ליצנות רפואית מסוג אחר: הטרקטורון המעופף

ליצנות רפואית מסוג אחר בבית הלוי. איך להפוך תחביב להתנדבות?  מהן הסגולות הרפואיות של טרקטורון מעופף? תשאלו את ברוכי אשר, שמטיס בהתנדבות ילדים חולי סרטן עבור עמותת "גדולים מהחיים"

ברוכי אשר, מבית הלוי, הוא איש עם לב ענק והמון נתינה. ברוכי החליט לתת לתחביב שלו ערך מוסף ולשמח אתו ילדים חולים.

לפני שבע שנים החליט ברוכי לעשת קורס על טרקטורון מעופף, המכונה בקאי (על שם החברה הראשונה שייצרה אותו). הקורס להטסת בקאי כולל 14 מפגשים ואז מקבלים רישיון.

"זו הייתה הדרך הכי קלה להגשים חלום להיות טיס," מסביר לי ברוכי. "נהניתי מאד מהטיסה עליו והשדות הפתוחים באזורינו מאפשרים המראה ונחיתה בקלות. ישנה חבורה של טייסי בקאי ואנחנו נפגשים במנחתים שונים ברחבי הארץ וטסים ביחד. המנחתים הקרובים והנוחים הם מנחת עין ורד, מנחת חוות רונית ליד קיבוץ יקום, מנחת חוות כרמל בכפר ביאליק. לפעמים אנחנו יורדים דרומה וטסים מעל שמי הנגב, הנופים מדהימים מלמעלה. בכל פעם מחדש זוהי התרגשות גדולה – הטיסה באוויר הפתוח והמבט על חבלי הארץ השונים ממעוף הציפור.  היופי בעניין שההתארגנות היא פשוטה יחסית. הבקאי עולה בקלות על העגלה, פורקים אותו בקלות – וכל שדה אחרי קציר יכול לשמש להמראה ונחיתה. לפעמים אתה ממריא לבד ולפעמים מתווסף לזה המפגש החברתי עם חובבי בקאי מכל רחבי הארץ."

האהבה הגדולה של ברוכי היא טיסה מעל עמק חפר, האזור בו נולד ואותו אף פעם לא עזב, פרט לשרותו הצבאי. כל דבר מרגש אותו בטיסה מעל האזור. הוא מתאר בהתלהבות את השדות של עמק חפר בעונות השנה השונות – כל ההתחדשות ביישובים ובשדות נראית היטב מלמעלה, ובכל מאגר מים חדש שנבנה ניתן לעקוב אחר העבודה במבט על.  נוספים לכך נחל אלכסנדר, שחוצה את עמק חפר וכמובן קו החוף היפה, הכולל חופים חוליים ומצוקים. הנוחות בטיסה ליד הבית נובעת מכך שאזור עמק חפר הוא אזור מורשה טיסה בכל ימות השבוע ואינו מצריך אישורים.

טיסה עם ערך מוסף

המיוחד בסיפור של ברוכי, שאת ההנאה הצרופה הזו והשמחה הגדולה הוא החליט להעניק גם לאחרים: "אחרי כמה שנים רציתי לתת לתחביב הזה ערך מוסף," מספר ברוכי. "הכל התחיל כשבת של חבר טוב חלתה בסרטן והחלטתי לשמח אותה בחוויית הטיסה, כשראיתי את האור בעיניים שלה, החיוך הגדול וההזדמנות לאפשר לה את ההתנתקות מכל הדאגות והטיפולים, הבנתי שאני יודע מה הערך המוסף שאני רוצה לתת לתחביב החדש שלי. מיד פניתי לעמותת 'גדולים מהחיים' והצעתי את שרותיי לילדים החולים."

