מועדון "בוקר טוב" במושב נהלל

מועדון "בוקר טוב" אותו הקימו נשות נהלל לפני כשלושים שנה! תמר פלד עמיעד נפגשה עם אילנה המר ומדהבה בנטוב, שהיו בין מייסדות המועדון. היום, בשנות ה-80 לחייהן הן מביטות אחורה ומספרות על מה שגרם להם להקים מועדון אקסלוסיבי לנשים בנהלל 

מועדון בוקר טוב מושב נהלל

מושב נהלל חגג את שנת המאה שלו. נשות הדור השני בנהלל הינן נשים בנות שמונים וחמש ומעלה. אני מציינת זאת בשל ההמשכיות הדורית וכמובן התנאים שהיו לפני שלושים שנה כאשר פניה לוין באה עם יוזמה להקים מועדון נשי בנהלל. פניה ריכזה סביבה ארבע נשים  שהרימו את הכפפה – יצרו והקימו מועדון נשי בנהלל ושמו: מועדון "בוקר טוב". 

אני מתבוננת בקבוצת נשים זו מיום הקמתה ועד היום. בימים אלו  ממש חוגגות נשות מועדון "בוקר טוב" שלושים שנה של מפגשים (אחת לשבועיים!), חגיגת חגים יחדיו ומאות טיולים.  

הנשים המייסדות קראו למועדון הנשים  "בוקר טוב" אולם כשאני מתבוננת על נהלל שהייתה בימי ילדותי  על התרומה של נשים אלו ביוזמתן, אני קוראת להן "נשים עושות שלום".  

נהלל של פעם הייתה נהלל שסועה. מטבע הדברים, הנשים במושבים נישאות ומצטרפות למשק המשפחתי של בן הזוג. הפרנסה הייתה בעיקר מחקלאות והמאבקים הפנימיים היו בעיקר על מכסות ייצור, גבולות המשקים ובנהלל של פעם נוצר שסע גדול בשל חוק המושבים. החיים המשותפים וחוזקן של האגודות יצרו מלחמות פנימיות רבות ומתחים. המבנה של נהלל היה כזה, שבתוך העיגול חיו עובדיי הציבור שעבדו בנהלל ובכך נשמרה רמת שירותים גבוהה במושב. גם בכך נוצרו מעמדות. לצד הקשיים, גם אז היו חיי חברה מאד מפותחים ומסורת של תרבות מפותחת, שתמיד נשענה על הכוחות הפנימיים בלבד. במבט על התמורה והשינוי שיצרו אותן נשים מאד ברור שמועדון "בוקר טוב" הביא ויצר תפנית ושלום בין אנשיי נהלל לדורותיהם.  

כאמור, המועדון קם לפניי שלושים שנה והיו אלו זמנים אחרים. בזמן הקמת המועדון היו נשות המועדון בנות ששים פלוס מינוס. זו הייתה קבוצת נשים שמעולם לא הלכו לסדנאות העצמה, לא התיימרו לדבר בשפת הרוח ומושגים כמו התפתחות, אסרטיביות, יצירת חזון לא היו בז'רגון שלהן. הן לא יצאו בסיסמאות כמו "תבחרו בחיים" או "בחירה חופשית" – הן פשוט פעלו מתוך חוכמתן הנשית וקיימו הלכה למעשה  את כל אותם אלמנטים אלו.  

לכל אחת מהנשים היה את סיפור חייה עם הקשיים והמשברים שהחיים זימנו, השמחה והשמחות. בחוכמתן הגדולה הניחו בצד את דפי החשבונות האישיים, את האינטריגות, את הדעות הקדומות והתוויות שנוצרו עם השנים. אחת לשבועיים, בימי שישי – בתשע וחצי בבוקר, מזה שלושים שנה יוצאות נשות המועדון שהיום הן בנות שמונים וחמש ומעלה – לבושות בבגדיי חג ונפגשות במועדון שבמרכז הכפר.  

אז והיום 

בימים בהם נוסד מועדון "בוקר טוב"  היו חברות בו למעלה מששים נשים! היום נשארו פחות מעשרים. הזמן עשה את שלו והוא כמובן פונקציה של גיל הנשים, אך הזמן לא שינה כהוא זה ברוח הנשית הקיימת במועדון "בוקר טוב". במהלך השנים פנו מספר גופים על מנת ללמוד את הסוד והיסודות המשמרים ושומרים על מועדון נשים זה.  

