בכנס השנתי של ה-AAVM, אשר עוסק בחומרים אנטימיקרוביאליים ברפואה וטרינרית והתקיים באתונה בפעם ה-12 במהלך חודש יוני אשתקד, הוצגו גישות חדשות ומדאיגות כאחד בנוגע לשימוש באנטיביוטיקה ועמידות חיידקים ברחבי העולם, לא רק בקרב בני אדם, אלא גם אצל בעלי חיים ובסביבה החקלאית.
המונח "בריאות אחת" (One Health) תופס מקום מרכזי בשיח הרפואי והוטרינרי בשנים האחרונות. מדובר בגישה מערכתית ורב-תחומית שמכירה בכך שבריאות האדם, בעלי החיים והסביבה קשורות זו בזו באופן הדוק. עם התגברות מגיפות כמו COVID-19 והתפשטות זיהומים עמידים, הגישה הזאת מקבלת משנה תוקף.
החזון של "בריאות אחת" מבוסס על שיתוף פעולה בין חוקרים, רופאים, וטרינרים, מגדלים ואנשי סביבה, מתוך מטרה לבלום מגיפות, לשמור על ביטחון תזונתי ולהתמודד עם בעיות בריאותיות משותפות.
אחד הנושאים המרכזיים בהם עוסקת גישת "בריאות אחת" הוא עמידות אנטימיקרוביאלית, ובתוכה, עמידות חיידקים לתרופות אנטיביוטיות.
השימוש באנטיביוטיקה – חרב פיפיות, האנטיביוטיקה שינתה לחלוטין את פני הרפואה המודרנית. היא הצילה אין ספור חיים, אך בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההבנה כי השימוש הלא מושכל, המופרז ולעיתים המיותר בה, הוא זה שמוביל להתפתחות עמידות בחיידקים, "התרופה הופכת לבעיה".
תופעות הלוואי של אנטיביוטיקה אינן שוליות. בחלקן: רעילות, פגיעה בכבד ובאוכלוסיית חיידקי המעיים, שאריות בתוצרת ואף היווצרות של חיידקים עמידים שקשה מאוד עד בלתי אפשרי לטפל בהם.
חיידקים מתפתחים ומשתנים במהירות. כאשר הם נחשפים שוב ושוב לאותן תרופות, הם לומדים להתגונן. קיימים כמה מנגנוני הגנה חיידקיים כנגד תרופות אנטיביוטיות וביניהם: שינוי אתר המטרה, הוצאת התרופה מהתא, ניטרול התרופה ועוד. כך, נוצרים זנים שעמידים גם לאנטיביוטיקות המתקדמות ביותר.
בנוסף לכך, אפשרויות פיתוח תרופות אנטיביוטיות חדשות ומתקדמות יותר הולכות ומצטמצמות ולא מתווספות תרופות חדשות לסל בקצב מספק אל מול קצב התפתחות העמידויות.
האיחוד האירופי, כמו גם מדינות מפותחות נוספות, תוך מהלך לצמצום שימוש בתרופות אנטיביוטיות, דירג את האנטיביוטיקות השונות והשימוש בהם לארבע קטגוריות:
- להימנע: חומרים שאסור להשתמש בהם ברפואה וטרינרית כלל ואינה כוללת חומרים שנמצאים בשימוש ברפואה הוטרינרית בארץ.
- להגביל: מותרים רק במקרים מיוחדים ובזהירות רבה. מומלץ להסתמך על בדיקות תרבית ורגישות בטרם השימוש. קטגוריה זו כוללת מספר חומרים מוכרים שנמצאים בשימוש וטרינרי גם בארץ, כגון:
- צפאלוספורינים מדור 3 ו-4: צפטיפור- "אקסנל", צפקווינום- "קובקטן",
- פולימיקסינים: פולימיקסין B- "קוליווט",
- קווינולונים: מרבופלוקסצין- "מרבוסיל", אנרופלוקסצין- "בייטריל"
- בזהירות: מותרים כאשר אין חלופה בטוחה יותר. קטגוריה זו כוללת מספר חומרים מוכרים שנמצאים בשימוש וטרינרי גם בארץ, כגון:
- אמינוגליקוזידים: ג'נטמיצין- "ג'נטה", סטרפטומיצין- "פן-סטרפ" (בשילוב פרוקאין פנצילין מקבוצה D)
- אמפניקולים: פלורפניקול- "נופלור"
- לינקוזמידים: לינקומיצין- "מיקוספקטונה" (בשילוב ספקטינומיצין מקבוצה D)
- מאקרולידים: טולטרומיצין- "דרקסין", טילמיקוזין- "טילמיפריל"
- שימוש מותאם: שימוש זהיר כקו ראשון. קטגוריה זו כוללת מספר חומרים מוכרים שנמצאים בשימוש וטרינרי גם בארץ, כגון:
- פנצילינים: פרוקאין פנצילין- "נורוצילין"
- אמינופנצילינים: אמוקסיצילין- "אמוקסי"
- טטראציקלינים: טטראציקלין -"אלמיצין"
- סולפונמידים: סולפה / טרימטופרים- "נורודין"
כחלק מהמאבק כנגד יצרת עמידויות לחומרים אלו, שאיפתנו צריכה להיות תמיד העדפת שימוש בחומרים מקבוצות בטוחות יותר ככל הניתן ושימוש לפי ההתוויה ו/או הוראת הרופא הוטרינר.
בישראל, אמנם נכון להיום לא קיימת רגולציה מוסדרת לשימוש בחומרים אלו, אך המגמה העולמית בוודאי תחלחל גם למחוזותינו בעתיד, זה רק עניין של זמן. לפיכך, הדבר החכם שביכולתנו לעשות כבר כעת הוא לאמץ סטנדרטים אלו, לא מכורח אלא מבחירה. דבר זה יכול להועיל מבחינת המאבק בהתפתחות עמידויות אך גם בהסתגלות קלה יותר ועם פחות קשיים לכלל הנוגעים בדבר ביום בו הרגולציה תיכנס בדלתנו.
גישות חדשות: טיפול ללא עיכוב או הרג חיידקים
התקווה החדשה מגיעה מכיוון בלתי צפוי אולי– תרופות אנטי-וירולנטיות. תרופות אלה מתמקדות בפגיעה במנגנוני האלימות החיידקיים ובמקום להרוג את החיידק וליצור לחץ אבולוציוני שיגרום לו לפתח עמידות, התרופות האלו משביתות את מנגנוני הנזק שלו. כך הן מונעות את הפגיעה בגוף, מבלי לדרבן את החיידק "להתנגד". תרופות מסוג זה נמצאות בשלבי פיתוח.
ומה הלאה?
המאבק בעמידות לאנטיביוטיקה הוא מאבק חוצה גבולות: הוא נוגע ברפואה האנושית, הוטרינרית, החקלאות, תעשיית המזון והמערכת האקולוגית כולה. הקריאה שנשמעת מכל עבר היא אחת: שימוש מושכל ונכון באנטיביוטיקה – עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
