יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 82008286

שוקת שבורה 

2 דק' קריאה

שיתוף:

דברים שנשא איתן פרץ בהפגנה בצמח כנגד ההפיכה המשטרית לזכר בנו ערן חי פרץ שנהג באסון המסוקים 

עברו 26 שנים ואני ניצב מול הדף הריק, מחפש מילים לגעת בכאב, מאמץ את הזיכרון להחיות את רגעי האימה והחידלון בהודו, שם תפסה אותי הבשורה המרה על נפילתך. מנסה לראותך, לשמוע את קולך ולעגן אותך במסכת חיי ואולם לשווא, משהו חמקמק לקח אותך ממני והמילים נשמעות במקום הזה נטולות חיים כמוך. 

עברו 26 שנים ואני גיליתי שהפכת להיות איבר מגופי ומנשמתי – חי וקיים בתוך המערכות שמפעילות אותי, מין בן בית שמדי פעם מזכיר לי את דבר קיומו כמו כליה ובטן ולב, בהבזקים של כאב. ויש בינינו יחסים של כבוד, אתה יודע שלא שכחתי אותך, ואני יודע שלא שכחתי אותך, וגם אחרי 26 שנים עדיין פעימות לבי מזינות את זכרך, ומבכות לא פעם את ההחמצה הגדולה על אובדנך. 

עברו 26 שנים והיום כשאני מתבונן במדינה המורעלת שלנו, במנהיגים מדושני הכוח, ובפוליטיקה הנבזית שאופפת אותנו מכל עבר, היום כשאני רואה שכל חלקה טובה שעליה גדלנו נרמסת בידיים זדוניות וברגל גסה, היום כשהשאלה מי הם באמת הילדים של כולנו בכלל לא ברורה וחלק גדול מאתנו איבד את הלגיטימיות שלו, היום אני כבר לא בטוח שערן כהן דודך שנהרג במלחמת יום הכיפורים, ואתה ערן בני שנקראת על שמו ונפלת באסון המסוקים, ואחי אביחי שהיה על הספינה ה"אח"י אילת" שטבעה ממארב טילים, וניצל בעור שיניו, וגם בן דודך יזהר שאיבד את מאור עיניו במלחמה בלבנון היום, אני לא בטוח שהתשלום שלכם והתשלום שלנו היה מוצדק. 

תמיד האמנתי שמדינה נקנית בדם, יזע, ודמעות, והשלמתי עם העובדה שעומס כבד נפל על משפחתנו, אבל האמנתי שזה חלק מהתשלום המתבקש למען קיומנו. והיום הספק מקנן בתוכי, מכרסם וכואב ומרתיח את דמי. 

עברו 26 שנים ואני אמור לעטות חכמת זקנים, להאמין שנצליח להחיות את הערכים עליהם גדלנו  וגידלנו את ילדינו, להאמין ולקוות שהאהבה, הסובלנות והכבוד לזולת באשר הוא ישובו לחיינו, היום ערפל כבד של ספקות אופף אותי מכל עבר. 

עברו 26 שנים ואני מרכין את ראשי באהבה גדולה, בגעגוע אין-סופי ובהשלמה כואבת שאינך.      

מי שהתמודד עם שכול, מכיר את המסלול הצורב של הזיכרון והשכחה. הוא לומד לנוע בין מישברי הכאב וההחמצות הגדולות, ולהמשיך ולמצות מן הקיים את הדלק להמשך חייו. 

ערן כהן, וערן בני גדלו על האדמה הזאת, העמיקו בה שורשים, ממנה ינקו את ילדותם, בגרותם ובחרותם, ובין רגביה מצאו מנוחת עולם. 

את האדמה הזאת אי אפשר לנצח!!! 

ובמקודם או במאוחר גם אותו קומץ  שכורי הכוח שהשתלט על חיינו ילמד זאת מכל פינה או מקום שאליו יפנה פניו במדינה הזאת. 

יישר כוח לכולנו עד להצלחה שבוא תבוא.  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

העלייה המואצת בתוחלת החיים היא אחד ההישגים הגדולים של האנושות אך בו בזמן מהווה את אחד האתגרים הגדולים העומדים בפניה. אין מנוס משינוי תפיסת היסוד המקובלת סביב אופן ההתמודדות של היחיד, המשפחה והחברה עם
3 דק' קריאה
בעיצומה של המלחמה נאלצים בעמק יזרעאל להמשיך להיאבק נגד הקמת שדה תעופה ברמת דוד, לאור צעדים שנקטה המדינה – האצת התכנון לשדה הבינלאומי בעמק במקום בנבטים * ראיון עם גיל דייגי, יו"ר מטה המאבק
8 דק' קריאה
מיכל אסף קרמר נולדה בדרום תל אביב, הגיעה לחברת הנוער בגן שמואל בהחלטה להיות יותר קיבוצניקית ויותר שמוצניקית ממי שנולד שם. כבוגרת עזבה את הקיבוץ, חזרה בתשובה ועשתה את כל הדרך לתואר ד"ר בקבלת
5 דק' קריאה
״מתחילת מלחמת חרבות ברזל ראינו כיצד החקלאות בשילוב האגרו סולארי תרם לחוסנה של הקהילה באזורי תקומה וכעוגן כלכלי עבור היישובים.  במקומות בהם אין חקלאות, ניתן להקים שדות סולאריים ובכך לתרום לאגודה ולעתידם הכלכלי והחוסן
2 דק' קריאה
לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״ *תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן