שרה עברון מקיבוץ סעד, מזכ"לית הקיבוץ הדתי, עובדת את השם בקבוצת נשים, מקיימת קשרי עבודה הדוקים עם ימינה וקוראת לתנועה לייצג יחד את קולה של המתינות הדתית והחברתית
ב-1 באוגוסט האחרון החלה שרה עברון מקיבוץ סעד, לכהן באופן רשמי בתפקיד מזכ"לית הקיבוץ הדתי. אלא שציון הדרך ההיסטורי נרשם כשמונה חודשים קודם לכן, כשבמהלך דצמבר 2020 התכנסה המזכירות המורחבת של הקיבוץ הדתי, גוף המונה כ-60 חברות וחברים ובהם נציגי כל היישובים בתנועה, ובחרה בעברון כמחליפתו של המזכ"ל הקודם אמיתי פורת מכפר עציון.
עברון גברה בהצבעה במזכירות המורחבת, שהיא הגוף הבוחר של התנועה, על נח חיות מקבוצת יבנה, דמות מוכרת בקיבוץ הדתי שהתמודד מולה על התפקיד, ובכך נקבע תקדים היסטורי: לראשונה לאחר למעלה מ-80 שנות קיומה של הקיבוץ הדתי נבחרה אישה להנהיג את תנועת הקיבוץ הדתי.
למען הדיוק, זו הפעם השנייה שעברון הגישה את מועמדותה לתפקיד המזכ"לית. בפעם הראשונה היא עשתה זאת לפני 14 שנים, כשסיימה לכהן כמנהלת הקהילה של קיבוץ סעד.
בהתמודדות שהייתה אז היא לא נבחרה, ומאז בכל פעם שהתקיימו בחירות לתפקיד המזכ"ל היא הודיעה לצוות האיתור כי בכוונתה להתמודד עליו בעתיד.
בשתי מערכות הבחירות הקודמות הנסיבות לא התאימו לה, אך במערכת הבחירות האחרונה הדברים הסתדרו והעיתוי התאים. הפעם היא גם נבחרה.
"לאחר הבחירה קיבלתי תגובות מאד מפרגנות ומאד מעודדות ומשמחות", מתארת עברון, "כשרציתי להיבחר לתפקיד שהוא בעיניי שליחות, באתי עם כל העשייה שלי בעבר.
"אנשים אמרו לי שהם נתנו בי אמון בגלל מי שאני ומה שעשיתי בעבר, ולא בהכרח בשל היותי אישה. עם זאת, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני האישה הראשונה בתפקיד הזה, ולמרות שאני יודעת שהיו ויש נשים שעשו ועדיין עושות דברים מאד משמעותיים בקיבוץ הדתי ובתנועות הקיבוציות האחרות, בכל זאת מזכ"לית שעומדת בראש תנועת הקיבוץ הדתי זה משהו שעדיין לא היה."
"קיבלתי גל של תגובות נרגשות, גם מנשים, גם מגברים וגם מארגונים, ואני מרגישה שהרבה אחריות מונחת על הכתפיים שלי, גם בגלל שאני האישה הראשונה בתפקיד הזה".
למה זה לקח כל כך הרבה זמן? באיחוד ובקיבוץ הארצי היו נשים בראש התנועה במאה ה-20 ואצלכם במאה ה-21. האם זה מפני שאתם תנועה שמרנית יותר בגלל הדתיות?
"קשה לי להגיד למה זה לקח יותר זמן, ואני לא יודעת אם זה בגלל הדתיות. תנועת הקיבוץ הדתי היא תנועה אינטימית וקטנה, וגם שמרנית בהרבה דברים למרות שרובנו כיום קיבוצים מתחדשים."
"אף אחד לא אמר מעולם שאשה לא תיבחר לראשות מזכ"לית הקיבוץ הדתי, והשאלה היא מתי הנשים ראו את עצמן רצות לתפקיד הזה. זו שאלה שנוגעת בכלל בהתנהלות של נשים בתוך המערכות שלנו, בכל השנים ובכל המקומות."