כבר כמה שנים שברוכי מתנדב בעמותה, כאשר החבילה שלו כוללת מסיבה שלימה, תחפושות, שירים וכפי שהוא מגדיר לעשות הרבה שטויות ובעיקר שמח. כל אחד מהילדים שמגיע אליו דרך העמותה נכנס עמוק לליבו. הוא מכיר את ההיסטוריה של המחלה והשלב בו הילד או הילדה נמצא, הוא מכיר את הסיפור של המשפחה והחיים שלהם לפני ואחרי המחלה. לפעמים מגיעות משפחות ממרחק גדול מבאר שבע או דימונה ואז ההתנדבות כוללת גם אירוח בערב שלפני הטיסה.

ברוכי הוא גם ברוך כישרונות – הבקאי מצויד במצלמת 'גו-פרו' עם מוט, כאשר כל טיסה מצולמת בכישרון רב מזוויות רבות. לאחר הטיסה – כל ילד בוחר שיר שהוא אוהב שישמש את מוסיקת הרקע לסרטון. ברוכי עורך את הסרטונים בכישרון רב, כולל כתוביות המחברות בין מילות השיר למצבו של הילד, אם זה מילות עידוד ואופטימיות ואם זו חגיגת ניצחון על המחלה. כל ילד מקבל לאחר הטיסה את הסרטון שלו.

"הכל התחיל כשבת של חבר טוב חלתה בסרטן והחלטתי לשמח אותה בחוויית הטיסה, כשראיתי את האור בעיניים שלה, החיוך הגדול וההזדמנות לאפשר לה את ההתנתקות מכל הדאגות והטיפולים, הבנתי שאני יודע מה הערך המוסף שאני רוצה לתת לתחביב החדש שלי. מיד פניתי לעמותת 'גדולים מהחיים' והצעתי את שרותיי לילדים החולים"

במשרד של ברוכי יש מסך גדול, ועל המחשב שלו – שם שמורים עשרות רבות אם לא מאות של סרטונים, של כל מי שטס אתו. בסרטונים מצולמים גם רגעי ההשתטות לפני ואחרי הטיסה, המון תחפושות פאות בצבעים שונים, כובעים וכאפיות. ברוכי מספר ש, "למרות שלא למדתי את המקצוע – אני בעצם ליצן רפואי שמביא חוויה ייחודית של שמחה, שיש הטוענים שעוזרת להחלמה – ומה שבטוח שהיא מקלה לרגע וממלאת את המצברים להתמודד עם הדרך הקשה."

ישבתי וראיתי אתו כמה סרטונים נבחרים. כל ילד נכנס לו ללב, לכל ילד יש סיפור. הוא זוכר את שמות הילדים – והיו עשרות רבות שטסו אתו. הוא זוכר איפה הם גרים; הילד שהמחלה עיכבה לו את הגדילה; ילד חולה קשה לאם חד הורית; אבא שברח ולא שומר על קשר; בחורה חולה עם פחד גבהים, שהתגברה בטיסה על פחד הגבהים. בסוף היא נהנתה מאד בטיסה ומאותו רגע ידעה שהיא יכולה להתמודד עם כל דבר. היו גם תאומות, שלאחת מהן שיתוק מוחין וביחד עם חבר לתחביב – הם הטיסו את שתיהן ביחד.

ברוכי מתרגש מהכוחות של המשפחות לתמוך בחולים, כל ילד עולם ומלואו ואת כולם הוא מכניס לתוך ליבו. וכפי שהוא אומר: "הם ממיסים אותי." ראיתי את ההתרגשות של ברוכי במהלך הצפייה בסרטונים, ראיתי את האושר שלו ושל הילדים תוך כדי המפגש והטיסה – ורק יכולתי לדמיין את השמחה והאדרנלין באירוע עצמו.

הטרקטורון המעופף

הבקאי – ממ”ג (מצנח ממונע גלגלי) או בשמו העממי יותר 'טרקטורון מעופף   הוא כלי תעופה בטוח וקל להפעלה, הוא כולל מנוע מאד גדול מאחור ומצנח שמשמש ככנפי המטוס. תחום הטיסה הזה מאורגן ומבוקר, ישנם אזורים המותרים לרחיפה למצנח הממונע, הם מוגדרים כבועות ירוקות בהן אפשר לטוס בכל ימות השבוע ובועות חומות בהן אפשר לטוס רק בסופי שבוע. הטיסה נעשית בבועות המוגדרות במפת הטיסה גובה נמוך, כל בקשה חריגה מצריכה אישורים מיוחדים ותאום, אם זה באזורים מסוימים או גובה שהוא מעל הבועה המוגדרת.

