יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 82008286

שוקת שבורה 

2 דק' קריאה

שיתוף:

דברים שנשא איתן פרץ בהפגנה בצמח כנגד ההפיכה המשטרית לזכר בנו ערן חי פרץ שנהג באסון המסוקים 

עברו 26 שנים ואני ניצב מול הדף הריק, מחפש מילים לגעת בכאב, מאמץ את הזיכרון להחיות את רגעי האימה והחידלון בהודו, שם תפסה אותי הבשורה המרה על נפילתך. מנסה לראותך, לשמוע את קולך ולעגן אותך במסכת חיי ואולם לשווא, משהו חמקמק לקח אותך ממני והמילים נשמעות במקום הזה נטולות חיים כמוך. 

עברו 26 שנים ואני גיליתי שהפכת להיות איבר מגופי ומנשמתי – חי וקיים בתוך המערכות שמפעילות אותי, מין בן בית שמדי פעם מזכיר לי את דבר קיומו כמו כליה ובטן ולב, בהבזקים של כאב. ויש בינינו יחסים של כבוד, אתה יודע שלא שכחתי אותך, ואני יודע שלא שכחתי אותך, וגם אחרי 26 שנים עדיין פעימות לבי מזינות את זכרך, ומבכות לא פעם את ההחמצה הגדולה על אובדנך. 

עברו 26 שנים והיום כשאני מתבונן במדינה המורעלת שלנו, במנהיגים מדושני הכוח, ובפוליטיקה הנבזית שאופפת אותנו מכל עבר, היום כשאני רואה שכל חלקה טובה שעליה גדלנו נרמסת בידיים זדוניות וברגל גסה, היום כשהשאלה מי הם באמת הילדים של כולנו בכלל לא ברורה וחלק גדול מאתנו איבד את הלגיטימיות שלו, היום אני כבר לא בטוח שערן כהן דודך שנהרג במלחמת יום הכיפורים, ואתה ערן בני שנקראת על שמו ונפלת באסון המסוקים, ואחי אביחי שהיה על הספינה ה"אח"י אילת" שטבעה ממארב טילים, וניצל בעור שיניו, וגם בן דודך יזהר שאיבד את מאור עיניו במלחמה בלבנון היום, אני לא בטוח שהתשלום שלכם והתשלום שלנו היה מוצדק. 

תמיד האמנתי שמדינה נקנית בדם, יזע, ודמעות, והשלמתי עם העובדה שעומס כבד נפל על משפחתנו, אבל האמנתי שזה חלק מהתשלום המתבקש למען קיומנו. והיום הספק מקנן בתוכי, מכרסם וכואב ומרתיח את דמי. 

עברו 26 שנים ואני אמור לעטות חכמת זקנים, להאמין שנצליח להחיות את הערכים עליהם גדלנו  וגידלנו את ילדינו, להאמין ולקוות שהאהבה, הסובלנות והכבוד לזולת באשר הוא ישובו לחיינו, היום ערפל כבד של ספקות אופף אותי מכל עבר. 

עברו 26 שנים ואני מרכין את ראשי באהבה גדולה, בגעגוע אין-סופי ובהשלמה כואבת שאינך.      

מי שהתמודד עם שכול, מכיר את המסלול הצורב של הזיכרון והשכחה. הוא לומד לנוע בין מישברי הכאב וההחמצות הגדולות, ולהמשיך ולמצות מן הקיים את הדלק להמשך חייו. 

ערן כהן, וערן בני גדלו על האדמה הזאת, העמיקו בה שורשים, ממנה ינקו את ילדותם, בגרותם ובחרותם, ובין רגביה מצאו מנוחת עולם. 

את האדמה הזאת אי אפשר לנצח!!! 

ובמקודם או במאוחר גם אותו קומץ  שכורי הכוח שהשתלט על חיינו ילמד זאת מכל פינה או מקום שאליו יפנה פניו במדינה הזאת. 

יישר כוח לכולנו עד להצלחה שבוא תבוא.  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאת: אריה וולף – מדריך מיכון חקלאי; נייד: 053-3953959; דוא"ל: [email protected] ניהול עשבייה ניהול עשבייה הוא אחד האתגרים המרכזיים בחקלאות המודרנית. במשך שנים התבסס התחום בעיקר על קוטלי עשבים כימיים, אך בשנים האחרונות גוברים
6 דק' קריאה
תקצירי הרצאות הנדסת שמרים ליצור פרומונים להדברה ביולוגית של עשים מזיקים יעל שילדרמן,1,2 גור פינס,1 מרטין קופייק2 ,ענת זאדה1 1המחלקה לאנטומולוגיה, מנהל המחקר החקלאי 2 בית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס, אוניברסיטת תל
8 דק' קריאה
כשהמשפחה חוזרת הביתה אחרי שנתיים ארוכות של המתנה, תקווה ונשימה עצורה, עדים אנחנו לרגעים מרגשים של שיבה הביתה. בימים של ציפי דרוכה לקבלת אחינו ואחותנו השבים, אנחנו נזכרים בערך הבסיסי ביותר – הבית והמשפחה.
שלחנו את מאיה ורפי שחיו בחיפה מספר שנים לגלות את חיפה המתחדשת * לילה בחיפה, שהייתה לזוג הצעיר בית עד לפני תשע שנים * כבר בכניסה לחיפה עלו מחדש זיכרונות מתקופה אחרת בחייהם, כשהם היו סטודנטים צעירים  *תמונה ראשית: בוסתן כיאט. צילום: דני בר  בוסתן כיאט  כשנכנסים לחיפה על
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן