונדיבות הן מילות המפתח." 

אייל שאף להיות בעל משק ובני הזוג קנו את המשק בציפורי. שם נולדו ילדיהם. "הגידול של אמיר וטלי היה לי קל," אומרת מירה. "נגה נולדה ומייד עם לידתה, הסתבר שהיא סובלת ממום מאד נדיר בלב. הגענו לרמב"ם ושם מצנתרים את נגה התינוקת. שלושה חודשים אחרי ניתחו את נגה ניתוח לב פתוח.   

"זוהי הצומת השנייה המלווה אותי בתובנות שלי מאותה תקופה.  לידתה של נגה והמצב הבריאותי שלה חייבו אותי לעזוב את עבודתי כצלמת פתולוגית ולשהות עימה בבית. היה לנגה מום קשה בלב שקורה אחת לשבע מאות אלף לידות. המצב היה קשה.  

"התבוננתי בכוח החיים של התינוקת שלי והכוח שלה נתן לי כוח להמשיך ולהבין שהחיים ייקרי ערך. נגה הינה מודל של אישה שמממשת את כל רצונותיה. אותו מום איתו נולדה לא עוצר אותה. נגה  שירתה בצבא, עבדה במשרד ממשלתי, בשלב מסוים החליטה לשנות כיוון – למדה קוסמטיקה ופתחה מכון יופי.  

"הרופאים הזהירו אותה מהריון ולידה. היום נגה היא אמא לשני ילדים. בעלה בצבא קבע והיא מגדלת את ילדיה כמו אשת איש צבא, כשכל העול של הבית עליה, עם קריירה נפלאה.  

"המצב של נגה כשנולדה, הגידול שלה, הינו מודל בעבורי של הפרופורציות בחיים, של כוח החיים והחלטה שמלווה אותי: 'איני מוותרת ואיני מוותרת על עצמי'."  

טלי  ואמיר בעלי משפחות. שניהם עובדים וכל אחד מצליח בדרכו. טלי כמנהלת משאביי אנוש בדנאל ואמיר עובד עם אייל בעסקים.  

אותה תקופה בה מירה היתה בבית עם נגה הובילה למסלול חיים חדש, מסלול של יצירה ופנייה לעסקים. הפגישה ההיא בה פגשתי את מירה ואייל היתה עבורי כמו תמונת מצב שהולכת עימם לכל אורך חייהם. אייל מפרגן ודוחף ומירה יצירתית וכל רעיון שעולה בה, מייד מממשת ויוצרת. 

מירה: "אני מובילה עצמי, אני בעלת מזל. יש לי תמיד משענת להישען עליה, המשענת של אייל. כל החלטה עסקית שלנו אנחנו עושים במשותף. אייל הוא מגשים החלומות שלי. כל חלום אותו אני חולמת, אייל עוזר לי להגשים את החלומות הללו." 

תכשיטים, בגדים וקוסמטיקה 

באותם ימים רחוקים, בהם טיפלה בתינוקת ושני ילדים קטנטנים, מירה החלה לעשות להנאתה תכשיטים: "התכשיטים היו מכמה סוגי מתכות, אהבתי תכשיטי אופנה. התחלתי במכירה לחנויות ואז פתחתי מפעל לתכשיטים, אותם אני עיצבתי. בהמשך התחלתי לעצב בגדים ופתחתי רשת חנויות לבגדים ותכשיטים אותם אני עיצבתי. העסקים שלי שגשגו. עבדתי מבוקר עד ליל. אייל היה מי שכל רעיון שעלה עזר להפוך את הרעיון למימוש." 

תשע שנים ניהלו עסקים בתחום התכשיטים, הבגדים וחנויות במספר קניונים. בהמשך פנו לקוסמטיקה – הקימו מפעל לקוסמטיקה שהפך אף הוא לשם דבר. מירה, שלא למדה עיצוב, שלא למדה קוסמטיקה וגם לא מנהל עסקים, מביאה מודל האומר: "יש לי רק מה להרוויח בכל רעיון, בכל יצירה". 

תגידי, אינך נבהלת, לא עולים פחדים?   

מירה: "העבודה בפתולוגיה כצלמת , המצב בו נגה היתה כשנולדה , הם נר לרגלי. הכל פרופורציות. שם הייתי בצמתים שהמוות נכח. אותם מקומות האירו את החיים בצבעים אחרים. עבודת הצוות שלנו  מאפשרת לי בטחון מאד גדול שאייל מקנה לי.  

"אחת  ההבנות שלי בחיים, שקיימת תמיד אפשרות בחירה. ברור שיש ימים בהם אני קמה בתחושות פחות מלבבות. בימים כאלו אני קשובה לרחשיי ליבי: קמה, מדליקה נר, מקשיבה למוסיקה והופכת את יומי לעוד יום של עשייה ושמחה." 

לאחר שנים של ריצת מרתון בעסקים, מירה ואייל בנו ופתחו מתחם של צימרים בחצר משקם בציפורי. למתחם קראו: אחוזת ציפורי. אכן , זוהי אחוזה – חדרי אירוח, מתחם ספא, חוות סוסיי הרבעה, שזה התחביב של אייל, אהבתו לסוסים.  

מירה למדה לעשות עיסויים ולבני הזוג יש ממלכה חדשה. הניהול בידיה של מירה, אך הצוות מירה ואייל ממשיך לעבוד יחד. הרבה נאמר ונכתב על זוגות שעובדים יחד: הקשיים, היתרונות. מירה ואייל עובדים כצוות יחד אך קיים מרחב שבו  לכל אחד מהם הממלכה שלו.  