"גם כשנשים מרגישות שהן יכולות לכהן בתפקידים בכירים, הן לא תמיד מעזות לעשות את הצעד הזה ולהיכנס למחוזות הכלכליים, החקלאיים וכו'. גם היום, במאה ה-21, הדברים לא מובנים מאליהם, ואני קוראת לדור הצעירות להעז ולעשות דברים."
"אגב, במרכיב השמרנות שמאפיין את הקיבוץ הדתי יש גם יתרון. הוא היה זה ששמר עלינו מפני הסתבכות במשבר חובות הקיבוצים, והוא סייע לנו להתנהל בדרך אחרת".
רוקמת קשרים
שרה (59), נשואה לאשר עברון, אמא לחמישה וסבתא ל-11 נכדים, נולדה וגדלה באנגליה ועלתה בילדותה עם משפחתה לישראל, ב-1967 לפני מלחמת ששת הימים. היא התגוררה בתחילה בנס ציונה ולאחר מכן ברחובות, והייתה חניכה בתנועת בני עקיבא ברחובות.
כשסיימה ללמוד התגייסה לגרעין נח"ל שיועד לעין צורים, במסגרתו שימשה קומונרית בבני עקיבא, ולקראת סוף השירות הצבאי, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, נשלחה למשימה בקיבוץ סעד למשך שבוע ימים.
"באותה תקופה כשהגיעה מישהי בתפקיד לקיבוץ" היא מספרת בחיוך "היו קובעים לה מקשר מהקיבוץ, ואם זה היה בחור היו קובעים לו מקשרת. המקשר שלי היה אשר, ובאותו שבוע נקשרה נפשי בנפשו. בל"ג בעומר כבר היינו נשואים, ושנה אחרי זה כבר הייתי אמא ובדרך להיות חברת קיבוץ סעד".
את המסלול הקיבוצי שלה החלה עברון, איך לא, כמטפלת בבית התינוקות בסעד, והיא גאה לציין שמילאה כמעט כל תפקיד במערכת החינוך הקיבוצית.
לאחר שהייתה מטפלת בבית התינוקות, עברה לעבוד בבתי הילדים ובגנים בגיל הרך, המשיכה לתפקיד מחנכת בבית הספר היסודי המקומי, וריכזה את חטיבת הביניים בסעד.
בהמשך שימשה כמחנכת בבית הספר האזורי העל-יסודי בקבוצת יבנה, התמנתה למנהלת בית הספר התיכון בקבוצת יבנה, ולבסוף כיהנה כמנהלת של כל קמפוס החינוך בקבוצת יבנה, כשהיא רוקמת קשרים ושיתופי פעולה עם מוסדות החינוך של התנועה הקיבוצית.
"מילאתי גם תפקידים בקיבוץ", מציינת עברון, "בדור שלנו בין תפקיד אחד לשני חזרנו לעבוד בקיבוץ. עבדתי שנה בבית ילדים בין ניהול בית ספר אחד לשני, פעם אחרת הייתי מרכזת ענף החינוך, ואחרי שהייתי מנהלת התיכון ביבנה באתי להיות מנהלת הקהילה בסעד."
"אחרי שסיימתי לנהל את הקמפוס בקבוצת יבנה, מוסד שאני מאד גאה על שנותיי בו, עברתי לתפקיד ראש אגף חינוך במנהל החינוך של עיריית ירושלים, וזכיתי להכיר איך פועלת מערכת החינוך של רשות מקומית ענקית. הייתי מנהלת החינוך הכללי במנהל החינוך, ולצדי היו מנהלת החינוך הערבי ומנהל החינוך החרדי".
התפקיד האחרון שמילאה עברון לפני בחירתה למזכ"לית התנועה, היה ניהול מרכז יעקב הרצוג של הקיבוץ הדתי בעין צורים, שתחתיו פועלות, בין היתר, שתי מכינות צהלי שנועדו להכשיר בנות דתיות המתגייסות לשירות צבאי ולא לשירות לאומי.
בתקופתה של עברון הוקמה גם מדרשת צהלי במשואות יצחק, כשבשתי המכינות משתתפות 70 חניכות ובמדרשה עוד 30.
מתפללות בתוך הקהילה
לפני עברון ונח חיות ניהלה את מרכז יעקב הרצוג ד"ר גילי זיוון, גם היא חברת סעד, שיחד עם עברון, ועם חברות קיבוץ נוספות, הנהיגה בסעד לימודי קודש לנשים וקיום תפילות וטקסים משלהן.
"אני כבר מעל 20 שנה שותפה ופעילה עם חברותיי הטובות בסעד, וגילי זיוון ביניהן", אומרת עברון, "ללימוד משותף ולקבוצת מתפללות ותיקה."
"זה התחיל מקריאות בתורה בשמחת תורה, ולאורך השנים יצרנו קבוצה שנפגשת בערך פעם בחודש, לתפילה משותפת של מה שאני קוראת 'קהילה בתוך קהילה'."
"אנחנו לא פורשות מבית הכנסת המרכזי, אנחנו שייכות לקהילה הגדולה, ועדיין מקיימות את עבודת השם של הקבוצה הזאת, שאינה מקיפה את כל חברות הקיבוץ והיא קבוצה ייחודית ונפלאה."
"אנחנו חוגגות בקבוצה בנות מצווה, ומציינות אירועי שמחה ואבל. בנוסף, נפגשות לקריאה משותפת בתורה, לקריאת פרשות שבוע או מגילת אסתר ולתפילה משותפת. הרבה מאד מאירועי חיינו, אנחנו מציינות שם".
מה הגבול בקיבוץ הדתי בעניין התפילות המשותפות? האם תוכלו להגיע לתפילות משותפות וגם שוויוניות בין נשים לגברים?
"אני לא יודעת אם אנחנו רוצות בזה. מה שקיים כיום בקיבוצי ה קיבוץ הדתי, זו היכולת להחזיק קהילה מגוונת בדתיותה, שמאפשרת קיום של קבוצת מתפללות כמו הקבוצה בסעד או בקיבוצים נוספים כמו מעלה גלבוע וקבוצת יבנה, קיום של תפילות בנוסח עדות המזרח בחלק מהקיבוצים ועוד."
"אני מעריכה שאם יקומו הנשים שירצו לקיים תפילות שבהן נשים וגברים נוטלים חלק בצורה שוויונית, ולאישה יש תפקיד מרכזי ושווה בטקס, זה ייבחן בתוך הקהילה עצמה."
"הקיבוץ הדתי הוא תנועה בתוך המרחב הדתי האורתודוקסי, שקורים בו הרבה מאוד דברים. אנחנו לא בקצה של הסקאלה. לגאוותי הגדולה אנחנו מכילים אנשים מכל הקשת הדתית. זה היופי שבדבר."
"אנחנו אומרים שאנחנו ציונות דתית, ואפשר להיות חברה בסעד, לחשוב לגמרי שונה ממני, ולעשות דברים מאוד שמרניים מבחינה אורתודוקסית, ואפשר גם להיות בקבוצת מתפללות באותו קיבוץ."
"אני מעריכה שאם תקום קבוצה שתרצה להתפלל בצורה יותר שוויונית, אז בהסכמות בתוך הקהילה אפשר להגיע גם לזה".
נעים לשוחח עם שרה עברון. על אף שהיא זמן קצר יחסית בתפקיד, היא הגיעה אליו בשלה ומוכנה עם דעות מגובשות וניסיון חיים. דיבורה שוטף וקולח, והיא מתבטאת בפתיחות.
חשוב לה לחדד את נושא הקהילה הדתית. לדבריה, מרכז החיים של קיבוצי הקיבוץ הדתי נטוע בתורה ועבודה. העבודה דומה למה שקורה בכל הקיבוצים, אבל כשמדברים על התורה מתכוונים ללימודי קודש, בית כנסת אחד שסביבו מתנהלים החיים הדתיים, רב הקיבוץ, וקבוצות חברים שלומדים ביחד ומעצבים את חייהם הדתיים על פי ההלכה.
"אני לא רוצה כשאני חברה בקהילה קטנה שמימוש כל מאוויי הדתיים בעבודת השם שלי, יהיה על חשבון פגיעה ביחסים בין אדם לחברו בתוך המארג הקהילתי שלנו", מדגישה עברון.
לצעוק את המתינות
הפעילות הציבורית הראשונה שעברון נטלה בה חלק כמזכ"לית ה קיבוץ הדתי, הייתה המאבק להוצאת הרפורמה בחקלאות מחוק ההסדרים. מאבק שזכה להצלחה. "אני עוד לא מסכמת את המאבק הזה", היא אומרת, "שמובילים אותו חברים מדהימים שאני שותפה שלהם."
