מים רבים לא יכבו אהבה

עמית דרבקין חן, מורה לחינוך מיוחד ומדריכת תנ"ך במחוז צפון כתבה ספר שני שחושף את הסודות הכי כמוסים של גיבורי התנ"ך ומציג אותם באור שמעולם לא נראה. אסופת השירים "מים רבים לא יכבו אהבה" נוגעת ברגשות בני אנוש. באמצעות הדמויות המקראיות נפגש הקורא עם עולם שלם של דילמות, חלומות, בקשות, שאיפות ואהבות

גם אם אתם לא דתיים ואפילו לא מאמינים בהשגחה עליונה לא תרצו להחמיץ את הספר "מים רבים לא יכבו אהבה" שכתבה עמית דרבקין חן. בספר כמו בספרה הקודם "במשעול התנ"ך", ערכה המשוררת ניסיון חד-פעמי שאין לו תקדים. היא נכנסה לתוך חללים ריקים של פסוקי המקרא בתמצית וחשפה בשיריה את הסודות ואת המחשבות הכי כמוסות של דמויות המקרא: שרה, דינה, חנה, ושתי, יוסף, משה, דוד המלך ועוד רבים אחרים.

אם אתם חושבים שאתם מכירים את הדמויות האלה, חכו ותראו את הזווית החדשה והמרעננת ממנה מתבוננת עמית על גיבוריה. הספר שלה מספק משמעויות אקטואליות למצבים ולדמויות המקרא, מחייה אותם מחדש, מקרב אותם לעולמנו ומציף שאלות רלוונטיות לקיומנו.

"את אהבתי לסיפורי התנ"ך אני חבה לאבי שנהג לקרוא לי את הסיפורים וללמד אותי על הדמויות. אבא שלי עשה הכול כדי שאחיי ואני נלמד ונשכיל. אני חושבת שאם הוא היה בחיים, הוא היה גאה בי מאוד על הספרים שכתבתי, למעשה בכל שיר שאני כותבת על דמות במקרא כזאת או אחרת, אני שואלת את עצמי תמיד: 'מה הוא היה חושב? מה הוא היה אומר?'.

"הספר הוא למעשה אסופת שירים שמבטאים מחשבות והלכי רוח ועוסקים בכל היסודות והסוגיות שעוטפות אותנו כבני אדם: הורות, אהבה, כאב, אובדן, שמחה, תקווה ובחירה. יש בו הזמנה לכל קורא לטייל במחוזות הלב והנפש, להתרגש, להתגעגע, להתאהב ובמקביל, להתחקות אחר שאלות וקונפליקטים רבים."

אהבת התנ"ך

"מים רבים לא יכבו אהבה" (הוצאת "פיוטית") הוא ספרה השני של עמית דרבקין חן, אם לשלושה, מורה לחינוך מיוחד במקצועה ובעלת תואר שני במקרא. בספר זה כמו בספרה הראשון "במשעול התנ"ך", היא פוסעת בין שבילי התנ"ך. בנתיבי מסעה היא מציגה באמצעות שיריה מקורות פנימיים וחיצוניים של המקרא, כגון כתובים אחרים מן המקרא, מדרשי חז"ל ומאמרים מודרניים.

את אומרת שאת כתיבת הספרים את חבה לאביך ז"ל, איזה אדם היה אביך?

"אבי יהושע חן היה אדם מיוחד, שאהב ללמוד ורדף שלום. כשהייתי בת ארבע נוספו למשפחתנו בעלת חמש הנפשות דאז (בשלב יותר מאוחר נולד אח נוסף), שלושה ילדים – ילדי אחות אימי. הוריהם נרצחו על ידי מחבלים סמוך למושב זרעית.

"כך שבבת אחת לכל אחד מאתנו נוסף אח תאום. אבי אימץ את שלושתם וגידל אותם כילדיו שלו, הוא העניק לכולם חום, אהבה ואת השאיפה לרכוש השכלה. הוא הקדיש את חייו למעננו והיה מוכן לעשות הכול למען החינוך שלנו."

