לאור מקרי אלימות מסוגים שונים בקיבוצים מוזמנים ממלאי התפקידים לסדנה לניהול מצבי משבר המציעה למשתתפיה דרכים למניעה, התמודדות וגם הרגעה
*תמונה ראשית: הילית בן צבי, המנהלת את היחידה לקידום שוויון מגדרי ומניעת אלימות בתנועה הקיבוצית. תחושת חוסר האונים וחוסר הוודאות יכולים להוביל לתגובות אלימות. צילום: טל סיגרון
אלימות בקיבוצים אינה דבר חדש. ממכתבים בעילום שם כנגד חבר זה או אחר המופצים בתאי הדואר, דרך פינצ'ור גלגלי רכב שעומד במקום הלא נכון ועד לירייה המפורסמת ההיא שנורתה בממלא תפקיד. ממלאי תפקידים מדווחים על הכפשות ברשתות החברתיות ואיומים המגיעים לעיתים לאלימות פיזית ממש. מה מביא חברי קיבוצים לאותו מדרון חלקלק של חוסר אונים, כעס ושימוש באלימות ככלי, איך מנהלים כשקורה אירוע משברי והאם יש מה לעשות כדי למנוע אותו?
לנהל את המשבר
"לאחרונה, אנו פוגשים בקיבוצים וביישובים יותר ויותר מקרי אלימות מסוגים שונים" נכתב במודעה המופצת על ידי התנועה הקיבוצית ומזמינה את המנהלים והמנהלות לסדנת ניהול מצבי משבר ומציעה למשתתפיה לדון בדרכי ההתמודדות עם השטח כמו גם למידת דרכים להרגעה.
את הסדנה מובילה הילית בן צבי, המנהלת את היחידה לקידום שוויון מגדרי ומניעת אלימות בתנועה הקיבוצית ובמרכז השלטון האזורי ב-10 השנים האחרונות. הילית מגבעת חיים מאוחד, נשואה + 3, בעלת תואר שני במדעי הרוח והתמחות בלימודי מגדר, בעלת 20 שנות ניסיון בניהול ובנוסף בוגרת לימודי טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) ומניעת אלימות והתמחתה בהובלת תוכניות חינוכיות (בעברה הייתה מנהלת חינוך ויו"ר הנהלת חינוך).
כבעלת ניסיון עשיר בעבודה קהילתית ובניהול משברים בקהילה, מרצה הילית בתחומים אלו לפורומים שונים הן בתנועה הקיבוצית והן במועצות האזוריות.
בהזמנה לסדנה נכתב שלאחרונה יש יותר מקרי אלימות מסוגים שונים.
"את המקרים האחרונים אנו פוגשים כשברקע מלחמה שנמשכת כבר מעל לשנה. מצב מלחמה מוביל לעיתים, מניסיוננו, לרמות אלימות שונות. הכאב, הפחד, תחושת חוסר האונים וחוסר הוודאות יכולים להוביל לתגובות אלימות נוכח התמודדות עם מצבים שונים" מסבירה הילית שבתפיסת עבודתה בקהילה היא שומרת על גישה מערכתית המשלבת טיפול פרטני יחד עם התייחסות לציבור הסובב.
באילו מקרי אלימות נפגשים נושאי התפקידים?
"יש מקרי אלימות מילולית וגם פיזית. פגשנו מקרים בהם מופנית אלימות כלפי נושאי תפקידים שלרוב מגיעה קודם כל באופן מילולי: הרמת קול, העלבות, קללות, שימוש במילים גסות, פגיעה בערך האדם. אלימות מילולית שנועדה להשפיל, להכפיש, לזלזל ('מי אתה, או מי את, שתגידו לי?!' וגם לאיים ('תראה מה אעשה', 'אני אלך לתקשורת', 'אזמין משטרה').
לעיתים נעשה שימוש ברשתות החברתיות תוך התייחסות לבני המשפחה של נושאי התפקידים, הפצת סיפורים, שימוש במילים מקטינות ועוד. התנהגות זו יוצרת פעמים רבות הרגשה לא נעימה וחששות אצל ממלאי תפקידים ובני משפחותיהם.
כמו שאנחנו יודעים, קו דק עובר בין אלימות מילולית לאלימות פיזית, שלצערנו לעיתים נחצה. פגשנו את זה גם בתקופה האחרונה בה, במקרים בהם נאלצו נושאי תפקידים לגשת לטיפול רפואי מיידי בעקבות תקיפה שנעשתה על ידי תושבים וחברים בקהילה".
