ניסים בן יהודה ראש וועד מושב גבעת יערים, הוא דמות מרכזית בחיי התושבים. האיש רב הפעלים נולד במושב, גידל במקום את ילדיו, היה מדריך רכיבה על סוסים, אירח מאות אנשים בצימרים שלו, וכיבה את השרפות שהתחוללו באוגוסט בשנה שעברה באמצעות מטף * ראיון עם איש פעלתן ממושב גבעת יערים
הוא הולך כל יום למשרד שנמצא במרכז המושב, מסתובב במרחבים ומשפר את מראה הסביבה, הוא רותח כשעושים נזק לעצים, ואוהב מאד אנשים ובעלי חיים.
ניסים בן יהודה ממושב גבעת יערים שבהרי ירושלים הוא דמות מרכזית בחיי התושבים. האיש רב הפעלים, נולד בגבעת יערים, גידל במקום את ילדיו, היה מדריך רכיבה על סוסים, אירח מאות אנשים בצימרים שלו, וכיבה חלק מהשרפות שהתחוללו באוגוסט בשנה שעברה ואיימו לכלות את המושב באמצעות מטף.
כדי להבין קצת יותר מי הוא ניסים בן יהודה: ראש וועד מושב גבעת יערים – אני מגיעה אל החצר היפה של ניסים ואל המרחב המטופח שלו, בו אני מוצאת גן עדן קסום: סוסים, עיזים, כלבים, וצימרים ציוריים המשמשים כעת דירות שכורות לדיירים צעירים.
כשאנחנו יושבים ומשוחחים, אני מבינה שבסיפור של ניסים יש לא מעט צבעוניות, תפניות וססגוניות, החל מאחיו החורגים שנישאו אחד לשניה כדי להינצל מגזרות האסלם, יש גם ילדה מאומצת שניסים ואשתו אימצו – וקבלה ענקית של בנם ובן זוגו באהבה עם התקווה שלזוג יהיה ילד. יש גם סיפורים על רצון להטיב עם המושב, לגרום לו לשגשג ולאפשר קליטה של יותר אנשים צעירים.
נישואים בין אחים
ניסים (68) נולד בגבעת יערים והתחנך בה. אבל הסיפור של משפחתו אינו סטנדרטי. מסתבר שהוריו שגרו בתימן, הולידו כל אחד מהם ילדים עם בני זוג קודמים, מהם התאלמנו. כשנפגשו הוריו של ניסים ונישאו היו לכל אחד ילדים מנישואים קודמים. כשניסו לעלות לישראל מתימן, החליטו המוסלמים באזור לסנן בין ילדים יתומים ולקחת אותם אליהם ולאסלם אותם בתנאי שאינם נשואים.
בלחץ של הרגע, החליטו הוריו של ניסים להשיא את ילדיהם (שאין ביניהם קשר דם) כדי שלא יילקחו. השניים, שאינם אח ואחות ביולוגיים, נשואים באושר והולידו עשרה ילדים. המכנה המשותף של ההורים הוא ניסים, שנולד לאחר האיחוד בין הוריו. סיפור זה, כך מסתבר, התפרסם בעיתון 'דבר' לפני כ-40 שנה. ניסים שהיה קטן בזמן שפורסמה הכתבה לא הבין מה רוצים העיתונאים: "לילדים שלי יש רק זוג סבא וסבתא אחד," הוא מסביר.
החיים בגבעת יערים
ניסים נולד במושב גבעת יערים ועל ילדותו הוא מספר: "כשאני מסתכל על ילדותי שהייתה מאושרת, אלה היו חיים לא קלים. הדלות הייתה נוראית. הפרנסה של ההורים שלי הייתה גידול חקלאי אותו יצאו למכור בשוק, זה מה שהיו עושים כל הזמן. בתימן היו צורפים ורפדים והורי היו חלק ממשפחה של רבנים ושוחטים, בעיקר אבא. אבל בארץ, אבי לא מצא את עצמו מבחינה תעסוקתית.
"כשסיימתי את כיתה ח' רצו לשלוח אותי לישיבה ואחותי למחצה לקחה עליי אחריות. היא אמרה: 'את הילד הזה לא אשלח לישיבה, הוא לא יהיה דתי'. היא לקחה אותי למקווה ישראל ולפנימיית עין כרם. היא החליטה להרחיק אותי מהורי שהיו מאד מבוגרים. אמי ילדה אותי בגיל 45.
"אז למדתי בפנימייה חקלאית עין כרם ועד היום אני מברך את הרגע הזה. המעבר שלי לפנימייה הציל אותי. זאת הייתה התקופה הכי יפה בחיי! ארבע שנים שפתחו בפניי עולם שלם. זה נכון, לקח לי זמן להסתגל לפרידה מהמושב ומהמשפחה, הייתי בוכה כל לילה, אבל התקופה של הפנימיה הצילה אותי בכול המובנים.
"כשסיימתי ללמוד, התגייסתי לצנחנים והייתי לוחם שלוש שנים. חודשיים אחרי השחרור, פרצה לי סוכרת נעורים סוג 1 ואני מתמודד כבר 47 שנים עם סוכרת נעורים, מזריק אינסולין והכול. הבנתי שבסוכרת הכול תלוי בי, אז לקחתי את החיים שלי לידיים ואני מאוזן. מחובר לאינסולין ומטופל וכך שומר על חיי.
