אילה מצגר, כלתו של יורם מצגר מניר עוז שנחטף לרצועת עזה, מתייחסת באופטימיות זהירה למתווה להחזרת החטופים
אילה מצגר, כלתו של יורם מצגר מקיבוץ ניר עוז שנחטף לרצועת עזה, מתייחסת באופטימיות זהירה למתווה להחזרת החטופים שפורסם בסוף השבוע שעבר. השיחה בינינו נערכת בתחילת השבוע הזה, ועדיין לא ברור אם וכיצד המתווה יגיע לכדי מימוש. ״כל עוד זו התחלה של מתווה שיחזיר את כולם״, היא אומרת, ״זה נהדר מבחינתי. אני מעריכה שנקבל את השחרור בפרוסות. באופן אישי מאוד אשמח שהנשים והזקנים ובהם יורם יחזרו הביתה כמר שיותר מהר כי אין להם זמן. הם לא יחזיקו מעמד חמש שנים בשבי כמו גלעד שליט, ואני מצפה מהממשלה שתעשה כל מאמץ להכניס את כולם במתווה. אני מפחדת מאוד שזה יהיה בפרוסות ובמשיכת זמן מאוד גדולה״.
מה את חושבת על האמירה של בצלאל סמוטריץ’ ששחרור החטופים הוא לא הדבר הכי חשוב במטרות המלחמה?
״אני מאמינה לו שככה הוא חושב. בגלל זה אני יוצאת לרחובות, להזכיר לממשלה מה הכי חשוב. הוא מאמין שאפשר להמשיך להכות את הפלסטינאים בשביל ניצחון מוחלט שאני לא מבינה מהו. מבחינתו יש עכשיו הזדמנות להרוג כמה שיותר ערבים וצריך לנצל אותה, ולהבנתי ממש לא אכפת לו שימותו בשביל זה חטופים. אני אומרת שאם המלחמה מנוהלת אפשר לעשות סדרי עדיפויות. להחזיר קודם כל כמה שיותר חטופים חיים וגם חללים, ואחר כך להמשיך לעשות כל מה שניתן היה לעשות גם לפני 15 שנים. צריך לעשות כל מה שהכרחי מול חמאס, שלא ימשיך להיות מה שהוא כיום״.
״נתניהו מזגזג״
היא הייתה בשתי פגישות של משפחות החטופים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הראשונה כללה את רוב משפחות החטופים, ונתניהו יצר מריבה ביניהן כשהעלה לשיחה דווקא את המיעוט שלא דרש שחרור מידי. הפעם השנייה הייתה בפורום מצומצם יותר. ״הגעתי לשם ראשונה״, מספרת מצגר, ״וזה היה הזוי. יצאתי משם מבולבלת מאוד. נתניהו בכל הפעולות שלו מזגזג. הוא לא באמת החלטי. הוא לא באמת רוצה. לראייתי החזרת החטופים היא חלק מעסקה כוללת שנדרשת ממנו, ובמסגרתה הוא צריך להסכים לכמה דברים שמנוגדים לכל השקרים שהוא סיפר לציבור שלו במשך שנים. יחיא סינוואר לא זז מהדרישות שלו, ומול זה נתניהו מדבר על ניצחון מוחלט ולא מתייחס בפרוטרוט לשאלה מי ישלוט בעזה ביום שאחרי. כל זה נוגע לחטופים, כי אם לא נצהיר שאנחנו הולכים עם הנשיא ביידן לשלבים הבאים, ומוכנים בצורה כזו או אחרת לעצור את הלחימה, כל החטופים לא יוחזרו. נתניהו כמנהגו מזגזג. הוא יביא את החטופים בפלחים וימשוך את המצב הזה המון זמן, כי הוא לא מסוגל להגיד כן לתוכנית ביידן בצורה ברורה, למרות שמימוש התוכנית, שכוללת יחסים עם סעודיה ויצירת שלטון חליפי לחמאס, יכול להיחשב כהצלחה שלו. נתניהו רק מושך זמן, ובינתיים החטופים ימותו בעזה״.
״לא ידענו אם הם נחטפו או נרצחו בשדות״
אילה (50), נשואה לרני מצגר ואם לשלושה, הגיעה לניר עוז ב-1991 בגרעין נח״ל, וב-2005 עזבה עם משפחתה את הקיבוץ למושב תלמי יפה סמוך לאשקלון. ב-7 באוקטובר הם היו בביתם במושב, ואחת מבנותיהם, בת 19, הייתה בביקור בניר עוז. ״ב-6:30 כשהתחילו האזעקות רצנו לממ״ד, והבת שלנו שהייתה בניר עוז כתבה לנו שהכול בסדר אצלה. בפעם הבאה שהיינו איתה בקשר היא כתבה שלא נתקשר ורק נתכתב כי יש מחבלים מחוץ לבית. היא ישנה אצל ניר מצגר, האח הצעיר של רני, עם בני הדוד שלה, וזה היה מזל גדול כי אם היא הייתה ישנה אצל הסבים, תמי (78) ויורם (80), היא הייתה עכשיו בעזה. הזמן איכשהו עבר אצלנו באותה שבת. די הדחקתי את זה. אני רכזת חינוך במושב, ורצתי לפתוח את המועדון שצוות החירום יישב שם ויעבוד. בתשע בבוקר גייסו את רני עם האקדח האישי שלו לכיתת כוננות מאולתרת במושב, ובעשר הוא אמר לי שצריך אותי בבית וחזרתי מהמועדון. היינו בקשר עם הבת בניר עוז, והבנו שהמצב שם מפחיד. אני נצמדתי לטלוויזיה עד ארבע וחצי, ואז בני המשפחה של גיסי ניר הודיעו לנו ששחררו אותם מהבית. היו להם בתוך הבית נשים ובני נוער. הבת שלי ושני בני הדוד שלה היו כל הזמן הזה מתחת למיטה, וההורים החזיקו את הדלת. למזלם לא שרפו להם את הבית, לא ניסו לפתוח את דלת הממ״ד ולא ירו לתוך הממ״ד. הקשר האחרון עם תמי ויורם היה ב-8:45 בבוקר. הוא עוד הספיק לשלוח איזושהי בדיחה לבת הגדולה שלי, ומאז הם נעלמו.
בערב התחילו ללכת עם חיילים בקיבוץ ולהוציא אנשים מהממ״דים, וכבר אז הבנו שעוד אין לנו קשר איתם, אבל עוד לא ידענו בוודאות שנכנסו אליהם הביתה. ביום ראשון הודיעו לנו שחיילים נכנסו אליהם לבית, ואין שם שום סימני ירי וסימני פציעה״.
הבנתם שהם נחטפו לרצועת עזה?
״בשלב הזה הבנו שהם נעלמו, אבל לא ידענו אם הם נחטפו או נרצחו בשדות. הכנתי את עצמי להרבה זמן של חוסר ודאות. שבועיים וחצי אחרי השבת השחורה שוחררו יוכק'ה ליפשיץ ונורית קופר מניר עוז, ויוכק'ה אמרה לנו שהיא ראתה אותם ותיארה את המקום שבו הם הוחזקו מתחת לאדמה. רק אז הבנו שהם חיים. יומיים קודם הצבא הגיע אלינו ומסרו לנו שאיכנו את הטלפונים שלהם בעזה, אבל מבחינתי טלפון זה לא אינדיקציה לחיים, אלא מראה עיניים ועדות אישית. כשתמי חזרה אחרי למעלה מ-50 ימים, הבנו פחות או יותר מה קורה שם״.
מה שלום תמי כיום?
״תמי עברה עם חברי הקיבוץ לגור בשכונת כרמי גת בקריית גת. היא עברה ניתוח בלב, והיא מתאוששת יפה. היא לאט לאט חוזרת לכושר. מתחילה ללכת לבד, להתלבש לבד, לבשל לבד. היא מחכה שיורם יחזור ויצטרף אליה לדירה, ושאיתו יחזרו שאר החטופים מניר עוז ומכל הארץ״.
״על מי יש לנו לסמוך?״
בשבת השחורה נעדרו 110 חברים ותושבים מניר עוז וכן קבוצת פועלים תאילנדים. 28 מהם נרצחו וזוהו בוודאות, כמו גם 12 נרצחים תאילנדים. בהמשך זוהו עוד כשמונה נרצחים, הוחזרו קבוצת נשים וילדים, ועדיין נותרו בשבי חמאס 25 חברים ותושבים ושלושה פועלים תאילנדים.
אות החיים מיורם מצגר הגיע בצורת סרטון של חמאס, שבו הופיע מצגר יחד עם עמירם קופר וחיים פרי מניר עוז, שלושתם בני 80 ומעלה. ״די שימח אותי לראות אותו שם״, מציינת אילה, ״הוא עשה פרצופים שמהם רואים שהוא מבין את ההצגה שהוא נמצא בה, אבל גם רואים שהוא חיוור ושהוא ירד הרבה במשקל. זה לא פשוט. תמי מאוד דואגת ליורם שנשאר שם ולשאר החברים שלו״.
מאז שנודע לה על חטיפתם של ההורים של בעלה, פעילה אילה מצגר במאבק להשבת החטופים במהרה. היא ארגנה מסע טרקטורים מלטרון לירושלים, היא משתתפת בעצרות ובכנסים למען החטופים, ומופיעה מדי פעם בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. היא רהוטה, דעתנית ולא מהססת להשמיע דעות שהן לא במרכז הקונצנזוס של המפה הפוליטית.
