יבול שיא
הרפת והחלב
תקיפה של משגרי רקטות עי חיל האוויר שלנו צילום דוצ

עד כמה "הבלתי מעורבים" מנוטרלים מהשלכות המלחמה?

3 דק' קריאה

שיתוף:

"כביסה מלוכלכת מכבסים רק בבית" ומה בעניין הכתמים שלעולם לא יורדים? * הנטייה לחשוב שמה שקורה בבית – נשאר בבית, והבלתי מעורבים אינם נפגעים אינה נכונה גם במקרה של סכסוכי הנחלות

מי זוכר, אבל רק לפני כמה ימים היה כאן אירוע בטחוני מורכב, משפחות רבות ישבו בממ"דים במתח עצום. חמישה ימי מבצע צבאי נמצאים כבר מאחורינו, ובחדשות מופצים לכל עבר הסיכומים. כשאני קוראת את ההערכות ולצידן את הלקחים מהמתקפה האווירית, אני לא יכולה שלא לחשוב על זירת סכסוך קרובה יותר, שמתנהלת מדי יום מול עיניי – הסכסוכים המשפחתיים בנחלה. 

את מבצע "מגן וחץ" חותמים השבוע במספרים ובנתונים, על סיכולים ממוקדים; ואני משערת שאצל כל ישראלי מתחזקת תחושת הביטחון והאמון בכוחות הצבא שלנו, שהפגינו מיומנויות מרשימות של איסוף מידע מודיעני, של מתווה תקיפה מדויק כל כך, טכנולוגיות מרשימות, וכמובן אנשי חיל האוויר שלנו, שהם גאווה לאומית בפני עצמה.  

אבל, לצד הסיכומים המשובחים, הזדמזם בכל זאת מסר אחד, שלא הצלחתי לחבק. המסר דיבר על אחוז קטן של נפגעים ברצועה, שקיבלו את התואר – הבלתי מעורבים. מספרם של הבלתי מעורבים הוא קטן, כך נאמר שוב ושוב במעין התפארות; ואני חשבתי שמעבר לנפגעים הישירים, בכל סכסוך יש אדווה רחבה בהרבה של אלה שמושפעים מהפגיעה. 

אני זוכרת שצפיתי באחד מימי המבצע בסרטון שתיעד סיכול מדויק של חיל האוויר. מרשים, חשבתי בסיכומו של דבר. אבל עוד לפני שהגיעה ההתרשמות, אני זוכרת את ליבי מתכווץ למראה הפגיעה וקריסת הבניין, ואת המחשבה שאם אני צופה ממרחק בסרטון ומתכווצת בבהלה כזו כבלתי מעורבת ורחוקה מאוד; מה עולה כעת בגורלם של הבלתי מעורבים שנמצאים בסביבה. השכנים, שאולי מסתתרים בקומת המרתף ועולמם נחרב מעוצמת הפגיעה, שלא נגעה אולי בשערה מראשם, אבל מהדהדת לכל עבר. שאלתי את עצמי, עד כמה מוסרי יהיה להתפאר על כך שאת מספר הבלתי מעורבים אפשר למנות בלא יותר משתי ידיים?! ומה בנוגע לבלתי מעורבים הרבים שהושפעו קשות מהפגיעות סביבם?! 

הדי מלחמה על רקע סכסוך משפחתי 

"כביסה מלוכלכת מכבסים רק בבית," אמרה לי ציפורה, אישה חזקה ומרשימה שמנהלת ביד רמה את ביתה, את ילדיה ואת נחלתה. המשכתי את הדימוי של ציפורה, וחשבתי על השיטה המסורתית, שבה בסופו של דבר נתלים הבגדים בחוץ לעיניי העוברים והשבים; ומה בעניין הכתמים שלעולם לא יורדים? הנטייה לחשוב שמה שקורה בבית – נשאר בבית, והבלתי מעורבים אינם נפגעים אינה נכונה גם במקרה של סכסוכי הנחלות.  

זה מתחיל במעגל הראשון – הקרובים ביותר. במקרה של ציפורה, שניים מילדיה התנגדו בכל תוקף למתווה ההחלטה שלה להסדרת הנחלה. המלחמה שם הייתה קשה; והדף יתקשה לספוג את המילים שנשלחו שם מצד לצד.  

כשהצעתי להנמיך את הווליום של המריבה, היא אמרה שאין חשש, הדגישה את אופן "כיבוס הבגדים"; והוסיפה "זה אפילו לא מגיע לטל ואלעד." היא התכוונה לשני הבנים הנוספים, שקיבלו את הדרך שלה. הם היו "הבלתי מעורבים" במעגל השני. האומנם?! שאלתי אותה, כשסיפרה שאחד הבנים שמסוכסך איתה, החליט שלא להגיע לארוחת החג בביתו של אלעד. נכון, אלעד לא שותף לוויכוחים, וגם במשרד שלי הוא יושב דומם בצד; אבל אני רואה את המבט שמושפל מטה בכל פעם כשהאווירה מתחממת, ואני שמה לב להתחמקויות שלו החוצה, כביכול לשיחת טלפון דחופה, שהצעקות עולות מדרגה. 