איך הוא השפיע על אהבת התנ"ך שבך?

"הוא היה דמות משמעותית מאוד בשבילי. הוא תיווך לי את עולם התנ"ך בדרך שהצלחתי להבין כילדה. אני זוכרת שבאחד הימים לקחתי ספר תנ"ך ולמרות שלא כל כך הבנתי את המילים המוזרות, התאהבתי בכתוב ממבט ראשון. כשאבא חזר מהעבודה רצתי אליו וביקשתי ממנו לפרש לי את הפסוקים. הצפתי אותו בהמון שאלות, ומאז אהבת התנ"ך הייתה חיבור נוסף בין שנינו. לזכותו של אבא ייאמר שלמרות טרדות הפרנסה ולמרות הקשיים היומיומיים בגידול שבעה ילדים, הוא מצא תמיד זמן בשבילי. הוא קנה לי כל ספר פרשנות שאי פעם ביקשתי או חלמתי עליו. באחד הימים כשהגעתי הביתה חיכתה לי הפתעה מדהימה: הוא רכש בשבילי את כל כרכי התלמוד הבבלי."

עם כל האהבה הזאת לתנ"ך אפשר היה לשער שעמית תלמד להיות מורה לתנ"ך, אבל כמו שהיא אומרת: "לפעמים החיים מנתבים את רצוננו לדרכים אחרות שמעולם לא חשבנו שנצעד בהן."

במסגרת השירות הצבאי סייעה כמורה חיילת לנוער שוליים שכינויים אז היה "נערי רפול": "הניסיון שלי בצבא יכול לשמש חבל הצלה להרבה ילדים שנדחקו לשולי החברה וממש להציל נפשות," היא אומרת. מ"נערי רפול" הדרך של עמית לחינוך מיוחד הייתה קצרה, והיא אכן עשתה קריירה מפוארת בתחום, אבל החלום שלה ללמד תנ"ך לא דעך עם השנים. הוא רק חיכה להזדמנות המתאימה.

לאחר שנות עבודה רבות בערה בה התשוקה להגשים את חלום הילדות שלה ולהקדיש את לימודי התואר השני למקרא: "החזרה אל מחוזות ילדותי, אל הקריאה בדפי התנ"ך, מילאה אותי שמחה, חדווה ויצירתיות," היא מספרת. "רציתי ללמד תנ"ך בצורה מעניינת, מאתגרת, מסקרנת וחווייתית. בניתי את שיעוריי על בסיס הוראה בין-תחומית, רציתי שהתלמידים שלי יְפתחו דיאלוג עם טקסט המקרא באמצעות התכתבות עם תחומי דעת, כגון אזרחות, אומנות, פילוסופיה, קולנוע, ספרות ואחרים."

עמית לא הסתפקה בהנחלת הידע לתלמידיה ובנתה אתר ("התנ"ך שלי" – https://amitdrabkin.com/), שמטרתו לשתף מורים למקרא בכל מסגרות הלימוד בחומרי למידה והעשרה על פי תכנית הלימודים החדשה להוראת המקרא. "כל התכניות שלי התבססו על לימודי תנ"ך בחינוך הרגיל. כמובן שרצוני ללמד תנ"ך בחינוך המיוחד הוביל אותי לבצע התאמות נדרשות לאוכלוסייה המיוחדת."

איך הגעת מהפרויקט המדהים הזה לכתיבת הספרים שלך?

