"פיך וליבך היו תמיד שווים"

מורן חג'בי, תושבת מושב יכיני וחברת הנהלת המועצה האזורית שער הנגב, מתארת את היכרותה עם ראש המועצה אופיר ליבשטיין, שיצא מביתו בכפר עזה עם נשק ונהרג בקרב מול המחבלים, בו נרצח גם בנו ניצן* מכתב לאיש גדול וחבר שהלך מאתנו

אופיר. 

עדיין לא פיצחתי את איך אפשר לכתוב מכתב, כזה שמיועד לזמנים של 'אחרי שהלכת', הראש והלב עדיין לא מצליחים לעכל, שבגופך אינך כאן עמנו עוד. 

"כל דבר שאנחנו עושים קורה פעמיים. פעם אחת כשאנחנו חולמים אותו ופעם אחת כשמגשימים". זה מה שאמרת  בפעם הראשונה שהכרתי אותך, אי שם ב-2016 במרכז הצעירים. לימדת אותי שיעור נוסף בספר של 'אם תרצו אין זו אגדה'. 

כמעט שנתיים אחר כך, ביקשת ממני לכתוב לך מסמך בן עשר נקודות: מושב יכיני 2020, כשהעקרון המנחה הוא: אין בעיות, אין מגבלות אין שום חסמים – הכל אפשרי. שנה לאחר מכן נבחרת לראשות המועצה ואני למליאת המועצה. אתה בכל פגישת עבודה, עד שנת 2020, שלפת את המסמך – זו הייתה טיוטת תכנית העבודה הבסיסית שלך ליכיני. אפשרת לי לחלום, להרגיש שותפה, למדת מה הציבור מבקש – בענווה במקצועיות באנושיות ורגישות אין קץ. 

השנים בחברתך היו שנים של למידה יום יומית, צמא ללמוד ממך ורצון תמידי שלך להעביר את הידע ולסייע עם כישורייך, לא שמרת את הדברים האלה לעצמך. להפך, קוד פתוח אנושי זה אתה. 

דיברנו הרבה על איך עבודה בשותפות היא אכן הדרך הנכונה שכולם בסוף מרוויחים ממנה, על איך שבינוניות אינה גזירת גורל והקפדת להנחיל כי כל גינון אגרסיבי ודורסני – חייב להיות מחוץ למשחק. לימדת אותי עקב לצד אגודל, על איך להביט רחוק, לראות רחב, לפעול מהראש  ולא מהבטן גם כשממש מעקצץ, לפעול ברגישות, לדעת לבלוע צפרדעים ומצד שני לשמור על עמוד שדרה ופאסון. 

לימדת אותי לתרגם את האהבה והדאגה לעם ישראל כולו. בארץ ובתפוצות ולחתור לעשייה. כל רגע בחברתך היה רגע של למידה. 

תמיד אמרתי שהיו פחות מדי שעות ביממה עבורך. לא נחת ופעלת למען כל המעגלים בחייך – 24/7. המשפחה האהובה שלך, כפר עזה, שער הנגב, העוטף, מדינת ישראל ועם ישראל. 

לימדת אותי כמה חשוב שמנהיג יישאר הבן אדם שזוכר כל תושב ותושבת ומכיר את סיפורם האישי, לימדת אותי במעשייך – על איך אפשר להיות ראש מועצה במוצב הקדמי המטורף של מדינת ישראל וכל הזמן להצליח לחלום ולהגשים עבור העם היהודי בתפוצות. 

אופיר, היית גם מפלט. החבר והמנהיג שכשהייתי צריכה שקט כדי לעבוד (טרם הקליקה…) הייתי מרגישה מספיק נוח כדי 'להשתלט' לך על פינה במשרד אם אתה בפגישות בחוץ. 

ליבך ודלתך היו תמיד פתוחים.  

פיך וליבך היו תמיד שווים, תמיד. 

בתקופה האחרונה, טרם הבוקר בו איבדנו אותך, זכיתי לשהות שעות רבות במחיצתך. היום אני מבינה כי  חלק מהמפגשים היו מדוייקים לקראת מה שעמד לבוא. היה זה זמן איכות של למידה מזוקקת. 

אני זוכרת את הבוקר בו נסענו יחד ליום של נטעים בתנועה הקיבוצית, זה היה 100 אחוזים של למידה הקשבה חלימה ופרקטיקה. ימים ספורים לפני מותך, נפגשנו באירוע הגדול והמרגש בנבי מרעי, סיימנו בפגישה עם בני גנץ בביתך. ישבו במעגל אנשים טובים, הכי טובים שיש. איזה אסון נורא נפל עלינו. היו שם אצלך בסלון – שחר, אילן, טל, ועוד כל כך רבים – שפשוט הלכו ביחד איתך… 

דרכך הנעימה, חוכמת החיים, הזיק בעיניים כשהיית מדבר על איך לפתח את הישובים ואת המועצה שלנו, את האזור, לצד הרוך בעיניים בכל פעם שדיברת על משפחתך האהובה – ורד, הבנים, אמא, האחים. המשפחה, העוגן של חייך. 

האהבה הלא תלויה בדבר שחשת והפגנת למסורת ישראל, ליהדות, וכמובן – הציונות שעשית יום יום שעה שעה. ועדיין, דרך ארץ קדמה אצלך לכל. גם כשהדעות היו חלוקות, גם כשכעסת, ידעת לנהוג באנשים בנועם הליכות ובדרך ארץ.  

