בג"צ נטרל את הרכיב היהודי ממדינת ישראל והשופטים שחררו עצמם מכל כפיפות. האם אפשר לעצור את הטירוף הלאומי?
"עִצרו את התבערה לפני שיהיה מאוחר", כך קרא יגאל צחור לתושבי גוש עציון, מעל דפי "זמן קיבוץ", 9.2.2023. אינני מייצג אלא את עצמי וכך אגיב. אתה צודק, יגאל, צריך לעצור את התבערה! אבל, היכולת שלי לעצור את הטירוף הלאומי דומה ליכולת הזרם השיתופי לעצור את צונאמי ההפרטה.
הבעתי בשנתיים אחרונות את דעתי בפומבי בכמה במות כולל שתי הופעות בטלוויזיה, בהם מתחתי ביקורת חריפה ביותר על מפלגות הקואליציה הנוכחית. ערב הבחירות פרסמתי חלום – תיקו בין הגושים, נתניהו, לפיד וגנץ יתעשתו ויקימו ממשלה ללא הקצוות. ממשלת אין ברירה עדיפה על חלופות מסוכנות יותר. קיבלנו חלופה מסוכנת הרבה יותר, ושלושתם נושאים באחריות לשבר הלאומי עמוק. ממשלת ישראל הנבחרת נוהגת כעדר פילים מיוחמים ששועטים בחנות כלי חרסינה. את המהפכה החוקתית שיזמה הקואליציה חובה לבלום, בדרכים חוקיות ודמוקרטיות.
לבלום את המהפכה המשפטית שחולל אהרון ברק
באותה מידה חובה לבלום את המהפכה המשפטית שחולל אהרון ברק. אדגיש, חובה על כולנו למלא אחר החלטות הבג"צ גם אם הן בלתי סבירות:
- פגיעה בדמותה היהודית של המדינה:
חרף האמור במגילת העצמאות ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מנטרל הבג"צ את הרכיב היהודי ממדינת ישראל, אלא אם הוא עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה, בפרשנות מסוימת. משמע, אין אנו מדינה יהודית-דמוקרטית, אלא מדינה דמוקרטית שהרכיב היהודי טפל בה. כך עולה מפסק בג"צ בפרשת קעדאן – קציר, 2002; החוק קובע שאם שופט אינו מוצא מענה לבעיה בספר החוקים ובפסיקה, "יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של המשפט העברי". ברק פסק, על פי הפרסום: "תהא זו טעות להחליף את המשפט האנגלי במשפט עברי" ובכך ביטל את החוק; ועוד פורסם שבית המשפט העליון רוקן מתוכנו את "חוק בתי הדין הרבניים" ושלל מהם את הסמכות שהוקנתה להם בחוק. אלו דוגמאות בלבד למגמה בעייתית, חמורה ומטרידה ביותר.
- בית המשפט העליון השתלט על מערכות השלטון וריסק את עיקרון הפרדת הרשויות:
באחרונה פורסמה תגובה של שופט בדימוס לסעיף מפורש בחוק: "הסעיף הזה הוא תקלה חקיקתית. הוא נוסח בצורה לא טובה ולא משקף את כוונת המחוקק", לא פחות! פורסם ששופט התיר לעצמו לשפוט בנושא שיש לו בו נגיעה אישית; שופט ישב בדין בו הבת שלו הייתה צד במשפט; שופטים נטלו לעצמם זכות לפסוק בסוגיות שאינן משפטיות, בשם "הסבירות", "המידתיות", "פרשנות תכליתית", משמע – על פי השקפת עולמם האישית. רוב הקולות בבחירות ניתנו למפלגה של שר ולמפלגת ראש הממשלה שמינה אותו. ערב הבחירות הכל ידעו שהוא צפוי להתמנות לשר בכיר ועל דעת זאת בחרו בהם. השופטים פסלו אותו, וגם אני סבור שזה מינוי לא ראוי. אבל, איש לא הסמיך אותם לעוות את רצון העם. בג"צ פסל מועמדים לכנסת מתנועת כהנא, לטעמי בצדק רב, אבל התיר לפעילי טרור לכהן כחברי כנסת. כל אלו הן דוגמאות להחלטות לא סבירות ולא מידתיות.
