הם פתחו את שערי הלב והקיבוץ בלי לחשוב פעמיים: נציגי קיבוצים שמארחים את קהילות הנגב המערבי נפגשו להחלפת רשמים | עמליה שביט מרביבים: "רצינו לאפשר נחיתה רכה", דרור קריצמן מחצרים: "לומדים המון מקיבוץ בארי", דפנה אפרתי ממשמר העמק: "נתרמנו לא פחות משתרמנו", דנה בראון מרוחמה: "התחזקנו כקהילה" | הקולות והרשמים מהמפגש המיוחד
*תמונה ראשית: אורלי רם ורם שפע, רכזי הנגב המערבי בתנועה הקיבוצית: "גיבורים בעל כורחם". צילום: תקשורת ודוברות התנועה הקיבוצית
הם פתחו את ביתם, מבלי לחשוב פעמיים, מבלי לשאול שאלות. זמן קצר אחרי אסון 7 באוקטובר, חמישה קיבוצים נרתמו להיות בית לקהילות בקיבוצי הנגב המערבי שביתם כמעט ונחרב. ההתגייסות אז, הייתה מהירה, מתוך דחיפות, רצון עז ונפש חפצה פשוט לפעול למענם, להיות שם עבורם. והלב, נפתח יחד עם השער לביתם.
ביום הכי חם בשנה, היום ה-677 למלחמה, התכנסו לראשונה חברות וחברי הקיבוצים המארחים: רביבים, חצרים, משמר העמק וקיבוץ רוחמה, בו התקיים המפגש (נציגי שפיים לא יכלו להשתתף). כל אחד מהם הגיע מרקע שונה, חלקם בעלי תפקידים בקיבוץ, חלקם התגייסו מתוך תחושת שליחות, אך נדמה שאת כולם, הניעה הערבות ההדדית והרצון לעשות, מתוך הבנה ברורה של האחריות המשותפת והחיבור בין הקהילות.
ללמוד אחד מהשני
אורלי רם ורם שפע, מרכזים ומלווים את קיבוצי הנגב המערבי בתנועה הקיבוצית. בפתח הפגישה סיפרו רם ושפע על החשיבות הגדולה במפגש של כל הקיבוצים המארחים: "רצינו להיפגש, להחליף רשמים וללמוד אחד מהשני".
לא נדרשה הקדמה ארוכה. החברים מייד החלו לדבר על ההתנסות של קיבוץ מארח קיבוץ וקהילות שכנות, דבר שלא קרה מעולם בהיסטוריה של התנועה הקיבוצית, בהיקפים ובנסיבות הללו.
"זו זכות להיות משענת"
עמליה שביט מקיבוץ רביבים, אשת חינוך במקצועה, התנדבה להיות אשת הקשר והכתובת לכל פנייה עבור קהילת חולית המונה כ- 160 איש. "עוד לפני הגעתם לרביבים, במקביל לבנייה המואצת להקמת השכונה החדשה רביבי חולית", אמרה שביט, "החלנו בהכנות כדי לאפשר נחיתה רכה. מחוות קטנות כמו שלט לכל בית, מעשה ידיי הוותיקים בקיבוץ, או עוגה ביתית לקירוב לבבות וקבלת פנים חמה לביתם הזמני החדש. ראינו ואנו עדיין רואים בכך זכות להיות משענת עבור קיבוץ חולית אחרי הטראומה הקשה שחוו".
"98% מחברי הקיבוץ הצביעו בעד האירוח של 550 חברי כפר עזה", סיפרה דנה בראון מקיבוץ רוחמה, צלמת במקצועה, שלקחה על עצמה עם תחילת המלחמה את תפקיד האינטגרציה בין הקהילות "זה גרם לי לחוש גאווה כל כך גדולה, ואופטימיות".
"הקהילה שלנו התגלתה במלוא הדרה", היא אומרת בהתרגשות, "כל הזמן אומרים לי שאנשים ברוחמה מחייכים, אדיבים וסבלניים. אני חושבת שזה חיזק אותנו כקהילה. המפגשים המשותפים עם חברי כפר עזה ההתבררו כהתכנסות חברתית טובה ויפה".
"מבחינתנו, היה לנו חשוב לתת לחברי נחל עוז כל מה שאפשר בשביל שירגישו בנוח", אמר תומר אראל, מזכיר קיבוץ משמר העמק, "בתחילת הדרך עשינו שלושה-ארבעה אירועי תרבות בשבוע, אכלנו יחד בחדר האוכל, החינוך היה משותף – החיבור היה טוטאלי. כיום יש שכונת קראווילות שמאפשרת מרחב נוח יותר לנחל עוז. בתחילת הדרך התארחו במשמר העמק 330 חברי נחל עוז ועוד 50 שפונו קיבוצים אחרים, ועם הזמן חלק עברו לנתיבות. כיום נשארו 150".
"התחושה היא שבשעת מבחן הגשמנו את ערכי הקיבוץ, את הערבות ההדדית שהיא תו היכר שלנו", אמר דרור קריצמן מקיבוץ חצרים, המארח את אנשי בארי, "המודל של קהילות שכנות מלמד אותנו הרבה. קיבוץ בארי הוא קיבוץ גדול, וחזק. מדובר ב-750 איש, וזו קהילה עצמאית מאוד, עם צוותים מנהלים, שיש לה מבני ציבור, חדר אוכל ומרפאה. אנחנו מלאי הערכה כלפי קהילת בארי ולומדים מהם כל יום. ישנה עבודה משותפת רבה בין צוותי שני הקיבוצים ובין שותפים רבים בשתי הקהילות".
הערבות ההדדית: תו היכר של התנועה
רוב הפגישה עסקה בהחלפת רשמים, שיתוף במודלים החברתיים שנוצרו בכל מקום, וגם באתגרים שנוגעים ליום שאחרי. מגוון המודלים שנוצרו במסגרת "קהילות שכנות" רחב: קיבוץ שיתופי מארח קיבוץ שיתופי; קיבוץ שיתופי מארח קיבוץ מתחדש; קיבוץ מתחדש מארח קיבוץ מתחדש. אבל הנוכחים כולם מסכימים: ערך הערבות ההדדית הוא שעומד בלב השותפויות החדשות שנוצרו. נראה שזהו עדיין סימן היכר ותו זהות באופייה של התנועה שמציינת כבר יותר מ-115 שנים.
צחי רם, חבר קיבוץ והמנהל העסקי של רביבים, מלווה את תהליך הקליטה של חולית מראשיתו, הוא הוביל את מפגשי הצוותים המתאמים בין שתי הקהילות עם קבלת ההחלטה על המעבר ואת תהליך הקמת השכונה. הוא מספר במהלך הפגישה שלצד ההתרגשות, יש באופן טבעי גם לא מעט אתגרים העולים מהחיים המשותפים של שתי קהילות החיות בישוב אחד.
"בזמן מלחמת 'עם כלביא' המצב הביטחוני הצריך את הפעלתם של שני צוותי החירום היישוביים", נותן רם דוגמה, "לא מדובר כמובן רק בתיאום טכני, אלא בהבנה שמדובר בשתי קהילות שונות, עם הרגלים, צרכים ובעיקר רקע שונה ויש לכבד זאת תוך שמירה על סדר ותגובה מהירה. זו היתה משימה מורכבת שדרשה יצירתיות והקשבה, כל החלטה נעשתה תוך מחשבה על ההשלכות על שתי הקהילות והוכיחה כמה חשובה הערבות ההדדית והיכולת לפעול יחד במצבים הקשים יותר"
דפנה אפרתי, מזכירת קיבוץ משמר העמק אמרה שהיא אני חושבת שקיבוץ משמר העמק נתרם מהאירוח לא פחות משתרם. מירב גורדו, מנהלת קיבוץ רוחמה, סיפרה שכיוון שהקיבוצים חיים באותה מועצה אזורית, אין אדם שלא הכיר מישהו שקרה לו משהו. "היה לנו ברור מהרגע הראשון שהקיבוץ יעשה הכול בשביל לארח, ויפתח את דלתותיו באופן הנדיב ביותר".
"עוד יבואו ימים טובים"
בסיום הפגישה התקיים דיון על "היום שאחרי". רם שפע עדכן על החלטות רשות מקרקעי ישראל והעבודה שנעשית מצידו ומצד אורלי רם, יחד עם נציגי התנועה, מול מוסדות המדינה. רם סיכמה את המפגש ואמרה כי לדעתה הוא נתן כוחות רבים להמשך. "אתם גיבורים בעל כורחכם", אמרה רם לנוכחים, "פתיחת השער והלב שלכם מוכיחה שעוד יגיעו ימים טובים לתנועה".
במפגש השתתפו דפנה אפרתי ותומר אראל, מזכירי קיבוץ משמר העמק; מרב גורדון ודנה בראון מרוחמה; צחי רם, עמליה שביט ואורית שלו מרביבים; ועודד פלוט, דרור קריצמן, אסנת מוריץ, רן שיבק, לילך קולומבוס ותמי גולן מחצרים.
