רובוט לקטיף תפוזים – ריאיון עם המפתחים

הסטארט-אפ הישראלי נאנוול (Nanovel) מפתח רובוט שקוטף תפוזים * בתחילת יוני שלחה החברה לארה"ב את הרובוט הראשון שיתחיל להיבחן ע"י ארגון מגדלי ההדרים בקליפורניה * האם גם הפרדסנים שלנו יוכלו לרכוש אותו?

*תמונה ראשית: הרובוט עובד בלילה. צילום: טל בדרק

הכניסה למתחם של חברת נאנוול (Nanovel) באזור התעשיה מבוא כרמל, סמוך ליוקנעם, נראית צנועה, ממש ככל מפעל בישראל. שום דבר לא מעיד על הימצאות חברת סטארט-אפ במקום, מלבד הלוגו הצבעוני של החברה. כאן אני נפגש עם איציק מזור (75), המנכ"ל ומייסד החברה ועם טל פוגלמן (41), המנהל העסקי של נאנוול.

נאנוול היא חברת סטארט-אפ שנמצאת לקראת סיומו של פיתוח חשוב – פיתוח רובוט ראשון לקטיף תפוזים. בינתיים מדברים על קטיף תפוזים למאכל בלבד, לא על קליפים, לא על לימונים או פומלות/אשכוליות אבל זה בדרך ויגיע בהמשך עם התאמות של המכונה.

אנחנו מתיישבים בחדרון האוכל של החברה על כוס קפה. לא מדובר בסטארט-אפ הראשון של מזור. למעשה הוא כבר די ותיק בתחום הסטארט-אפ וההיי-טק.

על הרקע שלו וכיצד התגלגל לפיתוח רובוט לענף החקלאות, אומר מזור: "אני איש הנדסת חשמל, למדתי בטכניון, אני מתמחה בעיבוד תמונה ודי מהר נכנסתי לעסקי הפיתוח של ציוד מתקדם. ההרפתקה הכי חשובה שהיתה לי בחיים, הייתה באמצע שנות ה-80', כשהקמנו במגדל העמק את KLA Israel, הייתי היזם המוביל בחברה שעסקה בבקרת תהליכים בצ'יפים. בשנות ה-80' לא היה קיים בישראל נושא ה-VC (Venture Capital), אז הבאנו חברה מחו"ל שנתנה לנו את הבסיס להתחיל לעבוד ולפתח, ופיתחנו מוצר ייחודי שלנו, שתוך 5-6 שנים הפך להיות ציוד שהכי מוביל בעולם. עזבתי במיני-אקזיט את החברה הזאת ב-95' ומאז ועד היום היא מוכרת בהיקף 2 מיליון דולר, לא מעט על בסיס הטכנולוגיה שפיתחתי והרבה פטנטים שהשארתי. היום זוהי טכנולוגיה שמובילה בעולם, ועדיין אין לה מתחרים בתחום הזה.

"זה הפרק הראשון שארך בערך עשור, מ-85' עד 95' עסקתי באופטיקה ועיבוד תמונה. אז עשיתי את האקזיט הראשון שלי, כי חברת הבת הייתה בבעלות חלקית שלנו. לקחתי את המיני-אקזיט הראשון והשקעתי בחברה חדשה, שקראו לה אז 'ג’ורדן וואלי סמיקונדקטורס' (Jordan Valley Semiconductors), אף היא יושבת במגדל העמק. שם כבר עברתי מאופטיקה (אור) ל-X rays (קרני רנטגן), כי ראיתי שבעתיד, האופטיקה לא תוכל להבחין בעצמים הקטנים.

"פיתחנו מערכת לבקרת איכות ומדידה (מטרולוגיה) למפעלי שבבים. זוהי מערכת שעושה שימוש בקרינת רנטגן אבל עדינה, עדיין הרבה יותר חדה מאור רגיל. לקח לי מספר שנים לפתח את המוצר ועוד שנים לפתח את המכונות וב-2015 מכרתי את החברה כדי לצאת לפנסיה. היום החברה נקראת 'ברוקר טכנולוגיות' ((Brooker וע"פ תחשיבים היא שווה היום בערך 100 מיליון דולר. זוהי גם טכנולוגיה מאוד חדשנית והרכישה הזאת הכניסה את Brooker Corporation לשוק הסמיקונדקטורס. זה היה אקזיט של קרוב ל-60 מיליון דולר, אקזיט קטן במושגים של ימינו, מה שהספיק לי לצאת ממנה בתחושה טובה".