"המסע שלי להנגיש את ספר התנ"ך לתלמידים באופן כללי ולאוכלוסיית החינוך המיוחד בפרט, הובילה אותי להציג את הפרשנות היהודית לדורותיה באמצעות כתיבת אסופת שירים. לעיתים קרובות, אני שואלת את עצמי: 'מה כתוב בפסוקי המקרא? מה אפשר להבין וללמוד בין השורות של הפסוקים האלה, שאינו כתוב במפורש?'. הרעיון הראשון שלי היה ללמד חלק מהשירים בכיתה או מקסימום להוציא חוברת שירים ולתת אותה לעמיתיי המורים ברחבי העיר, אבל היות שחיפשתי שנים ארוכות דרך להנציח את שמו של אבי, עלה בי הרעיון לעשות זאת באמצעות ספר, ואז החל המסע שלי לכתיבת ספרי הראשון 'במשעול התנ"ך', שמוקדש לזכרו, אלמלא הרצון להנציחו, נראה לי שהספר לא היה יוצא לאור.

"הדרך לספר השני 'מים רבים לא יכבו אהבה' הייתה יותר קלה, חשבתי לעצמי שיש דמויות רבות שלא כתבתי אודותיהן ואולי לא היה בי מספיק אומץ לגעת בנבכי נפשן בספרי ראשון, אני מתכוונת למשל לדמויות נשים שנאנסו כמו: דינה ופילגש בגבעה."

במה שונה הספר השני שלך מספרך הראשון?

"הספר 'מים רבים לא יכבו אהבה' עוסק כמו בספר הראשון ביחסים בין גברים לנשים. כידוע, רוב הדמויות במקרא הן גבריות: מלכים, מנהיגים, יועצים ואחרים. עם זאת, לנשים היו תפקידים בעלי משמעות בסיפורי המקרא, דבר שהוביל אותי להציב את נשות המקרא בספר הזה במרכז שיריי. אני עוקבת אחר מנהיגות, אימהות וצאצאיהן, נשים מפתות, נשים נוכריות, נשים צדיקות, נשים שפועלות בחוכמה, בתשוקה ובמוסריות וחוקרת אותן בשאיפה להעיר אותן לתחייה ולאפשר להן להשמיע את קולן. באמצעות נשים אלה אני פורשת בפני הקורא את תחושותיי ואת השקפת עולמי."

מהו ספר התנ"ך בשבילך?

"התנ"ך בשבילי הוא הספר החשוב ביותר בתולדות ההיסטוריה של האנושות. אני רואה בספר הספרים הנצחי את אבן היסוד של העם היהודי, אליו אני משתייכת. אני נמשכת לסיפורים שבו ואני מרגישה שהם מעשירים את עולמי הפנימי. בכל יום אני מהלכת מחדש בין פסוקי התנ"ך ומחפשת את הגרעין האנושי בסיפוריו. הגרעין הזה, מצית את דמיוני והוא שנותן לי את ההשראה לכתיבתי."

נראה לך שהספר הזה יכול לדבר לדור הצעיר? זה נשמע לא סביר שילדי האייפון והריטלין יכולים להתחבר לספר בכלל, ועוד לספר בשפה גבוהה ובעל עולם מושגים עתיק.

"אני לא בטוחה שאני מסכימה עם ההנחה הגורפת שבשאלה הזאת. ברשותך אני אדייק אותה כי ערכתי מחקר שלם על הרלוונטיות של התנ"ך לחיינו בדגש על החינוך המיוחד ממנו אני מגיעה. יכול להיות שהכוונה בשאלה שלך היא שייתכן שהתנ"ך איבד את מקומו בבתי הספר הממלכתיים. זה גם לא בטוח כי אנחנו רואים עדיין נערים ונערות בבתי הספר הממלכתיים שמגיעים להישגים יפים בתנ"ך, אבל בגדול זה נכון. בוודאי שזה נכון לקבוע שהנוער פחות צורך ספרים כתובים, אבל, וזה אבל גדול – ברגע שמגישים לו מוצר בשפה מעניינת, קולחת, מודרנית ולא מייגעת, הוא בהחלט

מתחבר. אני רוצה להאמין שאם נלמד את התנ"ך באופן חווייתי בדרך של פעילויות מגוונות ומשימות חווייתיות בזיקה לתחומי דעת נוספים, נגרום לנוער שלנו להבין שלמרות שהספר נכתב לפני אלפי שנים, התכנים, הרעיונות והדילמות שבו, עדיין רלוונטיים ואקטואליים לימינו.