המעגל של הבלתי מעורבים שבעיניי לגמרי נפגעים, עוד הולך ומתרחב גם לדור הבא. אני זוכרת שהגיע לאוזניי סיפור על שני ילדים שלמדו באותה שכבה בתיכון, כשרוב התלמידים בכלל לא ידעו שהם בני דודים. מאחורי הקלעים של ההתחמקות האלגנטית של השניים זה מזו במשך כל שנות התיכון, נמצאת מריבה משפחתית. אגב, בני הדודים לא רבו מעולם. הם לא מעורבים, אבל האם הם בלתי נפגעים?! 

אפקט הפרפר  

"אז מה אם יונתן לא יבוא לבר מצווה של הבן שלי?!" התפלא מושבניק, שהסכסוך בינו ובין אחיו היה רק בתחילת דרכו; "תראי את השכנים שלי, מידד ואריאל, פעם אמרו שאת האחים האלה אי אפשר להפריד אפילו בפצצת אטום; והנה, הם לא מדברים כבר שנה. שמעתי שהבן של מידד התחתן, והוא אפילו לא טרח להזמין את אחיו לחתונה." הדברים שלו נאמרו בהתפארות, כאילו כבש זה עתה יעד אסטרטגי חשוב.  

הסיפור המצער הזה, בעיניי, הוא חיזוק נוסף לנקודת המבט שלי – כשיש סכסוך משפחתי ההדים שלו מרחיקים בהשפעתם למקומות שבכלל לא חשבנו עליהם. הם משפיעים על השכנים, נכנסים לבתי ספר ולפעמים מתרחבים עד לשולי הקהילה הרחוקים. זה כאילו שהסכסוך עבר מפה לאוזן במושב, והפך את מלחמת האחים ללגיטימית. פתאום זה לגמרי נורמלי לא להזמין אחד מבני המשפחה לאירוע משמעותי, פתאום אפשר לומר "לא" להזמנת ארוחת חג, פתאום זה בסדר שאחיות לא מדברות זו עם זו שנה, שנתיים ויותר. המריבה מעוררת תודעת השפעה, שאי אפשר לצפות לאן תגיע. 

האמירה שהבלתי מעורבים אינם נפגעים – היא לא יותר מאשר מכבסת מילים; וגם אם מכבסים את הכביסה בבית, הידהוד הפגיעה הוא בלתי נמנע. אני יודעת שאי אפשר לדרוש מאנשים שנמצאים במחלוקות, שלא להילחם את המלחמות שלהם. המסר שלי הוא אחד, אם אתם במלחמה סוערת, אל תסתתרו מאחורי המחשבה שאתם במאבק רק מול אחד מבני המשפחה. תכירו בכך, שכשאתם רבים, ההשפעה של המחלוקת מתפשטת, וככל שהמריבה סוערת יותר, כך היא שולחת זרועות רחוקות יותר. קוראים לזה אחריות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ביום שני בשבוע הבא ה-9.9.2024 יתקיים הכנס השנתי של חברת "החקלאית". במעמד הכנס יהיה נוכח מר אורן לביא – מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון. אתם מוזמנים להגיע ולפגוש את הלקוחות, עובדי הענף, הרופאים המובילים
< 1 דק' קריאה
אתמול (יום ד') נערך כנס רפתנים של חברת "הרמן פרוג'קט" בקיבוץ סעד עם מעל ל-80 משתתפים. הקיבוץ אירח את הכנס, ולנו היה חשוב לערוך את האירוע, דווקא בעוטף, דווקא עכשיו. הכנס היה מוצלח מאוד
< 1 דק' קריאה
שלוש בוגרות בית הספר לעיצוב בחיפה הקדישו את פרויקט הגמר שלהן לקיבוץ. מיחסי אהבה שנאה לחינוך המשותף, דרך מבט מורכב של הטוב עם הרע ועד תכנון מחוץ לקופסא לקיבוצים שנפגעו בשבת השחורה  *תמונה ראשית:
3 דק' קריאה
הקו המפריד בין תהליכי העברה בין־דורית  האינטראקציה המיוחדת שאני מקיימת עם משפחות במושבים בענייני העברה בין־דורית, זיקקה אצלי כמה עקרונות שאני משוכנעת בכוח שלהם להשפיע על התהליכים המאתגרים. העקרונות האלה כל כך משמעותיים, שכשהם
4 דק' קריאה
דני גבאי, חבר מושב מרחביה, דור שלישי למייסדים, מספר על ההתיישבות בעמק יזרעאל, על תולדות המושב ועל משפחתו * הוא מציין בדבריו, שבמושב מרחביה היה רצף של התיישבות מאז 1911 ועד היום * רעייתו
8 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן