ד"ר בני רקח, פרופ' משה בר יוסף ופרופ' צביקה מנדל (ערך: ד"ר דרור הדר)
ד"ר מאיר קליין ז"ל, אנטומולוג בולט ומומחה בעל שם בינלאומי לאקולוגיה של חרקים מזיקים ווקטורים של מחלות צמחים, הלך לעולמו בסוף בחודש ספטמבר 2026. מותו הותיר חלל גדול בקרב עמיתיו, תלמידיו וכלל חוקרי הגנת הצומח בישראל. דרכו המדעית של מאיר התאפיינה בראייה מערכתית רחבה, שחיברה בין אנטומולוגיה בסיסית, אפידמיולוגיה של מחלות צמחים, ופיתוח דרכי ניטור והדברה מתקדמות בשדה ובמטע.
ראשית דרכו והמחקרים החלוציים בפקולטה לחקלאות
מאיר נולד ב-12 באוקטובר 1935 ברעננה, שהייתה אז מושבת הדרים קטנה בשרון. את לימודיו האקדמיים עשה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים ברחובות, שם השלים את תאריו המוסמך (M.Sc.) והדוקטורט (Ph.D.) בהנחייתו של פרופ' יצחק הרפז.
במסגרת מחקריו המוקדמים, צבר מאיר ניסיון רב באפיון והערכת ההשפעות של נגיף ה-Maize rough dwarf virus (MRDV) על צמחי תירס, לרבות בחינת השינויים האנזימטיים והביוכימיים הנלווים להדבקה. בניסיונו לאתר את וקטורי המחלה, זיהה את הציקדה Laodelphax striatellus כווקטור, וחקר את פונדקאיה העיקריים מאחר שאינה מתרבה על תירס. בהמשך בחן מיני דלפחיים נוספים, הוכיח את יכולת ההדבקה של Sogatella vibix בנגיף, ואף סייע להשלים עבודות מחקר מרכזיות עם הגעתו למכון וולקני.
זיכרונותיהם של שותפים לדרך מעידים על תחילתם של שיתופי פעולה משמעותיים כבר בשלבים המוקדמים. כך למשל, עוד בטרם הצטרפותו של אהרן זלצר לוולקני, התנהל חיפוש אחר הוכחות חיותיות לקיומם של גורמי מחלת הצהבון (אז עוד נקראו "מיקופלסמה", בעקבות הדיווחים המהפכניים הראשונים ב-1968 על שינוי תפיסה ממחלות נגיפיות לבקטריאליות). מאיר סיפק ענפון וינקה נגוע שהורכב, ובחיתוכים המיקרוסקופיים הראשונים זיהה זלצר צברים ענקיים של תאי חיידקים בשיפת הצמחים. עם זאת, החיפוש אחר חיידקים דומים בעלים סמפטומטיים של עצי ולנסיה העלה חרס בשלב ההוא, שכן בניגוד לצמחים אחרים, תסמיני הצהבון בהדרים התגלו כמאתגרים ומורכבים ביותר לזיהוי ישיר. שנים ספורות לאחר מכן, הודות לשיתופי פעולה עם חוקרים אורחים כמו קלוואן מקליפורניה, פוענח כי העלים הצעירים הם המקור העשיר לזיהוי, פריצת דרך שאפשרה לזהות לראשונה את גורם העלעלת בשתילי ולנסיה בארץ, וכן לבחון את השפעות האנטיביוטיקה על מרתקי צמחי יבלית נגועים.
מעבר למכון וולקני: מזיקי כותנה והדברה ביולוגית
בשנת 1979 הצטרף מאיר למחלקה לאנטומולוגיה במכון להגנת הצומח במינהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני בבית דגן. בשנים הראשונות הוטל עליו לעסוק במזיקי הכותנה המרכזיים של אותה תקופה, ובהם זיפית (Earias insulana) הליותיס (Helicoverpa armigera) והפרודניה (Spodoptera littoralis).
