יואב קובץ מקיבוץ יפתח, שמשפחתו פונתה כבר בשבוע הראשון למלחמה, לקח חלק במיזם חקלאי-טכנולוגי משותף של נשים מהאמירויות ונשים ישראליות בוועידת האקלים בדובאי. מה חשבו בני משפחתו על הנסיעה למדינה הערבית ומה חושבים בדובאי על ישראל? רמז: מסתבר שאנחנו לא מרכז העולם
*תמונה ראשית: החווה בהקמה. "הקמנו חוות הדגמה של טכנולוגיות ופיתוחים חדשניים בתחומים הקשורים ל'חקלאות מחדשת'". צילום: מהאלבום הפרטי
לו חיפשתם את יואב קובץ (יפתח) בחג החנוכה הייתם נדרשים לטוס עד לדובאי, שם נטל חלק בוועידת האקלים שנערכה בתחילת דצמבר. מה לישראלי מהגליל העליון בדובאי באמצע מערכה צבאית עקובה מדם? מתברר שכבר יותר משנה, מאז אוקטובר 2022, עומל יואב על הקמת מיזם טכנולוגי, המנוהל על ידי צוות נשי ייחודי. "די במקרה הגעתי לייעץ עבור Dana Global, חברה המונהגת על ידי נשים ערביות מהאמירויות ונשים ישראליות, ועוסקת בהעצמת נשים מכל העולם בתחומים של פיתוח וכלכלה מתקדמים. הכוונה לחזק מנהלות, סטארטפיסטיות, חוקרות, יזמיות ופעילות חברתיות, סביב נושאים של טכנולוגיה וחקלאות מתקדמת, ולאפשר להן להגיע להישגים תוך יצירת קשר עם קולגות בארצות אירופה, ארה"ב ומדינות נוספות".
חווה מרשימה מאפס
כבר לפני שנה, הבינו נשות החברה שכדאי לנצל את חלון ההזדמנויות שמציעה ועידת האקלים בדובאי.
הן החליטו להקים בצד הוועידה מיזם חקלאי-טכנולוגי פעיל, והחלו בהקמת חוות הדגמה של טכנולוגיות ופיתוחים חדשניים בתחומים הקשורים ל"חקלאות מחדשת". השאיפה שלהן הייתה ליצור מעין יריד ענק, שמציג באופן מוחשי בשטח מיזמים חדשניים בחקלאות. מתוך כוונה להגדיל את מעגל התמיכה המקצועי שלהן, הגיעו הנשים אל יואב, המגדיר עצמו כ"מומחה מים, בעל ניסיון וידע, העוסק בכל סוגייה באופן לוגי וענייני". יואב עבד שנים רבות ב"נטפים" ובחברות אחרות בתחום, כך שבקיאותו ברזי המקצוע משרתת היטב את חברת Dana Global. חוץ ממנו, הועסקו על ידי החברה יועצים נוספים, שסייעו בהקמת החווה בדובאי. הקשר הראשוני בין נשות החברה ליואב ולשאר היועצים נעשה תחילה באופן הדרגתי, והתחיל בשיחות טלפוניות, עבר למפגשים וירטואלים, והתקדם להיכרות ממשית, פנים אל פנים, עם כל הצוות. במהלך השנה האחרונה ביקר יואב בדובאי כחמש פעמים, כשהאנגלית משמשת כשפה מקשרת בין כל הנוגעים בדבר.
חוות ההדגמה הוקמה בפאתי עיר חדשה הנקראת מאסדר, ליד אבו דאבי. זו אמורה להיות עיר "ירוקה" המאפשרת כניסה רק לרכבים חשמליים, צורכת ומפיקה אנרגיה סולארית בלבד, בנייה ירוקה, טיפול ירוק בפסולת ובשפכים ועוד. האזור נמצא בתנופת פיתוח ענקית אך המתחם שהוקצה לבניית החווה נראה בהתחלה כאתר פסולת גדול. כדי לממש את החזון, היה צורך בשיתוף פעולה הדוק עם בעלי השטח, רשויות, קבלנים ואנשי מקצוע, שעבדו יחד לאורך כל הדרך – משלבי התכנון על הנייר, דרך התקנת תשתיות לוגיסטיות כמו חשמל ומים, לצד יצירת קשרים עם ספקים וחברות סטארטאפ, ועד הקפדה על הנראות והאסתטיקה של החווה.