דיברתי עם אילנה המר ומדהבה בנטוב, שהיו בין מייסדות המועדון – שתיהן הגיעו כנערות ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, בהיותן בנות שלוש עשרה. הגברים במושבים, רובם בני המושב, בנים ממשיכים – והנשים הצטרפו למשקים, חיו עם הורי הבעל והשתלבו במשק ובנהלל. החלטתי לשאול ולכתוב גם על הרקע – על הילדות של אילנה ומדהבה. הרקע שלהן משקף את הימים שהיו, אותם החיים של פעם  והשינויים הגדולים שחלו בעולמנו. 

אילנה המר: "נולדתי ברמת גן, אבי היה חקלאי. היתה להורי רפת במרכז רמת גן (!), רפת של 70 חולבות. בהמשך, הורי מכרו את הפרות ובנו מחלבת גבינות. הקומה הראשונה היתה המחלבה ואנחנו גרנו בקומה השנייה. אני הבת הקטנה במשפחה – היינו שלוש בנות ובן. כשהייתי בת שתיים עשרה, אחי  שמחה נהרג במלחמת השחרור. אחי נעדר זמן רב ורק לאחר שנה מצאו את גופתו.  

"לאחר מותו של אחי , האוירה בבית הייתה אווירה של שכול ועצב. הוריי החליטו לשלוח אותי ללמוד בבית הספר החקלאי בנהלל, כדי שלא אגדל בעצב והיגון שנכחו בבית. הגעתי לנהלל בת 13.5 ושנים אלו של לימודים וחיי פנימיה זכורות לי כשנים שמחות ומהנות. בהיותי בת שש עשרה הפכנו בם (אברהם) המר ואני לזוג. שנתיים אחריי זה כשהייתי בת שמונה עשרה התחתנו. הצטרפתי למשפחת המר. התנאים לא היו פשוטים. חיים משותפים עם  מרים, אמא של בם, אחותו של בם, בעלה וילדיהם – חיים משותפים בכל, בעבודה, בחשבונות משותפים, בגידול הילדים ובהמשך גם בקניית אוטו משותף. 

"כשהייתי בת ארבעים – ארבעת ילדיי גדלו ויצאתי לעבוד כרכזת מגמת המחול באולפנה במזרע. בתקופה ההיא זה היה צעד יוצא דופן. רוב נשות נהלל היו אז עקרות בית ועבדו לצד בעליהן בחקלאות במשקים. התחלתי כמזכירה והפכתי למנהלת של המחלקה למחול. תפקיד זה חשף את היכולות שבי. בתפקיד הזה היצירתיות, היזמות הקשרים האנושיים התפתחו – וכמובן התרבות והצורך בתרבות התחזק." 

ספרי על ההתחלה שלכן – של מועדון "בוקר טוב"? 

אילנה: "הייתי אז בת חמישים ושש ובאותם ימים המצב החברתי בנהלל היה לא קל. פניה לוין, חברה בנהלל, החליטה שחייבים לעשות משהו על מנת לטהר את האוירה. היו לפניה הרבה רעיונות. פניה כינסה חמש חברות מהמושב וסיפרה, שיתפה ורתמה אותנו ליצירה חדשה משותפת. היה לנו תנאי אחד – בלי פוליטיקה. נפגשנו חמש נשים במשך שלושה חודשים ובנינו את מועדון ה'בוקר טוב' שלנו. המודל הראשוני היה המודל של פרלמנט הגברים ביפעת.   

"החלטנו שנעשה לנו מועדון שיהיה כמו בית קפה ברמה הגבוהה ביותר שאפשר. הרעיון היה שהנשים יחוו שהן יוצאות לבילוי, שיהיה כיף ושיהיה הכי סטייל שאפשר. החלטנו שהכל נעשה במו ידינו, שלא ניעזר באף אחד. כל אחת מאיתנו הוציאה מאתיים שקלים וקנינו כלים יפים, מפות חגיגיות וציוד, על מנת להפוך את המפגשים שלנו לחוויה של יציאה לבילוי בתוך המושב, ברמה הגבוהה ביותר שאפשר.  

