עמית ורד וירמי בן נתן, בני זוג צעירים ממיצר שברמת הגולן, עשו בנובמבר האחרון היסטוריה – הם קצרו את יבול האורז הראשון בישראל שגודל בטפטוף * את גידול האורז הם עדיין מגדירים כניסוי שיימשך עוד מספר שנים, אבל בעוד כחודש יתחילו את האורז האורגני הראשון שגידלו ("אורז רוח") לציבור הרחב
מארץ ישראל באו עצי הזית, החרוב, התאנה אבל ישראל מעולם לא הייתה ויש להניח שגם לא תהיה מעצמת אורז. כשאנחנו אומרים אורז, מייד אנחנו חושבים על מיליוני חלקות קטנטנות מוצפות במים ושתילי אורז נטועים, אי שם בארצות המזרח הרחוק.
תתפלאו, אבל פעם גידלו בישראל כמויות מזעריות של אורז סביב הכנרת ואגם החולה (התקופה ההלניסטית). ייתכן שהאורז התגלגל אלינו בדרך המשי או דרך הבשמים. יש הטוענים שגידול האורז בארץ החל בתקופה הרומית הקדומה (המאה השלישית לפנה"ס) . אסף הרופא, רופא יהודי מהמאה ה-6 לספירה, מזכיר את האורז הלבן והאדום ואף לחם אורז בין מיני הדגן והקטניות בארץ הקודש. במאה העשירית מציין הגאוגרף המוסלמי מוקדסי את האורז הגדל בעמק בית שאן בין גידולי הארץ. גידול האורז נמשך גם בתקופה הממלוכית והעותומנית.
גם במאה ה-20 גידלו אורז בישראל. החקלאי אבנר קוזוינר (94), תיאר בפני שמעון וילנאי, עורך "יבול שיא", גידול אורז בהצפה באדמות הכבול של עמק החולה, בין השנים 1962-64: "קניתי שני זרעי אורז מחברה בארה"ב. זן 'בלילה' עגול, איטלקי. השני זן מאורך. זה גידול קיצי בכל העולם. בחולה זרענו את הזנים באמצע אפריל עד אמצע מאי וקצרנו באמצע ספטמבר עד אוקטובר. ההשקיה הייתה במים שהבאנו מהירדן. הגידול יצר לנו 700-800 קילו לדונם."
אולם עד מהרה הסתיים גידול האורז בחולה בהוראת הממשלה, בעיקר בשל החשש מהתחדשות מחלת המלריה, שעשתה שמות באזור במשך עשורים רבים.
תחיית האורז הישראלי
והנה, בחודש יולי 2022, החלו עמית ורד (32) וירמי בן נתן (34), זוג צעירים מהמושב המתחדש מיצר שברמת הגולן, בגידול אורז אורגני ברמת הגולן. את גידול האורז מגדירים השניים עדיין כניסיון, הכל במטרה לבנות פרוטוקול גידול אורז שיתאים לאקלים הישראלי ועוד בגולן.
ירמי מסביר: "לגידול אורז הגענו באופן קצת יותר ספונטני. כבר גרנו פה מעל שנה, כאשר פתאום זה נולד. בעצם, אלי ורד, אבא של עמית, שכפי שכבר הבנת היא המחוללת של האירוע מבחינתנו, הוא אגרונום ותיק וידוע שעבד המון המון שנים בחברת נטפים. אלי בזמנו, כשהיה בנטפים במגל, היה חלק מאוד משמעותי בניסיון, שבסופו של דבר הצליח, לפתח את פרוטוקול ההשקיה של אורז בטפטוף. אלי פיתח את הפרוטוקול בניסיונות שערך ברחבי בעולם.
"כך שנושא האורז היה משהו שדובר במשך שנים ברקע, משהו שקרה עוד לפני שעברנו במיצר ויש בעולם מקומות שמגדלים אורז בטפטוף. בסופו של דבר הגידול הזה הפך מטבע הדברים להיות קרוב לליבו. האמת, עמית ואני לא הכרנו את הסיפור הגדול שמסתתר מאחורי לגדל אורז בטפטוף, ומה המשמעות של לגדל אורז בהצפה. ואז, כחצי בדיחה וחצי ברצינות, הייתה איזושהי שיחה שאולי נגדל אורז במיצר. בדיוק אחותה של עמית חזרה לאחר כמה שנים ביפן ואמרה: 'כן, נעשה פה ערבים למסורת יפנית, בואו נעשה אירוע ונכין מהאורז סאקה' (יין אורז יפני). זו הייתה סתם שיחה משפחתית של ארוחת שישי.