במסגרת המאבק להשבת החטופים עשיתם מסע טרקטורים וצעדה לירושלים, עצרת בכיכר החטופים כל שבת, כנסים, הפגנות. מה עוד צריך לעשות כדי לגייס את ההמונים לקריאה לשחרור עכשיו?
״אני לא יודעת. זה מייאש. כל דבר שנעשה מתויג מיד. כשאנחנו יוצאים לרחובות, אומרים לנו שאנחנו שייכים למחאת קפלן. כשאנחנו נאבקים מול הממשלה, אומרים לנו שאנחנו שמאלנים. על כל דבר שאנחנו עושים יש אמירה נגדית. אז מה נשאר לי לעשות? לשבת בבית? אם אני אשב בבית ואחכה, יגיעו אליי החבר'ה של רון ארד, שאגב כבר הגיעו מהימים הראשונים של המאבק, ויגידו לנו: 'ממש לא. אל תשבו בבית. אל תחכו שמשהו יזוז בלעדיכם. מי שלא נאבק פה, לא מקבל שום דבר. ישכחו אתכם'. זה באמת נכון. מההיכרות שלי עם המשפחות של ארבעת החטופים הוותיקים, זה באמת מה שקרה. יותר מזה, שני חטופים הם ממשפחות מוחלשות, אברה מנגיסטו הוא אתיופי והישאם א-סייד בדואי, ואמרו להם: 'אל תדברו. תסמכו עלינו'. איזה תסמכו עלינו? על מי יש לנו לסמוך?״.
צילום: מהאלבום הפרטי
שיחזיק מעמד
איך קרה שהמאבק לשחרור החטופים הפך למאבק של ימין ושמאל? אפילו תנועת הקיבוץ הדתי שהמזכירה שלה היא מקיבוץ סעד שבעוטף, מסתייגת מהקריאה לשחרור החטופים עכשיו.
״אני לא יודעת איך זה הפך למאבק בין שמאל לימין. בסופו של דבר, מי שיוצא לרחובות זה אותו פרופיל של אנשים שיצאו לרחובות במאבקים קודמים.
אין דעה אחת בקרב משפחות החטופים, ובטח כשאנחנו נמצאים בתוך מלחמה. כשהתחלנו את הפעילות והעלינו דרישות מהממשלה, היו כאלו שאמרו שבזמן מלחמה לא דורשים שום דבר מהממשלה. בזמן מלחמה צריך לתמוך בממשלה, ואסור לכעוס עליה. בקרב משפחות החטופים יש שלוש משפחות שהן ימין קיצוני, והן יצרו משוואה שננצח רק בהמשך מלחמה רצופה, והן מוכנות להקריב את הבנים שלהן בשביל הדבר הזה. הם אמרו שאם צריך אז הבנים שלהם ימותו למען המדינה. אני רק שואלת לגבי הצורך. אם זאת הייתה מלחמת העצמאות, גם אני הייתי מתגייסת לעזור לחיילים. במלחמה הזו אני מערערת על הצורך. האם המלחמה הזו היא קיומית, ולכן צריך להקריב את החטופים? אני לא חושבת. הבעיה היא שמכונת הימין המשומנת יצרה את המשוואה שהחטופים יחזרו רק בהמשך לחימה וזה יהיה הניצחון היחיד, ושאם צריך אז החטופים ימותו, ולצד השני אסור להגיד משהו כי אם הוא מערער על הדברים הוא שמאלן בוגד. כשאנחנו דורשים עצירה או מינון של הלחימה כדי שהחטופים לא ייפגעו, אומרים שאנחנו עוכרי העם״.
מצגר קוראת לקוראי העיתון, חברי הקיבוצים, לבוא ולתמוך בכל דרך במאבק להשבת החטופים. ״מבחנתי גם לחץ לקיום בחירות הוא לחץ טוב, כי זה מפעיל לחץ על ראש הממשלה. אני לא בטוחה שבחירות עכשיו יהיו טובות לעניין החטופים, כי העיסוק בבחירות עלול לדחות את ההשבה שלהם, אבל הלחץ על הממשלה ועל העומד בראשה מאוד חשוב. ראש הממשלה שלנו הוא מאוד לחיץ, ואנחנו מחפשים כל דרך לגרום לו ולממשלתו ללכת לכיוון של איזשהו הסדר ולהחזיר את החטופים״.
מה היית אומרת ליורם מצגר אם הוא היה שומע אותך?
״הייתי אומרת לו קודם כל שהמשפחה בסדר. שתמי בסדר ושגם המשפחה של ניר והבת שלי שהייתה איתם בניר עוז בסדר. הייתי גם אומרת שיחזיק מעמד כי אנחנו מנסים לעשות הכול בשביל להחזיר אותו ואת שאר החברים הביתה״.
