כתב "יבול שיא"
מה לא נאמר או נכתב על העובדים מתאילנד שלמדו היטב את תורת החקלאות הישראלית והפכו לאורך שנים ליד ימינם של חקלאי ישראל. במתקפת הטרור הקטלנית של החמאס ב-7 באוקטובר שהו רוב העובדים מתאילנד בעמדות עבודה בשדות החקלאיים.
הזרים מתאילנד היו בין הראשונים שהותקפו על ידי הרוצחים המתועבים. אין נתונים מדויקים אולם מדיווחים שונים התברר כי לפחות חמישה עשר תאילנדים נרצחו במקום עבודתם, עוד כמספר הזה נפצעו ויותר מעשרים עובדים זרים נחטפו לעזה.
בפעימות השחרור שבו לישראל 19 תאילנדים, רובם מוכי הלם שהתקשו לעכל את מה שעבר עליהם בשבי החמאס.
ימים אחדים אחרי ששוחררו, התקיים בבית החולים "שמיר-אסף הרופא" טקס בודהיסטי עבורם. זה נקרא "מזמור של שעות הערב". "אנשים התרגשו" סיפר הפסיכולוג דניאל פורת, דובר תאית, שסייע לחוזרים מהשבי לעבד את החוויות הקשות שעברו. אחד התאילנדים סיפר שבמהלך שביו בכלא בעזה הוחזק לבדו. "זרקו אותי לחדר באיזה בית עם חלונות סגורים ושם איבדתי את ההכרה".
לקראת הטקס השיג הפסיכולוג פסל בודהה קטן מידה וכן ספרים בודהיסטיים. לדבריו הגישה של ישראל לעולם הפסיכולוגיה שונה לחלוטין מזו של התאילנדים. "זה לא דבר ידוע או מוכר להם. כשאני אומר להם שאני פסיכולוג, הם חושבים שאני רופא". פורת נקט גישה טיפולית שנותנת דגש על נוכחות לצד המשוחררים יותר מאשר על ניהול שיחות אבחון מסורתיות. כך זיהה את הרגע הנכון להתערבות פסיכולוגית בסיטואציה מסוימת. "כמה מהתאילנדים העידו שכאשר הם ייצאו מישראל ויהיו בתאילנד הם ילכו למנזר כדי להתמודד עם המראות הקשים שהם ראו בשבי חמאס. יש ביניהם שהתבטאו "עוד נחזור לפה", אנשים שעברו את הדבר הנורא מכל ומתכננים לחזור לישראל. הפסיכולוג פורת קובע שזו אינדיקציה לרמת החוזקה שלהם וגם היעדר הברירה מבחינת ההישרדות הכלכלית בתאילנד.
עם שחרורם ביקרו אותם מעסיקיהם מהישובים שמהם נחטפו – ניר עוז, רעים, ישע ועלומים. ערן ברוורמן, מגדל גזר והמרכז המקצועי בגידולי השדה בקיבוץ עלומים, סיפר כי אחד מהתאילנדים פונסוואן פינאגאלו היה תחילה בחזקת נעדר "עד שראינו אותו במצלמות האבטחה ובתיעוד מבית החולים שיפא – שהם לבשו אותם בגדים".
ברוורמן קיווה שלחטוף ששוחרר יהיה מידע על אודות שאר העובדים שהוגדרו נעדרים, אך לא היה כל מידע. מקיבוץ עלומים נחטף גם סטודנט מנפאל ביפין ג'ושי שעדיין בשבי. אחרי המפגש בבית החולים בארץ, שב ברוורמן למגורי העובדים הזרים בניסיון לחפש עבור פינאגאלו כמה חפצים שביקש, אף שכבר ידע שמגורי התאילנדים נשרפו כליל. "היה לו חשוב שאביא דברים, נכנסתי לחדר שלו. אפילו הברזלים שהיו בחדר נמסו מהאש שכילתה הכול".
קליטת המשוחררים מתאילנד בבית החולים, גרמה להיערכות שונה מזו של הישראלים ששבו מעזה. "בדמיון שלנו חשבנו שנקבל משפחות, נאחד אותן עם יקיריהן ואז נעשה צעד לאחור" סיפרה ורד שנער, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית בבית החולים. "בתוך זמן קצר הבנו שאנו למעשה היחידות שיכולות למלא את תפקיד המשפחה עבורם וכל צוות בית החולים התגייס לעזרתם, להתגבר על מכשול השפה, בקניית גיטרה או מכנסי ג'ינס "הכול כדי ליצור מצב של קשר משפחתי".
נציגים של שגרירות תאילנד פקדו את בית החולים ועזרו לספק מתורגמנים שיקשרו בין המשוחררים לצוות בית החולים. שנער ציינה כי המשוחררים ירדו במשקל גופם באופן ניכר ועם הגעתם הם רצו להתקלח ולהחליף בגדים אותם לא החליפו כל זמן שהותם בשבי.
זה היה שלב של שיקום ראשוני לעובדים מתאילנד, ששהו שנים בישראל ועבדו עם חקלאים ביישובי עוטף עזה.