"אנחנו ככה קצת התגלגלנו עם זה הרעיון והחלטנו שהולכים על זה, בעיקר לאחר שהבנו את החשיבות וגודל האירוע, בהיבט של החשיבות בהסבת שדות האורז המוצפים להשקיה בטפטוף ברמה העולמית."
למה זה כל כך חשוב?
"תראה, גידול אורז בהצפה קיבל איזשהו טייטל מאוד לא מוערך ולא מחמיא ומוגדר היום כאחד הגידולים הכי מזהמים בעולם. הסיבה היא שכאשר שדות מוצפים מתייבשים נפלט גז מתאן בכמויות אדירות. גז מתאן נחשב לאחד מגזי החממה הכי הרסניים, פי כמה וכמה יותר מפחמן דו חמצני. המתאן נוצר בתנאים אנ-אירוביים, כחומר אורגני שמתפרק בלי חמצן. הכמויות המאוד מאוד גדולות של שדות האורז בעולם, שמתייבשים בערך באותו זמן, פולטים כמויות מאוד גדולות של מתאן לאטמוספירה ובכך בעצם תורמים להתחממות הגלובאלית.
"זה היה הנתון שאיתו התחלנו ופקח את עיננו. כמשפחה צעירה אנחנו משתדלים לשים לב מה אנחנו אוכלים, צורכים ומנסים כמה שיותר להפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלנו בעולם, שנגרמת ע"י הרגלי הצריכה והמזון שלנו. פתאום, נחשפנו לאיזשהו צד אפל של האורז, שכמובן הוא מרכזי מאוד במטבח של כולנו.
"משם הלכנו והבנו שיש עוד בעיות עם הגידול בהצפה. המשאב של מים מתוקים, אפילו בארצות המזרח הרחוק, שאנחנו חושבים שהן עשירות במים, הוא משאב שהולך ואוזל. יש מחסור ענק של אורז בעולם והבנו שגידול בטפטוף פשוט מפחית כמויות אדירות של שימוש במים. אורז בהצפה צורך לעתים פי חמש יותר מים מאורז בטפטוף, במינימום זה פי שלוש. כמובן שיש מחקרים וטענות סותרות לפה ולשם, אבל הסתירות הן בעיקר על כמה הגידול בטפטוף חוסך ואין בכלל ויכוח שבגידול בטפטוף משתמשים בהרבה פחות מים.
"כך לאט לאט הבנו עוד דבר ועוד דבר. למשל, שיש מדינות בעולם, שנמנעות מלייצא אורז. למשל, כשהודו מחליטה שלא לייצא אורז וכמעט כל שנה – היא מעבירה החלטה כזאת בפרלמנט (שרק זן אחד היא מסכימה לייצא), וכל החלטה כזרת מייצרת רעידת אדמה במקומות מסוימים בעולם.
"בקיצור, גם הבנו שבטפטוף היבול גדול יותר, אז אמרנו: 'אנחנו ניכנס לאיזשהו מצב של ביצוע ניסוי לפיתוח פרוטוקול הגידול בטפטוף בארץ'. המטרה היא להבין איזה זנים מתאימים לכאן, לאיזה קרקע זה מתאים, ועוד ועוד שאלות. כרגע אנחנו מגדלים בדרום הגולן והקרקע כאן שונה מקרקעות אחרות. כך, לאט, לאט, נכנסנו לעוד שלב: ניסיון בהזנת קרקע, להצליח להביא זנים מיפן – כל פעם עברנו עוד משוכה."
