"יש טיפוסים שמתייחסים אל החיים כמו אל טיול מאורגן". הדי בן עמר בזיכרונות מהימים שבהם הדריך טיול כזה בטורקיה
שנת 91' מצאה אותי בתפקיד מנהל החממות ההידרופוניות של קיבוץ יד חנה. העסק זרם על מי מנוחות וחיפשתי אתגר ועניין נוספים, אז עברתי קורס מדריכי טיולים לחו"ל בחברת "נתור". בקיץ 92' מצאתי את עצמי עם הקבוצה הראשונה שקיבלתי להדריך, 48 נוסעים תובעניים ודורשניים – בטורקיה.
טורקיה רק נפתחה אז לתיירות הישראלית, הכול בטיולים מאורגנים לטורקיה היה בתולי וראשוני, ובתור שכזה היה מלא תקלות וטעויות, מלונות גרועים, אוטובוסים מקרטעים ועוד.
כזה היה הטיול הראשון שלי בטורקיה כמדריך – מסלול מכשולים מאתגר.
לא אספר לכם הפעם על המלון שהגעתי אליו במרמריס עם אוטובוס מלא נוסעים עייפים והסתבר שהוא עדיין בשלבי בנייה, ולא אספר לכם על המלון בקושאדאסי שכתוב היה לגביו שיש לו בריכת שחייה, אבל לא כתוב היה שהבריכה מלאה במשהו שנראה כמו שמן מנועים שחור-ירוק משומש היטב, אבל כן אספר לכם על המלון בעיר בורסה שאליה הגענו בדרכנו חזרה לאיסטנבול, מלון שאמור היה על פי השמועה להיות מלון באיכות גבוהה.
אינטרנט, להזכירכם, לא היה מוכר עדיין אז.
ירדנו מהאוטובוס ונכנסנו ללובי של המלון, הנוסעים התיישבו עייפים מנסיעה ארוכה, ואני הלכתי אל הדלפק לבצע הרשמה ולקבל את החדרים עבור הקבוצה.
בתום הליך ההרשמה קיבלתי ערמת מפתחות, רשמתי על רשימת הנוסעים שבידי איזו משפחה ואיזה נוסעים הולכים לאיזה חדר, נתתי לנוסעים את המפתחות, אמרתי לכל משפחה ונוסע מהו מספר החדר שלהם, וכשכולם עלו לחדרים פניתי עם המדריך הטורקי שמתלווה תמיד לטיולים הללו אל הבר לשתות משהו קר.
אלא מה? הסתבר שבימים שלפני הגעתנו למלון כל החדרים עברו צביעה מחדש לקראת פתיחת העונה, ומיד עם הצביעה סגרו אותם ונעלו אותם עד שיגיעו נוסעים – ואנחנו היינו הקבוצה הראשונה שהגיעה.
משמעות הדבר הייתה, שכשהנוסעים עלו לחדרים הם קיבלו מכת ריח של צבע וחנק מאוויר חם ודחוס. וכך, בעוד המדריך הטורקי ואני מתיישבים ליד הבר, התחילו להופיע בלובי הנוסעים שלי, רותחים וזועמים, עד שנמלא הלובי בקהל רועש וזועם וצועק, ומנהל המלון מביט בי באדישות, כמקובל בטורקיה, מושך בכתפיו ואומר לי בטורקית, שקצת אני מבין ושומע: "מה לעשות? זה מה יש".
"השגתי לכם חדר אחר"
אמרתי לנוסעים לחכות בלובי עד שאטפל בבעיה.
עליתי לחדר שהיה מיועד לי ופתחתי את כל החלונות. בורסה יושבת על הר, מאוד מזכירה במבנה שלה את חיפה, ובערב נושבת בה רוח חזקה ומצננת. נתתי לרוח לחדור מבעד לחלונות ולחדר להתאוורר וירדתי למטה.
"אתם", אמרתי לזוג הראשון. "בואו אתי. השגתי לכם חדר אחר".
