בקיבוץ נירים בעוטף עזה, שבאותה שבת שחורה נרצחו חמישה מחבריו וארבעה חברים נחטפו ע"י החמאס, כבר רצים קדימה, לא נחים, לא מפסיקים לעשות, ממשיכים לזרוע ולהכין את האדמות להמשך גידולי החורף
ב-6.10.23, רק יום לפני השבת השחורה, חגג קיבוץ נירים 77 שנה להיווסדו.
נירים – קיבוץ בנגב הצפון מערבי, נמנה עם יישובי מועצה אזורית אשכול עלה לקרקע במוצאי כיפור 1946.
אדמותיו של קיבוץ נירים ספוגות במלחמות, החל ממלחמת העצמאות שפגשה את הקיבוץ הקטן ארבע עשרה שעות לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל. כשחיל המשלוח המצרי פולש לשטחה הריבוני של המדינה שאך הוקמה. קרב נירים התחולל בבוקר ה-15 למאי 1948.
בנובמבר 1948 לאחר מבצע יואב (שנועד לפרוץ את הדרך אל הנגב המנותק) חודשו התקפות המצרים על קיבוץ נירים. לימים הוקמה במקום אנדרטת נירים ועליה סיפור הקרב.
עם השנים גדל הקיבוץ והתרחב, כיום מונה הקיבוץ כ 500 נפש, קיבוץ משגשג שעיקר פרנסתו – חקלאות. ענף גידולי השדה חולש על שטחים נרחבים ובנוסף, גידולים מגוונים: בננות, אבוקדו, ליצ'י, חיטה, גזר, תפוחי אדמה, בוטנים, צנוניות ועוד… גם רפת חלב יש בקיבוץ נירים, הרפת הכי ותיקה בעוטף.
גד"ש נירים המונה צוות מקצועי של כ- 20 אנשים הינו מהמשקים המובילים בגידולים אורגניים; כשליש משטחי הגידולים הינו אורגני.
מתחילת שנות ה-2000 סובל הקיבוץ יחד עם כל יישובי העוטף מהתקפות טרור פלסטיני באמצעות ארטילריה רקטית. הרקטות שנורו תחילה לטווח קצר הפכו תוך מספר שנים לנשק משוכלל יותר ויותר, ב-2009 החלו להגיע רקטות גם לאשדוד ובאר שבע. מיותר לציין שחברי קיבוץ נירים חיו ב"שגרת" איום מתמדת.
מספר אילן ברוך מנהל גידול תפוחי האדמה בגד"ש נירים: "אנחנו ממשיכים לחרוש ולזרוע, איפה שרק ניתן להגיע. כרגע השטחים אותם ניתן לעבד נמצאים ממזרח לקיבוץ. היות והקיבוץ הוכרז כשטח צבאי סגור העברנו את הכלים החקלאים לקיבוץ אורים והעובדים השתכנו בקיבוץ רוחמה. אנחנו נעזרים גם בקבלנים מרהט שמביאים במשאיות את הזרעים והדשן. כל זה כמובן מאריך את התהליך אך לפחות מאפשר להמשיך ולזרוע".
"אנחנו זורעים תפוחי אדמה וחיטה ומקצרים תהליכים ובאותו היום עושים משתת ומרססים טרום זריעה. יש גידולים שהחלטנו לא לזרוע כרגע, מה שחשוב זה להמשיך לעבד את האדמה. תפוחי אדמה וחיטה הם בגדר גידולים בסיסיים ומזון בסיסי".
מוסיף לדברים ניר שיפר מנהל כלל הגידולים בקיבוץ: "היינו חייבים לקבל החלטה מושכלת, זרעי תפוחי האדמה כבר היו מוכנים והחלו לנבוט, ואם לא נזרע אותם, יירקבו. הוחלט לזרוע ויהי מה. אנחנו מאמינים שהשקט יחזור על כנו ונצליח לקצור את היבולים מכל מה שאנחנו זורעים עכשיו".