אמרת לי שאתם עדיין בניסוי…
"נכון, כי החלטנו שהניסוי הזה יארך כ-3-4 שנים ובסך הכל סיימנו שנה אחת מתוך הזמן שהקצבנו לעצמנו ויש לנו את הפקות הלקחים מתוך השנה האחרונה לכיוון השנה השנייה. יש דברים שאנחנו מתכננים ליישם ודברים אחרים שאנחנו מתכננים לבדוק. אין כאן ניסוי ע"פ שיטות המחקר האקדמיות. הכוונה היא ניסוי ובדיקה שלנו לגבי היכולת לגדל, באיזו איכות, האם זה יהיה רווחי, איזה דברים אנחנו מנסים להשיג, הכול במטרה שיהיה פה גידול אורז.
"אז נכון, מדינת ישראל כנראה לא תגדיל את ייצור האורז העולמי בעשרות אחוזים, אם לא תגיע לצריכת האורז שלה, אבל אנחנו חלמנו להיות חלק מהתנועה הזאת שמצליחה להסב את השדות המוצפים בעולם לשדות בטפטוף, בשיתוף פעולה כזה או אחר עם חברות השקיה גדולות, שמצליחות להיעזר בנו, בשל הבדיקה שנעשית אצלנו ובכך הן משפרות את מוצריהן. אולי נצליח לתת איזשהו רצף לגידולי גד"ש בארץ."
מתי הייתה ההתחלה?
"זרענו ביוני 2023 וקצרנו כבר במלחמה, בתחילת נובמבר. זה בעצם מיני שלב, מאיזה זנים ואיך משקים והכל – כל דבר כזה שולח אותנו להמון המון למידה, כי בסך הכול יש מעט אנשים בארץ שיכולים לתרום ידע בגידול אורז ועוד פחות תורמי ידע כחקלאים. יש אגרונומים שהסתובבו בעולם וניהלו פרויקטים, אבל אין חקלאי שיודע להתמודד עם בעיה איקס בשיטת הטפטוף באורז."
מה היקף היבול לדונם באורז בטפטוף?
"אז זה כבר משתנה בין זן לזן. יש זנים שבקלות עוברים את ה-500 ק"ג לדונם ויש זנים שלהגיע איתם ל-500 זה קצת נדיר. יש אפילו זן שכאשר קראתי עליו נפתחו לי העיניים, זן בברזיל שמגיע לטון לדונם אבל כלל לא בטוח שיצליח לתת את היבול הזה כאן. בסופו של דבר הפרמטר הכי משפיע הוא ההבדל בין כמה אתה קוטף בשדה לבין מה המשקל של התוצרת הסופית לשיווק, כי בשדה אתה קוצר גרעין שצריך לעבור עוד שני תהליכים עיקריים שמפחיתים ממשקלו.
"התהליך הראשון הוא ייבוש, שמפחית אחוז קטן מהמשקל, לא יודע להגיד בדיוק כמה והדבר השני והיותר משמעותי הוא השיוף של המוץ. האורז, ככל הדגנים, עטוף במה שנקרא מוץ. החיטה אחרי שהיא מתייבשת היא עוברת די בקלות תהליך, שבו הגרעין מתפרק מהמוץ ונופל. באורז לעומת זאת הגרעין נשאר איתן וצריך לעבור שיוף. בדיוק הגיעה אלינו מכונה מסין שחיכינו לה המון זמן, שאמורה לבצע את התהליך הזה.
"ואז בתהליך הזה המוץ מוסר, מפחית מהמשקל כמובן, אבל אז מגלים גם גרעינים שבורים שהופכים להיות סוג ב' וכבר לא נכנסים למלאי השקיות. והשבורים יכולים להיות באחוזים גבוהים אם יש איזשהו ביש מזל, אם תהליך הייבוש לא היה מספיק איכותי. גם פה מדברים על הפחתה של היבול מהקציר בשדה ועד לגרעין בין 15% ל-40% של ירידה במשקל. אז אם היית ב-500 ק"ג לדונם ואתה במקום יחסית טוב של 25% פחת, אתה כבר על 300 ק"ג פלוס לדונם. אבל כל זה תלוי באמת בהמון פרמטרים, שכל אחד מהם הוא עולם של ידע שעלינו ללמוד: איך מייבשים? איך מאחסנים את האורז? גם פה אנחנו עושים המון למידה, ניסוי, ובדיקות. למזלנו, מרבית גידולי האורז בעולם נעשים בחלקות קטנות של כ-12 דונם. לנו יש 9 דונם כך שזה מאוד דומה. ישנן גם המון חברות שנותנו פתרונות, גם של מיכון ופתרונות אחסון, במטרה לתת מענה לחקלאים בסדר הגודל הזה."