"ספר התנ"ך נמצא בידי מורים שתפקידם לעורר סקרנות ולגרום להתרחשותו של תהליך למידה משמעותי, ואני מאמינה גדולה במורי ישראל. השנה צירפה אותי המפמ"רית לתנ'ך ענת צידון לצוות ההדרכה הנפלא שלה. כשאני מתבוננת בכל אחד מהמדריכים ורואה את המחויבות לתפקיד, אני יודעת בוודאות שקיימת תקווה שהתנ"ך יהפוך שוב למקצוע מבוקש – ויחזור למקומו הטבעי כיצירה הגדולה ביותר של התרבות היהודית."

את יכולה לתת דוגמה להוראת התנ"ך בזיקה לתחומי דעת נוספים?

"בוודאי, כשלימדתי את ספר יונה, לימדתי באמצעות עיון בין-תחומי – התלמידים שלי נחשפו למנעד של תחומי ידע כמו אזרחות (חוק ומשפט). בעקבות בריחתו של יונה הגישו נגדו כתב אישום והתלמידים ערכו לו משפט בהתאם לחוקי המשפט בישראל. נוסף לכך התקיימה הלמידה בזיקה לתיאטרון – התלמידים הקימו בכיתה בית קפה כמו בעיר נינווה וכתבו טקסט כמו במחזה בתיאטרון על אנשי נינווה שניהלו שיח: 'האם להאמין לדברי הנביא או לגרשו מעירם?'. אני חייבת לומר, שללמד באופן חוויתי ומשמעותי מחייבת שיתוף בין המורים, ואני מודה לאלוהים יום יום על הזכות שנפלה בחלקי לעבוד עם צוות שבעיניי הוא הנפלא ביותר בעולם – צוות בית ספר 'אילנות' בנהריה."

הנוער יכול אולי לקבל ממך שירותי תיווך שיחבבו עליו את התנ"ך, אבל מה תגידי לפמיניסטיות שמתנגדות לספר הזה ולדת בכלל בגלל הברכה "ברוך שלא עשני אישה?"

"שאלה טובה. נכון שעל פי המקרא הדרך הטובה ביותר לאישה למען ביטחונה האישי הוא לידת ילדים ובעיקר זכרים. העולם העתיק היה מבוסס על חברה פטריארכלית בה הייתה האישה כפופה לשלטון הגבר. אך למרות שתפקידה של האישה התבסס על השהייה בתוך הבית, אפשר למצוא בסיפורי התנ"ך נשים נבונות, חזקות, בעלות תושייה ומעוררות השראה. למשל, אביגיל שהצילה את בני ביתה מכעסו של דוד המלך וריככה את לבו, רבקה, שכששאלו אותה עם מי היא רוצה להתחתן, היא בחרה מי מבניה יקבל את ברכת אביהם, וכן דבורה ויעל. מה מציגות הדוגמאות הרבות האלה אם לא פמיניזם? זה לא נכון שנשים נעדרות מהשיח בתנ"ך. נשים רבות כמו אסתר ובנות צלפחד הטביעו את חותמן בתקופת התנ"ך, ואם מפרשים נכון את הכתוב שכידוע 70 פנים לתורה, אפשר לראות דברים הפוכים לחלוטין מהטון שעולה מהשאלה שלך."

מהי הדמות בתנ"ך שאהובה עלייך?

"אני אוהבת מאוד ללמד על הגר ושרה ועל מערכת היחסים שנרקמה ביניהן. יש משהו מרתק בטקסטים שמתארים את היחסים ביניהן. לפעמים אני רואה את ההתרחשות בזווית הראיה של הגר ולפעמים דרך עיני שרה. זה מה שגאוני בטקסט הזה שהוא מאפשר את הדואליות הזאת. גם את רות המואבייה אני רואה דרך עיניה שלה וגם מנקודת מבטה של ערפה שבחרה לחזור לארצה. כך, למרות שנשים חיו בתקופה פטריארכלית, הן חוללו שינוי וקולן לא נבלע בין כל הגברים."