"זה לא מאבק ייחודי לקיבוץ הדתי אלא לכל המגזר החקלאי והכפרי, וזה היופי שבו שאנחנו חלק מתנועות וארגונים שדורשים להסדיר את הרפורמה בחקלאות כנושא משמעותי ולא כסעיף בחוק ההסדרים."
"נחוצה רפורמה בחקלאות. אם אנחנו חפצי חיים אנחנו חייבים שהחקלאות תתחדש, ושהדור הצעיר יקבל את הכלים לצמוח בתוכה. החקלאות צריכה להיות מובילה בטכנולוגיה ובחדשנות, אבל אי אפשר לעשות את זה על ידי הנחתות והחלטות חפוזות שנותנות מענה חלקי ולקוי ופוגעות אנושות בענפים מסוימים."
"זו מערכת מורכבת שצריך להסתכל עליה בצורה מורכבת, ולדעת שמה שמתאים לענף באזור אחד בארץ לא מתאים לאותו ענף באזור אחר בארץ. ההתיישבות החקלאית פרוסה על גבולות הארץ, והיא גם זו שנותנת ביטחון תזונתי לתושבי הארץ".
אלו קשרים יש לך עם התנועה הקיבוצית?
"אני עוד לא יודעת את כל הקשרים בין שתי התנועות. ככל שעוברים הימים בתפקיד, אני מגלה יותר ויותר קשרים. התנועה הקיבוצית היא אחותנו הגדולה. אנחנו עושים הרבה מאוד דברים ביחד תחת מטריה משותפת, ויש דברים שאנחנו עושים בנפרד מפאת הייחוד הדתי, החינוכי והתרבותי שלנו."
"שאר המערכות מדברות בדיוק באותה שפה, ואני מצאתי דלת פתוחה ושותפות מהדקה הראשונה בתפקיד, קודם כל עם המנהיגות במטה התנועה הקיבוצית, אם זה ניר מאיר שהושיט יד והזמין אותי להכיר את מערכות התנועה ואת העבודה המשותפת בין התנועות, או הדס דניאלי ילין ששיתפה אותי במיזמים שקשורים לניהול של נשים ולכנס ההנהגות של התנועה הקיבוצית."
"האגפים שלנו הם קטנים יותר ומצומצמים יותר מאלו של התנועה הקיבוצית, אבל כל ראשי האגפים עובדים בקשר הדוק עם מקביליהם בתנועה הקיבוצית". "
בתחום הפוליטי ניתן למצוא בקיבוץ הדתי מצביעים לכמעט כל המפלגות, אבל המפלגה שזוכה למרב הקולות היא ימינה.
עברון, כמו קודמה אמיתי פורת, שומרת על קשרים הדוקים עם הנהגת ימינה ועם חברי הסיעה, ומגייסת אותם למאבקי המרחב הכפרי.
בכנסת הנוכחית מכהן גם חבר קיבוץ כפר עציון, ח"כ משה טור- פז (קינלי), המשתייך למפלגת יש עתיד, וגם אתו שומרת עברון על קשרים טובים.
"פעם גם בקיבוץ הדתי וגם בתנועה הקיבוצית היה צו התנועה, ודין התנועה, ואמרו לכל חבר למי הוא צריך להצביע", מרחיבה עברון את היריעה, "הדבר הזה לא קיים כבר הרבה שנים.
אף הנהגת תנועה לא מורה לחבר קיבוץ לאיזו מפלגה להצביע. זה לא סוד שדפוס ההצבעה בקיבוצי הקיבוץ הדתי הוא חזק יותר למפלגות דתיות וימניות, הוא גם חזק למפלגות מרכז ויש גם מפלגות שמאל.
אנחנו במטה התנועה נמצאים בקשר עם אנשים מרכזיים מאד במפלגת ימינה, שיחד איתם ניהלנו את המאבק להוצאת הרפורמה בחקלאות מחוק ההסדרים.