איש האורז בטפטוף
אלי ורד, אביה של עמית, הוא כאמור האגרונום שפיתח את פרוטוקול גידול האורז בטפטוף בעולם. ורד עבד שנים רבות כאגרונום בחברת "נטפים" ומאז הוא עסוק בשלל של פרויקטים שונים.
עכשיו, ביחד עם עמית וירמי הוא מפתח את פרוטוקול גידול האורז בטפטוף פה בישראל: "יש לי פרוטוקולים לגידול אורז בעוד 10 מקומות בעולם שאני עובד בהם," הוא מסביר. "החיסכון במים הוא עצום. גם אלה שמייעלים את הגידול בהצפה – לק"ג אחד של אורז הם משתמשים ב-5,000 ליטר מים. אנחנו הורדנו את הכמות ל-1,500 כמעט 1,300 ליטר לק"ג. אז דבר ראשון, זה פותר את הבעיה של מחסור במים בעולם, בארצות כמו הודו, סין, חלק מהאזורים בארצות הברית. יש מדינות בהודו שיש להן מחסור חמור במים."
טפטוף היא שיטת השקיה לא כל כך חדשה. למה לא עברו מזמן לגדל אורז בטפטוף?
אלי ורד: "תראה, את הניסיונות הראשונים התחלתי לפני 12-14 שנה. הבעיה היא שבניגוד להרבה גידולים אחרים – 95% מהאורז בעולם גדל אצל חקלאים שבבעלותם 10-15 דונם. לעומת זאת, אם אתה לוקח גידולי תירס, חיטה, כותנה או סויה, בענפים האלה מדובר בחקלאות של חוות גדולות בעלות אלפי דונמים. שם וגם בירקות ובמטעים באמת עברו לטפטוף לפני הרבה שנים.
"עכשיו חקלאי האורז המשפחתיים זקוקים לסבסוד של המדינה. אז בהודו, רק לפני כמה שנים, האורז נכנס לאישור של המדינה לסבסוד. אז למעשה זאת אחת מהסיבות בכניסה לטפטוף. דבר שני, האורז כל כך מזוהה עם הצפה כך שלא פשוט היה ועדיין קשה לשכנע מגדלים לעבור לטפטוף, אפילו ארגונים גדולים של אורז בעולם עדיין מגמגמים בתחום.
"לעומת זאת, למשל במדינה כמו תורכיה, באזור בו מגדלים אורז התחיל בשנים האחרונות להיות מחסור במים וחקלאים רצו גם לגדל בטפטוף. למשל, היום אתה לא יכול לגדל אורז בחלקות מדרוניות, בגלל שאתה צריך להציף ויש הרבה חקלאים שיש להם שטחים שהם במדרון. המעבר לטפטוף מאפשר להם לגדל גם במדרון. בתורכיה זה תפש טוב מאוד, יש כבר אלפי אייקרים (1 אייקר = 10 דונם) בתורכיה שמגדלים בטפטוף וגם בהודו.
"יש היום אזור גדול בסין שמגדל אורז בטפטוף. גם באיטליה, לנהר הפו אין מספיק מים והאיטלקים רוצים את הריזוטו, אז התחלנו לעשות גם שם עבודות ויש כבר כאלה שמגדלים את הריזוטו בטפטוף. ההבדל הוא לא רק בחיסכון במים ובשטח אלא גם היבולים, הצלחנו לעלות את היקף היבולים בהרבה מקומות. יש כל מיני פרויקטים עכשיו באפריקה של הבנק העולמי,
"בישראל גידלו אורז גם לפני 80 שנה ויותר. כאשר גידלו אורז בהצפה ואפילו בהמטרה בארץ, היו צריכים 2,000-3,000 קוב לדונם ואין את כמויות המים האלה בישראל. היום אנחנו מגדלים את האורז בכמויות מים כמו כותנה ותירס וכל מיני גידולי שדה. אנחנו לא צורכים מים יותר מהם. ראינו שמבחינת רמת הלחות והטמפרטורות דווקא דרום רמת הגולן יכולה מאוד להתאים, למרות שמדובר בגידול אורגני, שזה הרבה יותר מסובך, בגלל בעיות הדברת עשבים, כי כל הדגנים יש להם בעיות הדברת עשבים. ולמרות זאת עמית התגברה על הבעיה הזאת לגמרי לא רע בשנה הראשונה.