"צריך להבין, לפני שלושים שנה – 200 שקל היה סכום עצום של כסף. על מנת להמשיך ולממן את הפעילות שלנו נגבה מכל אישה בכניסה עשרה שקלים. החלטנו לעשות אלבום אורחים בו כל אישה שהגיעה תחתום את שמה. עד הקמת המועדון שלנו הנשים היו מקדישות את יום השישי לבישול לקראת השבת. החלטנו לשנות סדריי חיים ולקיים את המפגשים בימי שישי אחת לשבועיים. הדבר הצריך מכל הנשים לשנות את התנהלותן ולבשל את ארוחות השבת כבר ביום חמישי. החלטנו לייצר תכנים מעניינים, הרצאות ונושאים אותם העלינו. לדבר על מחלות ורופאים? בשום פנים ואופן.  

"חיברנו קול קורא לכל חברות נהלל, כשמילת המפתח הייתה 'דווקא'. את הקול הקורא חיברה רחליק בצר ז"ל. לדוגמא, 'דווקא ביום שישי'. 

שלחנו הזמנות לכל אישה בנהלל וקבענו תאריך למפגש הראשון: 26.2.1992. האורחת הראשונה שלנו שנתנה הרצאה היתה איריס קליין שדיברה על הומור." 

מדוע לדעתך מועדון "בוקר טוב" מחזיק מעמד?  

אילנה: "באותם שלושה חודשים של דיונים קבענו כללים שאותם איננו מפרים: א. בלי פוליטיקה; ב. משאירים בחוץ את כל הסכסוכים. החלטנו שהכל יהיה על טהרת  העבודה העצמית שלנו וללא עזרה. דבר נוסף, בלי בעל הבית עלינו, אנו עצמאיות. שילמנו על השימוש במועדון ועל כל העלויות. החלטנו שתהיה ועדה שתפעיל את המועדון שלנו ושתהיה רוטציה. החלטנו לקרוא למועדון שלנו 'בוקר טוב' ולשמור על אוטונומיה וחופש. הכל היה מאד דמוקרטי – ההרגשה היתה: 'אנו עושות לעצמנו'." 

מה היתה תגובת הגברים ליוזמה זו?  

אילנה: "הגברים פירגנו והוזמנו. במסגרת ההחלטות שלנו, החלטנו שנפעיל את המועדון שלנו לא על חשבון הגברים ולא על חשבון הילדים. בהמשך יצאנו לטיולים מספר פעמים בשנה, חגגנו חגים – הכל נולד תוך כדי תנועה." 

ומהו מועדון "בוקר טוב" בשבילך אילנה? 

אילנה: "מועדון 'בוקר טוב' זהו חלק משמעותי בחיי, גדלתי עם צמיחת המועדון והוא מקור של חיים, חברות ויחד." 

בעיקר נהנות 

מדהבה בנטוב, אחת ממייסדות מועדון "בוקר טוב" וכיום אחת מחברות הועדה הסכימה אף היא לשתף על חייה, על דרכה ודרכו של מועדון "בוקר טוב". מדהבה אף היא באמצע שנות השמונים שלה הצטרפה עם נישואיה ליואב ממשק בנטוב וכאן ילדה את ילדיה. 

מדהבה: "נולדתי וגדלתי במושב כפר בילו. בגיל שלוש עשרה וחצי החליטו הוריי לשלוח אותי לבית הספר החקלאי בנהלל. יצאתי ילדונת לנהלל והיו אלו שנים שעיצבו אותי. למדתי להסתדר עם אחרים, הפכתי לעצמאית, לימדו אותנו סדר וניקיון, לוותר כשצריך. בגיל שש עשרה וחצי יואב ואני הפכנו לזוג ובגיל שמונה עשרה התחתנתי – והקמנו את ביתנו במשק בנטוב בנהלל. עבדנו יד ביד יחד. יואב ואני עבדנו תמיד כצוות. חיינו יחד עם הוריו של יואב ובנינו את משקנו. כשהייתי באמצע שנות החמישים שלי, פניה פנתה עם היוזמה להקמת מרחב נשי לנשות נהלל. אהבתי את הרעיון – נכנסתי והייתי בצוות המייסד.  