את יכולה לספר על איזה רקע מתעוררת האלימות?
"באופן כללי ניתן לומר שאלו כעסים המתעוררים בעקבות החלטות של הקיבוץ בתחומי החיים השונים שלא מקובלות על אותו חבר או חברה בעניין מסוים שלהם. זה יכול להיות פינוי מדירה שמיועדת לחבר אחר, חוסר הסכמה על דירת המגורים, בעיות עבודה ופרנסה, תלונות של חברים אחרים עליהם, חובות שהחבר/ה צברו ויש כמובן עוד דוגמאות".
הילית מתארת כי ההשלכות של שתי צורות האלימות, זו המילולית וזו הפיזית, עלולות לגרום נזק משמעותי מבחינה נפשית ומבחינה פיזית לממלאי התפקיד, רבים מהם בעצמם חברי אותה קהילה. כידוע כבר היו מקרים של שימוש בנשק חם.
מהו כעס ומתי מתעורר
"חברים יכולים לטעון שהחלטות נלקחות לעיתים ללא שקיפות, בתהליכים לא סדורים, שיש איפה ואיפה באכיפת החלטות, שמופעלית כלפיהם אלימות (למשל סגירת חשמל חד צדדית יכולה להיחשב כאלימות). לפי מה שידוע לי, ברוב המוחלט של המקרים אלו טענות לא נכונות כלל. ובכלל, בעידן הרשתות החברתיות קיימת האווירה המדאיגה בארץ (ובעולם) שמותר לכתוב כל דבר, בטח אם זה מופנה כלפי מי שמכהן בתפקיד ניהולי או הנהגתי וזאת בעיה רצינית שמונעת שיח ישיר וענייני".
אילו פתרונות את מציעה כדי להתמודד עם התופעה?
"בתנועה הקיבוצית זיהינו את המגמה ובטרם תתרחב חשוב לנו לנסות ולעבוד על מניעה, שהיא גם חלק מהפתרון.
בסדנה הקרובה שתתקיים בגרנות ב-15/5 נתייחס לניהול מצבי משבר בקהילה ונתמקד בניהול כעסים, בהם פוגשים נושאי התפקידים במקרים מסוימים מצד חברים או תושבים.
נבין מהו כעס, נלמד מתי הוא מתעורר, לאיזה תחושות הוא גורם, ממה צמח, איזה גבולות אנחנו יכולים לסמן וכיצד מתמודדים עם אדם אשר יוצא משליטה עצמית. איך מרגיעים את המצב ומה עוזר ליישר את ההדורים.
בקיבוצים אנחנו חיים בקהילה, אנחנו וההורים שלנו וגם הילדים שלנו חיים ביחד, אנחנו יוצרים ביחד, עובדים ביחד. יש לנו קשרים הדוקים על בסיס ערכים משותפים, מטרות משותפות ותרבות. חשוב לנו בתנועה הקיבוצית לקדם בקהילות סולידריות, תמיכה הדדית ושיתוף פעולה בין החברים כשמעל הכל כבוד הדדי.
מניעת מקרי אלימות ומשברים בקהילה דורשת עבודה: איך מונעים, איך נערכים, תיאום ציפיות ברורות וגם תכנון למקרי חירום (למשל, הקמת ועדה והכשרתה לטיפול במקרי אלימות שקורים). על ההנהלות בקיבוצים לגבש תוכניות פעולה וכמובן, מעל לכל, שמירה על תקשורת פתוחה ומכבדת.
צריך גם לציין שבעוד שבעבר היה נהוג פעמים רבות 'לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית', כיום יש יותר פנייה לגורמי אכיפת החוק (משטרה, מועצה וכו). כאשר מדובר באלימות זה הצעד הנכון והוא מקובל על כלל חברי הקיבוץ.
בסדנה אנחנו מעבירים למשתתפים כלים וכישורים להתמודדות. מסבירים את חשיבות יצירת המעטפת הכוללת של ניהול אירוע, טיפול מקצועי בתחומי רווחה ובריאות, תהליכים חברתיים, אכיפה, דוברות, הפקת לקחים ועוד.
אני מזמינה את כולם לקחת חלק בתהליך זה כדי להגיע לאירוע אם חס וחלילה יקרה, כשהם מוכנים וערוכים".
פרטים בקישור:
