החלה כפקחית מזיקים במנרה ומפקחת אזורית מטעם מועצת הכותנה● המשיכה בחברת "תפזול" ומאוחר יותר במשתלת "שורשים" ובחברת "גדות אגרו"● בין לבין הקימה בית טבע למוצרים אורגניים
זה סיפור על ילידת קיבוץ בגליל, שהתלבטה בבגרותה בין השקעה בחינוך או בחקלאות, ובזכות אישור הקיבוץ למדה חקלאות במכללה בצפון ואחר-כך בפקולטה לחקלאות ברחובות, והייתה לאשת מקצוע מקצוענית באתרי עבודה שונים ברחבי המדינה.
מיקי אהרון נולדה בקיבוץ מנרה ויום בשבוע, מכוח החלטה פנים קיבוצית, השקיעה בעבודה בשדות הקיבוץ. היה מי שהבחין ביכולות שלה ובין אלה הייתה גם יעל נבו, פקחית מזיקים בכותנה שאמרה לה: "מטפלות יכולות להיות כולן, את תבואי לשדה" וכך פתחה לה צוהר לפעילות רחבת היקף בתחום החקלאות.
"אני בשדה כמעט יובל שנים, מגיל 14. בשירות הצבאי הייתי מדריכה לידיעת הארץ ובכל פעם שהייתי חוזרת לקיבוץ התייצבתי בשדה ועבדתי שם".
אחרי סיום השירות הסדיר בצה"ל שאל אותה חבר קיבוץ: "מה את רוצה ללמוד". "התלבטתי בין חינוך לחקלאות ואז הוא המשיך ושאל: איזה שיר בעברית את הכי אוהבת. ללא היסוס השבתי 'כי האדם עץ השדה', שכתב נתן זך ושר שלום חנוך. כשהגבתי כך אמר לי אותו חבר קיבוץ "את הולכת ללמוד חקלאות, אדאג שאסיפת החברים תאשר".
מיקי אהרון למדה חקלאות במכללת תל חי בשנת הלימודים הראשונה והמשיכה במגמה של הגנת הצומח עוד שנתיים של לימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות.
בת 30 שבה האגרונומית מיקי אהרון לקיבוץ והפכה פקחית מזיקים במנרה ומפקחת אזורית מטעם מועצת הכותנה.
בשנת 1990 והיא בת 32 – נולד בנה הבכור ושנתיים אחר-כך "עזבנו את הקיבוץ אני ואבי ילדיי איש צבא קבע בדרגת סגן אלוף לישוב חד-נס ברמת הגולן, שם המשכתי לעבוד בחקלאות בחברת "תפזול", יבואנית חומרי הדברה שמספקת ל"המשביר לחקלאי" בראש פינה.
מיקי לא הסתפקה בפעילותה בחברה המסחרית.
מקום העבודה הבא של מיקי היה במשתלת "שורשים". עשר שנים הועסקה במשתלה משנת 2005. "היו אלה שנים לא שגרתיות לחלוטין. הגעתי לחקלאים, התקרבתי אליהם, נוצרו קשרי עבודה טובים. היה מעניין מאד. בשנת 2015 עברתי לחברת " גדות אגרו", שם עבדתי במחלקת זרעים".
אחרי הפרק הזה נפתח פרק חדש בחייה המקצועיים בחקלאות, עת התקבלה לעבודה בחברה שממוקמת בהוד השרון. חברה שמיקי מעדיפה לא לציין את שמה המלא ומיד תבינו מדוע. נציין רק שהחברה מייבאת לישראל זרעי ירקות ובהם קישוא, קולרבי וחציל ומעניקה שירות מקצועי לחברה שמשווקת זרעי חציל. החברה משווקת חסה, עגבניות, מלפפון וגזר.
כשפגשתי במיקי, בעת מפגש לקוחות שערכה חברת התשומות החקלאיות "עמיר" ב"בית גבריאל" לחופי הכנרת, דיברה מיקי בשבח החברה. שבועיים אחר כך התקשרתי למיקי כדי להתעדכן בדבר מה והיא סיפרה לי ש"פיטרו אותי לפני ימים אחדים. אין להם כסף לשלם לי".
מיקי אהרון לא הספיקה להתייאש. חבר טוב שלי אמר לי: "חקלאות זה אוכל, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. החקלאות תישאר לתמיד. תקומי כל בוקר ותחשבי חיובי. מיקי אל תדאגי, תמיד יצטרכו בארץ חקלאות כי זה מזון לאדם".
בימים אלה חושבת מיקי אהרון על דרך חדשה שאליה תכוון את פעילותה.
"חקלאות זה אחד הענפים הכי חשובים במדינה. איך אמר יוסף טרומפלדור: היכן שתעבור המחרשה שם יהיה הגבול. ואני מוסיפה: אם לא אנחנו, יהיה מי שימלא את הוואקום" דברי החלוצה, ציונית מלידה שמוסיפה עוד משפט אחד: "אין לי ארץ אחרת".
מיקי אהרון בונה בימים אלה קונספט עבודה. "אני חוזרת להיות עוסק מורשה ובקרוב אצא להרצאות ייחודיות לגיל השלישי. נושא ההרצאה ייקרא: "עץ שדה וצלחת גם". תאחלו לי בהצלחה".
בוודאי שנאחל לה הצלחה בכל מעשי ידיה ובעיקר הראש היצירתי והמנוסה שלה.
שלושה ילדים במגוון פעילויות
מיקי אהרון בת 62. גרושה+בן זוג. מתגוררת בחצור הגלילית. אם לשלושה. הבן הבכור רועי (32), ילמד בשנה האקדמית הבאה עבודה סוציאלית במכללת תל-חי. רותם (בת 28), מתגוררת ביפו ועובדת בחברת משאיות שמהוות מעין חנות מכולת לתאילנדים, נדב (25), מתגורר באשקלון ומועסק בשמורת הטבע באשקלון.
תגובה אחת
מעוררת השראה