"אין סיכוי שהיא תחזור?" שאל שחר (9) בבכי לאחר שאחותו מעיין (18) נרצחה, ויעל (11.5) אמרה למחבל, כאילו מסבירה לו מה עובר על אחיה הקטן "מיי סיסטר דיי" (אחותי מתה)
*תמונה ראשית: צחי וגלי ובניהם שחר בן ה-9, מתוך השידור בפייסבוק
ביום ראשון השבוע הובאה למנוחות מעיין עידן מנחל עוז ונטמנה בבית העלמין שבעינת. אימה ואחיה הקטנים נפרדו ממעיין, בת 18 וארבעה ימים בעת הירצחה במתקפת הטרור של אותה שבת שחורה. נעדר מהלוויית בתו אביה של מעיין, צחי, שנלקח בשבי החמאס בעזה.
26:53 דקות של סרטון ששודר בשידור חי בפייסבוק מתעד חלק מרגעי הזוועה שעברה משפחת עידן. אבא צחי, אימא גלי, יעל (11.5) ושחר (9). 26:53 בהם יושב מולם מחבל חמוש ומתעד את הטרור והאימה. זוג הורים, שני ילדים, שאחותם הבכורה ירויה בממ"ד, יושבים בין זכוכיות מנופצות על רצפת המטבח, מנחשים את גורלם.
"מה עשינו שיורים עלינו?" שואל שחר ומוסיף בבכי שהוא רוצה את מעיין. "מה הם עושים?" הוא שואל את אימו שמחבקת אותו, מנסה להרגיע, בלי לדעת בעצמה מה התשובה.
"תגידו" אומר להם אחד המחבלים באנגלית רצוצה ומכוון אליהם מצלמה של נייד "תגידו שחיל האוויר לא ירה פה, כי אז יהרגו ילדים". ואם חיל האוויר לא ירה, לא יהרגו ילדים? עוברת אצל הצופה המחשבה. דילמות של חיים ושל מוות שחייבים לשקול כאן ועכשיו.
הסרטון לא עוצר ואיתו הזוועה. ארבע נפשות על הרצפה, חמושים שנכנסים ויוצאים וקולות של ירי, של נפץ, התרעת "צבע אדום" אבל אף אחד לא רץ לממ"ד.
הורגים אותנו?
"הורגים אותנו?" שואל שחר. "לא", אומרת האימא "לא הורגים אותנו", אבל מסוככת עליו בגופה. כששמעה המשפחה רעשים בתחילת הבוקר רצו כולם לממ"ד. צחי החזיק את ידית הדלת כדי שלא יוכלו לפתוח מבחוץ, מעיין עזרה לו. כדור מחבלים חדר את הדלת ופצע את מעיין אנושות. "אין סיכוי שהיא תחזור?" ממשיך שחר ושואל בבכי ויעל אומרת למחבל, כאילו מסבירה לו מה עובר על אחיה הקטן "מיי סיסטר דיי" (אחותי מתה).
קולות הירי נמשכים, הילדים שוכבים בהוראה של גלי על הרצפה. גלי נשכבת מעל שחר וצחי מגן על יעל, כמו יוצרים כיפת ברזל על המשפחה שנותרה. יש עדויות רבות על משפחות שנמצאו כך ירויות. "אנחנו אוהבים אתכם. שימו ידיים על האוזניים" חוזרת גלי ואומרת, והצופה יכול רק לדמיין מה עובר בראש של אימא שבתה הבכורה מדממת אל מותה, ברגעים אלה של אימה. של ייאוש.
הסיוט ממשיך. ועוד יריות בתוך הבית. ועוד מחבלים נכנסים ויוצאים. "אימא, הם ירו? אימא, זהו?" שואל שחר ואיך בכלל אפשר להסביר את המציאות הזו לילד בן 9, שחקן ראשי בסרט אימה שלא היינו מרשים לו לצפות בו. "אני מפחדת" אומרת יעל ואי אפשר לומר לה "אין לך ממה".
