נורית וינטרוב מאביעזר והדס אלה מצור הדסה, השיקו פרויקט חדש בשם – "קהילה בונה מקום בונה קהילה", בגישת הפלייסמייקינג – גישה מעשית לשיפור איכות המרחבים הציבוריים הנמצאים בשכונה, עיר או אזור והפיכתם למקומות טובים, כאשר בדרך זו משתפרת גם איכות החיים של האזור כולו ושל הקהילה שחיה בו
נורית וינטרוב בוגרת הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, תושבת אביעזר, (בעלת ניסיון עשיר בתכנון, הובלה וביצוע פרויקטים חינוכיים, קהילתיים וסביבתיים) והדס אלה, בוגרת בצלאל, תושבת צור הדסה, יזמית ופרויקטורית בתחום האמנות והתרבות (עוסקת למעלה מ-20 שנה בניהול תוכניות ומיזמים בתחומי החינוך, אמנות, תרבות ופנאי) – החליטו לעשות מעשה למען המרחב הכפרי בו הן גרות, והשיקו פרויקט חדש בשם – "קהילה בונה מקום בונה קהילה", בגישת הפלייסמייקינג.
פלייסמייקינג היא גישה מעשית לשיפור איכות המרחבים הציבוריים הנמצאים בשכונה, עיר או אזור והפיכתם למקומות טובים, כאשר בדרך זו משתפרת גם איכות החיים של האזור כולו ושל הקהילה שחיה בו.
מקום איכותי מאופיין בהיותו מקום בטוח וידידותי לאנשים, נגיש מבחינה הליכתית ותחבורתית, הוא צריך להיות מקום פעיל שיש בו עניין, ייחודיות, אטרקטיביות ויזואלית או אומנות ציבורית. פעילות כמו 'פלייסמייקינג' מעניקה השראה לאנשים לדמיין מחדש את המרחב בו הם חיים ולפעול להפיכת המרחבים הציבוריים להיות הלב של הקהילה.
בראיון עם השתיים – הן מספרות: "בתור תושבות מעורבות ויוזמות ביישובים לא עירוניים, זיהינו בשנים האחרונות שקיים צורך אמיתי בקידום פרוייקטים קהילתיים מתוך הקהילה ובשביל הקהילה. ליישובים קטנים וגדולים עם תקציבים משתנים יש רצון אדיר ליוזמות מקומיות בקני מידה משתנה – החל מטיפול נקודתי בשטחים ציבוריים קטנים ועד מיזמים חדשים וגדולים."
מאמינות בכוח המקומי
נורית: "אני קיבוצניקית במקור ככה שתמיד הייתי חלק מקהילה. בחרתי לגור במושב בגלל שחיפשתי קהילה ולא רק אוויר טוב. רציתי שיהיו לי חיי קהילה. הרגשתי שאם אני לא עושה זאת זה לא קורה. התנדבתי בכול מיני יוזמות. ככול שלקחתי יותר על עצמי הרגשתי שיש צורך בטיפוח הסביבה, צורך שמישהו צריך למלא. אבל כשזה מבוסס רק על התנדבות דברים קורים מאד לאט. כאדם שאוהב לעשות ולראות תוצאות, הפריעו לי הקצב האיטי של היוזמות והכמות המועטה. אז פניתי להדס כדי שנעשה איזה צעד כדי לעבור למשהו משמעותי יותר."
הדס: "אני ירושלמית במקור, משנות ילדותי תמיד זוכרת את עצמי מובילה, פרויקטורית בנשמה. חושבת בגדול ועושה בגדול, כנראה שלא יכולה אחרת. חשוב לי לחבר בין אנשים, חשוב לי להשאיר חותם במקומות אליהם אני מגיעה, הן ברמה האנושית והן ברמה האסתטית. לפני כמעט 20 שנה סיימתי את לימודי בבצלאל במחלקה לעיצוב קרמי ומאז עוסקת שנים רבות בחינוך לאמנות. הובלתי בין היתר תערוכות קבוצתיות ויחידים לאנשים עם צרכים מיוחדים. ובקיצור אני לא ממש נחה, יש לי רעיון/מיזם ואני עושה הכל כדי להוציא אותו מן הכוח אל הפועל מתוך תשוקה גדולה. המיזם של ושל נורית מתנהל זמן מה. הפרויקטים שלנו מתרחשים כשהקהילה מעורבת ויוצרת ולוקחת חלק משדרוג המרחבים של הקהילה. כך נוצרת תחושת אחריות ושל שמירה על איכות המקום. אנשים שלוקחים חלק ביצירה גם ישמרו עליה ויטפחו אותה."
מדוע צריך פרוייקטים כאלה דווקא במרחב הכפרי?
"בתוך המרחב הכפרי יש יוזמות או פרוייקטים שלרוב מסתמכים על כוח מקומי ובהתנדבות כדי לקדם את הרעיון, כמו למשל ניקוי הרחובות על ידי התושבים, או ניסיונות להקים מרכז קהילתי. הבעיה היא שלרוב זה לא מקצועי ולוקח הרבה זמן להרים פרויקט כזה. אנחנו מאמינות מאד בכוח המקומי וברצון וביכולות שלו, והכי חשוב לנו ליצור מעורבות של התושבים ביצירת קהילות חזקות ויצרניות. עם זאת, אי אפשר לסמוך על זה בלבד וכאן אנחנו משתלבות. התהליך נקרא פלייסמייקינג, כמו שקורה בערים גדולות, החל מספרייה ניידת מעוצבת מלאת ספרים שמורים ואיכותיים, עד גינות ירק משגשגות או חנות יד שנייה."
איך תהליך של פלייסמייקנג מתחיל?
"אנחנו מניעות ומלוות את התהליך מתחילתו ועד סופו ולמעשה בונות ומבצעות את הפרויקט על כל רבדיו. לדוגמא: לא מזמן הוחלט לבנות גינה קהילתית. מה שאנחנו עושות זאת פונות לראשי ועדים של מושבים ופונות למועצה, כמו לראש ועד צור הדסה. בנוסף לכך, ביקשנו את עזרת המועצה האזורית של מטה יהודה, למצוא מושבים או ישובים בהם מעוניינים בפרויקטים ו'קולות קוראים'. הדבר שהכי עובד זה לפנות לגורם מטעם הישוב – למשל לוועד מושב אביעזר בו אני חיה, או ועד של גבעת יערים, צור הדסה וכולי – כדי לנסות להבין מהם הצרכים של הישוב.
"אנחנו לא באות עם משהו מוכן, אלא רוצות לשמוע את הצורך של הישוב. מתוך זה אנחנו מגבשות הצעה, והישוב בוחר אם לקחת אותה או לא. אנחנו רוצות שהתכנון לא יעשה רק על ידינו, אלא מקוות שהציבור ייקח חלק בתכנון בהגדרה של מה עושים וגם יהיה חלק מהשתתפות בפועל."
יש את מי שמתנגד לרעיונות ולהצעות?
"עד כה לא נתקלנו בהתנגדויות, להפך! באביעזר הצענו להקים משהו שיכבד את מורשת ק'וצין, כמו מוזיאון, או גינת תבלינים ק'וצינית. זה למשל מאד הדליק את האגודה והם מאד אהבו את הרעיון. הם משתפים פעולה משום שיש אוכלוסייה גדולה של קוצ'ינים במושב. אלה היסודות של החיבור שאנחנו מחפשות. אנחנו רוצות שגם אנשים בגיל השלישי יכנסו לעניין (בדרך כלל האוכלוסיות הוותיקות). אנחנו רוצות שגם המשפחות הצעירות במושב , הילדים או הנכדים – ייקחו חלק בפרויקטים. אנחנו משתדלות להציע פרוייקטים שמחברים את כולם, מעין סוג של פסיפס של הישוב הישן והישוב החדש. כמו גינת הירק עליה דיברתי שתעניין גם את בני גיל שלישי וגם את הצעירים – וכולם יפעלו למען… זה למשל פרויקט מקסים!"
"אני 'פרויקטורית' בנשמה"
ספרו לי קצת עליכן – איך הכרתן?
נורית: "ההכרות שלי ושל הדס הייתה בתכנית 'קרב' למעורבות בחינוך – הדס מגיעה עם המון ניסיון ניהולי והנהיגה המון פרוייקטים בתכנית קרב וגם מחוץ לקרב. הדס מאד מחוברת לניהול פרוייקטים, כמו עבודה עם ספקים, תקציבים וכולי. יש לה רקע עיצובי, וחוש אסתטי מאד מפותח. החיבור היה קודם כל בגלל העניין שלה בניהול. (חלק מהפרויקטים של השתיים בוצעו במסגרת תכנית קרב).
"הדס הייתה הבוסית שלי ואחת המנהלות היותר טובות שהיו לי. כשעזבתי את מקום העבודה, אמרתי לה: 'אנחנו עוד נעשה משהו יחד'. עד לפני שנה וחצי גרתי שנתיים במונטריאול (קנדה) והתלבטתי בנוגע לדברים שאעשה ברגע שאחזור למושב. שאלתי את עצמי האם אחזור לאותו דבר שעשיתי? או שאעשה שינוי? ואז התחיל נושא היוזמות למען הקהילה. אני 'פרויקטורית' בנשמה, אני אוהבת שיש משימה מוגדרת ומטרה מה שגורם לי לעוף על זה!
"אז יצרתי קשר עם הדס עם רעיון לשתף פעולה, ולקח קצת זמן… אבל כשחזרתי ממונטריאול היא יצרה איתי קשר והשאר היסטוריה! אם אני מסתכלת אחורה על כל מה שעשיתי – זה תמיד שיתופי פעולה, להיות חלק מקבוצה צוותים, תמיד הרגשתי שאני חייבת לעבוד במרחב עם אנשים. אני חייבת שליצירה שלי יהיה ערך מוסף, אג'נדה וכולי. תמיד הייתי חלק מקואופרטיבים של נשים יוצרות ועובדות. מאז שאני מכירה את עצמי, רציתי להיות חלק ממשהו גדול יותר.
