לא על חשבון הקופה הציבורית 

חבר מושב שיתופי עתר לבית משפט השלום בחיפה בבקשה לקבוע שהוא זכאי ל"תוספת יחיד" במסגרת חישוב תשלום הפנסיה אותו הוא זכאי לקבל מהמושב. מה פסק בית המשפט? 

באמצעות עו"ד הראל טיקטין טען החבר כי לפי החלטות המושב "יש להכיר בו, לצורכי תשלום פנסיה של המושב לחבריו, כזכאי לתוספת 'יחיד' בשיעור של 40 אחוז לסכום הפנסיה הבסיסי". 

המושב הסביר בבית המשפט כי מאחר שהתנהלותו דומה ל"קיבוץ מתחדש", הוא מחיל על עצמו את הסדרי "רשת הביטחון" (הגם שאינו מחויב בה לפי הדין), בדומה ל"תקנות הערבות ההדדית" בקיבוץ המתחדש, ובכלל זה, תשלום "תקציב פנסיוני" בשיעורים שנקבעו באסיפת החברים כ"פנסיית מטרה" ("יעד פנסיוני"). 

לפי ההסדרים הקיימים במושב, נקבעו סכום פנסיית מטרה לחבר שהוא חלק מזוג, וכן סכום פנסיית מטרה גבוה יותר ל"חבר יחיד" (שאינו חלק מזוג). תוספת זו, משלים המושב ל"חבר היחיד" מתוך תקציבו השוטף (ההסבר המקובל לכך בקיבוצים הוא תמיכה וסיוע בהוצאותיהם של חברים, המקיימים משק בית ונושאים לבדם בהוצאות הכרוכות בכך ובהחזקת הבית).  

באמצעות עו"ד ניצן טבנקין (קופרשמיט את גולדשטיין) השיב המושב לעתירה ואמר שהחבר-התובע אינו זכאי ל"תוספת ליחיד", שכן הוא מצוי בזוגיות עם חברת מושב אחרת. לכן המושב לא ראה בו כמי שזכאי לתוספת. המושב הדגיש שהתובע עצמו לא הכחיש שהוא מצוי בקשר זוגי עם חברה אחרת במושב.  

התובע נימק את תביעתו בהיותו רשום כ"יחיד" בתעודת הזהות (התובע התגרש מבת זוגו הקודמת), וכן טען שהוא מופלה בהחלטות המושב ביחס לחברת מושב אחרת שנסיבותיה דומות לשלו, ומקבלת תוספת יחיד לפנסיה שלה.  

הערבות ההדדית במושב 

השופטת אביגיל זכריה התרשמה מעדותו של מי שהיה יו"ר המושב בתקופה המדוברת, ש"הסביר באופן פשוט ומפורט את הגיונה של התוספת ליחיד". הוא סיפר שהמושב ביקש לתת "מעטפת הגנה לחברים" (למשל: לחברים יחידים, כאמור), לנוכח השינוי שחל באורחות החיים בו, אך גם לא להכביד על הקופה הציבורית שלא לצורך במקרים בהם הדבר אינו נדרש. משפחה או "מסגרת בית אב" הסביר המושב – לפי הגדרתה ב"מדריך אורחות החיים" של המושב "כוללת את חברי המושב (יחיד או זוג) הדרים תחת קורת גג אחת", ואילו התובע מקיים זוגיות ארוכת שנים עם חברת מושב אחרת, והם "מתגוררים יחדיו", סיפר העד, ולכן על פי עמדת המושב הוא אינו זכאי ל"תוספת יחיד".  

המושב העניק "רשת ביטחון בסיסית לגמלאים הזקוקים לכך", סיכמה השופטת. העד תאר בתצהירו ובעדותו את "מטרת התוספת ודרך התייחסות המושב לזוג או ליחיד, כאשר מעל הכול מרחפת הסכמת החברים לביצוע תשלום זה, שהוא תשלום וולונטרי, חלק מהערבות ההדדית, שאפשר שגם יוצרת גירעון אקטוארי". כל אלה, "בהתאם לנהלים והתקנון שכל החברים נטלו על עצמם".  

מנגד, ציינה השופטת שהתרשמה שהחבר-התובע לא ידע להסביר את הבסיס העובדתי לתביעתו. היא הוסיפה שהתובע, "במהלך חקירתו הנגדית, 'נזכר', כהגדרתו, במסמך שנחתם על ידו ועל ידי בת זוגו לעניין הגדרת מעמדם האישי". לפי מסמך זה, "טען התובע בדיון כי הם אינם ידועים בציבור". "היה מצופה" שהתובע, המשיכה השופטת, יציג עוד בשלב עדותו הראשית את המסמך האמור. "הטענה לפיה 'נזכר' בו לראשונה רק בחקירה הנגדית עוררה טעם לפגם ופגעה במהימנות העדות". העובדה ש"התובע לא חשף את קיומו של המסמך" במסגרת ההליך, מובילה "לחזקה דיונית" (חֲזָקָה משפטית, פרזומפציה), שפועלת כנגדו. לפי חזקה זו, התובע נמנע מלגלות מסמך מסוים כי ההנחה היא שהיה בו כדי לפעול לחובתו דווקא.  

אין אפליה ואין הוכחה 

סוף דבר, השופטת דחתה את התביעה ואמרה שהחבר לא ביסס את הרובד העובדתי והמשפטי לסעד שביקש. לעניין טענת האפליה שהעלה החבר, הסבירה השופטת ש"אבחנה בין מקרים שונים אינה מהווה אפליה". היא דחתה את תביעתו וחייבה אותו "בשים לב למערכת היחסים שבין הצדדים", בהוצאות המושב ובשכ"ט עו"ד בשיעור מופחת של 5,850 שקלים.