בני וייס, לשעבר רכז האבוקדו של קיבוץ מעגן כבר פרש לגמלאות, אבל לא משעמם לו – הוא ממשיך לשמש כיועץ לענייני אבוקדו ברחבי העולם * באחרונה שהה כחמישה חודשים בווייטנאם כיועץ במטע אבוקדו שהקים ישראלי דרומית להאנוי * ביחד עם גלעד פריד, מרכז הענף הנוכחי של מעגן, הוא גם עוסק בניסוי במרחקי נטיעה שונים בזן "מלומה" במעגן
בני וייס, לשעבר רכז האבוקדו של קיבוץ מעגן נולד בקיבוץ מעגן כבר בגיל פרישה, אבל ממשיך להיות עסוק עד כמה שאפשר. הוריו מונדי ופירחה ז"ל עלו לישראל מרומניה, היו ממקימי עין זיתים, התיישבות שלא צלחה והתפרקה. בהמשך התגלגלו בני הזוג לקיבוץ מעגן וכל השאר היסטוריה.
תוך שאנחנו מדברים ליד המדשאה מול ביתו של בני בקיבוץ (בערך 20 מ' מהכנרת), עובר גלעד פריד, מרכז ענף האבוקדו הצעיר של מעגן, שהחליף את בני בתפקיד לאחר שפרש לגמלאות.
"46 שנה עבדתי בענף האבוקדו," אומר בני, "וזה המחליף שלי. במעגן התחלנו עם 160 דונם אבוקדו והיום לדעתי יש כ-500 דונם, מטע בינוני. במעגן יש מעט מאוד שטחים אבל אחרי עשרות שנים של בקשות קיבלנו עוד אדמה, כ-700 דונם, ברמת כוכב.
"אני פרשתי מהענף, אבל להנאתי אני ממשיך לעסוק באבוקדו ואמשיך לעסוק בליווי מטעי אבוקדו במקומות שונים בעולם.
איך הגעת לווייטנאם?
"יש לי חבר טוב שמסלול חייו הוביל אותו ואחרי 12-13 שנים בווייטנאם הוא החליט שהוא רוצה להקים שם מטע אבוקדו. הוא פנה אלי, לבסוף נפגשנו באיזו מסעדה ואז הוא הגיע לביקור במעגן. הסתובבנו במטע של הקיבוץ ואז הוא אמר לי: 'שמע החלטתי שאני הולך לנטוע מיליון עצי אבוקדו בווייטנאם, איך אני עושה את זה?'
"מסתבר שאין לו קשר לחקלאות, הוא איש עסקים מעולה ובקיא יותר בתחום הפיננסי. הצעתי שיקנה זרעים, שידכתי אותו עם חבר נוסף וכך זה התחיל. הייתי שם כחמישה חודשים וליוויתי את הפרויקט שמשתרע על 300 דונם. הייתי שם על תקן יועץ, הגעתי לשם והיו להם בעיות. לימדתי אותם איך לעשות קיטום נכון אחרי נטיעה, כי אחרת יהיו שברים ובאמת מצאתי שם כמה שברים בשתילים ולימדתי עוד כמה וכמה דברים."
נראה לי שהאקלים בווייטנאם יותר מתאים לאבוקדו, לא?
"ממש לא, האמת היא שהאקלים שלנו יותר טוב."
תסביר…
"וייטנאם כמובן קופצת לנו בתודעה, במיוחד למבוגרים שביננו, בהקשר הקשה מאוד של מלחמת וייטנאם הנוראה, וכשהגעתי לשם הבנתי עד כמה היא הייתה נוראה. הארץ הירוקה הזאת והפסטורליות עם הנופים היפיפיים, שדות האורז הקטנים והאינסופיים – ומעל לכל העם המקסים הזה, הופכים את הטרגדיה של המלחמה שם לנוראית עוד יותר ממה שהיה נדמה לי לפני שהגעתי לווייטנאם.
"אני באתי כמגדל ישראלי ואנחנו הישראלים יש לנו איזשהו סגנון. אנחנו תמיד עובדים בשביל העתיד ויש לנו גם איזשהו רצון להבין ולדעת. נכון זו הכללה, אבל בסך הכל הרצון לדעת אצלנו גדול בהרבה למה שקיים שם, אין מה להשוות. שם הקצב היומיומי הוא אחר, לא בוער כלום והדברים לא משתנים כל כך מהר.
"רוב העם באזור הכפרי הוא עמך, הפרנסה חשובה אבל הם לא עניים, רמת החיים שלהם הייתי אומר ממוצעת ומעלה. לדעתי, הם מספקים לעצמם חלק גדול מהירקות והפירות. אין להם דרישות גבוהות והם עם שמח, אנשים מאוד מאושרים.