עלינו לחדר שהיה מיועד לי – החלונות הפתוחים כבר אפשרו לרוח הערב החזקה להחליף אוויר בחדר ולטהר את הריח ואת תחושת הדחיסות של האוויר.
הנוסעים נכנסו בחשדנות-מה, הביטו סביב, רחרחו, ואז נחה דעתם.
"כן", אמר הבעל, "זה חדר הרבה יותר נורמלי מזה שקיבלנו. קצת ריח של צבע, אבל לפחות לא דחוס ומחניק ומסריח כל כך כמו ההוא. אחלה. נשאר כאן".
"רק תנו לי את המפתח של החדר שקיבלתם קודם", אמרתי. "אני צריך להחזיר אותו".
לקחתי את המפתח והלכתי לחדר שהיה מיועד להם, פתחתי את החלונות ואת הדלת, נתתי לרוח להיכנס ולאוורר אותו וירדתי למטה ללובי.
"הזוג הבא", אמרתי. "בואו אתי – אני מחליף לכם חדר".
הטקס חזר על עצמו שוב – הם נכנסו לחדר המאוורר, נענעו בראשם בהסכמה, אמרו "טוב, זה כבר משהו אחר, אתה רואה? זה חדר נורמלי!"
ואני אמרתי "אחלה, רק תנו לי את המפתח לחדר הקודם כי אני צריך להחזיר אותו", והלכתי לאוורר וכו'…
אני מניח שהבנתם את הפרינציפ – זה לקח כמעט שעתיים, שבמהלכן ביקשתי ממנהל המלון לכבד את הנוסעים בשתייה קרה וכיבוד על חשבוני, ובשעתיים הללו החלפתי לכל הנוסעים את כל החדרים – כשכולם קיבלו את החדרים שהיו רשומים בהתחלה על נוסעים אחרים מתוך הקבוצה.
בארוחת הערב הנוסעים שלי פגשו בשתי קבוצות אחרות של ישראלים שהשתכנו גם הן במלון – של דיזנהויז ושל אופיר-טורס. התפתחה שיחה, ונוסעי הקבוצות האחרות הביעו את שאט הנפש שלהם מהחדרים המסריחים והמחניקים שקיבלו, וגם הודיעו שיכתבו לחברות שלהם וידרשו פיצוי – הכול כמקובל.
"מה, לכם לא היה מסריח בחדרים כשנכנסתם?" שאלו את הנוסעים שלי.
"בטח היה!" אמרו הנוסעים שלי. "אבל המדריך שלנו תותח! לא ויתר, הלך והחליף לכו–לנו את החדרים, וכו—לנו קיבלנו חדרים חדשים!"
ומכיוון שחובב של פילוסופיה ולוגיקה הנני, אני מוצא את עצמי תוהה מעת לעת, בשנים שעברו מאז: אולי באמת ניתן לומר שהחלפתי לכו—לם את החדרים, שהרי כל זוג באמת קיבל חדר אחר מזה שיועד לו בתחילה, או שמא לא החלפתי כלום, כי בסופו של דבר כולם קיבלו את אותם חדרים בדיוק.
כמו ילד בגנון לגננת שלו
ואם התכוונתם לשאול אותי: "למה לא שלחת את כולם לחדרים שלהם ואמרת להם לפתוח חלונות ולחכות כמה דקות?" אני יכול לומר רק שזה מלמד על כך שאין לכם מושג על ישראלים בטיול מאורגן, ואולי גם אין לכם מושג על ישראלים בכלל.
ומה שבטוח – שלא הדרכתם ישראלים בטיול מאורגן בחו"ל, וגם מעולם כנראה לא היה לכם ילד בגנון, ועל כן אינכם ממש מעורים במערכת היחסים הנוצרת בין ילד בגנון לבין הגננת שלו, או לחלופין – בין מדריך קבוצה בטיול מאורגן לבין הנוסעים שלו.