בשיתוף פעולה הדוק עם ד"ר עמוס נבון, פיתח מצעי מזון מלאכותיים לגידול המוני של חרקים אלה, ששימשו לבחינת הפעילות הפתוגנית של חיידקי Bacillus thuringiensis ונגיפי פולידרדרוזיס גרעיני (SpliNPV). לצד זאת, שיתף פעולה עם יחידת הטוסיקולוגיה (ד"ר י. מייזנר) בפיתוח אסטרטגיות שילוב ורוטציה של חומרי הדברה. בתחום ההדברה הביולוגית, בלט מחקרו החלוצי יחד עם קבוצת חוקרים בהערכת יעילותם של שישה עשר בידודים של פטריות אנטומופתוגניות נגד תריפסים, תוך שימוש בחומרים מעכבי התייבשות ששיפרו את שרידות הנמטודות בלחות נמוכה – פתרון מפתח ליישום אמצעי הדברה אלו מעל פני הקרקע.
חקר הציקדות, מחלת העלעלת ופיטופלסמות
תרומתו המדעית המרכזית והמזוהה ביותר של ד"ר קליין הייתה בחקר הביולוגיה והאקולוגיה של ציקדות מהסוגים Circulifer ו- Neoaliturus המשמשות וקטורים קריטיים למחוללי מחלות בשיפה. יחד עם פרופ' בנימין רקח וחוקרים נוספים (ביניהם ד"ר ג'ורג' אולפילד מארה"ב במסגרת פרויקט BARD ) חקר את השפעת הטמפרטורה, צמחי הפונדקאי ותנאי הסביבה על אוכלוסיות הציקדות ועל יכולתן להעביר את החיידק Spiroplasma citri – מחולל מחלת (Stubborn) העלעלת בהדרים.
המחקרים חשפו את הקשר ההדוק בין טיפוסי ציקדות שונים (כגון אלו שנאספו על צמחי מלוח בבקעת הירדן לעומת רגלת הגינה במישור החוף), צמחי הבר הפונדקאיים, ואזורים אקולוגיים שונים בארץ. מחקריו של תלמידו, ר. רסולי, הוכתרו בהצלחה בהדבקת שתילי תפוז בתרבית באמצעות הציקדה C. tenellus ובכך סיפקו הוכחה ניסיונית חותכת למנגנון ההעברה.
מומחיותו הבינלאומית בתחום באה לידי ביטוי בהזמנתו לכתוב פרק סקירה מקיף בן למעלה מארבעים עמודים בספר Advances in Disease Vector Research (בעריכת ק. פ. האריס), שבו סקר את הטקסונומיה, האקולוגיה וכושר הנדידה של הציקדות ואת תפקידן בהפצת מחלות. בשלבים מאוחרים יותר, שילב ניטור אוכלוסיות עם שיטות מולקולריות מתקדמות (כגון פיתוח שיטת PCR ב-2001 המבוססת על תמיסת סוכר (לזיהוי פיטופלסמות שנישאו על ידי ציקדות בכרמי הגולן, מה שאפשר להעריך את כושר ההעברה של החרק ללא צורך בהמתנה להופעת תסמינים בצמח.
אקולוגיה מרחבית ותרומה רחבה למחקר החקלאי
מאיר הרחיב את גבולות המחקר האנטומולוגי גם לתחום האקולוגיה המרחבית. יחד עם דוד נסטל, השתמש בניתוח גאוסטטיסטי כדי לתאר את דפוסי החדירה וההתפשטות של ציקדות במטעי תפוח ונקטרינה, מחקר שסייע בייעול מיקום מלכודות ותכנון מדויק של פעולות ניטור. כמו כן, השתתף במחקרים על דעיכת שאריות קוטלי חרקים על עלוות הצמחים כדי לסייע בקביעת מועדי ריסוס אופטימליים והפחתת שימוש מיותר בתכשירים כימיים.
ייחודו המדעי של ד"ר מאיר קליין היה בהסתכלותו על המזיק לא כעל גורם נזק מבודד, אלא כחלק ממערכת אקולוגית שלמה המשלבת את הפתוגן, צמחי התרבות, צמחי הבר ותנאי הסביבה המשתנים. עבודתו שחיברה בין מעבדה, ניסויי שדה מבוקרים והדרכת דורות של חוקרים, סטודנטים ומדריכי שה"מ, הניחה את היסודות להבנת האפידמיולוגיה של מחלות צמחים בישראל.
מאיר הותיר אחריו מורשת מדעית עשירה, וייזכר תמיד כעמית נעים, מקצועי ומוערך עמוקות על ידי כל מי שזכה לעבוד במחיצתו. יהי זכרו ברוך.