"ח"כ ניר אורבך מסייע לנו מאוד, שרת הפנים איילת שקד מאמינה בהתיישבות, ח"כ עידית סילמן שומרת איתנו על קשר רצוף, ושר הדתות, מתן כהנא, פועל על פי השקפתנו בנושאים כמו גיור, כשרות ושנת השמיטה, למרות שקיימת בינינו מחלוקת בנושא תפיסתו הכלכלית הימנית"."
לדברי עברון הקשר הפוליטי לא מתמצה רק בהגנה על האינטרסים ההתיישבותיים, והוא מתרחב גם למפגש שבועי באנדרטת החץ השחור בנגב המערבי של חברי סעד יחד עם ח"כ עידית סילמן מימינה וח"כ נירה שפק מיש עתיד, שקוראים במשותף עם משפחות הבנים והנעדרים להשבתם משבי החמאס לישראל.
"יש לנו קשרי עבודה הדוקים עם מפלגת ימינה", אומרת עברון, "ויש לנו גם קשרי עבודה הדוקים מאוד עם חברי הטוב, ח"כ משה טור-פז, מיש עתיד, שעל סדר יומו נמצא הנושא החינוכי."
"אם אנחנו מדברים לא רק על ערכים של התיישבות, אלא על ערכים של חינוך, של יהדות פתוחה ומחברת בחברה הישראלית, של שליחותינו בחברה הישראלית, שם אני מוצאת את משה חבר נאמן ושותף מלא".
המותג "הציונות הדתית" משויך כיום למפלגה הנושאת את השם הזה. איך את רואה מבחינה ערכית את העובדה שאנשים קיצוניים כמו ח"כ בצלאל סמוטריץ', ח"כ איתמר בן גביר וח"כ אבי מעוז, מייצגים את המותג הזה?
"אני בעד לצעוק את המתינות. המתינות אומרת שיש מרכז לחברה הישראלית, ושקולות קיצוניים מקומם בקצה ולא במרכז. אנחנו צריכים לעשות שני דברים: אחד, להשמיע ברמה את הקול של המתינות, וזה לא פשוט כי ההקצנה מתרחשת לא רק בצינות הדתית אלא בכל תחום ברמה העולמית.
בספרו של ד"ר מיכה גודמן על מהפכת הקשב, הוא מציין את המדיות שבהן אתה חייב להגיד את דבריך כדי שקולך יישמע, ומה המדיות עושות כדי להעצים ולקטב את הדברים.
צריך להילחם בתופעות האלו, של המדיה שמעצימה קיצוניות, וליצור מרחבים שבהם אפשר לדבר באמת עם אנשים בגובה העיניים, ולהגיע לפתרונות שהם טובים לכולם.
הדבר השני שצריך לעשות הוא לבנות מרכז, שמתבסס על שותפויות שניתן להגיע אליהן בחברה הישראלית. שותפות כזו נוצרה במאבק שלנו על מעמדו של המרחב הכפרי".
האג'נדה התנועתית שעברון מציגה, רואה בתנועת הקיבוץ הדתי "קהילת הקהילות". קהילה היא מקום שבו מכירים את האדם בשמו, ועברון מציעה לבנות רשת קשרים הדוקה בין קיבוצי התנועה ובתוכם כשהדגש הוא על התנועה כבית.
במעגל החיצוני היא קוראת לתנועה להתחבר לשותפים לדרך, ולייצג יחד את קולה של המתינות הדתית והחברתית, תוך הצגת ערכי התנועה שסיסמתה "תורה ועבודה", והיא מתאפיינת בפעילות משותפת של נשים וגברים וקבלת השונות בין חברי הקיבוצים.
"קהילות התנועה", היא אומרת, "יוצרות קשרים גם עם זרמים שונים ביהדות, ורואות את תפקיד היהדות כמהות מחברת בחברה הישראלית ובעם היהודי, ולא כאמצעי להדרה".
מה התוכניות שלך להמשך?
"התוכניות להמשך הדרך שאני מובילה נמצאות בהתהוות. אומר בזהירות כי אני נמצאת בתקופת למידה עם כבוד גדול לכל מה שנעשה עד היום, ובדיקה היכן וכיצד תנועה קטנה בגודלה ואני מקווה שגדולה, אך צנועה, ברוחה, יכולה לעשות הבדל ולהשפיע".