אם נחזור רגע לאביך, שלדברייך לימד אותך לאהוב את התנ"ך, אי אפשר להימלט מהשאלה מה הוא היה חושב על הספר שלך?

"נכון. וואו. אני בטוחה שהוא היה תומך בכתיבת כל אחד מהספרים שלי ומפרגן, לא רק בגלל שאני כתבתי אותם, אלא בגלל שהוא היה איש ספר והיה תומך נלהב של כל מה שקשור להשכלה ולהרחבת הדעת. הוא היה תמיד אומר לי: 'תעשי מה שאת רוצה, אבל תלמדי'. הוא אהב לקרוא והעריך מאוד כתיבה טובה."

מה היחס שלך לדת ולתנ"ך? האם את מתייחסת למה שכתוב בספר כטקסט דתי או כאסופת סיפורים?

"אני באה ממשפחה דתית בעלת זיקה חזקה מאוד לדת. המשפחה של אימי דתית ושומרי שבת וכך גם הסבים והסבתות שלי מכל הכיוונים. בבית הוריי לא היינו דתיים בהגדרה, אלא נהגנו לכבד את המסורת והחגים.

"אני מתייחסת לתנ"ך כמקור אמיתי למורשת שלנו. הכתוב בו זוהי ההיסטוריה של עם ישראל. אני מאמינה בבורא עולם וכי התנ"ך הוא מקור האמונה של עם ישראל, בעיניי הוא 'ספר הספרים הנצחי'."

האם גם את נהגת כמו אביך לקרוא לילדייך את סיפורי התנ"ך?

"כשילדיי למדו הייתי פעילה בכל מה שקשור ללימודים שלהם, לשיעורי הבית ולמבחנים. כשבני הצעיר עשה את הבגרויות, הוא השתעמם לדבריו מחומר הלימוד לבגרות בתנ"ך. ישבתי אתו והסברתי לו את החומר בהקבלה למה שקורה בארץ ובעולם כיום. הכנסתי את הנושא האקטואלי ודיברנו על עד כמה שהסיפורים משליכים על החיים שלנו כיום וכתוצאה מכך הוא נהנה מאוד ללמוד. ילדיי לא הלכו בדרכי ולא חקרו את התנ"ך. בני הבכור פנה ללימודי הנדסת חשמל, בתי האמצעית לומדת חינוך מיוחד ובני הצעיר חייל בחיל שריון."

"הכתיבה בוערת בי"

מאיזה גיל ידעת שיש לך כישרון כתיבה?

"כל חיי כתבתי, אבל כל מה שכתבתי נכנס למגירה ויש בה כתובים שעד היום לא יצאו ממנה, שנים התרכזתי בעבודתי כמורה בבית הספר ובגידול ילדיי ואני לא מתחרטת על כך. נראה לי שהדברים קרו בזמן הנכון מפני שלכל תהליך דרושה בשלות ותעוזה לפרסם את תוצרי הכתיבה. אני רק יכולה לומר שמהרגע שיצא לאור הספר הראשון, אני לא יכולה להפסיק לכתוב. הכתיבה בוערת בי, משמחת אותי והופכת את חיי ליותר מעניינים."

למי מיועד הספר ומה בעצם הייחודיות שלו?

"הספר מיועד לכל מי שסקרן לגבי התנ"ך והייחודיות שלו בעיניי, היא נקודת המבט הנשית שבו. אני משמיעה את קולן של הנשים בתנ"ך והופכת אותן מדמויות מרוחקות לדמויות נגישות. דמויות בשר ודם בעלות יתרונות וחסרונות, עם בעיות שמטרידות את כולנו: פרנסה, יריבות, קנאה ועקרות. אני מאמינה שיש לספר הזה כוח לעניין אנשים שהתרחקו מסיפורי התנ"ך לאורך השנים. זהו בעצם האתגר הגדול שלי ואם אחזיר ולו תלמיד אחד לאהוב את הספר הנצחי הזה ולראות את גדולתו – זה יהיה ניצחון משמעותי בעבורי."

אילו תגובות קיבלת על ספריך?

"תגובות נפלאות שמחממות את הלב. מתקשרים אליי סטודנטים לתנ"ך במכללות ומבקשים שאסייע להם לנתח את שיריי לעבודותיהם. נוסף לכך לשמחתי הרבה מתקיים מה שייחלתי לו – מתקשרים אליי נערים ונערות מרחבי ישראל ומבקשים את עזרתי בניתוח אחד משיריי כחלק מהגשת עבודת הערכה חלופית בבית ספרם. אני חייבת לומר שהפידבק של הקהל חשוב לי מאוד. הדיאלוג הזה מפרה אותי ומשמח אותי כי הרבה אנשים אומרים לי שאני מזכירה להם נשכחות – את לימודי התנ"ך בילדותם ושהשירים שלי מחזירים אותם למחוזות הילדות ומעוררים בהם רצון ללמוד תנ"ך מחדש. הדבר הזה, מחדד אצלי את התחושה התנ"ך יהיה רלוונטי לעולם ועד כי הוא עוסק בשאלות מוסריות שמטרידות אותנו כבני האדם."

אי אפשר לסיים את השיחה המרתקת שלנו בלי לשאול אותך מה את חושבת על המדינה שלנו, על החיבור שלך לארץ?

"אני מחוברת מאוד למדינה שלנו, חינכתי את ילדיי לאהוב את המדינה ולתרום בכל דרך. יש לנו ארץ נהדרת ושווה להילחם עליה. במשפחה שלנו לצערי מכירים מקרוב את מחיר ההיאחזות בקרקע. איבדנו בני משפחה שנסעו בדרך וספגו טיל בזוקה. מהפיגוע הזה נותרו שלושה ילדים יתומים ואבי אסף אותם לביתו. זה לא דבר פשוט וזה ראוי להערכה."

איך הפיגוע הזה השפיע על היחס שלך לערבים? לשלום? לשחרור מחבלים עם דם על הידיים?

"שאלה טובה. למרות הפיגוע אני עדיין מאמינה גדולה בשלום. לגבי שחרור מחבלים זה כואב, אבל אם בדרך הזאת אפשר להחזיר את הילדים שלנו, אני בעד. קדושת החיים היא מעל הכול."

איך היית מגדירה את היעד הבא שלך? מה החלום שלך?

"החלום שלי הוא לכתוב ספר פרוזה על שתי נשים שונות בתנ"ך שגורלן קשור אחת בשנייה. אני רוצה לספר על הסצנות והדרמות שקורות מאחורי הקלעים, על האהבה, התשוקה והמזימות שנרקמות במערכת היחסים שאין להן אזכור בפסוקי המקרא. מעין רומן תנכ"י עטוף מסתורין שיספר בשפה מודרנית על נשים שהותירו אחריהן חותם. עדיין לא החלטתי מי יהיו הדמויות כי יש בתנ"ך כל כך הרבה נשים שסיפורן שזור בתהפוכות, קשיים ויצרים."

שני שירים והסבר עליהם

עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה

אָסָף אֱלהִֹים חֶרְפָּתִי

וְנָתַן לִי אֶת בְּנִי יְחִידִי.

לֹא פִּלַּלְתִּי

כִּי עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבַת אֵם.

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל,

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר

כִּלְבִיאָה מְבַקֶּשֶׁת לְגוֹנֵן.

קוֹלִי נָדַם,

מֵהָהָר נֶעְדַּר

לֹא שָׁמַע אֶת בִּכְיוֹ

לֹא חִבֵּק צַעֲרוֹ

לֹא הָיָה לְצִדּוֹ.