ועידת האקלים בדובאי נמשכה כשבועיים ימים, ובה הציגו מדינות שונות פיתוחים וטכנולוגיות הקשורות לנושא האקלים. בנוסף לכך, הציעו חברות מסחריות פרטיות את המוצרים החדשניים שלהן בכל תחום, "מהליקופטרים חשמלים ועד טורבינות מים ורוח", מנסה יואב להסביר את רוחב היריעה. במהלך כל ימי הוועידה אפשר היה להשתתף בפאנלים, הרצאות מתחלפות, תצוגות למיניהן, "אבל אף אחד לא הקים חווה שממחישה איך הרעיונות התיאורטיים יוצאים אל הפועל. בכל הוועידות שנערכו עד כה רק דברו על הדברים, החווה שלנו הוכיחה בשטח איך הדברים פועלים באופן ממשי". יואב אינו מסתיר את גאוותו מהצלחת המיזם. "הקמנו מאפס חווה מרשימה, נקייה ופועלת. חודש לפני המועד הנקוב אי אפשר היה להאמין שזה מה שיקרה, ועוד בכזו יעילות. פתיחת המקום הייתה ממש מרגשת. אנחנו יודעים שהקמנו משהו לטווח הארוך, שאינו רק גימיק נקודתי עבור ועידת האקלים. הכוונה שהחווה תפעל ותתרחב בעוד חברות ויזמויות לעשר השנים הבאות לפחות, וכבר קיבלנו פניות להקמת מודלים דומים במדינות נוספות שלחלקן אפילו אין קשרים עם ישראל".
ישראל לא מעניינת
לא פחדת להגיע ולעבוד בדובאי בזמן שכאן מתנהלת מלחמה קשה?
"בהתחלה מעט חששתי, ולא ידעתי איך יקבלו את פניי. התקשרתי לישראלים שחיים ועובדים שם והם הרגיעו וחיזקו אותי באמירה שאפשר להסתובב בכל מקום. המשפחה הקרובה דאגה, אבל זה לא חדש, כי אביבה אשתי פוחדת גם כשאני נוסע עד צומת כח…", מתייחס יואב באירוניה לסביבתו הקרובה. "כשהגעתי לשם הבנתי מייד שהם מתעניינים בעיקר בקידום הכלכלה שלהם, ולא בסכסוך שמתרחש בפינת המזרח התיכון. יכול להיות שאת השייח' שעומד בראש החברה העסקית זה מעט מטריד, אבל רוב אנשי האמירויות בכלל לא מדברים על מה שקורה בישראל. הם עוסקים בבעיות אקלים עולמיות ולא בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
השתתפתי שם בעשרות כנסים ופאנלים, והנושא הבטחוני-מדיני לא עלה כלל. לגישתם, אם זה לא משפיע עליהם כלכלית זה לא מעניין. המלחמה היחידה שעלתה בדיונים היא המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שכן שתי המדינות משמשות כספקיות מזון עולמית של חיטה ושמנים. הוזכרה גם סגירת נתיבים ימיים בגלל הח'ותים, שעלולה למנוע מעבר של מזון ומשאבים כלכליים. ישראל נתפסה כ"לא מעניינת", ושמה כמעט ולא הוזכר בפורומים המקצועיים. כשהצגתי את עצמי כאזרח ישראל זה לא ריגש אף אחד – באמירויות נמצאים הרבה אנשי עסקים, חוקרים ומנהלים מכל יבשות העולם ואני פשוט הייתי אחד מהם. גם ברחוב, בקרב תושבי המקום, איש לא הביע עניין מיוחד כשחשפתי את ארץ מוצאי.