"מכיוון שאין לנו בארץ זנים של אורז אז למזלנו היה איזושהי כמות זרעים בבנק הזרע של מכון וולקני, כמה שקיות שנותרו עוד מלפני שנות ה-60. השתמשנו בהם בכדי להרבות את הזרעים וגם קיבלנו אישר מהשירותים להגנת הצומח להביא כמה זנים מיפן, ככה הם התחילו.
"אחת הבעיות שהיו או עדיין ישנן פחות או יותר, היא שבאורז צריך לעשות קילוף של המוץ. אלה לא יכול לאכול את מה שאתה קוטף. גם לאורז מלא אתה צריך לעשות קילוף. עמית וירמי לא הצליחו למצוא מיכון מתאים לקילוף אורז בארץ, אז הם הביאו מכונה מסין. בהתחלה חשבו שמה שיש בארץ אצל תחנות הקמח או אצל חברות פרטיות של חיטה שזה יתאים אבל התברר שזה לא מתאים לאורז ולכן הם הביאו את המכונה מסין."
"יש הרבה שאלות פתוחות"
עמית ורד, בת זוגתו של ירמי, היא האגרונומית של המשק ובמקצועה מדריכה לחקלאות אורגנית.
הבנתי שהצלחתם להתגבר על העשבייה, למרות שמדובר בגידול אורגני.
עמית ורד: "תראה, מה זה התגברנו? אנחנו עישבנו את השטח. יש לנו מיכון בקנה מידה קטן, מיכון ידני, וגם לשנה הבאה אנחנו בודקים איך אפשר להתמודד עם העשבים בצורה שלא תפגע בגידול. נכון שבמטעים עשביית כיסוי היא כבר מתודה שמאוד מאוד ידועה, אבל זה שונה בגידולי שדה, לכן זו התמודדות שהיא יותר מאתגרת עבורנו. השנה עישבנו ידנית ועבדנו עם מיכון שגם הוא בקנה מידה ידני. זו באמת הייתה הרבה עבודה אבל יש עוד דרכים לנסות ולהתמודד ואנחנו שמים עליהם פוקוס לקראת שנה הבאה. אין ספק שזה אחד האתגרים הגדולים שלנו.
"אני לא נרתעת מעשביית כיסוי, לעומת חקלאים רבים שנרתעים מהעשבייה. בחורף אני נותנת לעשביית כיסוי לצמוח כי היא נותנת לנו הרבה שירותים בעצמה. למשל קיבוע חנקן, אנחנו מגדלים קטניות בחורף, ואז אנחנו מטמיעים אותם כחומר ירוק, הוא גם נותן קיבוע חנקן לאורז שלנו שגדל בקיץ. אז אנחנו כן נהנים מהשירותים שהעשבים נותנים אבל לצד הגידול בעונה עצמה זה באמת מאתגר – זה משהו שאנחנו צריכים עוד לפצח."
זרעתם ביולי וקצרתם בנובמבר. אז יש סיכוי לשני מחזורים בשנה?
"לא, האורז גדל בקיץ. יש זנים שונים וזמני המחזורים שונים מזן לזן. בנוסף, קצרנו באיחור. המלחמה פרצה ולא הצלחנו להביא את הקומביין, כך שיצא בקצרנו באיחור. כל המפעילים היו במילואים, אז פשוט קצרנו באיחור ואפילו חלק מהזנים כבר קצרנו ידנית כדי לא להתעכב עם הקציר. לגבי האפשרות של גידול שני מחזורים בשנה, אני לא יודעת, אולי, זה אחד הדברים שאנחנו מתכוונים לבחון.
