שי מיניס מנצר סירני הוא שחיין מים פתוחים. בשבוע שעבר שחה שחיית מרתון באורך 20 קילומטרים
ביום רביעי בשבוע שעבר חצה שי מיניס (48) מנצר סירני את הכנרת לאורכה בשחייה, 20 קילומטר וחצי מחוף צמח שבדרומה ועד לחוף אמנון. את שחיית המרתון (כך מוגדרת שחייה מעל 10 ק"מ) התחיל שי בשעה 3:55 לפנות בוקר וסיים לאחר כמעט שבע שעות (6:51 למען הדיוק).
שי שוחה במים פתוחים כחמש שנים, לרוב במי הים התיכון שלחוף פלמחים. מה שהתחיל כשחייה של שלושה קילומטרים, כשעה שחייה תלוי בגלים ובזרמים, גדל למרחקים ארוכים יותר ועד לעשרה קילומטרים. "לפני כשנה וחצי התחלתי לפנטז על העניין הזה של צליחת הכנרת. יש משחה עממי כל שנה בסוכות, אותו אני עושה עם הבנות שלי, מדצמבר אני 'מבשל' את העניין הזה".
החוק היבש לא נרטב
שי פנה לעמותת גליל לשחיית מרתון "יש חוקים רשמיים לשחייה במים פתוחים, אם רוצים שהתוצאה תהיה מוכרת". יש אדם שמשקיף מטעם העמותה, אסור לשוחה לקבל עזרה פרט לכך שמספקים לו אוכל ומים לאורך השחייה, יש סירה מלווה ואסור לשוחה לגעת בסירה ולאנשים שבסירה אסור לגעת בו. "השוחה מתחיל עם שתי רגליים על החוף ומסיים עם שתי רגליים על החוף". פרט לכך מותר לשוחה להביא עימו בגד ים, כובע ומשקפת בלבד. "הכי בסיסי. לא משנה אם השחייה בכנרת ב-26 מעלות או בתעלת למאנש בקור של 16 מעלות".
שי מספר שהחל לשחות בחמישה לארבע לפנות בוקר "היה עוד חושך וירח מלא ברקע, מאוד יפה", בהמלצת ליאור אליהו מעין גב שהשכיר לו את הסירה המלווה. "הוא ידע לשאול מראש את כל השאלות, מה קצב השחייה, מה המרחק. על פי הנתונים המליץ להתחיל בשעה זו, כך שאסיים את השחייה לפני שהרוח בכנרת מתחילה לעלות".
איך יודעים לאן לשחות?
"בכנרת הסירה מנווטת וכך לא הולכים לאיבוד, בניגוד לים שצריך להרים את הראש ולנווט. הסירה שטה מקביל אלי ויכולתי לראות אותה כשהוצאתי ראש לנשימה. כששוחים בים, שוחים לעומק ואז במקביל לחוף לפי נקודת ציון ואפשר לראות את הקילומטרים גם בשעון ספורט. בשחיית מרתון השעון הזה אסור. העמותה עושה מדידות בתוכנה מיוחדת שמופעלת כשהשוחה נכנס למים".
איך אוכלים לאורך המשחה?
"מביאים שתייה ובעיקר משקאות איזוטונים שיש בהם מלחים (מה שבשחייה בים פחות צריך בגלל מליחות המים). הגוף זקוק למלחים כדי למנוע התכווצויות שרירים. צריך אנרגיה זמינה, דברים עם הרבה סוכר, ג'לים, חלווה, דברים שאפשר לאכול בקלות. הם זורקים לי מהסירה ואני זורק חזרה את העטיפות".
כמה זה היה קשה?
"אני משתתף הרבה שנים בצליחות הכנרת וידעתי שאסיים את האתגר. בשחייה אתגרית הזמנים לא חשובים, העיקר לעשות את זה. ידעתי שיהיה קשה. שני הקילומטרים האחרונים היו קשוחים. החבר'ה מהסירה (אנשים מהעמותה וסטס צ'ופק המשיט) אמרו ששחיתי בקצב מהיר, ובסוף הקצב צנח. הרגשתי את הצוואר והכתפיים, השרירים תפוסים וצריך להמשיך להזיז את הגוף. אמרתי לעצמי לפני, שלא משנה מה, אני הולך ליהנות. אני שם כי אני אוהב לשחות וזה נעשה מתשוקה, גם ברגעים הקשים".
יש הרבה זמן למחשבות
"שואלים אותי 'לא משעמם לך?' המומחים אומרים 'תהיה מרוכז בהווה, בתנועה, איך למתוח יד, איך להכניס יד, איך אתה משתפר תוך כדי השחייה'. חצי מהזמן אני שם וחלק מהזמן הראש בורח גם למחשבות, למשפחה. חלק גדול מהזמן הייתי בעיניים שלושת רבעי עצומות, הראש במים וזו הזדמנות למדיטציה. ממש בסוף חושבים רק על המקומות הכואבים".
שי שעובד בנוי בקיבוצו והוא גם מורה ליוגה, נשוי לקרן ומגדל שלוש בנות: הללי, יערה ואימרי. הוא מספר שתמיד אהב לשחות בברכה שבקיבוץ. כשנסגרה הברכה לרחצה בסוף הקיץ הציעה המאמנת לקבוצה לבוא לשחות בים "ומאז נדלקתי על זה. זה עולם שלם, אני מצלם מה שאני פוגש בדרך, תמנונים, מדוזות".
יש פירגון?
"המשפחה משתדלת לפרגן, וגם אני עושה מאמץ וקם מוקדם. בשבת מגיע לים עם הזריחה ומשתדל להיות חזרה בבית עד 10-9. קהילת שחייני המים הפתוחים בישראל היא קהילה נפלאה ומלאת השראה ומאוד מפרגנת".