כמה רגעים אחרי שהשידור הזה בפייסבוק יסתיים יובאו אל המטבח מלא הזכוכיות גם השכנים. צחי וחבר נוסף, יחד עם שתי נשים אמריקאיות ששוחררו בשישי האחרון, יובלו עם ידיים קשורות מאחורי הגב לעזה. חטופים. בני ערובה.
גלי, יעל ושחר יישארו לשבת בין הזכוכיות עד הלילה, עד שחיילי צה"ל הגיעו לחלץ אותם.
מעיין נטמנה בעינת, משאירה אחריה את אימה גלי, שתי אחיות – יעל (11.5) ושרון (15) שבאותו יום שהתה במקום אחר, ואחיה שחר (9). ואבא צחי, בשבי החמאס, שקיבוץ שלם ומדינה שלמה מתפללים שישוב שלם, בריא ובמהרה.
"לא מספיק שנלקחת לי לעולמים לנגד עיניי, הם חטפו את אבא, הרוצחים שלך, כשהוא מרוח בדמך"
גלי עידן סופדת לבתה מעיין
מעייני תות שדה קטן,
ילדת קסם שלי, אני עומדת פה ועדיין לא מאמינה, לא מאמינה שכיבו לך את החיות המדהימה שלך ושזה הזמן שלך להסתיים בעולם הגשמי הזה ולטמון את גופך באדמה.
לא מבינה איך אפשר לרצוח חד-קרן ייחודי ונדיר כמוך מעייני, איך רוצחים מישהו שכולו טוב וטוהר? עם חיוך של מלאך ונשמה עמוקה, איך לעזאזל רצחו אותך בדם קר ופנים חתומות, איך השטן שלח בך יד וחדלת.
תותי שלי, הפכת אותי לאימא לראשונה, את פריים ראשוני בהכול ותמיד תהיי.
הרחבת לי את חדרי הלב וכרגע החדר הזה מצולק וכואב.
את טבועה לי בכל רקמת גוף ונשמה, את שלי לתמיד תותי, שלנו, של אבא, שרון, יעלי ושחרולי.
מעכשיו תישארי לנצח בת 18 וארבעה ימים, יפיפייה כזו בשמלה חומה ותלתלים שופעים, חיוך בשפתיים אדומות מושלמות והאין לי אף הזה, הקטנטנן שלך.
הניצוץ בעיניים חומות מדהימות וכמה מאושרת היית, כמה פרחת בשנים האחרונות הפכת מילדונת לנערה, ספורטאית ושחקנית כדורעף. מצאת אהבה והיא אותך, הפכת לאישה צעירה, נהדרת ובוגרת.
רק התחלת לנהוג וכבר התמכרת מיד – כל כך הבת של אבא ושלי. ולא הספקת לעשות את הנסיעות ששוחחנו עליהן. התחלת לעבוד בגן ונהנית כל כך מהילדים והם התחברו אליך, לשקט שלך, למתיקות שבך.
אני מתגעגעת לשיחות שלנו לפינוקים וחיבוקים, מתגעגעת להבריש את שיערך ולקלוע לך צמה. מתגעגעת לכווצ'וץ' ו"לילה טוב, אוהבת אתכם…" שלפני השינה לי ולאבא, מתגעגעת לחוזק השקט שלך ילדונת, כי אני די מפורקת פה לרסיסים מאותו יום שבת ארור ושחור. כי לא מספיק שנלקחת לי לעולמים לנגד עיניי, נרצחת, הם חטפו את אבא, הרוצחים שלך, כשהוא מרוח בדמך, הלום ושבור. הבטיחו ליעל ושחר שיחזירו אותו והוא ישוב בריא ושלם.
אז אנחנו מחכים פה בין לוויות, גם שלך, שאבא יחזור.
אני יודעת שאת מתחבקת שם עם סבא דודי וסבתא ציפי ושאתם שומרים עלינו ועל אבא איפה שלא תהיו.
אוהבת עד הירח ובחזרה
אימא