"מלחמת וייטנאם הייתה לפני רק 50 שנה, אבל אם אתה לא יודע – אז אין שם כל סימן חיצוני למלחמה הנוראה שהייתה. להבדיל מישראל, אין אצלם איזושהי אנדרטה, גל-עד או לוח זיכרון בכל פינה, אין דברים כאלה שם. הם לא מטפחים את העצב.
"בווייטנאם יש קצת אבוקדו – בעיקר זרעים מקומיים שנראים בגדול כמו מינים של מערב-הודיים, אבל בהחלט יכול להיות שיש גם זנים מקומיים. במרכז וייטנאם נמצא האזור המפותח ביותר מבחינה חקלאית, בעיקר בהקשר של מגוון הגידולים והטכנולוגיה.
"באזור שבו הייתי במשך קצת יותר מחמישה חודשים, בצפון וייטנאם, קצת דרומה מהאנוי, אזור פורה מאוד, היה המטע שליוויתי – מטע האבוקדו הראשון באזור ועיני כל האזור היו בציפיה לדעת מה קורה. כיוון שבעניין ההקמה אין כל שוני מנוהלי הקמת המטעים אצלנו ולו בלבד שהישראלים שמלווים אותם הם מן הסתם אותם ישראלים שמקימים מטעים וחקלאות בישראל!!!
"אז מה שונה? ההבדל המשמעותי ביותר בין ישראל ווייטנאם הוא מזג האוויר!!! וייטנאם ממוקמת בקו רוחב שנמצא דרומית לישראל ובעצם היא נמצאת בחגורה הטרופית של כדור הארץ, אבל בחלק היותר צפוני של החגורה הזאת.
"מצד אחד, חם שם מאוד בעונה החמה שהיא העונה המקבילה לעונת הקיץ שלנו. הטמפרטורות מגיעות לממוצע יומי של כ-44-45 מעלות. במקביל ויחד עם זה זו היא גם עונת הגשמים.
"באזור שבו הייתי מגיעים המשקעים השנתיים ל-1,500-2,300 מ"מ ממוצע לשנה, כאשר רובו המכריע של הגשם יורד כאמור בעונה החמה, מאמצע מאי ועד אמצע אוקטובר. הגשמים חזקים מאוד מלווים בעננות מאוד מפותחת, ובקיצור גשמים, רעמים וברקים שכאן בארץ הם נדירים מאוד מבחינת העצמה ומשך הפעילות.
"מה שנובע מכל הגשמים המרובים ומשכם הוא שברוב שעות האור השמיים מעוננים. מצב של שמיים כחולים במשך כל היום חוויתי אולי פעמיים בתוך כל תקופת שהותי שם! רוב הזמן השמיים מעוננים לגמרי או מעונן חלקית… משמעות הדבר ולקח לי הרבה זמן להבין את זה שכמות האור לה נחשפים הצמחים בכלל והאבוקדו בפרט גם היא הינה נמוכה מאוד בהשוואה אלינו. אבוקדו כמו כל הצמחים הירוקים צריך אור. הערכתי הגסה היא שהאבוקדו בווייטנאם נחשף לבערך 60% פחות אור בהשוואה לכמות האור אצלנו. מים לא חסר שם (יש גיבוי של מערכת מים של נטפים, לזמנים של עצירת גשמים וגם כך לא חסר מים).
"המשמעות של מזג האוויר בווייטנאם והשפעתו על עצי האבוקדו אותם ליוויתי, התבטאה בשני תחומים: הראשון, השפעה עצומה על הגידול שמתנהג כמו בג'ונגל, מהיר, עם מרחקים גדולים בין עלה לעלה על הענף (פי 3-2 לעומת ישראל) והשני, מיעוט של עלים, בערך 40%-50% פחות מאצלנו (ראה תמונה) וזה כמובן אומר פחות יבול. כיוון שהמטע עוד צעיר, רק שנתיים וחצי, לא ברור איך הוא יפרח ומכאן איך הוא יניב? בכל אופן, על העצים הבוגרים היו חנטים, לא הרבה, אבל היו.
"התחום השני – מחלות ומפגעים בכלל, בווייטנאם החום והלחות גבוהים מאוד ואלה כמובן מייצרים קרקע פוריה להתפתחות של נגעים שונים ומשונים. כללית, הארץ הזאת מלאה בחרקים בכמויות ובמגוון שלא ראיתי מעולם, אבל דווקא הגשם החזק והדיי קבוע יחסית מנקה ושוטף את רוב רובן של אותן בעיות שהזכרתי.
"ידוע לכולנו עד כמה חשובה הלבנת עצים, במיוחד עצים צעירים, אחרי ובזמן נטיעה, וכאשר הגעתי לשם שום נזק של כוויות כמו שמוכר אצלנו, ובכל זאת, משהו לא הסתדר לי. גם במקרה זה, כעבור זמן מה הבנתי שמדובר בבעיה לא פשוטה, משום שהחום הוא גבוה מאוד וגם עם עוצמת התאורה היותר נמוכה שהצמחים מקבלים ובתוספת החום הגבוה קורה משהו שונה מאשר אצלנו בהקשר הזה, דבר שלטעמי מצריך מאוד הלבנה, בוודאי של מטע צעיר, מנטיעה עד אולי אפילו שנתיים. ההבדל בין שם לכאן דומה להבדל בין בישול מהיר לבישול איטי (של אוכל כמובן). התוצאה הסופית היא שהעץ צומח לגודל פחות או יותר כמו אצלנו אבל דליל הרבה יותר בעלים.
