"מתגלה ונסתר באחת" של האומנית זיוה בן ערב-רבינוביץ', חוויה של היקסמות עם מסר פמיניסטי
התפעמות והיקסמות הן החווית הראשוניות העולות למראם של מסכים אווריריים התלויים בין תקרה לרצפה בחלל גלריית מחניים. במבט ראשון וממרחק נדמים המסכים הללו למלאכת תחרה לבנה ועדינה אולם מבט מקרוב חושף את היותם עשויים משברי קליפות ביצים שהודבקו על רשת מפותלת של לולאות שנרשתה מחוט תפירה לבן. תנועת הצופה בינות למסכים הללו, התובעת את זהירותו, ונקודת מבטו המשתנה, יוצרת חפיפות חלקיות בין המסכים המשנים ומכהים את גוונם ואת מידת הצפיפות והריתמוס הנתפס של המסך הנפרד. חלל הגלריה על המסכים של שברי קליפות הביצים התלויים בו, הופך באחת למעין מטפורה למצב של פגיעות ושבריריות, מרחב הצופן בחובו סכנה ותובע משנה זהירות. את מיצב מסכי קליפות הביצים המכונה "מתגלה ונסתר באחת" יצרה האומנית זיוה בן ערב-רבינוביץ', המוכרת בעיקר למטיבי לכת בשדה האומנות והעשייה האמונותית בפריפריה.
במיצב הנוכחי של בן ערב-רבינוביץ', כמו גם במיצביה הקודמים, חומרי יצירתה מזוהים עם חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית מקדמת דנא, בה האישה קושרה למלאכות הבית ולמיומנויות של אמנות דקורטיבית ופונקציונאלית. כפתורים וסלילי חוטי תפירה וחומרים לניקוי כלים, כל אחד מהחומרים ה"נשיים" הללו בנפרד זכה במיצביה הקודמים של בן ערב-רבינוביץ' ל"שכפול" אין סופי ולהצבתו בתבנית סדורה וממושטרת. במיצבים קודמים נוספים משלה, בדומה למיצב הנוכחי, פרט לשימוש בחומרים "נשיים", נוסף הממד השברירי, הפגיע, המועד לפורענות והמחייב לפיכך נקיטת זהירות. כך לדוגמה, במיצבה הקודם "עמוד כלים", הניחה האומנית זה על גבי זה כלי אוכל מחרסינה, מהודרים ומקושטים: קומקומים, צלחות וספלים ויצרה מהם עמוד אנכי גבה קומה. סכנת ההרס והתוצאות העגומות של אי עמידה במילוי תפקידה של האישה כ"עקרת בית למופת" נוכחים גם בעבודה בה היא הותירה את העקבות החומים של צריבת וחריכת מגהץ את הבד.
צורה "רכה ונשית"
אחת מהסוגות האמנותיות שאמצו האומניות הפמיניסטיות האמריקאיות בשנות ה-70 של המאה הקודמת הייתה אומנות "הדגם והעיטור". בסוגה זו האומניות יצרו יצירות המבוססות על מיומנויות נשיות מסורתיות כמו רקמה, סריגה ותפירת קולאז'ים מבדים, וזאת, בין היתר, במגמה לערער על ההטיות המגדריות בשיפוט ערכה האסתטי של היצירה האמנותית ובפרט כלפי היצירה הדקורטיבית. בשונה מיצירתן הפמיניסטית של אומניות "הדגם והעיטור", בן ערב-רבינוביץ' לא עשתה שימוש ביצירותיה במיומנויות ה"נשיות" גופא, אלא במקום היא השתמשה במיצביה הקודמים אך ורק בחומרי הגלם ה"נשיים" לכדי יצירת מיצבי עמודים, בתבנית "גברית" נוקשה.
במיצב הנוכחי, בשונה ממצביה הקודמים, החומר – שברי קליפות הביצים והרשת הלולאתית העשויה מחוטי תפירה – מתלכד באופן הרמוני ועקיב עם הצורה "הרכה והנשית" דמוית הביצה האליפטית של המסכים, מסכים הנדמים במבט ראשון לווילונות תחרה. בנוסח אחר, המסכים של שברי קליפות הביצים על חומריותם וצורתם מבטאים ללא כל נימה אפולוגטית מלאכת מחשבת נשית הפונה לחוש היופי של הצופה.
זיוה בן ערב רבינוביץ', "מתגלה ונסתר באחת", ליווי אוצרותי: נאוה הראל-שושני, גלריית מחניים, עד ה-18 ביוני