מיוחס לאהרון ברק סירוב לקבל את רות גביזון, משפטנית מבריקה ומייסדת התנועה לזכויות האזרח, לבית המשפט העליון, כי "יש לה אג'נדה" שאינה תואמת את זו של חבר השופטים העליונים. שופטים בבית המשפט העליון נוהגים כמי שאינם כפופים לחוק אלא ניצבים מעליו. הם נטלו לעצמם סמכות לא להם בלא לשאת באחריות לתוצאות. הם בוחרים את עצמם ואת ממשיכי דרכם ומנציחים שלטון של חבורה אחת, הומוגנית בעיקרה. כולנו כפופים להם והם שחררו עצמם מכל כפיפות. זו מציאות בלתי נסבלת, בלתי דמוקרטית וחסרת תקדים.
- בג"צוקרטיה – חלף דמוקרטיה:
לא מכבר פורסמו קטעים מריאיון עם נשיא בית המשפט עליון לשעבר, משה לנדוי, שביקר בחריפות את בית המשפט העליון בנשיאות אהרן ברק: "דרכו מעוררת שנאה והיא מסוכנת לבית המשפט ולמדינה … (ברק) מנסה להשליט כנורמה משפטית ערכי מוסר מסוימים, שאינם מתחום המשפט". פרופ' שלמה אבינרי, מנכ"ל משרד החוץ בממשלת רבין וחתן פרס ישראל, הגיב לדיוני בג"צ בנושא גדר ההפרדה, פיטורי שרים ועוד וכתב:
"כל ההחלטות שתקבל (רשות שיפוטית) בסוגיות האמורות לא יהיו שיפוטיות אלא פוליטיות או מינהליות … אין משטר כזה בשום מקום בעולם, ולכן אין לו שֵם; אולי אפשר לכנותו 'בג"צוקרטיה' … האם ראוי שמוסד זה – שלא נבחר, ושאי אפשר לפטר את חבריו יהיה הפוסק האחרון בעניינים המסורים מטבעם להכרעה דמוקרטית בבחירות או בכנסת".
בעיצומה של מלחמת תרבות
אנו בעיצומה של מלחמת תרבות בין מחנה "יהודי" למחנה "ישראלי" (המושגים "שמאל" ו"ימין" איבדו את טעמם). אהרון ברק הוביל מהפכה שלטונית בתחכום, בתבונה ובאורך רוח. ממשלת ישראל מנסה להוביל מהפכת נגד בכוח, בשתלטנות ובקוצר רוח. מדהים שנציגי ציבור דתי, שהוא עדיין מיעוט וזקוק להגנת בג"צ, נותנים יד למהפכה הרסנית שתפרק את הבג"צ מיכולתו להגן על המיעוט. זאת, מתוך תסכול מתמשך ורב שנים, בצירוף אפשרות שניתנה להם הכוח לחולל "ונהפוך הוא" בחברה ובמדינה.
המחנה הישראלי מגיב באבדן עשתונות וחושף ליקויים בנאמנות למפעל הציוני. לדעתי, המחנה הישראלי, נאבק בתזזיתיות על אחיזתו הנואשת במערכת המשפט, משום שמערכת המשפט היא המאחז האחרון של הישראלים בשלטון, אחרי כישלון חוזר ונשנה שלהם בבחירות. בנסיבות דומות הציבור הדתי לאומי הרכין ראש ורובו ככולו השלים עם הגזירות בכאב נורא. המחנה היהודי נהג כאֵם האמיתית במשפט שלמה – היא ויתרה על הילד שלה ובלבד שיחיה ולא ימות. האִם הישראלים מוכנים לנהוג באותה דרך, להציל את המדינה גם ודווקא בשעה קשה ומסוכנת זו?
להציל את המדינה
ומה אפשר לעשות?
1. להכיר בחובה להחזיר את הפרדת הרשויות שמקורה בתנ"ך.
2. לכבד ולהעניק משמעות לזהותה היהודית-דמוקרטית של המדינה (ואל תייחסו לי כוונות הדתה וחזרה בתשובה, הן זרות ורחוקות ממני).
3. להסיר כל איום על פגיעה יזומה ומכוונת במדינת ישראל (מי שרוצה באופן פרטי להצטרף ל"נפולת של נמושות", זכותו).
4. לקיים שיח מכבד, רציני ומעמיק על תיקונים חיוניים, השבת האיזונים למערכות השלטון. טוב יהיה אם המחנה הישראלי יזום הצעות בכיוון זה!