"החלטנו שאנו מניחות את כל האינטריגות בצד ושכל נשות נהלל מוזמנות ויהיו שותפות – כל אחת בדרכה. הקפדנו על תחושת נינוחות שיצרה קרקע טובה להרבה נשים שמעולם לא העזו לעמוד מול קהל – וכאן אצלנו עמדו מול קהל דיברו והקריאו את מילותיהן. החלטנו לשבור מוסכמות ולעשות את המפגשים בימי שישי ולעמוד על כל הפרטים הקטנים, פרחים על השולחנות, מפות יפות וכל המשתמע. כל מפגש הוא מפגש המוקדש לנושא מסויים – לעולם איננו חוזרות על עצמנו. במשך השנים למדנו שכל אחת היא מי שהיא. אנו מסתדרות, לעיתים מוותרות  ובעיקר נהנות! הקשר האנושי בינינו הוא בעל חשיבות עצומה." 

ספרי על המפגש הבא שלכן? 

מדהבה: "למפגש הבא – הנושא שהחלטנו עליו הוא 'אמא שלי'. במפגש זה מספר נשים יספרו על אמא שלהן, על הקיר תהיה תמונה של אמא של אותה אישה ויהיו מספר שירים בין סיפוריי הנשים. השיר האחרון יהיה שירה של שולה חן, 'אמא'. כאן המקום לציין ששולה חן היא בת נהלל – לאמא שלה קראו ברוניקה, שנפטרה לפניי הרבה שנים." 

ספרי על המסיבות שלכן? 

מדהבה: "המסיבות שלנו הן בחגים ואחת לשנה יום הולדת למועדון. אנו מקפידות על כך שהכיבוד תמיד יהיה מעשיי ידינו. בכניסה סיר גדול של פונץ', עם יין מחמם לב ואווירה." 

מה התרומה של העשייה האקטיבית שלך במועדון לעצמך? 

מדהבה: "העשייה החשיבה ממקדת אותי בלהיות אקטיבית ומועילה. העשייה הזו מפעילה את כל המנוע הפנימי בכל תחומיי חיי. זוהי עשייה שהיא מפיחת חיים. שלושים שנים של עשייה משותפת. שלושים שנים של רעיונות שהופכים לתכנים מעניינים. שלושים שנים בהן בדרכן מצאו דרך שכל אחת מנשות המועדון תורמת בדרכה. לפניי מספר שנים החליטו שנשים שנולדו לעדות שונות ינכיחו את העדה ממנה באו. אחת הנשים הגיעה מבולגריה, אחרת מתימן, גם מרוקו הוצגה. והטיולים שלהם – טיילו בכל אזוריי הארץ, גם נשיא המדינה אירח אותם. רותי שליין, אחת המייסדות, מתעדת כל מפגש באלבומים."  

שלושים שנה חלפו, הרבה מאד חברות נפטרו במהלך שנים אלו… חלקן היום היו צריכות להיות בשנת המאה שלהן. כולן הצטרפו לקול הקורא לפניי שלושים שנה – אחת לשבועיים לבשו בגדי חג ויצאו לחגוג יחד במועדון ה"בוקר טוב" שלהן.  

מועדון "בוקר טוב" היום התבגר, התדלדל, אך נותר אופטימי, שמח, מעניין, מגוון, חגיגי ומעורר השראה והתפעלות. מועדון "בוקר טוב" בנהלל הינו מודל שלא נלמד בשום בית ספר – אלא יכול להפוך למודל של העצמה נשית, של שיתוף פעולה היוצר ערך סגולי עצום של אחווה, עצמאות וחיים מלאי משמעות. 

אני מתבוננת על נשות המועדון, אמא שלי, האימהות שלנו – נשים שהניחו את האגו בצד ויצרו בחוכמתן מועדון נשי על טהרת הנשיות – ויצרו שלום בתוכן, בינן לבין עצמן, שלום בינן לכלל האנשים והנחילו תרבות. תרבות שהיא מסורת ואין ספק שגם הנינים של אותן נשים ייהנו מכך, על אף שאולי לא יידעו מי סלל דרכה של תרבות זו. 

השם הנבחר  "בוקר טוב" נשמע אולי סתמי אבל הוא אומר הכל, כי בוקר טוב הוא מתן חיים לכל יום ובכל יום.  

כשהחלטתי לכתוב על מועדון הנשים בנהלל, עלתה בי שמחה וגאווה ענקית. עלו בי זיכרונות של נשים שהיו מדור האימהות הללו. עלה בי חיוך גדול ובעיקר תחושת הודיה שזכיתי לכתוב עליהן, שזכיתי להכירן מקרוב.