מתגעגעת לקפוץ בשלולית ולקוביית השוקולד של יום שישי ודווקא הלב הוא זה שמספר עליה שהיא קיבוצניקית
סיון קודלש מקיבוץ שמיר. "בת קיבוץ ורוב חיי חייתי בקיבוץ". נשואה לאדי ואמא לאופיר ויונתן בני 30, אלה ונמרוד בני 25 ורוני בת 20. סבתא לאלון בן שנתיים. כבנות קיבוץ רבות החלה לעבוד בחינוך ובהמשך למדה חינוך מיוחד, "אך את רוב חיי הבוגרים ביליתי בתעשייה. התחלתי בשלא"ג ומשם עברתי ל'אופטיקה שמיר' שהייתה לי בית שני מעל 20 שנה".
עובדת ב"אקו מומחים לייעוץ וניהול פיננסי". חברה שהתחילה כיזמות של אדי, "האיש שלי", וכיום חברה בע"מ המעסיקה חברי ותושבי קיבוצים מהאזור. "אנחנו עוסקים בייעוץ פנסיוני לקיבוצים, חברות ואנשים פרטיים. חלק מכירים אותנו בתור מי שמטפל בהיבטים הכספיים של הבנים הנסמכים שלהם וחלק כמי שעושה את האבחון הכלכלי לפני קליטה. אנחנו נותנים גם שירותים של ליווי וטיפול בביטוח בריאות מורכב, קיבוע זכויות, איזון משאבים, ייעוץ פרישה והבייבי החדש שלי – ייעוץ לכלכלת המשפחה".
"חינוך מיוחד מימשתי בבית עם שני זוגות תאומים. ילד אחד המיפלגי, אפילפטי ושאר ירקות ושני ילדים אחרים הסובלים מ-IBD.
לאורך השנים לקחתי קורסים לנשמה בקישוט עוגות, מספרי סיפורים והדרכת טיולים לחו"ל".
איזה איבר בגוף שלך מספר שאת מקיבוץ?
"הלב. הלב של בני קיבוץ של פעם עטוף בשכבה נוספת".
זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ…
"כולנו שרועים על הדשא מתחת לעץ האזדרכת הגדול. המורה שלנו מקריאה לנו סיפור בהמשכים והציפיה הדרוכה למפגש הבא".
המאכל שהכי אהבת או הכי שנאת שהכינו בחדר אוכל?
"שנאתי שניצל מיצרי. אהבתי אורז צבעוני שהיו מכינים אצלנו מאורז ופודינג והיה האוכל הצבעוני היחיד שהכרתי וכמובן מתוק ומנחם".
משפט שאמרו לך על הקיבוץ שבחיים לא תשכחי…
"הלינה המשפחתית תהרוס את הקיבוץ…"
מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך בקיבוץ?
"אין לי מושג. יש לי שם של חננה אמיתית. אבל יש מצב שזה מה שמטורף".
אם היית יכולה לחזור בזמן, איזו עצה היית נותנת לנערה שהיית?
"זה לא באמת חשוב מה שכולם אומרים ותצאי ממש בסדר. העולם מחכה לך וגם הקיבוץ".
מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה?
"יש לי פה מעגל תמיכה מאד חזק של משפחה, וכמובן נוחות. גלשנו בקלות מהקיבוץ השיתופי למתחדש. היינו בגיל הנכון ובמקומות העבודה הנכונים. והקיבוץ תמיד ידע לתת יד כשהיה לנו קשה".
מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך?
"אני מאד קונפורמיסטית. מאמינה למערכת. רואה תמיד גם את צרכי הצד השני".
מה העבודה הכי אזוטרית שעבדת בה בקיבוץ?
"ניקוי עדשות בחדר הנקי של המפעל בכיתה ח'. הינו מגיעות למפעל ריק וחשוך, מתלבשות בחלוק, כובעים וערדליים ומנקות עדשות במשך שעתיים".
אם לא היית גרה בקיבוץ, איפה היה בית החלומות שלך?
"על ראש גבעה או ב-upper east side New York".
שריטה שהקיבוץ של פעם השאיר בך…
"תמיד בטוחה שמתלחשים עלי מאחורי הגב".
מה הפינה האהובה עליך בקיבוץ?
"היום, הבית שלי".
איזה ענף מענפי הקיבוץ שכבר לא פעילים היית מחזירה לחיים? (כמו מכבסה, חדר אוכל, סידור רכב וכו')?
"אצלנו יש את כל אלו. אולי את הסנדלריה וגם את האינוונטר אבל במתכונת יד שנייה עדכנית. בלי מחסנאית עם עיניים חודרות שבודקת כמה גדל לך התחת בשנה האחרונה".
איזה חג קיבוצי הכי אהבת בתור ילדה?
"פורים. כל שנה תכננו את הביתן המדהים שנבנה כקבוצה וגם התחפושת האישית שנעשתה מוזרה יותר כל שנה בעידודה של אימי".
בהנחה ועשית פעם תורנות או גיוסים בקיבוץ – איזה הכי אהבת?
"אני אלך על קטיף תפוחים בשביל הארטיק שבסוף. והיום אני עושה שיבוצים (בתשלום) בבית הקפה הקהילתי וזו שמחה גדולה".
אם היית צריכה לנסח את ה"אני מאמינה" שלך בכמה משפטים, או לבחור מוטו לחיים, מה הוא היה?
"הכל לטובה".
יש איזושהי דמות מהקיבוץ שהשפיעה מאוד על מי שאת היום?
"ההורים שלי, תמיד נתנו לי אישור שאני בסדר כמו שאני".
ספרי על חלום אחד שהגשמת וחלום אחר שעדיין לא אבל היית רוצה להגשים…
"הגשמתי את חלום הבית עם ילדים מקיר לקיר. עדיין לא מצאתי מה ארצה לעשות כאהיה גדולה".
אם היית יכולה, היית מחזירה את הגלגל לאחור, לימים שלפני ההפרטה?
"ממש לא. לא הייתי רוצה להמשיך להיות תלויה בהחלטות של ועדות. עזבנו קיבוץ אחר בגלל החלטה כזאת".
מה הגעגוע הכי עמוק שלך?
"למצוא אושר בדברים הפשוטים של החיים. לקפוץ בשלולית. לזהות פרחי בר או ציפורים. קובית שוקולד ביום שישי. לקטוף פטריות בשדה".
מה את מאחלת לקיבוץ שלך ל-20 שנה הבאות?
"שידע לקלוט את הבנים של החברים ושל התושבים. שהחוסן החברתי והכלכלי יישאר חזק ואפילו יגדל. ושיהיה נעים לגור בו".