אז איך הגעת לרובוט לקטיף תפוזים?

"אז, to make a long story short, ב-2015, אחרי האקזיט, יצאתי לפנסיה והתחלתי לחפש מה לעשות… פגשתי את טל פוגלמן, שהוא יזם בפני עצמו, באתי להתייעץ איתו דווקא על קטיף תפוחים ולבסוף מהקטיף תפוחים (שלבסוף החלטתי שלא אכנס אליו) הוא אתגר אותי דווקא בהדרים, ואני, עם כל הניסיון שלי, נפלתי למלכודת הזאת… שאלתי את עצמי, איך יכול להיות שאין מכונות כאלו בעולם לקטיף הדרים? הרי הביקוש עצום וכוח האדם הולך ונעלם, הקטיף כל כך קשה והעתיד של פירות הדר ופירות בכלל בסכנה היום בגלל שאין מי שיקטוף, זה רק החמיר מאז.

"אז התחלתי לעבוד על החברה הזאת, נאנוול, לקח לי ארבע שנים לפתח את הרובוט הזה. זה אומר לקחת את התפוז, לעטוף ולאחסן אותו ולגזום את העוקץ בתהליך הנכון, ברמת תחרות עם הקוטף הידני".

טל – אתה יכול לספר לנו על עצמך?

"אני טל פוגלמן, ב-15 השנים האחרונות אני שותף וגם סמנכ"ל כספים של קרן השקעות GreyStone Equities בקליפורניה, שעוסקת בחקלאות. אנחנו גם מגדלים מטעים ופרדסים, יש לנו הדרים, רימונים, פיסטוקים ושקדים, פורטפוליו של מעל 10 אלפים דונם במרכז קליפורניה. אנחנו חברת השקעות פרטית ויש לנו גם חברה-בת שמתפעלת, שעושה את כל התפעול והטיפול בכוח אדם.

"התגוררתי בארה"ב הרבה שנים ועכשיו אני בארץ וקצת על הקו, כי עדיין יש את הפעילות שם. אני גם מגדל הדרים בעצמי ואצלנו בעיית כוח האדם היא חמורה מאוד והיא רק מחמירה יותר ויותר. בארה"ב זה כבר הגיע למצב בו יש מטעים שכבר לא קוטפים אותם עקב מצוקת כ"א. כשאיציק ואני נפגשנו אז באמת הדבר הזה עלה".

איציק – יש לך איזשהו רקע חקלאי? ההורים היו חקלאים?

"הוריי עלו ארצה מסוריה ואמא שלי אמרה: 'אני מוכנה לחיות בכל מקום בעיר, אל תשים אותי בשטח חקלאי'. בסוריה היו שלוש קהילות יהודיות גדולות: בחאלב, דמשק וקמישלי, שזה יהודים שחיים מחקלאות ועל גבול תורכיה למעלה. החלבים לא סופרים אותם בכלל ולא מתחתנים איתם. התפישה של רבים מיהודי המזרח הייתה שחקלאות היא לא לכבודם, כך לא נולדתי קרוב לחקלאות. בחיפוש אחרי הפתרונות לרובוט מצאתי קירבה טכנולוגית לחקלאות.

"מהתחלה טיפסנו על העץ הכי גבוה שאפשר. כאשר ראיתי קטיף תפוחים אמרתי 'אה, זה קל, מסובבים וקוטפים, אין בעיה'. היו כבר רובוטים לקטיף תפוחים ואני מעדכן אותך עכשיו, אף אחד מהם לא ממש עובד. להם יש אתגרים אחרים, מגדלים את התפוח בקיר פירותי. אנחנו מנסים את הרובוט היום בקליפורניה בפרדסים בני 40-50 שנה ואין שום סיכוי שאלה יוחלפו בקיר פירותי. הגישה שלנו הייתה שנלך לגידול שכבר נמצא, וגם אם תהיה הצלחה לקיר בהדרים, ייקח עוד עשרות שנים עד שזה ייכנס.

"בקיצור, הלכנו על פיתוח רובוט לקטיף בעצים עתירי עלווה, המיועדים לקטיף פרי שעל המדף ולא לייצור מיץ – ופה די הכנסנו את עצמנו למורכבות טכנולוגית. כלומר, זה רק לקטיף איכותי, מוקפד, שבו אתה לא פוגע בפרי וקוטם את העוקץ לא ארוך מידי, כדי שלא יפגע בפירות האחרים".

טל: "בוא נבהיר, יכול להיות שחלק מהפרי הנקטף ילך לתעשיית המיץ אבל לא בגלל שהוא נקטף בצורה פחות איכותית אלא בגלל החלטת בעל הפרדס. הפתרון שלנו הוא פתרון שעונה על הדרישות של השוק הטרי.

"יש לנו גם פיצ'ר מאוד חשוב – האפשרות של קטיף סלקטיבי ממוכן וברמה הרבה יותר גבוהה מהצורה שהיא מיושמת היום. יש היום קטיפים סלקטיביים ידניים בתפוזים, בלימונים, בזנים שלהם יותר מפריחה אחת על העץ, צריך לקטוף מה שמוכן – לא מה שלא, קוטפים לפי גודל, לפי צבע. אנחנו יודעים למדוד לכל פרי את הקוטר ואת הצבע ברמה מדעית, לא למראית עין כפי שפועל עושה, אנחנו הרבה יותר מדויקים ויכולים באמת לבנות תוכנית קטיף פר יום, פר משמרת, לפי דרישות המגדל".

הרובוט בעצם יותר מדויק מהקוטף האנושי…

איציק: "הרובוט ממושמע יותר, כלומר הוא לא עושה החלטות פזיזות. אם אתה אומר לו שהוא קוטף לימונים בגודל שבין 55 ל-65 זה מה שהוא יקטוף. בזה יש לו יתרון".

בשלב זה מקרינים מזור ופוגלמן שני סרטונים, שהוסרטו בחודש יוני, בפרדס במושב פטיש, קטיף יום וקטיף לילה של אב הטיפוס המלא של הרובוט. הסרטונים הוקלטו לפני שאב הטיפוס הנ"ל נשלח לבדיקה של ארגון מגדלי ההדרים בקליפורניה.

איציק: "על שיטת ההפרדה שיש לנו בין פרי לפרי יש לנו פטנט עולמי. יש פה מערכת ואקום שתופשת את הפרי, מכניסה אותו לתוך ה'כלוב', מהדקת אותו, קוטפת בעוקצים ומעבירה את הפרי החוצה. הסרטנו את הסרטונים כשברקע היו הדי הפיצוצים מהמלחמה ברצועה, והגיעו לנו קבוצה של לקוחות מחו"ל, מספרד לפטיש. האמת שקולות הפיצוצים לא הפחידו אותם בכלל – הם מחכים למוצר הזה.

"למרות שזה נראה פשוט, הטכנולוגיה פה היא מורכבת. בשלב הראשון הרובוט עושה צילום מרחבי מרחוק של העץ והתפוזים, מזהה סדר קטיף ומדייק מרחוק, כדי לדייק מצד אחד ומצד שני לא ליצור כפילויות, שלא ייווצרו 'פירות מדומים' בגלל בעיות מדידה. יש כאן עניין של תיקוני מדידה כי כל העסק לא פשוט והרובוט רוקד, עוצר ומצלם. יש לנו שתי מערכות צילום, אחת אחורית ואחת קדמית בקדמת הזרוע. רוב המתחרים שלנו בנו רובוט עם מצלמה אחורית ועבדו בשיטת 'שגר ושכח'. מצלמים ושולחים את הזרוע אל הפרי. ואז כשמגיעים לפרי הזרוע מזיזה אותו ולא תופשת. זה כמו ההבדל בין טיל שמשוגר ומתביית על המטרה לבין טיל 'שגר ושכח'. אחרי שראינו את הפרי אנחנו מתקרבים כדי לבדוק שלא הזזנו אותו, מדייקים טווח ואז מבצעים קטיף".

טל: "הזרוע מתקרבת ממש קרוב לפרי ומבחינה בינו לבין התפוז השכן שלו, כלומר כדי לקטוף ממש בתוך העלווה הסבוכה אנחנו לא מסתמכים על צילום מטווח 1.5-2 מ', אלא מתקרבים לפרי".

איציק: "פה, כדי שהוואקום יתפוש, אתה צריך כבר דיוק של מילימטרים. הזרוע מזהה בין שניהם ונכנסת כך שלא תפגע בתפוז שמאחור. כאן היא מופנית להגיע לפרי קצת נמוך כי היא זיהתה שלפניו ישנה הפרעה, אז היא מתקרבת ודוחקת אותה ואז מתקנת למעלה. בשלב הבא היא תופשת אותו בוואקום, הוא מכניס אותו ל'כלוב' ותוך כדי הכנסה הרובוט מרחיק אותו מהפרי השני שלא נוגעים בו. עכשיו כשהפרי לכוד הוא משוחרר מהוואקום ואז עושים הידוק".

טל: "ההידוק, אם תחשוב על זה, זו התנועה שאם אתה עכשיו רוצה לקטוף, אתה רוצה להצמיד את זה לפרי, כדי להגיע לעוקץ מינימאלי, וזאת דרישה שעבור הפרדסן היא מאוד קריטית. אם תשאיר עוקץ גדול מדי זה יפצע את הפירות האחרים במיכל. זה נשמע קטן אבל זה הדבר שמגדלים מכל העולם הכי מסתכלים עליו".

איציק: "יותר מכך, המבנה שפיתחנו עם הסכינים האורכיים מאפשר לנו להתמודד עם זוויות תליה שונות של הפירות בעץ – לא משנה באיזו זווית הוא תלוי, אנחנו מביאים אותו למצב שנח לנו אחר כך להדק ולגזום עוקץ בלי תזוזה".

טל: "מהרגע שקטפנו יש לנו מחסנית על כל זרוע, אנחנו פורקים למחסנית הזאת שתפרוק את הפרי למסוע שיוביל למיכל (דולב סטנדרטי ע.ד.ו). ובקצה המכונה מאחור יש מנגנון חצי אוטומטי שפועל על מזלג, שיודע לשלוף את המיכלים החוצה ולשים חדש, בדומה לאיסוף שקיים היום עם מלגזה".

קצב הקטיף של הרובוט החדש נטו הוא בערך 7 שניות לקטיף בודד והקטיף המלא כמעט 10 שניות. "בסופו של יום," אומר מזור, "מה שקובע זה העלות, כמובן שאם הוא יהיה איטי מדי הוא לא יהיה כלכלי, אבל הכל עניין של יחס בין מחיר לביצועים. אחד היתרונות של הרובוט כמובן זה שהוא לא הולך לישון, אפשר לעבוד בלילה וביום".

טל: "בקליפורניה, לצורך העניין, יש קטיף קיץ של וולנסיה וזה חום אימים. הפועלים מתחילים לעבוד בארבע בבוקר וב-12 בצהרים מפסיקים לקטוף, פשוט אי אפשר לעמוד בחום הזה. לצורך העניין, מהבוקר עובדים בטמפ' מעל 35  מעלות צלזיוס וכל שעתיים צריך הפסקת מים של רבע שעה".

הפיתוח באג-טק הרבה יותר מורכב

בנאנוול עובדים 10 אנשים, רובם מהנדסים בתחומים שונים. עד לפני 3-4 שנים נחשב האג-טק, לדבר הבא אך הציפיות לא הוכיחו את עצמם ומספר ההשקעות בחברות הללו צנח. "היו כמה סקטורים בתוך האג-טק שהיו מאוד בועתיים," אומר טל, "מחד, כל נושא הוורטיקל פרמינג, אלטרנטיב פרוטאין – אג-טק-פוד-טק שהשקיעו בו מיליארדים. מצד שני, גם בפיתוח רובוטים יש דברים שמצליחים יותר ויש שמצליחים פחות, כך שהשקעה באג-טק היא לא השקעת הון סיכון סטנדרטית. זה לא רק תוכנה, זה לא רק אפליקציות AI שעכשיו מפתחים עם צוות קטן ושלום ולהתראות. כאן יש ברזלים, זה הרבה יותר ממחשבים, אלא שילוב של תוכנות ומכניקה, פיתוח מורכב לשוק מאוד גדול".

