שומר צעיר, שומר מצוות

אין אפילו גרם אחד של הבדל מהותי בין להיות אדם מאמין ואיש השומר הצעיר, אומר גיל זמיר, שמקיים אורח חיים דתי בקיבוץ העירוני רות

גיל זמיר הוא חבר קיבוץ רות, קיבוץ עירוני של תנועת הבוגרים של השומר הצעיר. הוא מתגורר עם בת זוגו מאיה ובנם נבו בן השנתיים וחצי בדירה שכורה במרכז הכרמל, חיפה. יחד איתם בדירה גרה עוד משפחה אחת עם ילדה קטנה, וחבר קיבוץ נוסף. ברחובות הסמוכים גרים שאר חברי הקיבוץ בתצורות שונות, סך הכול עשר דירות בחיפה. ככה נראה קיבוץ עירוני.
לפני כעשר שנים חזר גיל בתשובה והוא מקיים אורח חיים דתי על כל המשתמע מכך. ארבעת המבוגרים שאיתו בדירה, כולל בת זוגו, הם חילונים. גיל הוא הדתי היחידי בקיבוץ שלו והכתבה הזו תנסה לברר איך זה מסתדר ביחד.
בן 35. נולד, גדל והתחנך בבית זרע. אחרי שסיים י"ב יצא לשנת שירות ב"השומר הצעיר", שירת בגדוד 50 של הנח"ל במסגרת גרעין של התנועה, היה מדריך בשוה"צ באשקלון, אשדוד, ראשון לציון ובשנים האחרונות מרכז את מפעלות החינוך של תנועת הבוגרים. לאחר שחברי קיבוץ רות רכשו 13 דירות בבניין ההולך ונבנה בנהריה, הוא מוביל את תחום הנכסים, עוקב אחרי הבנייה ואחראי על מימון הרכישה. להלן סיפורו:
התנועה חשפה אותי לעולם הזה
"קיבלתי חינוך קיבוצי קלאסי, חילוני לחלוטין. התשובה הגיעה תוך כדי שאני בתנועה. אני גאה לומר שאת התהליך עברתי דווקא בתוך השומר הצעיר. כשהיינו בצבא וכשהשתחררנו, תנועת הבוגרים הייתה ממש בחיתוליה. היו החבר'ה של קיבוץ אמתי שמבוגרים מאתנו בעשר שנים, אבל הם עוד לא היו מגובשים כקיבוץ. הכול התגבש בשנים האלה. התכנים הרעיוניים שהתנועה קמה עליהם, התשתית הרעיונית של השוה"צ המתחדש, היו יהדות, ציונות, דמוקרטיה, שלום. המדריכים העבירו את הנושאים האלה לא רק בצורה שכלתנית, אלא שילבו אותם גם בתרבות ומסורת יהודית. הנושא השנתי של השומר הצעיר היה נניח יהדות שומרית, או מדינה יהודית דמוקרטית, או ציונות בדרכי שלום וכו'. המסביב של זה היה לעשות בסמינרים של התנועה קבלות שבת ביחד, דרישה בפרשת השבוע. אני זוכר שקיבלנו שי לפסח לכל גרעין בתנועה זוג פמוטים וכוס קידוש, צלחת סדר, משהו כזה. כלומר, החיבור לשורשים, מדוע ציונות, זה היהדות. צריך לתת קרדיט גדול למדריכים שלנו שהיו חדים ואמיצים מספיק כדי להבין שצריך להתחיל מהשורש.
אני חושב שכל אדם ציוני יכול להגיד את זה.
"אני בין היחידים שלקחו את זה למקום הדתי, האמוני, שומר מצוות. אני נוהג להגיד, שדווקא בהיותי חבר בתנועה נחשפתי ליהדות. עד אז לא נחשפתי בשום שלב בחיים שלי, למעט בצבא, לציבור דתי, לא לציבור חרדי, לא דתי לאומי. בצבא קצת. התרבות היהודית שהתנועה הביאה, מאוד קסמה לכולנו. עד היום. אין היום קבוצה או קיבוץ בגילים שלנו, שלא יעשו קידוש ביום שישי, במיוחד בהתכנסויות קיבוציות או תנועתיות, זה חלק מהיחד שלנו. הזרע הראשון שנזרע מבחינתי, היה קבלות השבת של השומר הצעיר. חוויה רוחנית מדהימה. הברכות, השירים, גם מהמקורות היהודיים וגם שירי אנו באנו ארצה, החיבור בין חלוציות ליהדות, מה שמוקי צור ויריב בן אהרון דיברו עליו, כל העולם הזה שהם הביאו, היה חלק מרכזי בתשתית הרעיונית של הקמת תנועת הבוגרים. היו קבלות שבת של שעתיים, שהיה בהן שילוב של מסורת, דיון במשימות, ענייני החברה הישראלית וכו', וזו הייתה חוויה מעצבת מאוד מבחינתנו.
"באיזשהו שלב אמרתי לעצמי, אנחנו מקבלים את השבת בשיא הקדושה שיכולה להיות, אבל דקה אחרי הולכים למסיבה. הרגשתי שמשהו נקטע לי שם. התחלתי לחפש עוד נקודות חיבור ליהדות. היה לי תהליך של הורדת מחסומים. אני זוכר סמינר של הקיבוץ שדיברו בו בין היתר על יהדות ואני ישבתי שם וקצת השתעממתי. היה לידי תנ"ך צה"לי, ישבתי על הרצפה והתחלתי לקרוא, בראשית פרק א' פסוק א'. התחלתי ולא הפסקתי, ישבתי שם שעות. הם המשיכו בשלהם ואני קראתי בתנ"ך.
זה מבחינתי היה הרגע שבו הכול התחיל. כל התהליך שעשיתי, שקשור לשמירת מצוות, שמירת שבת, כשרות וכו', הגיע אחרי. זה לא שהייתי בהודו וגיליתי את אלוהים, כי אכלתי איזושהי פטריה. לא הייתי בהודו.
מיד אחרי שהשתחררתי מהצבא נרתמתי למשימות חינוכיות באשדוד, באשקלון. החיבור שלי לדת היה תהליך הדרגתי, חיפוש מאוד מאוד ארוך. במילואים במפגשים עם חבר'ה מיישוב דתי, בעבודה בראשון לציון הייתה לי חברה מאוד טובה שהייתי מגיע אליה בשבתות ולומד. הדבר הכי משמעותי – כשקיבוץ רות גר במוסד החינוכי צפית בכפר מנחם, הקימו בקיבוץ בית כנסת. הייתה בנושא הזה מחלוקת בין חברי הקיבוץ ותושבי ההרחבה – יהיה בית כנסת, לא יהיה בית כנסת, בסוף התפשרו על האמצע, שיהיה בית כנסת בתוך בית הספר.
הקצו לזה חדר פצפון בצפית, שמו ארון עם ספר תורה וכמה כיסאות. הלכתי לשם ופגשתי חבורה של אנשים מההרחבה של כפר מנחם, שישר התאהבתי בהם, והם בעצם לימדו אותי הכול – איך ניגשים לסידור תפילה, איך להתפלל, לקרוא בתורה. לפני זה לא נחשפתי לדבר הזה בכלל. אני אוהב להגיד שאני במקור חילוני אשכנזי אבל דתי מזרחי, כי בבית כנסת בכפר מנחם כולם היו מעדות המזרח. אין לי רב, אין לי איזה גורו שאני הולך אחריו, אין לי קהילה דתית, יש כמובן את קהילת קיבוץ רות".

מה שתביא אנחנו איתך
האם ישנו רגע שאפשר להגדיר אותו כרגע המעבר שלו מאדם חילוני לאדם דתי?
"מאוד קשה לשים את האצבע על רגע כזה. התשובה היא תהליך מעגלי, אתה תמיד עושה תשובה, תמיד יש מה לתקן. היו כמה תחנות בדרך בהן חוויתי את הפרקטיקה היהודית כמרחב שאפשר לי להרגיש את נוכחותו של אלוהים. אני זוכר רגע כזה בגיל 25, אחרי תפילת שחרית, פתאום הכול התחבר לי. גם כשהתחלתי ללכת עם כיפה זה היה צעד גדול, כי ברגע שאתה שם כיפה ולובש ציצית, אתה מכריז על עצמך שאתה אדם דתי. זה היה מאוד חריג בסביבה החילונית בה אני חי ופועל, וקיבלתי תגובות מגוונות, לכאן ולכאן, אוהדות ומסתייגות".
איך המשפחה שלך קיבלה את הצעד הזה?
"קיבלו באהבה. ההורים שלי תמיד מגבים ומברכים על הבחירות שאנחנו הילדים עושים במהלך החיים, גם אם מדובר בדברים שקשה לעכל בהתחלה. זה היה כל כך לא עניין שאני לא ממש זוכר את השיחה שבה סיפרתי להם".
בחור דתי בקיבוץ של השומר הצעיר. איך זה עובד?
"אין מבחינתי אפילו גרם אחד של הבדל מהותי בין להיות אדם מאמין, שומר מצוות ואיש השומר הצעיר. אני מלווה אנשים, אחראי על אנשים, ואני מרגיש שברמה הערכית יש בינינו רק חיבור. זה שישנם דתיים שמנצלים לרעה את הערכים והמורשת היהודית ומשתמשים בתורה כדי להמציא אידאולוגיות כמו תורת המלך ואג'נדות אלימות כלפי לא יהודים, זו לא יהדות מבחינתי. לקח הרבה זמן לסביבה שלי לעשות את ההפרדה, שאם אתה אדם דתי אתה לא בהכרח מייצג קיצוניות דתית. היו כאלה שפחדו ממה שאני אביא לקבוצה שלנו ואחרי זמן נרגעו, כשהבינו שזה לא הקטע שלי. לתפיסתי, בין ערכי השומר הצעיר ובין איך היהדות מבינה ערכים מוסריים, יש חיבור עמוק. אפשר להגיד שהכנסתי את היהדות לקבוצה באופן מאוד משמעותי וכולם מברכים על זה".