ברוכי טס לפחות פעם אחת בשבוע וכל פעם שעמותת 'גדולים מהחיים' מפנים אליו ילד, הוא טס טיסה נוספת. מאז רבים מחבריו הצטרפו אליו כאורחים לטיסה, הוא הטיס ילדי בר מצווה רבים ובריאים והתור לטוס אתו מתארך מיום ליום וגם אני נכנסתי לתור. כשמדברים על טרקטורון מעופף, חשוב לציין שטיסה בגובה נמוך יש בה פוטנציאל להפריע לסביבה, הבקאי הוא כלי עם מנוע גדול ורועש,  ברוכי מקפיד מאד בטיסות שלא לטוס נמוך מעל בתים, שלא להפריע את מנוחת התושבים. ההתחשבות היא גם בציפורים הרבות שחולפות וחורפות באזורינו, שמקבלות זכות קדימה בכל אזור בהן הן נמצאות. ברוכי רואה בכתבה הזדמנות לקרוא לכל טייסי הבקאי להקפיד על התחשבות באנשים ובטבע וכועס מאד על אלו שאינם מקפידים על כך ומוציאים בכך שם רע לכל האחרים.

הטיסה בבקאי מהווה גם עבורו מאיץ החלמה. בספטמבר האחרון עבר ברוכי ניתוח מעקפים וחודש וחצי אחריו, חזר לטוס ולמלא את הגוף והנפש בשמחת השחקים. השיקום האישי שלו היה מהיר מאד ומאז חזר גם להטיס ילדים חולים לרכוב על אופני שטח שזהו תחביבו השני. ולחרוט בעץ שזהו התחביב השלישי.

החנוכייה שבנה מסמלת את היצירתיות והאור המאפיינות אותו.

מי אתה ברוכי?

ברוכי נולד ב-1960 בבית הלוי למשפחה שעלתה ב-49' מבולגריה והיו מהראשונים ביישוב. אביו היה אחד מניצולי אוניית המעפילים סלבדור שטבעה בים מרמרה, מול העיירה סיליברי בטורקיה בדצמבר 1940. אביו חזר לבולגריה, הקים משפחה, את המלחמה העביר במחנות עבודה וזוכר על כך חסד למלך ההונגרי, בהמשך עלו הוריו לישראל. אחיו הגדול של ברוכי נולד שם והמשפחה כולה הכתה שורש בבית הלוי.

ילדות במושב קטן בעמק חפר, שניים שלושה ילדים בכל שכבת גיל, קשר חזק לאדמה ולחקלאות. הוא למד בבית הספר היסודי 'נבטים' בהדר עם שהתאחד בהמשך עם בית הספר בבית יצחק וכמו כל מושבניק בעמק המשיך לתיכון האזורי ברופין.  בהמשך שרת בסיירת גולני, השתחרר וחזר למושב ומיד החל בלימודי "מרכזי משקים" ברופין, ימים רבים בתקופת הלימודים העביר במילואים בלבנון. בשנת 1984 עם סיום לימודיו פתח את העסק שעוסק במדי מים שאותו הוא מנהל עד היום. החברה ממוקמת במשק בו נולד. ליבת החברה הינה מעבדה, מן המתקדמות בארץ לשיפוץ, כיול ובדיקת מדי מים וקוצבים מכל הסוגים והקטרים הקיימים בשוק. החברה עוסקת במכירה ומתן שרות לכל סוגי אביזרי המים להשקיה ולתשתיות מים ונותנת שרות מרמת הגולן ועד אילת. ברוכי הקים משפחה יש לו שתי בנות בוגרות, עובד, רוכב אופניים, טס ולא נח לרגע, כל הזמן ממציא את עצמו מחדש.