באמירויות חיים תושבים ועובדים רבים שמקורם מארצות שונות: המלצר הוא מסרילנקה, המתדלק הוא הודי, משכיר הרכב הוא בכלל מפקיסטן. מתוך האלפים שפגשתי רק בודדים התעניינו במתרחש אצלינו. מתוך כך – אין סיבה לחשוש מהשהות באמירויות, ומאז פרוץ המלחמה הייתי שם כבר שלוש פעמים. פתאום הרגשתי שהעולם האמיתי הוא לא אצלנו. אנחנו חושבים שאנחנו מרכז העולם, אבל זה לא כך. מי שמתעסק באנרגיה מתחדשת, ביטחון מים וביטחון מזון, לא שם את ישראל בראש סדר העדיפויות שלו. ישראל היא אומנם מדינה יזמית, אבל גם בטנזניה, הודו, תוניס ובעוד ארצות רבות יש הרבה מאוד יזמים ויזמיות מרשימים בתחום החקלאות המתקדמת, ואיתם כדאי לנו לעבוד".
ממקום חי ותוסס, למלחמה
יואב קובץ ומשפחתו פונו מביתם בקיבוץ יפתח כבר בשבוע הראשון של המלחמה. רב הקהילה נמצאת בגינוסר, אך הם בחרו להיות קרובים לבתם הבכורה בקיבוץ רמת דוד, ולעת עתה מתגוררים שם בדירה שכורה. "הטיסה לדובאי אינה ארוכה במיוחד, ונמשכת שלוש שעות בלבד, אבל זה בהחלט עולם אחר. כשעבדתי שם לא התנתקתי לגמרי מהחיים בארץ. כל יום פתחתי אתרי חדשות והתעדכנתי בנעשה בישראל ובעזה. בפעם הראשונה שחזרתי לארץ אחרי שהות בדובאי, חטפתי הלם – הכבישים היו ריקים והאווירה קודרת. באתי ממקום שעובד, תוסס וחי, לאזור מלחמה, שיש בו הרוגים, חטופים ודאגות קשות".
מה התוכניות לעתיד?
"האמירויות מארחות באופן רציף ועידות, כנסים ואירועי פיתוח לאורך כל השנה. זה מאפשר לכוון את הפעילות בחווה שהקמנו לקהל רחב, הן מבחינת הגיל והן מבחינת תחום העיסוק. בתי ספר לצד אוניברסיטאות יוכלו להפיק תועלת מהמתחם המתקדם שהקמנו. כבר עכשיו עלה רצון להעתיק את הרעיון הזה למקומות אחרים בעולם. אני מקווה להיות חלק מהצוות שמלווה את הקמת החוות הללו ומקדם את עשייתן.
בעקבות המיזם זכיתי לעבוד עם עשרות נשים מדהימות בכל קנה מידה. בעלות חשיבה פורצת דרך, מקוריות, מקצועיות, מומחיות ביצירת קשרים אנושיים. הערכתי אליהן אדירה ואני מקווה לשתף עימן פעולה גם בהמשך. חשוב להדגיש שבאמירויות – עדיין יש לישראלים שם טוב. אנחנו מתקבלים כאנשים חכמים שיכולים להנפיק רעיונות מקוריים ולהציע פתרונות לבעיות סבוכות. כמדינה שמתמודדת עם בעיות מים באזורי מדבר, הידע שרכשנו מבוקש מאוד במדינות חצי האי ערב. לעת עתה השם הטוב שלנו עולה בעשרות אחוזים על הרושם השלילי שנוצר לנו כתוצאה מהסכסוך עם הפלסטינים. באמירויות אנו נתפסים כחלוצים וכיזמים שחושבים מחוץ לקופסה, ועד כה יש לכך משקל רב יותר מהנושא הפוליטי".