"לסיכום – אבוקדו זה אבוקדו וההבדל הוא לא ברמה העקרונית של הגידול אלא בניואנסים, שלפעמים הם מאוד גדולים או שונים, הנובעים מהשונות המקומית של כל מה שנכנס תחת מה שנקרא 'טרואר' ומזג האוויר – והיכולת להבחין ולהתאים את הדברים למה שידוע לנו מניסיוננו במחוזותינו. סעו לווייטנאם – ארץ מקסימה."
חלקת ניסוי ב"מלומה"
אנחנו מגיעים למטעי האבוקדו של קיבוץ מעגן, שם אנחנו פוגשים שורות שורות של עצי אבוקדו מזן "עירית" (דמוי האס), עמוסי פרי לעייפה. בני אומר שממוצעי היבול במעגן ובכלל באזור עמק הירדן מטורפים ולא פעם גבוהים יותר מ-2 טון לדונם ואף יותר.
צמוד לחלקה המסחרית נטועה חלקת הניסוי שבני החל בה לפני פרישתו וכיום מטפל בה גלעד פריד.
בני, ספר לנו קצת על חלקת הניסוי שלכם במרחקי נטיעה שונים בזן "מלומה"
"במסגרת השאיפה המתמדת להגדלת הניבה, מצד אחד והקטנת עלויות הייצור, מצד שני, ובתוספת כמובן לניסיון השנים המצטבר, יזמנו בקיבוץ מעגן בחוף הדרום מזרחי של הכנרת, ניסיון במרחקי נטיעה שונים – לפי דברי הגדול מכולם, מיקי נוי, ממ"ר האבוקדו בשה"מ, ניסיון ייחודי (לצערי) בארץ!!!
"מבנה הניסיון בנוי כדלהלן: שלוש חלקות קטנות שכל אחת מהן עם מרחקים שונים בין העצים בתוך השורה ובין השורות, כאשר כולן נטועות עם הזן 'מלומה'. הלכנו על 'מלומה' כי רצינו לבדוק את הזן הזה.
"הבלוק הראשון משתרע על שלושה דונם נטענו במרחקים של 6 על 3 מטר כפי שמקובל אצלנו היום בכל הזנים וברוב החלקות החדשות בוודאי.
"הבלוק השני הוא של 80 עצים לדונם (כ-2 דונם) במרחקים של 5 על 2.5 מטר. ירדנו חצי מטר בשורה ומטר בין השורות.
"הבלוק השלישי הוא של 125 עצים לדונם (כ-1.5 דונם) במרחקים של 4 על 2 מטר.
"המחשבה היא להגביל את הגובה למקסימום שקוטף ממוצע יכול להגיע מהקרקע לפרי, ללא עזרת סולם וכן, אפשרות לטרקטור מטעים קטן, דוגמת 60-25 לעבור בין השורות (2 מ' רוחב). הכוונה היא שהשורות תהיינה 'דקות' ברוחב של עד מטר וחצי ופחות מזה, לפי הצורך והתפעול בעיקר עם טרקטורים.
"הרעיון בא בעקבות סיור חקלאי באיטליה, שמטרתו הייתה לראות כליי גיזום מיכניים! שם באיטליה נחשפתי למטעים החדשים (נשירים, בעיקר תפוח) המעוצבים כ'קיר פירותי' והבנתי שלשם אנחנו הולכים, גם האבוקדו, המנגו ובכלל!
"בחברת 'מיכון למטע' צברו ניסיון כבר של כמה שנים במבנה כזה של מטע בהדרים, והם מבצעים עכשיו עיצוב כזה באבוקדו ומנגו, בהבדל אחד שהם מדלים (מלשון הדליה) את העצים הצעירים.
"ניסיוני אומר לי שאין סיבה להיכנס להשקעה גדולה הזאת בחומרים, עבודה וניתן לעצב מטע הבנוי כקיר גם ללא ההדליה הזאת – וזה מה שאנחנו בודקים עכשיו במעגן.
"המטע הוא בן שנתיים ואנחנו מקווים שתוך שנתיים-שלוש נוכל לקבל התרשמות ראשונה שתצביע על כיוון.
"הערה נוספת: שלושת הבלוקים נטועים בגוש אחד בתוך הקיבוץ, האדמה היא אותה אדמה, הכנות הן כולן 'דגניה 117' ו'אשדות 17' בפיזור מקרי וגלעד מרכז הענף הוא גלעד."