"אחרי השירות הצבאי הלכתי לעבוד במל"ם (מרכז למיקום משרדי) שם נחשפתי לעולם המחשבים. הייתי חלק מצוות אשר מוציא משכורות לכל עובדי המדינה. בנק ישראל התשדרג וקלט אותנו, ומאז עד הפנסיה עבדתי בתחום המחשב. יצאתי לפנסיה מוקדמת כי היו הרבה דברים שעניינו אותי מאשר מחשבים."
מה עניין אותך?
"הפעילות הציבורית עניינה אותי. כל השנים הייתי או יושב ראש אגודה, או ראש ועד אגודה, או חבר ועד אגודה, יו"ר ועד מקומי או חבר ועד מקומי. במקביל עשיתי דברים נוספים: הייתה לי נגרייה, היו ועדיין יש לי סוסים ומשק פעיל, למדתי שנה וחצי בווינגייט והוצאתי תעודה של מורה לרכיבה. בין היתר ניהלתי בית ספר לרכיבה – מה שלא השתלם מבחינה כלכלית, לכן סגרתי לפני שנתיים. להחזיק סוסים זה דבר יקר, היו לי שמונה סוסים וזה היה לא פשוט. כיום יש לי שלושה סוסים, עיזים, תרנגולות, חתולים, כלבים, שכולן חיות מחמד בהן אני מטפל."
נישואים, גילויים וילדה מאומצת
ניסים מספר שבגיל 24 התחתן עם עדה, בת מושב: "התחתנו בגיל צעיר, הבאנו לעולם חמישה ילדים ואימצנו ילדה מקסימה בגיל 12. עד היום הילדה בקשר איתנו – היום היא אמא לשלושה ילדים ואחות בבית חולים. היא גדלה עם הילדים שלנו. הילדה שאימצנו הייתה ילדה בסיכון ומי שפגע בה גם נכנס לכלא.
"אני עצמי מתנדב בעמותת על"ם כבר עשר שנים. הילדים שלי גדלו ברווחה, היו מאושרים וחייהם במושב היו שונים לחלוטין מילדות של עוני אותה חוויתי. שניים מהילדים שלי מורים, יש לי בת עובדת סוציאלית, ילד נוסף הוא איש הייטק – והקטן יוצא לטיול כי בדיוק השתחרר מהצבא.
"הילד שלי עופר, עובד כמורה, היה עיתונאי ועוזר פרלמנטרי של שר. הוא ובן זוגו מגדלים כלבים ובן זוגו כפיר מאלף כלבים. השניים מעבירים חוגי אילוף כאן בחצר ובמסגרת פרטית בבתי ספר. כשעופר יצא מהארון, לא היה לנו קל, אבל תוך כמה ימים חיבקנו אותו, קיבלנו את היותו גיי והיום הוא ובן זוגו מתגוררים לידינו. זה ילד שאנו אוהבים באופן מיוחד.
"הפסיכולוגית שטיפלה בי ובאשתי באותה תקופה של יציאתו מהארון והגילוי אודות אורח חייו, שאלה מה אני מרגיש אחרי שעופר יצא מהארון, אמרתי שעכשיו אני אפילו אוהב אותו יותר. למרות שבהתחלה שאלנו אותו שאלות הזויות. הייתי שואל אותו 'עופר זה סופי?!'," ניסים צוחק.
איך אתה פועל כיום עבור הסביבה והמושב עצמו?
"מאז שאני זוכר את עצמי הרגשתי שאני שונה מהכלל פה בגבעת יערים. תמיד היה לי חלום והוא להגשים את הפוטנציאל של המושב שלי. ידעתי שאני גר באחד המקומות היפים בארץ. רציתי לקדם רעיונות נפלאים כמו פתיחת בריכה לשימוש כול תושבי המושב, פתיחת בית עם או בית הארחה. תמיד רציתי לשנות את פני המושב כדי שיהיה נעים ונוח, שהמרחב יראה יפה ואטרקטיבי מכול הבחינות, חיצונית ופנימית."
ולמה דברים לא ממש זזים?
"בשנת 92 החליט משרד הפנים שיהיו שני ועדים שינהלו את המושב: ועד אגודה חקלאית וועד מקומי. הוועד המקומי מתקיים ממס ועד שהוא גובה, ארנונה ועזרה סמלית של המועצה. דברים לא זזים משום שלוועד המקומי יש תקציב מוניציפלי שאיתו בקושי אפשר לגמור את החודש, והוא תמיד באפס.
"לדוגמא: לפני שנתיים הייתה אסיפה כללית ואני הצעתי הצעה שתקדם את המושב, אבל אנשים התנגדו ואמרו שאני מבזבז כסף."
ספר לי על תפקידך בוועד – כמה שנים, מה אתה עושה?