"במונטריאול הבנתי שאני מחפשת עבודה עיצובית שלא נשארת ברמה של למכור משהו או לתכנן בית. רציתי משהו עם השפעה שיהיה לו אימפקט לסביבה והבנתי שכדי להרים כאלה פרוייקטים יש לפנות אל קהילה שצריכה להיות שותפה.
"אני מגיעה מתחום העיצוב, בוגרת הפקולטה לאדריכלות בטכניון ועוסקת בעיצוב פנים, כולל עבודה של הרבה שנים בתכנון פרוייקטים בגנים ציבוריים. חלק מהתשוקה שלי היא ליצור 'יש מאין' מפני שאני מתחברת למחזור וקיימות. כשעובדים במושבים, וכאשר התקציב מאד מצומצם – את חייבת ללמוד לשאוב מכול מקום את מה שצריך, לעשות משום דבר חומרים, לעבוד עם מה שיש כדי ליצור שינוי.
הדס ואני, מחפשות כל הזמן אנשי מקצוע המגיעים מתוך הישובים השונים, כי אם כבר אנחנו מקימים פרויקט בישוב – אז ניתן את העבודה לבעלי מקצוע מושבניקים. זה חלק מהעניין. בעלי מקצוע מקומיים מתחשבים יותר בהצעות ועושים את הדברים מכול הלב. חלק מהעיקרון שלנו זה, אם להוציא את זה החוצה ואין שירותים בהתנדבות, אז נשאיר את העבודה למקומיים."
"לחבר את הקהילה למקום שלה"
הדס: "אני ונורית עבדנו שנים רבות במסגרת תכנית קרב למעורבות החינוך. אני ריכזתי את תוכניות האמנות בגנים ובבתי הספר בירושלים וסביבותיה. נורית הייתה מדריכה ופרויקטורית בגני הילדים. התקשורת ביננו תמיד קלחה. נורית סופר מוכשרת, מעבר לכשרון הפנומנלי שלה יש לה איכויות טכניות מדהימות, היא יודעת לעשת ה-כל, מנסרת, מנגרת, מרכיבה, והרשימה עוד ארוכה. היא חושבת בגדול כמוני ולכן זה עובד לנו יחד. אנחנו לא מפחדות לעשות דברים גדולים, לפגוש אנשים בעלי השפעה, לקחת אחריות ולעמוד בה מ א' ועד ת'. אני סומכת עליה בעיניים עצומות ומבחינתי זה הכי חשוב לשיתוף הפעולה ביננו. שתינו מגיעות מאותה תשוקה ואהבה והמטרה משותפת, זה בטוח.
"במשך השנים רכשנו הרבה ניסיון בתוכניות השונות בהן עבדנו, תמיד רצינו לשתף פעולה וכשנורית חזרה מקנדה הרגשנו שזה הזמן. זה בער בנו זמן מה… הרצון הגדול הוא לחבר את הקהילה למקום שלה, לאפשר לאנשים להרגיש שייכות וחיבור למקום בו הם חיים. ליצור יחד, להניע תהליכים משותפים, לעשות אמנות, לעשות עיצוב וביחד."
איזה פרוייקטים ביצעתן לאחרונה?
"אחד הפרויקטים שעשינו בהתנדבות הוא בכניסה למושב אביעזר. המועצה תרמה ימי עבודה של טרקטור וזה עזר לנו להרים את הפרויקט. יש לנו פרויקט עם בני מצווה (בני נוער) להקמת מועדון נוער איכותי. צריך להבין שלא קל להוציא את הנוער מהבית כדי שיבואו וישתתפו בעשייה. אבל יש הורים שמאד בעניין ודוחפים את הנערים וזה מתקדם. "
איזה יוזמות עתידיות קיימות באופק?
"יש לנו רעיון להקים מיני מוזיאון של תרבות קוצ'ין במושב אביעזר. אנחנו נסיים לשפץ מועדון נוער שהוא בעצם מקלט ובעזרת הנוער נבצע שיפוץ בפנים ובחוץ. הכול מבוסס על כוח עבודה מקומי ושיתוף פעולה של הנערים. אנחנו מנסות לקדם בנייה של גינה קהילתית בגבעת יערים, שם היינו בקשר עם מוריה שוקר שעוזרת לנו לקדם את הדברים. גם בצור הדסה יש ניסיונות לקבל פרוייקטים ונראה מה יהיה בעתיד.
"בנוסף יש התחלה של שיתוף פעולה עם מנהל קהילתי גילה ועמותת שלווה בירושלים.
"לסביבה יש השפעה משמעותית על איך הקהילה נבנית. למשל איפה נפגשים אם הסביבה מטופחת כך גם יראו החיים, אם הסביבה לא נעימה ומוזנחת כך יראו החיים במקום. העבודה האמיתית היא עם האנשים מהקהילה והסיפוק האמיתי מגיע כשכולם נרתמים ויש תוצאות מקסימות! הן מסכמות."
לפרטים נוספים: הדס – 050-755-5533, או נורית: 054-200-0979