במשפחת רוזנפלד הניהול הוא אחת מהתכונות בהם כולם ניחנו.  

מירה: "טלי ואמיר שניהם עוסקים בניהול. טלי ואמיר ניחנו בצורת ניהול שקטה. טלי בעבודתה בדנאל ואמיר בעסקים עם אייל. שניהם מובילים, כל אחד בדרכו את דרכם ברוגע. אמיר עובד עם אייל והם מצאו את הדרך להובלה משותפת,  כשאמיר הצעיד את העסקים קדימה בשיתוף פעולה נפלא עם אייל.  

"טלי מובילה עצמה לפסגות במקום עבודתה, ונגה לא ויתרה ולא מוותרת לעצמה בכלום. נגה טורפת את החיים. נגה מצליחה לרתום אותי  למשימות חייה." 

מתחם הצימרים והספא נולד בהרבה מובנים בשל הרצון של מירה להתפנות לבניי משפחתה. להפסיק את הריצות והמתח שהיו מנת חלקה.  

"רציתי להפנות את המשאבים שלי לילדיי שגדלו ונכדיי שנולדו," היא מסבירה." 

ספרי לי על תקופת הקורונה?  

מירה: "בתקופת הקורונה כמובן ששבתנו מעיסוקינו. ביקשתי מאמיר שיצעיד את כל העסק קדימה מבחינת מחשוב. זה הצריך אותי ללמוד לעבוד אחרת. המחשוב  שייך לצעירים.  

"צעדתי קדימה ולמדתי תחום חדש וכפי שאמיר אמר: 'אמא שלי  בשנות הששים לחייה, אבל למדה מחשוב שרק צעירים עושים'. בתקופת הקורונה ,החלטנו להרחיב את המתחם שלנו. רכשנו ריינג'רים ואמיר ואייל עושים טיולים לאורחים שלנו באזור. אנחנו לא שוקטים על השמרים. ההרחבה הזו למסלול נוסף הובילה לעשייה נוספת משותפת, ובאמת ברוח המושב והאזור הכפרי בו אנו חיים. זוהי הנאה גדולה לחיות במושב ולפתח מה שאפשר ברוח הכפרית." 

מהי עוצמה נשית לדעתך? 

מירה: "העוצמה הנשית היא בפשטות. מהפשוט והפשטות לומדים את המורכב. יצירתיות ובריאה עצמית בכל עת." 

"הכסף לא עושה אותי" 

קשה לעקוב אחריי היוזמות והעשיות של מירה. היא קמה בחמש בבוקר, נכנסת למטבח, מבשלת כמויות של אוכל, הכל נארז בקופסאות. הילדים מגיעים ולוקחים קופסאות אוכל למשפחתם. בהמשך היום היא מתחזקת את מתחם הצימרים, רגע אחד משקה את הגינה העצומה, רגע אחרי זה עוסקת בשיווק – ותוך כדי היא מתנדבת מספר שעות בשבוע בעמותה של נפגעי נפש, מבלה עם הנכדים, ונשאר לה גם זמן לבילוי עם חברות.  

ספרי על משברים.  

"בכל משבר שלי מתקיימת בי הידיעה שאני היא זו שחייבת לעזור לעצמי. הכי קל היה לקום ולסגור הכל. מה פתאום? אין מצב. עברנו משברים, עוברים ונעבור." 

בואי נדבר על כסף… 

"אני עושה את הכסף, הכסף לא עושה אותי. המניע אותי בעשייה הוא תמיד כספי ותמיד חייב להיות הולם את הנכון בעבורי, הטוב והמיטיב בעבורי." 

את אשת עסקים, ספרי… 

מירה: "להיות אשת עסקים זה לחיות כל הזמן במהלך גבוה. זה מחייב להיות כל הזמן עם יד על הדופק. זה כל הזמן להיות כמו במלחמה.  הישארות במקום יוצרת נסיגה. אני ואייל כצוות כל הזמן דוחפים קדימה. כל רעיון שעולה אנו פועלים במיידות. הזיהוי מה נכון, את מה לדחוף, מגיע מתוך אינסטינקטים ובעיקר מיכולת הזיהוי שבי. 

"החיים מורכבים מפלחים שונים. זוגיות, משפחה, חברים, עבודה, פנאי והנאות. אותם ימים בהם הייתי צלמת בחדר המתים, נגה עם המום בלב איתו נולדה – כל אלה הבהירו לי שהחיים עוברים מהר, שחבל על הזמן, שזוגיות, משפחה, עסקים, חברויות – הם יקרי ערך. שהחיים לא פשוטים אבל כל סיטואציה אפשר לקחת להרבה מקומות רגשיים. אני מוצאת בכל מצב את הצד הקומי, את היכולת לחייך ולצחוק. ההומור הוא משאב רגשי מרכזי בחיי. נוכחתי שכשאני מיטיבה עם עצמי – אני בנתינה נדיבה וגדולה לאלו הסובבים אותי." 

רבים הולכים לסדנאות להתפתחות, קוראים ספרים כדי למצוא  כוחות על מנת לצלוח את החיים האלו. המוטו של מירה המלווה אותה: "אני לא מוותרת לעצמי ואיני מוותרת על עצמי" -הוא מוטו שהוא תמצית הכל.