לגד"ש נירים גם מטעים: בננות, ליצ'י ואבוקדו. בר חפץ מנהל המטעים מספר: "את מטעי הבננות, כ-200 דונם לא הצלחנו להציל, המטע שנמצא ממש על גבול עזה ניזוק קשות. את האבוקדו, 1000 ד' והליצ'י 30 ד', אנחנו מנסים להציל בעזרת מתנדבים, מהם מגדלים מהצפון שמגיעים לסייע. חשוב להבין שמטעי האבוקדו לא קיבלו מים לפחות שלושה שבועות והעץ זוכר כך שיהיה נזק עתידי שאנחנו עדין לא יודעים לכמת. ישנם גם נזקים ישירים של נפילות קסאמים ופצמ"רים שנפלו במטעים ושרפו עצים".
השלושה ממשיכים ומספרים: "כל התאילנדים עזבו, בתוך התופת הצלחנו, בעזרת אנשי רהט שהגיעו לסייע, למלט את התאילנדים מהקיבוץ המותקף, העברנו אותם לקיבוץ רוחמה ולאחר מכן הם כולם חזרו לתאילנד. נותרנו ללא ידיים עובדות ואנו עמלים על הקמת צוות השקיה, בשכר, המורכב מצעירים ישראלים שאנו מקווים ומאמינים שיישארו להמשיך ולעבוד בגד"ש נירים".
צוות הגד"ש המקורי עבר חוויה קשה מאוד בהתקפה של השבעה באוקטובר, רועי פופלוול שהיה אחד מעובדי הגד"ש נהרג בהתקפה זו וכמובן שיש הרוגים נוספים מהקיבוץ והגרוע מכל, חטופים מהקיבוץ ומיישובים נוספים. קשה מאוד לעכל מה שעברנו ואנחנו עדין עוברים, אומרים אילן, בר וניר, אך כמעט באותה נשימה הם מוסיפים שעבודת האדמה מנצחת הכל והיא מזור, ולו מזור חלקי, ללב ולנשמה, והיא הערובה לניצחוננו אנו ולניצחון הטוב על הרע.
הם מציינים את העזרה הרבה לה הם זוכים, מקיבוצים אחרים מכל רחבי הארץ, ממתנדבים שמגיעים לעבוד ולסייע ומתושבי רהט שגם הם בין הנפגעים מההתקפה הרצחנית.
"אנחנו זורעים איפה שרק אפשר והצבא מאפשר לנו; זרענו כבר חלקות שצמודות לאוגדת עזה, הטרקטורים נוסעים וחורשים, נוסעים וזורעים גם כשממשיכה הלחימה מסביב. ואכן בסרטון שמסתובב ברשת ניתן לראות כיצד נופלת רקטה ממש ליד הטרקטור שממשיך בעבודתו. אנחנו כאן ואנחנו מנצחים".
"הבעיה שלנו כרגע" אומר בר חפץ, "שבעוד שבוע ננסה להתחיל לקטוף את האבוקדו, על אף שאין עובדים באופן מסודר והמתנדבים הנהדרים אינם הפתרון לטווח הארוך. וגם בית האריזה שנמצא בקיבוץ וארז בעבר את התוצרת שלנו ושל מגדלים אחרים, אינו שמיש ונצטרך למצוא חלופות לאריזה ולשיווק של האבוקדו".
אילן, בר וניר שלושתם נטועים עמוק בתחום בחקלאות ובאדמת ארץ ישראל. אילן בן קיבוץ משאבי שדה, בר בן קיבוץ נירים וניר בן קיבוץ רוחמה והם יעשו הכל כדי להחזיר עטרת אדמת קיבוץ נירים ליושנה ולהאדיר אותה עוד יותר.
"לאנשי הקיבוץ שפונו למלון באילת חשוב מאוד לדעת על בסיס יום יומי שאנחנו ממשיכים לעבד את האדמה הזאת, מתארגנים לקטיף האבוקדו ומתכננים את המשך הגידולים. אנשים רוצים לשמוע שזורעים ושנגיע גם לקצור".