איציק: "אפשר לסכם את זה בכמה היבטים. קשה מאוד לשוק האג-טק להתחרות עם ה-AI, עם הפינטק ועם הסייבר. שם הפיתוח הוא אדיר ומהיר והכסף הוא ענק. פה בחקלאות הלקוח הסופי הוא לא כזה עשיר שהוא יכול לשלם הרבה כסף ובטח לא להשקיע במוצרים עתידיים ויקרים, למרות שישנן חברות חקלאיות גדולות וקואופרטיביים שכן יכולים. אנחנו למשל שלחנו מכונה לארה"ב לארגון שבאמת מייצג קבוצות ענקיות של מגדלים, שיש להם את היכולות להשקיע ברובוטים האלה".

אני כותב לפרדסנים ישראליים – הם יוכלו לרכוש רובוט קטיף שלכם?

טל: "אני חושב שכל עוד מדובר בפרדסן ישראלי שעובד בתלישה, לפי דרישה של איכות נמוכה עבור השוק המקומי לפרי טרי או תעשיה, אז הרובוט הזה לא מתאים לו, כי הוא קוטף בקטיף תעשייתי והרובוט שלנו גוזם. כרגע מדובר בתפוזים לפרי טרי אבל המינים הבאים שהמכונה תהיה מסוגלת לקטוף, למשל לימונים או אשכוליות ובעתיד הקצת יותר רחוק אני מקווה שגם נקטוף קליפים, קטיפים שמחייבים גיזום. דבר שני, אם לחקלאי הישראלי יפתחו ערוצי שיווק לייצוא שהיום קצת סגורים בתפוזים והוא יצטרך לקצוץ את העוקץ אז המכשיר יהיה לו רלבנטי.

"בעולם, באירופה (ספרד, איטליה) ובארצות הברית הם היו צריכים את המכונה הזאת אתמול – המכונה כלכלית להם כבר היום. פנו אלינו מפרו ומארצות הברית, שם המכונה נחוצה, שם עלות העובדים היא פי כמה עוד יותר גבוהה מישראל. מה שהפתיע אותנו שפנו אלינו מברזיל, מגדלת ההדרים הגדולה בעולם מהשוק התעשייתי (מיצים). בברזיל העלות היומית של פועל נמוכה משמעותית מישראל, ארה"ב ואירופה. אבל הבעיה שלהם היא הביזור של הפרדסים ועלות הסעת העובדים אליהם. בסוף גם אם הקטיף זול, אם אין להם עובדים, אז העלות האמיתית היא איבוד שווי הפרי ולא ההוצאה השעתית. הם הגיעו למצב שלא ידעו להביא מספיק פועלים לקטוף את כל הפרי. אז גם להם יש עניין ברובוט למרות שעלות הקוטפים היא חמישית או עשירית מהעלות בארה"ב".

כאמור, הרובוט נגרר ע"י טרקטור הנעצר מול כל עץ ועץ. המחשוב, הדימות, הבקרה וכמובן כל ההנעה בזרועות הרובוט היא חשמלית – והוא עובד על העברת כוח מהטרקטור.

טל: "בסוף יש גם את העניין של העלות-תועלת, משיחות עם מגדלים אנחנו מבינים שלקטוף את התפוז האחרון על העץ זו לא הדרישה. זה נושא שאנחנו כל הזמן בודקים ואנחנו מכוונים לקטוף למעלה מ-80% מהתפוזים שעל העץ. בשנים הקרובות הרובוט עדיין ידרוש מפעיל, שיפקח, שיגרור עם הטרקטור מהעץ לעץ הבא, להחלפה חצי אוטומטית של הדולבים. למפעיל הזה יש הרבה 'זמן מת' כשהמכונה עומדת מול גזרת קטיף וקוטפת ובזמן הזה הוא יכול להשלים את ה-20% שהמכונה לא קטפה".

איציק: "האדם אצלנו כלול במודל של הפיתוח והוא משמעותי, אבל הוא גם תורם תרומה שרובוט לא יכול להשלים אותה, בעובדה שהטבע לא אחיד. אתה יכול לעמוד בגזרה צפופה מאוד כאשר יתר האזורים הרבה יותר דלילים. אתה רוצה לעבוד עם כמה שיותר זרועות קוטפות ואין הגיון להעמיד את הכלי מול עץ כשרק זרוע אחת עובד, כשהטבע לא משתף איתך פעולה. מרגע שהוא מפסיק להיות יעיל בתפוקה ליחידת זמן – המפעיל יקבל החלטה לנוע קדימה ויכול לקבל החלטה להשלים בעצמו את הקטע הקצר שלא מוצה. התרומה שלו מאוד חשובה כי הוא מוסיף את ה-10%-15% האחרונים שלא נקטפו או בגלל צפיפות גבוהה מידי או שלא נקלטו במצלמות, כך שסך הכל זה הרבה יותר יעיל".