בתקופה האחרונה לפני מותך, נאלצת להתמודד עם קמפיין בחירות מכוער שהאופן בו התנהל העציב אותך מאד והכאיב לך עמוק בלב. תמיד אמרת שאתה רוצה לצאת מהתפקיד כשתסיים, בדיוק אותו בן אדם שנכנסת אליו. 

עשית את זה. בשום שלב לא ירדת ברמה לא דיברת לא יפה ולא אפשרת שיח אלים או מתלהם. והלכת. 

היית ותהיה לי תמיד מודל לחיקוי והשראה. 

* * * 

אופיר, בכל חג, בכל יום הולדת, בכל אירוע – תמיד זכרת בירכת הגעת. אישי וכמובן קהילתי. לכל מאורע ביכיני הגעת. הפכת את יכיני לביתך השני, וגרמת לתושבי יכיני להרגיש ששער הנגב, זה הבית שלנו. נכחת בכל שמחה, אבל, מסיבה, אזכרה, אפילו הגעת לברך את העולים לכיתה א'. את כל התושבים פה הכרת היטב. עשית תיקון עולם בכל מקום שיכולת. 

השלטים שלך, עדיין תלויים על חצרות הבתים. 

הקפדת לכבד את הזולת במילה טובה, בלהאיר את החוזקות. 

המשפחה שלי אוהבת אותך אהבת אמת. איתן כל כך כואב את אובדנך. הוא לא מצליח להבין מדוע אתה ויהונתן האהוב שלנו – בן הדוד שלו ז"ל, הסתלקתם בבוקר אחד.  

הגעת אלינו הביתה בבוקר, ערב ראש השנה, רק בשביל חיבוק לזכריה חמי, כדי לתת חיזוק מהלב ואהבה כמו שהלב הרחב שלך ידע לתת. לא התביישת ואף התגאית ללמוד, להקשיב, לבקש לדעת עוד. 'את מה שזכריה שכח אנחנו כולנו עוד לא למדנו'… היית אומר שוב ושוב. ידעת להעריך כל אדם באשר הוא אדם. תרמת מכיסך, בדקת פיזית בעצמך מה שלום תושבים שחוו קושי או משבר, כל אלה לא מובנים מאליו. כל תושב הרגיש וידע שיכול לגשת אליך ותמיד תהיה בהקשבה. 

אופיר, אתה האיש שדרש המון, לא עשית הנחות, קידשת מקצועיות – ועדיין כל הזמן זכרת שהדרך היא בדרכי נועם ובחיוך הרחב, הדבקת אותי ועוד הרבה הרבה אחרים בתשוקה לעשות עוד. אתה לימדת אותי שחשוב בחיים לעשות משהו אחד שהוא העבודה היום יומית ותמיד לעשות משהו נוסף שהוא לנשמה ולנפש ולמה שהלב רוצה. . 

הכרתי בזכותך חברים וחברות לחיים, הכי טובים מוכשרים וערכיים שרק אפשר היה לבקש. סיירת של ממש שבנית סביבך, מכל קצוות העולם. 

* * * 

אופיר היקר, חברי האהוב, נפלת בהגנה על קיבוץ כפר עזה, ועל הגנת כולנו. אלוקים כנראה ידע למה אתה ממש בין הראשונים (ואולי הראשון) שנאלצנו להיפרד ממנו בשואה הזו שהתרחשה פה בעוטף ב-7.10.  

אין סיכוי שלבך הרגיש והטוב היה עומד בכאב הלב של הזוועות המראות והחדשות מהיום הזה, אין סיכוי שהיית עומד בלכתו של ניצן, פיצי שלך, שלצערי הצטרף אליך. 

אני נשבעת שוב, גם חצי שנה אחרי, כי כל עוד נשמה באפי – אמשיך לעשות את כל מה שצריך על מנת שהחלומות שחלמת וחלמנו לטובת הקהילה ועם ישראל יוגשמו- פה בבית ובכל המעגלים האחרים.  

הדרך ארוכה ואנחנו פה כדי להמשיך ולהגביר את האור, בתוך החושך הנורא הזה שפקד אותנו ועדיין לא הסתלק. 

רק לא מזמן העזתי להיכנס ללשכה שלך, שנותרה סגורה ובה עמד הזמן מלכת. כל כך לא הפתיע אותי לראות על השולחן שלך את טופס הצעת מועמדותך לבחירות ועליו, גלויה עם שיר ששמו "יש אהבה", על הלוח בלגאן מסודר של שרבוטים שרק אתה הבנת – שעוסקים בחינוך בקהילה ובאדם. הלב שלך היה שם. 

אתה בטוח במקום ממש ממש טוב…כזה שמשפיע על קבלת ההחלטות, ממש כמו כשהיית פה. תעזור למי שצריך עוד קצת בינה ודעת, להשיב את החטופים שלנו הבית. תעזור לנו לרכך את הלבבות הרעים שמחזיקים בהם בעזה,  אנחנו חייבים אותם בבית.. 

שמור על ורד והילדים, על אמא והאחים שלך, תעזור לנו ברוחך להצליח להתרומם מהשבר שהקהילה שלנו עברה ועוברת. 

אמרת לנו שפה זה 95% גן עדן, אבל דע לך שכבר חצי שנה עברה מאז שאלף אחוזי גיהינום פקדו את שער הנגב ואת השברים, רק עכשיו מתחילים לאסוף. 

אופיר חבר יקר, מורה לחיים. 

היית קרן שמש לעולם הזה ואני מבטיחה האור והטוב שבך, ימשיכו להאיר ויעמיקו שורשים. 

תודה על הזכות, היית חלק משמעותי בעולמי ותמיד תישאר. 

בקץ הימים נפגש. 

מורן