"נכון שעדיין אנחנו בניסוי. תראה, אנחנו כבר מגדלים אורז ובחודש הקרוב נראה כבר תוצרת, אבל המטרה המשמעותית בפרויקט שלנו היא לפתח פרוטוקול גידול של אורז מקומי בטפטוף. אז החלטנו שאנחנו נותנים לפרויקט כמה שנים בהן אנחנו מגדירים את זה כניסיון ואנחנו באמת חוקרים ובוחנים בזמן הזה הרבה מאוד דברים. אז מטבע הדברים יש עוד הרבה שאלות פתוחות ואין לי תשובות לכל דבר, כי אנחנו אחרי שנה אחת."
מהמרכז למיצר
איך הגעתם ממרכז הארץ למיצר שבגולן?
ירמי: "במיצר אנחנו גרים כמעט שלוש שנים. חלמנו להצליח להשתקע עם משק חקלאי ולא כל כך ידענו איך אנחנו מגשימים את זה. באיזשהו ביקור בצפון פגשנו חברים שהיו לקראת לעבור למיצר, עוד בתחילתו של הפרויקט, של שינוי הקיבוץ למושב. התלהבנו ופשוט נרשמנו לקליטה כאן.
"זו הייתה התגלגלות של כמה שנים מהרגע שאנחנו שומעים על האפשרות ועד הרגע שאנחנו ממש גרים פה, כי זה גם לקח זמן וגם היינו צריכים לסיים את העניינים שלנו במרכז. ואז לא היו פה בדיוק את היחידות דיור, חיכינו שזה יגיע וכמובן שבהקשר הזה היו קצת עיכובים.
"בסופו של דבר נרשמנו לקליטה פה בשנת 2016 בתור סטודנטים ועברנו לפה ב-2021. בחלק מהזמן באמת חיכינו ובחלק מהזמן באמת התמהמהנו בכדי לסיים את העניינים במרכז. גרנו ברחובות ובת הזוג שלי, עמית, למדה חקלאות בפקולטה, למדה אגרו-אקולוגיה והגנת הצומח ואני למדתי חינוך בסמינר הקיבוצים."
עמית: "ירמי ואני המון שנים ביחד, הסתובבנו הרבה, ידענו שאנחנו רוצים להיות חקלאים ואפשר לקרוא לזה חלום שהתגשם אבל אנחנו בחרנו במקום הזה בגלל מה שהוא, בגלל שיש שם אפשרות לקבל אדמות לחקלאות, בגלל שזה יישוב שבעצם מתחדש, יש כאן הרבה חלוציות והרבה הזדמנויות להשפיע והכי חשוב – יש במיצר קהילה מדהימה! באמת מקסימה.
"קודם כל, המושב המתחדש מורכב ממשפחות צעירות, יש אלמנט קהילתי חזק מאוד, כלומר יש הרבה הרבה נכונות להיות יחד, לעשות יחד, לעשות ממש למען הקהילה שאנחנו חיים בה, ממש התכנסות מרגשת! אני תמיד אומרת שכאשר הגעתי למיצר הבנתי את המשמעות של המילה קהילה, כי זה באמת באמת משהו שמאוד ייחודי למושב הזה.
"יש כל מיני אנשים במיצר. יש לנו אנשים שהם חקלאים וזה מה שהם עושים ויש אנשים שהם השקיעו בחקלאות, כי הם קיבלו קרקע מהמדינה וזה חשוב להם, אבל ביום יום הם עוסקים במשהו אחר. ויש גם שותפויות של משפחות. כמה משפחות ביחד שיש להם, נגיד – מטע שקדים. אז יש מישהו שמנהל את המטע והוא המגדל בפועל, אבל המטע משותף לכמה משפחות ומתחלקות ברווחים ובהוצאות. זה ממש מגוון. יש חלקות אורגניות, יש קונבנציונאליות, יש חלקות גדולות ויש קטנות, יש מטעים ויש בחור שמגדל גן ירק אורגני ומישהי שעושה יער מאכל, אנחנו עושים אורז – זה ממש מגוון. אז נכון, יש במיצר כל מיני רקעים וסוגים וגוונים של אנשים, אבל אני חושבת שמה שמשותף זה שכולם אנשים טובים, עם לב פתוח וממש כיף לחיות שם."