זה מהבחינה התיאורטית. מה לגבי הפרקטיקה?
"הפרקטיקה זה סיפור אחר. היהדות זה אורח חיים, היא מכתיבה הרבה ממה שאתה עושה מהרגע שאתה קם בבוקר ועד שאתה הולך לישון. אנחנו חיים בקבוצה חמישה מבוגרים ושני ילדים, שכולם, כולל מאיה בת הזוג שלי, הם לא דתיים. לאורך השנים למדנו איך לעבוד עם זה. התחשבות אחד בשני מאפשרת גם וגם. למשל, המטבח בדירה המשותפת שלנו שובת בשבת. מי שרוצה להכין לעצמו קפה או לחמם אוכל, הולך למטבח בקומה למעלה או בדירה אחרת. יש פה עניין של כריתת ברית חיים בין אנשים. כל אחד מגיע עם איזשהו תיק. יותר קל, יותר כבד. התיק שאני מביא דורש המון התחשבות, המון גמישות. בחרנו להיות קבוצה, לחיות בשיתוף גם כלכלי וגם חברתי, לקיים בית משותף, והמסר שלנו לכל אחד מהקבוצה – אנחנו איתך. אתה דתי, אתה להט"ב, מה שתביא אנחנו איתך".
איך נראים החגים שלכם? למשל ליל הסדר?
"מתכנסים באחת הדירות פה בחיפה, סביב שולחן ליל הסדר. בערך 20 איש. קוראים בהגדה המסורתית, שרים, ותמיד יהיו מי שיוסיפו ברכות ודברי אקטואליה מעבר לטקסט הרגיל.
לאורך השנים נאספו הרבה יצירות, כי כל שנה מחדשים קצת את התוספות, והרבה בהשראת ההגדה הקיבוצית שנמצאת בכל בית אצלנו. בפסח האחרון נוסף כמובן עניין החטופים והמלחמה בעזה.
"באירועים מסוג זה, קבלות שבת או חגים, אומרים לי – את זה אל תאכל, זה לא כשר. או – את זה תאכל, הכנו במיוחד בשבילך לפני שבת. או – זה חלבי, זה בשרי. תבחר מה אתה אוכל. היום זה די טבעי לרוב האנשים. בקבוצה האינטימית שלנו, בדירה ברחוב מוריה במרכז הכרמל, הדברים די מוסכמים בינינו. במעגלים היותר רחבים זה יותר אפור. אם אני אלך לבקר קבוצה אחרת, אני אתנהג שם כמנהג המקום, לא אכתיב לאף אחד איך להתנהג מולי. לפעמים אני יוצא החוצה או מצניע את עצמי איפה שהוא".
מה לגבי החינוך של הבן שלכם, נבו?
"לגבי נבו יש דברים שהלכנו אתי ויש דברים שהלכנו עם מאיה וזה עובד טוב בינתיים, הוא רק בן שנתיים וחצי. החלטנו למשל שאנחנו לא נותנים לו בשר וחלב באותה ארוחה. יש לו מגירה קטנה בסלון עם כיפה וטלית קטנה (שהייתה של מריו ז"ל, אבא של מאיה), וכשהוא רואה אותי מתפלל בבוקר, הוא הרבה פעמים פותח את המגירה ומצטרף אלי עם הטלית והכיפה ועם ספר כלשהו כסידור. לפעמים זה סידור ממש שהוא כבר יודע איפה הוא מונח ולפעמים זה עם הספר פינוקי הולך לגן. מהצד השני, אם מאיה נוסעת בשבת לים, היא תיקח אתה את נבו".
יש בתנועת הבוגרים עוד צעירים שמתעניינים בחזרה בתשובה?
"לאורך השנים, היו כאלה שבאו אלי והתעניינו – אתה יכול לעזור לי? אתה יכול ללמד אותי? אנשים שמזהים אותי ככתובת כי 'יצאתי מהארון'. קטונתי, אבל כנראה שיש משהו בדור שלנו שמחפש את זה. אני חושב שאני כמעט היחיד שלקח את כל החבילה.
לא מעסיק אותי אם יש עוד כמוני בתנועה ובקיבוץ, בחרתי בחירה מודעת לחיות כאדם דתי בחברה חילונית, אם כי לא מעט פעמים יש רגעים של בדידות בקטע הזה. אבל השומר הצעיר הוא הבית שלי והוא דרך חיי".