איך הגעתם לארגון מגדלי ההדרים בקליפורניה?

טל: "יש לנו הסכם עם גוף שנקרא California Research Board (CRB), גוף מחקרי של ארגון מגדלי ההדרים בקליפורניה, שממומן עם מעורבות ממשלתית ועם נציגי המגדלים הכי משמעותיים בקליפורניה. הם עוקבים אחרינו לא מעט זמן ובעצם מימנו את הפרויקט שבו בנינו אב-טיפוס מלא עם שש זרועות, שכאמור נשלח להדגמות. הרובוט כבר שם אחרי מסע לא פשוט, פיזית ומנטלית, שלחנו אותו שלם בתובלה ימית ועכשיו אנחנו מתארגנים לקראת ניסויים של קטיף בחודשים הקרובים, באמת בקנה מידה מסחרי בפרדסים הכי גדולים בעולם, עם תמיכה מאוד גדולה. הם עוקבים אחרינו כבר שנתיים ואמרו שהרובוט הזה הכי מתקדם עד כה. אנחנו גם בקשר עם מגדלים שלנו, לפחות החברות הגדולות, כולם מתעניינים ורוצים בהצלחתנו אך נשמח לתמיכה מהענף ולאו דווקא מהמגדלים עצמם".

איציק: "תראה, המודל העסקי שלנו זה למכור מכונות, אנחנו לא חברת תפעול ואנחנו גם מעריכים שהלקוחות הראשונים והמשמעותיים שיהיו לנו יהיו חברות ענק, שהקטיף הוא 50% מתשומות הייצור שלהם. הם לא יעבדו איתנו על בסיס של Service (שירות) וזה גם מתאים לנו כי אנחנו לא חברת תפעול, אנחנו חברת היי-טק. הלקוח יעשה את השירות. יתכן שבשלב ב' נעבוד עם מפיצים מקומיים. הגוף הגדול שאיתו אנחנו עובדים בקליפורניה זקוק למאות רובוטים כאלה רק כדי לספק את הצרכים שלו.

"בארץ רצינו כן לתת שירות כי זה קל יותר לחקלאים ולנו. הרעיון הוא לבנות מכונה בישראל שתקטוף לחקלאים ותשמש אותנו לפיתוח, למרות שזה לא המודל העסקי שלנו. רצינו פה לקבל תמיכה ממשרד החקלאות או מארגוני מגדלים – תעזרו לנו לממן בניית רובוט כי אנחנו לא חברה עשירה ולא קיבלנו עדיין התייחסות לעניין.

"אגב, היו פה חבר'ה ממשרד החקלאות, מאוד התרשמו, גם סיפרו לנו על פרויקט התפוחים ברמת הגולן, שם הבנתי שכן מימנו אותו. אז אני אומר אולי עכשיו נוכל לצאת ביוזמה שארגון הפרדסנים ו/או המועצה או גוף אחר יממנו את בנייתה, שהיא לא כזאת יקרה. הכל על מנת שהפרדסנים יתנסו, אנחנו נתנסה ויתכן שבדור הבא יהיו גם למיצים. לצערי, היוזמה הזאת לא זכתה לשיתוף פעולה. אולי הגיע הזמן לאיגום כוחות ולשילוב ידיים של הגופים הגדולים בארץ שיעזרו לנו להמשיך בפיתוח – אז אנחנו פונים דרכך לשוק ההדרים בישראל ואומרים חבר'ה בואו ניערך ביחד לעתיד שבו תהיה בעיית כוח אדם לקטיף".

אב-טיפוס לרובוט קטיף תפוזים

מספר זרועות – 6

מהירות קטיף נטו – תפוז אחד כל שבע שניות

מהירות קטיף ברוטו – תפוז אחד כל 10 שניות

קוטף מעל 80% מהתפוזים בעץ.

נגרר ע"י טרקטור 3 נקודות

מפעיל הטרקטור יבצע החלפות דולבים (חצי אוטומט) והשלמות לפרי שלא נקלט ונקטף

הערכת מחיר – כ-300-400 אלף דולר