"אני לא נבחרתי רשמית להיות יו"ר הוועד, בבחירות ניצחה סיעה אחרת, והייתי אחד מחברי הוועד. אחרי שנה הועד התפרק, חברים התפטרו והמושב היה חודש בלי הנהגה. יום אחד קיבלתי טלפון מהמועצה ועל הקו היה נציג המליאה שלנו, שהוא אדם ניטרלי וטוב. קיבלתי טלפון ממנו ומראש המועצה שרצו שאהיה ראש הועד, כי המושב לא יכול לנהל את עצמו. אמרתי להם שאם יהיה לי רוב, אני אבחר. עשיתי שינויים לוגיסטיים פנימיים, הבאתי מזכיר עם ניסיון, ארגנו הנהלת חשבונות טובה והמושב החל להתנהל כמו שצריך.
"הכנו תקציב שנתי נפלא, קיבלנו תשבחות וזאת הייתה ההזדמנות לממש את סדרי העדיפויות שהיו מאז ומתמיד במושב הזה, כמו: ניהול תקין של הועד, ניקיון המרחב, גינון והעשרת המושב בפינות אטרקטיביות לתושבים, ודבר חשוב: לתת אוזן קשבת לרצונות של התושבים.
"אם מישהו בא אליי עם חלום שתהיה לו גינת כלבים, אז תהיה גינת כלבים. אם מישהו רוצה יותר מבני או מתקני ספורט, אז בקרוב אנו נקים 'ספורטק' חדש. בפגישה עם ראש המועצה דרשתי בית עם שמתאים לאוכלוסייה של 1,500 תושבים. אני רוצה בית עם המתאים ל 1,500 תושבים, משמע: כמספר של התושבים שיש בגבעת יערים היום, ולא כזה שמתאים ל-500 תושבים בלבד."
איזה קשיים יש בתפקיד של יושב ראש הוועד?
"הקושי הראשון הוא מימוש תוכניות או חזון עם מגבלת תקציב. אם הייתי יושב ראש ועד אגודה זה היה אחרת, זה היה קל יותר. דבר שני, במושב של 1,500 תושבים מספיקים שלושה אנשים שיהרסו את התוכניות ויפגעו ביכולת לתת שירות מוניציפאלי לתושבים. יש טריזים כמו תביעות גדולות שמגישים אנשים שמורידות את התקציב במאות אלפי שקלים, או חברים שתובעים את הועד המקומי וצריך עו"ד שאת שכר הטרחה שלו משלמים מהוועד המקומי."
מה יכול להפוך את המושב לטוב יותר?
"'זהות וועדים' – זה מה שיכול להטיב עם מושבים. זאת המצאה גאונית של מועצות מקומיות ושל משרד הפנים, שבה ההרכב שמנהל את המושב הם חברי ועד, תוך שיתוף פעולה מלא ואמון מלא. בלי המרכיב הזה, זה לא יצליח. התקציב צריך להיות מורכב ממיסי הוועד, מארנונה ותקציב מיוחד של האגודה החקלאית. ככה יש תקציב גדול, עשיר ואפשר לפעול.
"כדי שתהיה זהות ועדים, צריך שתהיה חתימה על הסכם ועדים. כעת יש הסכם כזה שנותן לוועד המקומי אפשרות להשתמש בקרקע שהיא בבעלות האגודה. ככה אפשר לבנות גינה, פינות חמד, גני ילדים ועוד, והכול בזכות הסכם הוועדים. יש טיפוח של בתי כנסת, טיפוח ב'דרך הלולים' שצריך לפנות ממנה פסולת ועוד.
"בהיבט החברתי אני משקיע ומפעיל את כובד משקלי בין שיתוף פעולה בין שוכרים לתושבים ותיקים. המושב הוותיק לא תמיד מחובר לדור הצעיר, בעיקר בהרחבה. יש לעיתים עוינות כלפי שוכרים המגיעים מחוץ למושב. באחת הישיבות דיברתי על היחס שלנו לשוכרים.
"אני כראש ועד מקומי החלטתי לטפח את המושב: אני דואג לשירותים לדור הצעיר שמי שנהנה מהם זה שוכרים ויש כמה תושבים וותיקים שכועסים על זה. הסברתי להם שהם טועים! אמרתי להם: 'השוכרים משלמים לכם לא מעט כסף על שכירות. אם יהיה מטופח כאן, יפה ונוח תקבלו יותר כסף על שכירות. לכן צריך להשקיע בשוכרים ולא להילחם או לשנוא אותם'. השכירות של בעלי הנחלות היא בעצם הפנסיה של הדור המבוגר, אנשים חיים מזה. למרבה הפלא, כמה מהחברים הסכימו איתי," הוא מסכם.
בסיום הריאיון, ניסים מלווה אותי לרכבי, אחרי שהעניק לי צרור זרעי תותים לשתילה בגינתי, בעודו מסביר לי שאלה הם: "תותים אלופים שלא טעמת אף פעם!". כשאנו פוסעים על המדרכה, כבר עוצרות לידינו מכוניות של תושבים שמברכים אותנו לשלום, לוחצים את ידיו של ניסים ומתייעצים לגבי העתיד. בחיוך אנחנו נפרדים והוא נכנס אל משקו היפה ונעלם בין השיחים.