"החרטטיה של ברוכי"

התרגשות גדולה נוספת היא התחביב החדש של חריטה בעץ. לפני כמה שנים אשתו חלתה והייתה באשפוז ממושך, במחשבה איך למלא את הזמן בשעות ערב, הוא חיפש לעצמו תחביב. "אני איש של ידיים" הוא אומר וכך הגיע לעבוד בעץ, המון יצירתיות מכל מה שנמצא בסביבה, הוא אוסף קרשים, גזעים שנשמרים עבור אח עצים, ענף מעץ האזדרכת בחצר, קנה מחרטה והתחיל לייצר, הוא חורט בגזע מצדו ולא מלמעלה וכך ראש הכלי נשמר עם צורת הגזע. "החלטתי לעת זקנה להיות אומן," הוא אומר בצחוק

ובהתאם לגישה שלו לחיים מליאת ההומור ליד "טייסת "BA שבתוכה נמצא הטרקטורון המעופף, על המחרטה תלוי השלט  "החרטטיה של ברוכי". חדר הישיבות, המשמש גם צימר למשפחות הרחוקות מגדולים מהחיים, מהווה תערוכה מפוארת של יצירותיו. כל מי שרואה את העבודות היפיפיות יוכל להעיד שזו אומנות של ממש ולא חארטה. חשוב לציין בעניין זה, שאשתו החלימה וגם היא כמוהו בנוסף לעבודה מתנדבת בכל הזדמנות.

בית הלוי

ברוכי משמש עשרות שנים יו"ר האגודה החקלאית של בית הלוי, כשניסיתי להבין כמה שנים, קשה היה לו להיזכר. "המון שנים", כשציינתי שזה תפקיד בהתנדבות הטומן בחובו אחריות גדולה בתוך הקהילה ושאלתי מה משאיר אותו בתפקיד כל כך הרבה שנים. ברוכי סיפר על קהילה מגובשת וחיי שכנות טובה. החל משנות התשעים והחלתו של חוק גל מושב בית הלוי נמצא בפריחה, התחילו בשיפור התשתיות, פיצול נחלות, ממושב קטן ומזדקן הפך היישוב צעיר ופורח, עם הרבה משפחות וילדים וחיי קהילה תוססים. הקורונה קצת האטה את הפעילות, אך עדיין נעשות פעולות רבות במסגרת המגבלות. אחת היוזמות ביישוב הוא בר קהילתי, שמופעל בהתנדבות על ידי קבוצת צעירים במושב, מוכרים כרטיסיות, כך שכל אחד משלם על מה שהוא צורך. העסק מכסה את העלויות, אך ללא מטרת רווח. הרווח היחידי הוא לקהילה בהיותו של מקום התכנסות נעים, שניתן להיפגש עם החברים. בתכנון להמשיך את היוזמה הזו לבית קפה קהילתי, עם מוסיקה, ספסלים וערסלים במרכז היישוב. הקהילה המגובשת והחיובית, היא זו שמשאירה אותו בתפקיד. ואם לצטט "אני נשאר כי לא רוצים לזרוק אותי". בית הלוי הרוויחה, איש של חיפוש הטוב ועשיית טוב.

ברוכי הוא נשמה גדולה עם המון נתינה.  בתוך כל העשייה, ההתנדבות הקרובה ביותר לליבו, היא הטסת הילדים החולים  ב"גדולים מהחיים" הוא מדבר רבות בשבחי העמותה, על גיוס התרומות, הנציגים בכל בתי החולים, המסירות שלהם והמאמץ להעניק בילויים והגשמת חלומות לילדים חולים. "אני בסה"כ חלק מבנק החלומות שלהם".

ברוכי מסכם "גיליתי פה דבר מדהים, זה לא פחות בשבילי מאשר בשבילם, אני רואה את החיוך שלהם ואני מתמלא. זו הזדמנות מצוינת בשבילי להשתטות,  יחד עם זאת אין שמחה גדולה יותר מאשר להעניק אושר וחיוך למי שצריך, זה win win קלאסי".