בְּנִי יְחִידִי

פָּגַשׁ מַאֲכֶלֶת.

אִלְמָלֵא יָדוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ

הָיְתָה נַפְשׁוֹ הַשְּׁחוּטָה

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ מֻטֶּלֶת.

רַגְלֶיהָ שֶׁל אֵם מְיֻסֶּרֶת,

זוֹ הַנִּפְקֶדֶת

מִשִּׁבְרוֹן לֵב, נֶעֶצְרוּ מִלֶּכֶת.

"אימהות יעשו הכול למען ילדיהן. הילדים הם כל עולמן. במשך כל חיי נתקלתי באימהות נפלאות, שמפגינות נוכחות, מקשיבות, מבשלות, קונות לילדים, לוחמות שרוצות להפוך את העולם ליותר טוב בעבור ילדיהן, כלומר בעלות נתינה מוחלטת. השיר שלי צולל לתוך עולמה של אם עקרה בעולם עתיק, בו הקיום שלה וההישרדות שלה תלויים בלידת בנים. שרה שלאחר שנים של עוגמת נפש וכמיהה לילד יולדת את בנה ויצחק והוא הופך לכל עולמה. במהלך כתיבת השיר התכתבתי עם חז"ל שהעמיקו בקשר שבין מותה של שרה וסיפור העקדה. על פי פרשנותם, שרה שאהבתה לבנה הייתה עזה כמוות, נפחה את נשמתה כששמעה על המאכלת שאיימה לשחוט את בנה."

בְּעֵת פְּרֵדָה

הוֹרַדְתְּ כְּנַחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה,

וְעֵינֵךְ

מְקוֹר דִּמְעָתֵךְ

דָמֹעַ תִּדְמַע

כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה.

הַאִם אֶת קוֹלוֹ אַתְּ שׁוֹמַעַת בְּלַחַשׁ תְּפִלָּה

חוֹלֶמֶת עַל מַבָּטוֹ הַשּׁוֹתֵק בְּעֵת פְּרֵדָה?

חַנָּה,

בַּמִּסְתָּרִים בָּכְתָה נַפְשֵׁךְ

כִּי לָקַחְתְּ אוֹתוֹ עַל פִּי צַו נִדְרֵךְ.

בִּקַּשְׁתְּ

כִּי יִמְחֶה אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעֵינָיו

כִּי לֹא תִּהְיִי שָׁם

לְגָרֵשׁ כָּל צַעַר מִפָּנָיו.

וּבְנֵךְ,

נוֹתַר לְבַדּוֹ

חָגוּר אֵפוֹד בַּד

וּמְעִיל קָטֹן שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ.

על השיר:

"השיר מספר את סיפורה של חנה שמבינה כי כדי להפוך לאם עליה לנדור נדר שטמן בחובו דילמה אימהית ענקית. קולה הפנימי שזעק להגשמת האימהות מעמיד אותה במצב שהיא חייבת לקיים את נדרה. קיום הנדר משמעותו ניתוק הקשר היומיומי בינה לבין בנה. פסוקי המקרא מתארים אישה בטוחה בעצמה ובמעשיה, היא מוסרת את בנה לעלי הכהן כפי שהתחייבה, אבל הכתוב מספר גם את סיפורו של מעיל אחד קטן שעשתה לו אמו שסימל את הניתוק של אם מילדה. היות שהפשט במקרא לא מתאר את מה שעבר על חנה כשמסרה את בנה, אני חשה צורך להיכנס לתוך החלל הריק הזה ולשאול: 'מה היו המחשבות שהתרוצצו במוחה של חנה בלילות? האם הייתה שלמה עם החלטתה או שמא העצבות שמילאה את לבה ערערה על ההחלטה וגרמה לתחושת חרטה? וגם את הקוראים שלי, אני שואלת באמת ובתמים: 'כשאנו מבטיחים הבטחה או נודרים נדר, האם אנו מודעים לגודל